כשהבעל יוצא נגד אימו

[פריZמה]

אל תצפי למצוא פה אמפטיה. כל אחת דוחפת פה את האגנדה

שלה ואם היית חברת כמה פורומים היית שמה לב שאג׳נדה מסויימת ביום אחד לאו דווקא תואמת אז זו שלמחרת....
תקחי מפה את מגוון הדעות שרובן לא ממש חקוק בסלע.
דעתי היא שמערכת היחסים שלכם מקולקלת עוד קודם לכן, הוריו של בעלך החליטו על מינימום מגע. יתכן שזה אופיים,ייתכן שזה עקב התנהלות שלכם ( אולי לא נעים להם אתכם? אולי הם מרגישים שהם נשפטים כל הזמן?) אולי הם שופטים אתכם ולדעתם לא הייתם צריכים לגור ןבמקום זה או אחר ללא רכב נוסף? יש הרבה אולי. תחשבי אם בא לך בכלל לברר את הסוגיה. ברור דורש אנרגיות מרוכזות. יחסים עכורים גם- אבל בדרך כלל עוצמה נמוכה לאורך זמן....
דעתי המלומדת היא שיחס גורר יחס. לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת בסיפור - אבל מבחינתי אני מאפשרת קשר עם סבים, לגמרי לא יוצאת מגדרי. הסבים הם אנשים מבוגרים ואם הנכדים לא דחופים להם-זכותם. אבל זה עובד בכל הרמות. ילדים גדלים. לפעמים פתאום יש תחייה מחודשת של היחסים אבל לרוב מה שלא נזרע בינקות מתקשה ללבלב אחר כך. אני כאן פחות מתייחסת ל״ עזרה״ - יותר לקשר באופן כללי. אין לי מושג- אולי למותך שופטת? שתבטל דיון ותבוא? - לא נראה לי...אבל אם אני מגיעה עם הילדים לביקור אצל קרובי משפחה והם יושבים שם כמו עציצים ומעבירים את הזמן - אבוא פחות. ככל שאבוא פחות יתרבו האלטרנטיבות בלעדיהם - ואז אבוא עוד פחות. רק שימי לב שכשהם קטנים ביקורים אצל ההורים זה חלק משמעותי מאוד מהסופשים. חלק שהולך ונעלם ככל שגם לילדים עצמם יש העדפות ועיסוקים

 

[לוסי87]

אהבתי את התגובה

באמת היו פה כמה תגובות עוינות. לא הייתי בפורומים אחרים מלבד הריון ולידה...באתי לפה כי המצב הגיע לנקודת רתיחה. אני יודעת איך להתמודד עם הכל. עם היחסים האלה פחות...
לקחתי כמה דברים מפה...הבנתי שלא תמיד אני צודקת, לא הייתי צריכה לצפות ולא הייתי צריכה חבקש את מה שביקשתי. אני לא רואה לנכון להתנצל בפניה. התנצלתי תמיד ראשונה על קונפליקטים קודמים. היו חילופי דברים לא נעימים בינינו. אבל למרות זאת באתי אליה והיא הפנתה לי גב ו"המשיכה" את הריב בביתה לפני הנכדים. זה לא בא בחשבון.
אני במשך השנים השתדלתי להיות "חברות". הצעות שנכתבו פה כמו לבוא עם זר פרחים או לקחת לבית קפה לשיחה נעשו על ידי בעבר.
זה כנראה לא הולך ולא צריך להיות בכוח...

 

[פרידמן חי באמתמת]

שני דברים.....

1) אם נתקעת עם חמותך מדוע לא פנית להוריך לעזרה.
2) מאוד ממליץ לך לתת לבעלך להתנהל מול הוריו ולהשתדל לא להתערב שם במקום לדחוף ראש בריא למערכת יחסים מורכבת.

 

[Maldini Girl]

לוסי יקרה

הגעתי מהראשי וקראתי את הודעתך, את תשובתי אחלק לשלושה חלקים:
א. חבל לי שככה יצא. חבל לי שיצא שהיית צריכה עזרה ולא קיבלת אותה. חבל לי שזה גרר ריב עם החמות, ומצד שני משמח לראות (להבדיל ממקרים רבים) שבעלך שותף, מרגיש כמוך, ולא משאיר אותך "לבד במערכה" מול הסבתא.
&nbsp
ב. אני לא אמא, לא נשואה ואין לי חמות באופן רשמי (אמנם יש את אמו של בן זוגי, אבל כאמור, לא נשואים וללא ילדים). אבל יש לי דעה מאד נחרצת בעניין: הילדים הם אחריות של ההורים שלהם.
זה כיף כשיש משפחה שרוצה ויכולה לעזור. אבל אשאל את זה כך: את אומרת שלפני שנולדו ילדיכם הסבתא הבטיחה שתעזור- האם *זו* הסיבה שהבאתם ילדים או שזה מה ש*הכריע את הכף* לטובת לידה? אני בטוחה שהתשובה היא לא. אני בטוחה שההחלטה להביא ילדים לא באמת הייתה מותנית בהאם תהיה או לא תהיה עזרה מהסבתא.
קרה מקרה והסבתא לא יכולה הייתה (ואולי לא רצתה, יש מצב שבאמת לא רצתה) לעזור.
אני מסוגלת לחשוב נקודתית לפחות על פתרון אחד: להרים טלפון לאחת האמהות/אבות בגן ולבקש שיוציאו עבורך את הילדה, להסביר להם את המצב ולהתנצל. לא מכירה את הגן אך בטוחה שמישהו היה נרתם לעזרתך.
&nbsp
ג. יחד עם זה, אני חושבת שההתנהגות של החמות באותו אירוע משפחתי הייתה לא לעניין. מבינה שהיא כעסה מיום האתמול (מניחה שגם את) וקשה לשפוט אדם בכעסו. חבל שלא הייתה מספיק "מיושבת"/ "רגועה" ואולי אף "בוגרת" כדי לכבוש את הכעס ולהבין שבאמת באים לקראתה.
אם הייתי במקומך הייתי נפגעת *מזה* ולא מכך שלא הסכימה להוציא את הילדה מהגן.
אני גם יכולה להבין את בעלך אם הוא נפגע *מזה*, כלומר, מבחינתכם ביקשתם עזרה. סבבה, לא קרה, אבל אח"כ להמשיך להטיח את זה בכם, בעייני לא מתאים.
אני חושבת שלא יקרה כלום אם תקחו כמה שבועות להצטננות הרוחות בין הצדדים, ואולי אח"כ להתחיל משיחת טלפון/ אסמס מאד פשוטים: "סליחה שכך יצא המצב, הכוונה לא הייתה לפגוע. אני מקווה שנצליח לשים את זה מאחורינו, כי אנחנו משפחה לפני הכל."
&nbsp
חשוב לי שתביני, שלמרות שהסעיף השני שלי מאד נחרץ, אני לא יוצאת נגדך. זה בסדר שציפית לעזרה, תכלס, כולנו מצפים גם כשאין הצדקה. רק לדעת איך לשים את הדברים מאחוריכם ולכבד את הצד השני, ולהנות מהמשפחה שלכם. בהצלחה.

 

[לוסי87]

תודה

 

[נוסעת27]

אנשים בוחרים להביא ילדים

ומתאכזבים מאחרים שלא עומדים דום לסייע ולטפל. הבחירה להביא ילדים היא שלכם לא של חמותך וזכותה לא להיות בייביסיטר ולראות את הנכדים כשנוח לה.
&nbsp
אני רואה את זה במשפחה שלי, אימא שלי עוזרת המון עם האחיין שלי ואני רואה אותו כשנוח לי, שלעיתים זה פעם בכמה שבועות. לא כי אני לא אוהבת אותו חלילה פשוט עובדת במשרה מלאה ועסוקה בחיים משלי. את יודעת כמה פרצופים קיבלתי על זה? הייתה מן ציפייה כזאת שברגע שהאחיין נולד כולם יקפצו לדום. אז זאת ציפייה מוטעית.ויש מן מאבק כזה בהתחלה בין הציפייה הלעיתים מוגזמת וזה שמצפים ממנו.
&nbsp
חמותך לא חייבת לך כלום. זה כמובן יכול היה להיות מאוד נחמד מצידה אבל נשמע שבאמת נפלת עליה ביום שהיא לא יכלה לעזור, היא הסבירה את עצמה היטב ואת רבת איתה שממש לא בצדק. לא נשמע ממה שכתבת שהתנצלת או התרפסת לדברייך, פשוט חזרת להתנהל כרגיל והיא כעסה עלייך ובצדק. אז תתנצלי. תשנו שניכם גישה ותעבירו את זה. תהנו מסבא וסבתא נעימים ונחמדים שיראו את הילדים בכיף ולא מתוך חובה. וגם יש לי הרגשה שברגע שתורידו את לחץ הציפיות הדורשני שלכם יהיה גם לה הרבה יותר קל לתת מעצמה ולעזור עם הנכדים.

 

[אמאשלשון]

למה לא לקחת את יום חופש להיות עם הילדים שחלו יחדיו?

למה לבקש שהיא תקח יום חופש?

 

[לוסי87]

ימי החופש שלי

מזמן נגמרו מהטיפול בילדים החולים כל הזמן החורף. גם ימי חופש וגם ימי מחלה.
אבל ברור שזאת בעיה שלי ורק שלי.

 

[ayb1]

ביקשת סיוע קיבלת תשובה שלילית.כאן זה מסתיים.הילדים שלך לא

שלה.היא את ילדיה כבר סיימה לגדל,כעת תורך.

צריכה עזרה רגעית/דחופה?
תמורת כסף תוכלי למצוא מטפלת שתסייע לך.
דאגי מראש ליצור קשר עם אחת שתעמוד לרשותך בקריאת פתעכמובן שזה גורר תשלום בהתאם.

אין לך ולבעלך כל סיבה להיכנס לריב עם הוריו עקב סירובם לסייע,זה מטפש.יש להם חיים משלהם וטיפול בילדיכם לא בתוכניות שלהם.
לטעמי טוב שכך.
למדי להסתדר בלי לסמוך על נדיבות לב של אחרים.
אני ואם ילדי הסתדרנו היטב בלי כל סיוע הורי (הורי נפטרו לפני שנולדו נכדיהם-אמא שלה עבדה כאחות בבית חולים ולא היתה זמינה)
בהצלחה

 

[koryz]

שלום לוסי

הגעתי לכאן מהראשי ואני מגיבה מהסיבה שהכאב שלך נגע לי בלב.
הסיבה שאת (ובעלך) לא מסתדרים עם חמותך היא בעיקר מכיוון שאתם שונים ברמת האישית. באופי
את מצטיירת בדימיוני כאדם שקט רציני שוקל מילים ומעשים ממעיט לדבר ומתייחס בחרדת קודש להבטחות.
וחמותך לעומת זאת - נוטה לדבר לא מעט רגשנית אוהבת את החופש שלה ומבחינתה לעזור עם הילדים זה מונח נתון לפרשנות.

בנוסף לכך נשמע שהיא תלויה נפשית בבעלך (בן יחיד?) ומרגישה אולי בתחרות איתך - במילא הבן עובד ולא מעט גם בחו"ל וכשהוא בארץ הוא כמובן איתך עם הילדים ובעיקר אתם באותו הראש. וכשהיא לא עוזרת לך עם הילדים גם הבן נגדה! זו נשמעת חוויה נוראה מבחינתה. אם כשהיא לא עוזרת לך עם הילדים כשהוא בחו"ל ואת מתאכזבת ומשתפת את הבעל הוא מגבה אותך ומאשים אותה, לא פלא שהיא מרגישה ש"לקחת לה את הבן". וכעת הוא גם לא מוכן להגיע אליהם הביתה!.

הבעיה היא לוסי, לדעתי, שאת ובעלך לא הפנמתם שחמותך ואתם שונים.
אתם מצפים ממנה "לקיים הבטחות" בעוד היא רואה זאת כ"עזרה" לבקר פעם בשלושה שבועות נניח.
אתם מתאפקים כשיש ניתוחים ואשפוזים - שותקים עד שאתם כמעט מתפוצצים עוד לפני שדיברתם מילה אחת וכשאתם כן - כשזה "מקרה חירום" אתם (או אולי רק את) מצפים ממנה להגיע עכשיו ומיד וכשזה לא קורה יש אכזבה והעלבות ומחשבה ש"נדבר איתה רק אם נגסוס" כדי לא להיפגע כ"כ שוב לעולם.
אם יורשה לי לוסי זו מסקנה מטופשת.
אתם יכולים שניכם ללמוד מחמותכם להיפתח יותר, לשתף יותר ברגשות שלכם גם בציפיות ובאכזבות ולא מתוך האשמה או ציפייה שהיא תשתנה אלא כשיתוף.
כשחמותך גוערת בך היא אולי יוצרת איתך קשר בדרך היחידה שהיא מכירה ואולי מספרת לך בכך גם אם באופן עקיף שגם לה יש רגשות
אולי היא מרגישה אשמה שכשאת כבר מבקשת היא לא יכולה לעזור כפי שאת רוצה ומנסה להצטדק ובכל זאת את אומרת איזו מילה ואולי מבט שמבהיר לה שההתנהגות שלה לא מקובלת עליך.
ולכן אולי היא מנסה להרים את הקול כדי ש'תשמעי'.
וכשזה לא עוזר לה היא מנסה התעלמות
מה פתאום שבעלך יסע לבד עם הילדים?? חמותך ואת במלחמה על הבעל? לפעמים נעלבים במשפחה זו לא סיבה לנתק את הקשר. אם כל פעם היא "םוצחת בריב" נראה שהיא לא מקבלת ממכם את מה שהיא זקוקה לו כדי להפסיק לדבר על כך ולהמשיך כרגיל.

המצב יכול להתחיל להשתנות לאחר שתתחילי להבין אותה ולקבל את השוני ביניכם. ולאחר שתסלחי לה תביני שהיא במצוקה ואולי תמצאי מקום בליבך לרחם עליה. זה המיטב שהיא מסוגלת אליו לא כל המשפחות חמות ומראות אהבה באותה הדרך אך אין פירושו של דבר שאין בהם אהבה.

לדעתי יש צורך לצאת מהמצב הזה. יש משפחות שבהם ילדים (את\בעלך) לא מדברים ההורים ולפעמים לא מוזמנים או לא מגיעים לחתונות, אני מניחה שזה לא המצב שתרצי שיקרה במשפחתכם ולכן אין להזניח מצב כזה. מה פתאום שלא תגיעי למפגשים משפחתיים הגזמת לגמרי! את ובעלך משפחה ולכן אימו היא חלק מהמשפחה שלך.
האמא אולי כי היא מבוגרת יותר זו שקשה לה כנראה יותר להשתנות ולכן תצטרכי כנראה את להיות החכמה ולמצוא דרך להגיע אליה וגם עם בעלך

ומה את חושבת שהיא רוצה ממכם? בסך הכל היא רוצה לשמוע ממך את מה שאת אומרת כאן בהודעה אחרי הודעה: את המילה וההודאה הכנה: "טעיתי"..
מבחינה פרקטית הציעו לך עצות טובות

תשתדלי להתמקד בחיובי, זכית בבעל שמגבה אותך, יש לו כנראה ג'וב טוב, אמא שדואגת לו ואוהבת אתכם ובדרכה מנסה לעזור גם אם יוצא לה בסוף לפגוע ולאכזב.. ואולי את שמגיעה ממשפחה חמה יותר תלמדי אותה עם הזמן להביע רגשות ולהתקרב אליך
אבל גם את תצטרכי ללמוד להתבטא יותר ולהעלב פחות ואולי תלמדי להנמיך ציפיות גם עם עצמך, לא ציינת בשום מקום - אני מקווה שבנך ואימך מרגישים יותר טוב?


את מהמקום הנדיר שבעלך מגבה אותך ואת נעלבת ואף ניסית לפייס אותה והיא פגעה בך - למרות כל זאת את חושבת איך ומה לעשות כדי לשפר את היחסים שלך עם המשפחה של בעלך ששונה ממך מאוד כך נשמע -
זה מאוד לא מובן מאליו. הביקורות עליך כאן לא במקום
את עושה כמיטב יכולתך - אלא שאת תלמדי לדעתי שמיטב יכולתך יכול להיות הרבה יותר ממה שהוא היום
בהצלחה

 

[לוסי87]

יש לך נסיון...

את בטח בעצמך כלה וחווית סיטואציה דומה...
בכל מקרה, את צדקת בהרבה דברים. קשה לנו שהם פחות פעילים בחיי הילדים ואנחנו בתהליך השלמה עם זה. למה תהליך? כי פעם בכמה זמן יש פיצוץ.
חמותי היא טיפוס מאוד קשה, אין לה חברות ואפילו משפחתה לא בקשר עימה. נורא חשוב לה שיאהבו אותה וינהגו בה בכבוד. מאז החתונה אני מהלכת על ביצים כדי לא לפגוע בה. ואז זה מצטבר ומתפוצץ.
במשפחה שלי נורא חשובה הערבות ההדדית וזה אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. ככה חונכתי.
נכון שתמיד אפשר להסתדר בלי עזרה שלהם, אבל לשם מה יש משפחה. פעם אמרתי לה שאני מתכוונת לקחת עזרה בתשלום עם הילדים והיא הזדעקה.
לא אתחיל לתאר פה מקרים שחירבה לנו שמחות משפחתיות על כל מיני שטויות (כמעט דחינו חתונה בגללה, בברית של הבן התנפלה עליי משומקום, ביום הולדת של הבת לא באה בגלל עוד ריב מטופש).
אז אני סבורה שאין מה לשאת עם אדם כזה וההתנצלות שלי מיותרת/לא תועיל.
נכון שבסיטואציה הזו גם אני לא בדיוק הייתי צודקת. אבל עובדה שאפילו בעלי מסרב לבוא אליהם כי הוא גם בלחץ תמידי מהתפרצות כמעט וודאית על שטויות.
אולי בתגובה הראשית הייתי צריכה יותר להסביר ולפרט ואנשים היו מבינים. אך איני נפגעתי מהביקורת כלל וכלל. כל עוד יש אנשים כמוך שיגיבו הכל בסדר...