אני אדבר בשם עצמי...
שלוש קבוצות: 1. אלו שקוראים להשמדת ישראל ו/או מכוונים עלינו נשק ו/או מייצרים בקבלנות מיני שאהידים לעתיד, מחנכים אותם לשנאה ולאבדון בשם פירוש מעוות של ההלכה המוסלמית ותורתו של מוחמד בע"פ. אלו הם אויבי. 2. אלו שחיים איתי כאן ורואים עצמם כ"פלסטינים אזרחי ישראל" שבזים למדינה שלי שנתנה להם אזרחות והטבות סוציאליות. שחולבים משאביה הלאומיים בזמן שהם לא תורמים לה במאום. שאבלים כל שנה, במשך 60 שנה! בכל יום עצמאותה של המדינה, שנה אחר שנה. שמניפים דגלים ירוקים ודגלים של מדינות אויב ובמקביל זועקים "קיפוח" ו"אפליה". שרואים עצמם נתיני אויב עם אזרחות ישראלית מכורח המציאות. ששותפים להווי של אחיהם בשטחי הרשות ולא להווי הישראלי, גם לא לאחר 60 שנה. חלקם אויבי במלוא מובן המילה, וחלקם כנראה שאבד עליהם הקלח, אינני רואה בהם שותפים למדינה כאן ואני מעוניין שהם יממשו את האני העצמי שלהם וכפלסטינים גאים מחוץ למדינת ישראל, כשהגבול יעבור מעליהם ואזרחותם הישראלית תישלל. 3. לצערי מדובר במיעוט. ערבים החיים בישראל והמגדירים עצמם כ"ערבים נוצרים/מוסלמים/אחר ישראלים" מחוברים להווי הישראלי ולמדינה היהודית ברמה זו או אחרת. מעורים בחברה. אינם עויינים אותה וחלקם אפילו משרתים בכוחות הביטחון ותורמים למדינה כאזרחים ישראלים לכל דבר ולא פחות מיהודים חרדים לדוגמא. אני מעוניין שהם כמו כל אזרח אחר ללא הבדל דת גזע ומין - ישרתו את המדינה בשרות לאומי/אזרחי. אכן, הם מקופחים ומופלים שלא בצדק, אך הם לא היחידים שכן יש מגזרים שלמים שסובלים מאפליה זו אחרת מממשלות ישראל. בהקשר שלהם - לדעתי האפליה והקיפוח גם בעטים של קבוצות 1 ו2 והעבר ההווה והעתיד שלהם עם היהודים בישראל שכן קשה לבצע את ההפרדה בין הערבים. מדובר באזרחים ישראלים נאמנים לכל דבר מבחינתי. יש לשמר אותם, לדאוג להם לא פחות מכל אזרח נאמן אחר ולעגן זכויותיהם בחוק ולאכוף זאת. אלו הם שותפים למדינה היהודית.