י"ל וקדושת הר הבית

[אלי כ ה ן]

לגבי טענתך, שלא היזכרת את המונח "מיסטיקה".

כשכתבתי "מיסטיקה", התכוונתי אל מה שאתה התכוונת כשדיברת (מאוחר יותר) על "תורת הסוד העברית שהתפתחה ונעשתה ה'קבלה' כשם כולל"; אז אני קיצרתי את זה, וכתבתי "מיסטיקה". מה זה משנה איך קוראים לזה? אתה לא רוצה לקרוא לזה "מיסטיקה"? אין בעייה: אני בהחלט מוכן לנהל דו-שיח שבו נשתמש שנינו בביטוי הארוך יותר שבו השתמשת אתה: "תורת הסוד העברית שהתפתחה ונעשתה ה'קבלה' כשם כולל". אין לי בעייה ! הלא ממילא אין חשיבות מהותית בכינויים השרירותיים, שבהם אנחנו משתמשים - בעת התיחסותנו אל הדברים השונים (להוציא את החשיבות האינסטרומנטאלית - הקיימת בהגדרה של מובנו של כל כינוי - אשר מיועדת אך ורק למניעת קצרים תקשורתיים כפי שפירטתי בהודעה הקודמת). אבל אני עדין עומד על דבריי הקודמים והמהותיים בהודעתי מאתמול, שהקבילו - בין העיסוק הקבלי (החוץ-הלכתי) של שלושת הפוסקים שהיזכרת - לבין העיסוק הרפואי (החוץ-הלכתי) של הרמב"ם. לפחות תסכים איתי על ההקבלה המהותית הנ"ל (היא מהותית לפחות בהנחה שכולנו מסכימים על מובן זהה למילים המרכיבות את ההגד שבאמצעותו תיארתי את ההקבלה הנ"ל), כי המהות היא העיקר, ולא מה הפירוש של המונח "מיסטיקה".

 

[אלי כ ה ן]

לגבי טענתך, ששלושת האישים לא ראו בעיסוקם הקבלי עבודת אלילים.

אין ספק, שגם ליבוביץ מסכים - שבסוגייה זו הם לא ראו איתו עין בעין.

 

[אלי כ ה ן]

לדעתי ערבבת בין גישת היהודי הרבני (הדתי) לגישת היהודי המסרתי

אלא אם כן, כשכתבת: "הרוב באמת יאמרו לך במפורש או יתפשו שלא במפורש את הקדושה כמשהו הקיים בחפצים, באנשים, במועדים וכו", התכוונת אל הרוב הקיים בקרב היהודים המסורתיים - וכפי שמוכח גם מהדוגמה שנתת מהחזקת "ספר תהילים בתיק למזל" (כלשונך), שזו תופעה שבאמת מאפיינת את היהודי המסורתי בעיקר. אבל אני מתקשה לראות יהודים רבניים - כלומר דתיים - מחזיקים "ספר תהילים בתיק למזל", אלא אם כן הם חוזרים בתשובה - בעיקר בקרב חסידי ברסלב - שעדין זוכרים את גירסה דינקותא של התקופה "המסורתית" שלהם, או שבצד היותם חובשי כיפה - הם גם נוסעים בשבת למשחקי כדורגל - מה שאומר שהם לא ממש רבניים (=דתיים) אלא מסורתיים (ואכן היהדות הרבנית אוסרת ליסוע בשבת ברכב ממונע כי הצתת הסטארטר כרוכה בעבירה על פסוק מפורש בתורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת").

באופן כללי מאד, ומבלי להתחשב יתר על המידה בחריגים - שכידוע תמיד קיימים בכל סקטור, הרוב הכללי שבקרב היהודים הרבניים (כלומר הדתיים) מכירים בעל פה את הפסוקים הראשונים של "פרשת קדושים" (שבספר ויקרא), שמגדירים במדוייק במה מתבטאת הקדושה (שם אגב מדובר על קדושת עם ישראל); התוצאה מכך היא, שרוב היהודיים הדתיים - לא ממש חושבים - שמושג הקדושה הוא אימננטי בניגוד אל מה שעולה מהפסוקים המפורשים הנ"ל. כמה יהודים רבניים (=דתיים) אתה מכיר, שבאמת מחזיקים ספר תהילים בתיק למזל, או חושבים שיש קדושה אימננטית באיזשהו חפץ - כלומר קדושה בתוך חפץ שאינו מיועד לקיומה של איזושהי מצווה? מי חושב כך? גפני? אלקין? פורוש? בן-דהן? ליצמן? פירון? לגבי דרעי - אני לא יודע, אולי כן (אני לא מכיר אותו); אבל גם אם כן - אז הוא חריג (ולכך כבר התייחסתי בתחילת הפיסקה הנוכחית).

 

[גרי רשף]

בוא אמור לי אתה

ניקח מדגם מייצג של 100 רבנים אורתודוקסיים מכל הזרמים, עדות, גישות וכו'.
נשאל אותם אם ספר תהילים קדוש - מן הסתם כולם יאמרu שכן.
כעת נשאל מה המשמעות של אותה קדושה, מה זאת אומרת שהספר קדוש:
כמה לדעתך יתנו תשובה ליבוביצ'ית (נניח- הספר קדוש מתוקף מצוות תפילה הנעשית לעיתים בדרך של קריאת מזמורים מהספר),
וכמה יאמרו שהספר קדוש כי מי שקורא בו זוכה לאריכות ימים, פרנסה, זוגיות, בריאות, שלום בית וכו'?

 

[אלי כ ה ן]

הרמת לי להנחתה...

שכן שאלתך מתייחסת במפורש - לא סתם לעמך של יהודים דתיים - אלא לרבנים אורתודוקסים (כלומר לכאלה שעברו מבחנים בשולחן ערוך כך שיש להם שיג ושיח בענייני הלכה). ובכן אני מוכן להסתכן ולטעון, שמאה אחוזים מהם (ולא פחות - בהנחה שהם באמת אורתודוקסים בעלי סמיכה לרבנות), יאמרו לך, שספר תהילים קדוש שכן - מופיע בו כמה וכמה פעמים (למעשה מאות פעמים) - השם המפורש, מה שאומר כי - על ספר תהילים חלה מצוות לא תעשה של קריעתו, השלכתו לפח האשפה, ביזויו, וכדומה (מדובר באחד מהמפורסמות שבתרי"ג מצוות, כפי שביארו חז"ל בתלמוד את הפסוק "לא תעשון כן להשם אלוהיכם", עיין בפירוש רש"י שם).

 

[חיים פרידמן1]

הלוואי עלי האופטימיות שלך. החיד"א הוסמך לרבנות?

כי שמעתי שהוא המקור לתהילים המכושף. שלפני כל פרק מופיע לאיזה דבר הוא כישוף.

 

[אלי כ ה ן]

הדיון ביני לגרי לא היה בשאלה האם יש פוסקים שמאמינים בקבלה.

ברור שיש, וביניהם אפילו מחבר השו"ע. הדיון היה בשאלה אחרת: מה יגידו הפוסקים הנ"ל כשתופנה אליהם השאלה מה קדוש בספר תהילים. גם החיד"א - שהיה אחד מענקי הפוסקים (בצד היותו איש קבלה) - יסכים, שהדבר המהותי שעושה את ספר התהילים לקדוש, הוא העובדה שספר התהילים מכיל (כמה וכמה פעמים) את השם המפורש, מה שמטיל איסור הלכתי לקרוע את הספר, לזורקו לאשפה, לבזותו, וכדומה.

 

[חיים פרידמן1]

הקבלה טוענת להיות הבסיס להלכה

הקבלה תטען שאסור לקרוע את הספר משום שהוא קדוש. ואילו מהי קדושתו אני אסביר לך.

 

[אלי כ ה ן]

בסיס סמוי כן, אך מקובל-וגם-פוסק מבסס את פסקיו על הסק-ה"נגלה"

 

[חיים פרידמן1]

הטענה שהיהדות היא ההלכה היא עצמה החידוש של ל'

בשביל רוב היהודים האגדה שוות ערך והקבלה אף עולה על ההלכה.

 

[אלי כ ה ן]

לא דיברתי על רוב היהודים. גרי שאל על רוב הרבנים האורתודוקסים

 

[חיים פרידמן1]

וגם הם רואים באגדה שוות ערך ובקבלה עדיפה

 

[אלי כ ה ן]

א. אנו חלוקים בפרט זה. ב. גרי לא שאל מה עדיף אלא מה זה קדוש.

 

[חיים פרידמן1]

רוב הרבנים יענו לך שהקדושה היא עצמית

וההלכות אינן אלא בסיבת אותה קדושה עצמית

 

[אלי כ ה ן]

רוב הרבנים סוברים כליבוביץ, כי רובם לא כ"כ מחשיבים את הקבלה.

מי מחשיב את הקבלה? הפוסקים החסידים, וחלק קטן מהפוסקים הספרדים (כלומר אלה שאינם באים מבית מדרשו של הרב עובדיה). בקיצור: מדובר במיעוט יחסי.

זה לגבי נושא הקדושה העצמית באופן כללי. מאידך, לגבי השאלה הספציפית של גרי - מה קדוש בספר התהילים, אני עדין טוען כי מאה אחוז מהרבנים (בעלי סמיכה לרבנות) יגידו - שהוא קדוש (בראש ובראשונה) בגלל ה"אזכרות" - שלגביהן חלים איסורים הלכתיים מאד מסויימים ומוגדרים.

 

[חיים פרידמן1]

אתה טועה. הגר"א גם היה מקובל

אני הוחרמתי על כפירה בזוהר דווקא בידי קהילה ליטאית!
הרב עובדיה הפריד בין קבלה להלכה אבל בהחלט האמין בקבלה.

 

[אלי כ ה ן]

דקתי בדברי. לא כתבתי שהם לא מאמינים בקבלה או לא מחשיבים אותה

אלא הקפדתי להתנסח שהרבנים "לא כ"כ מחשיבים" את הקבלה. אבל לפני שאני ממשיך לפתח את הנקודה הזו, בוא נעשה קצת סדר:

קודם כל, הבה נוציא מהדיון את ספר הזוהר, כי מחברו היה (לדעת הגר"א שהוזכר על ידיך ואגב גם לדעת מחבר השולחן ערוך) - התנא רבי שמעון בר יוחאי, שדרשותיו על פסוקי התורה מעטרות לאורך ולרוחב את שני החיבורים המיוחסים לו: הספרי - וספר הזוהר, ככה שרבי יוסף קארו (בספרו הבית יוסף) - כמו גם הגר"א - סברו שאין שום סיבה להפלות לטובה את הספרי על פני ספר הזוהר: סוף סוף, שני החיבורים הללו התחברו ע"י אותו תנא עצמו, ושני החיבורים הללו מתיימרים לבסס את דרשותיהם - לא על בת-קול או על נבואה - אלא על מקור קודם (פסוקי התורה), שזה מאפיין קלאסי של הסק בדרך ה"נגלה" (להתבסס על מקורות קודמים ולא על בת-קול או על נבואה). אפשר לכל היותר להתווכח על מידת הצלחתה של היומרה הקיימת בשני החיבורים הנ"ל, אבל לא על עצם קיומה של היומרה, שזה מה שקובע עבור הפוסק בבואו להכריע על אילו חיבורים ראוי לבסס את פסקי ההלכה שלו.

לכן, כשהפוסקים מדברים על הצורך להימנע מלערב "קבלה" בתוך פסיקה - אז הם מתכוונים בראש ובראשונה לקבלת האר"י (כי כאמור לספר הזוהר יש אצלם יותר קרדיט וזאת בגלל זהות המחבר ובגלל הבסיס המתודולוגי של חיבוריו).

כעת אני חוזר לרישא: כאמור הקפדתי להתנסח שהרבנים "לא כ"כ מחשיבים" את הקבלה. ודוק: הם אמנם בהחלט מאמינים שהיא נכונה, נניח כמו שאתה מאמין בעובדה - שמנהיג צרפת הנוכחי הוא נשיא ולא מלך - שבמקרה זו גם כן עובדה נכונה. אבל כמו שאתה לא כ"כ מחשיב את העובדה הנכונה הזאת - כלומר היא לא ממש טורדת יומיום את מנוחתך, ככה גם הם לא כ"כ מחשיבים את הקבלה - כלומר היא לא ממש מעסיקה אותם (כאמור חוץ מהחסידים ומחלק קטן מהספרדים), והם בטח לא מכניסים את הקבלה לתוך מארג הפסיקה שלהם. אפילו הגר"א, שהוא מודל חריג של ליטאי שמאד מחשיב את ספר הזוהר (כמו שמחבר הבית יוסף החשיב את ספר הזוהר), לא הכניס לתוך פירושו שעל השולחן ערוך שום מקורות מהקבלה: לא מדברי האר"י - ולמעשה אפילו לא מספר הזוהר ! יתר על כן: דעתו של הגר"א על קבלת האר"י (שלא כמו דעתו על ספר הזוהר) הייתה די זלזלנית, לפחות על פי עדותו של בעל התניא (עיין באגרות בעל התניא ובני דורו עמוד צז).

והואיל וכאמור הרבנים לא כ"כ מחשיבים את הקבלה, לכן אם תשאל אותם מה קדוש בספר תהילים, אז הם בראש ובראשונה יציינו בפניך - לא את העובדה הקבלית - אלא את העובדה ההלכתית: שספר התהילים מכיל את השם המפורש ולכן חלים על הספר הזה איסורים הלכתיים מאד מסויימים, ובזה הוא קדוש.

מזמן שמתי לב, שהויכוח בינינו איננו אידיאולוגי אלא הוא על עובדות: שורש הויכוח הוא בשאלתו של גרי רשף: מה יענו רוב הרבנים על שאלת קדושתו של ספר תהילים. תמהני אפוא מה הטעם להמשיך ולדוש בשאלה הזו בפורום, כשאפשר בקלות להכריע את מחלוקתנו שבשאלה זו - ע"י הזמנת סקר-רבנים אצל מינה צמח, ובא לציון גואל.

 

[חיים פרידמן1]

הזוהר הוא מדרש שעניינו השורש של המצוות בעולמות העליונים

המחבר והגר"א מתחשבים בו להלכה. ראה למשל תפילין בחוה"מ.

 

[אלי כ ה ן]

נראה כאילו לא קראת את הפיסקה השנייה והשלישית שבהודעתי הקודמת

 

[חיים פרידמן1]

כיוון שכולם מקבלים את הזוהר כולם מקבלים את הרעיון

שהמצוות הן רק ביטוי לדברים עליונים. וזו התפיסה גם אצל אלה שלא עוסקים בעניין. זו תפיסה כללית על התורה. ספר היסוד של הליטאים הוא נפש החיים שכולו השפעת התורה והמצוות בעולמות.
הרב דסלר גם השפיע המון בציבור הליטאי.