אני לא מאמין לטענה ריקנית כזו.
אני לא סומך - לא על הצבא, לא על המדינה ולא על המשטר. עפ"י החוק, צה"ל מחוייב לגייס הרבה יותר ג'ובניקים ממה שהוא צריך, הרבה הרבה יותר ! וכן, התפקיד לא ראוי גם בשבילי - איך אני אמור להרגיש עם עצמי במשך 3 שנים על כך שאני הולך לעשות משהו שאני מרגיש שאני לא תורם בו ובעוד ישנם תפקידים אחרים שכן אוכל לתרום בהם? מצטער, כמו לכל בן אדם, גם לי יש דברים יותר חשובים לעשות עם עצמי. גם אם אשתחרר, זה לא יהיה במרמה - אני משוכנע שלרוב בני האדם יש היכן שהוא סיבה מסויימת ומוצדקת שיכולים להשתמש בה על מנת להשתחרר שלא במרמה, אך לא כולם מראים אותה - מכיוון שיש כאלו שכן רוצים לשרת. שהיא יכולה להיות הרבה דברים: אדם בעל אזרחות במדינה זרה, אדם בעל נתונים רפואיים נמוכים מדי, אדם שהיה נתון בעברו במצב נפשי מעורער ונהג לקחת כדורים, אדם בעל עבר פלילי, אדם בעל בעיות ת"ש חריגות, יתום, בן יחיד, בן למשפחה שקולה, נפגע פעולת איבה, אדם שהיה היפראקטיבי בצעירותו או שלא סיים 12 שנות לימוד, אדם דתי/מסורתי/בני"ש וכו' וכו' וכו' - כולנו בני אדם ולרובינו יש משהו שאם נחפש בעצמינו היטב, נוכל להשתמש בו ע"מ לצאת מן הצבא. אם הצבא היה צבא מקצועי, היה לי צ'אנס להתקבל כעובד בעל מקצוע לתפקיד שבו אני מתמחה ובכך לתרום לצבא כראוי - אך המדינה יורה לעצמה ברגל עם חוק גיוס החובה המגושם הזה. אם כל אדם היה תורם לצבא במקצוע שבו הוא מתמחה ובשכר שממנו היה יכול להשתכר כראוי, היה לנו צבא הרבה יותר מקצועי והרבה יותר מוצלח. וכפי שכתב אדם סמית' ב"עושר האומות": "אין אנו מקבלים את מזוננו בזכות נדיבות ליבם של הקצב, מבשל השיכר או האופה, אלא בזכות דאגתם לאינטרס האישי שלהם. כל אדם שואף רק לביטחונו האישי, רק לרווח האישי שלו. ובכך הוא מובל בידי היד הנעלמה ומקדם מטרה שלא התכוון אליה. ע"י כך שהוא משרת את האינטרס שלו, הוא מקדם את האינטרס של החברה כולה בצורה יעילה יותר מאשר כשהוא באמת מתכוון לקדם אותו."