את הסיפור שלך צבעתי בצבעים שאת סיפרת
כנראה כשמשקפים לך את מה שאת עצמך סיפרת, את בעצמך מרגישה לא בנוח.
בכל מקרה, אני חושבת שמאוד חצוף להתחיל להתווכח עם חמותך כשהיא אומרת שהיא לא יכולה לעזור לך. זה מעיד על חינוך קלוקל ובעיה בהבנת המציאות.
אני חושבת שמאוד כדאי שתחשבי טוב מדוע קיבלת הרבה תגובות שמבקרות אותך, תפנימי, ותעבדי על עצמך להשתנות.
כי אם הגישה שלך לא משתנה, את תנחילי את גישת המגיע לי גם לילדים שלך, וזה לא יהיה מלבב.
עוד משהו, מהדברים שכתבת ואליהם התייחסת יש לי תחושת בטן שאמא שלך דואגת לחמם אותך על חמותך. או בצורה גלויה - "תראי כמה אני עוזרת לך והם פרזיטים לא איכפת להם מכם". או בצורה מתוחכמת יותר - "אני כל כך מצטערת שאני לא יכולה היום לעזור לך אני מרגישה כל כך רע. אני יודעת שחמותך מאוד עסוקה אבל אולי בכל זאת היא תוכל להתפנות היום כי היום אני חולה. תמסרי לה שכמובן ברגע שאחלים אמשיך לעזור כמו תמיד."
אם אני צודקת, הגיע הזמן לשיחה עם אמך, להגיד שאת מודה על העזרה, ובזכות זה הנכדים רואים אותה יותר ואולי קשורים אליה יותר. אבל העובדה שהיא עוזרת הרבה לא אומרת שחמותך צריכה או יכולה לעזור בצורה כזו. היא תעזור כשהיא תוכל ותרצה, וזה עדיין לא מקטין את המקום שלה כסבתא של הילדים.
ובעלך? ילדותי ולא חכם שצריך להתבגר.
ואתייחס לשאלה ששאלה בהודעה המקורית: כן, יש צורך לתקן את המצב, כי את האשמה. להביא לה מתנת יום הולדת לא מראה שאת מצטערת ומבינה שלא היית בסדר. את צריכה להתקשר או לבוא, ולבקש סליחה. להגיד שהיית לא בסדר שהתפרצת עליה.