אז זהו בדיוק,
לך יש בטן מלאה עליה, ולה עליך,
כאן הבעיה, ואת שואלת ובצדק בעיני,
אם יש אופציה לשמור על מערך יחסים קורקטי וקונקרטי,
לא קרבה יתרה, ולא ריחוק וניתוק,
לא אהבה שאין לה סיכוי, ולא להגרר לשנאה שובעת מכעס.
בדיוק כאן בצומת הזו--הייתי מזמינה אותה למקום ציבורי--
(שם נוצר איפוק של כבוד) ותפתחי מולה--לא בהתנצלות, אלא בהסבר המברר
פנינו לאן--אנחנו משפחה, חשוב לי שלילדים תהיה סבתא,
אני לא אוהבת שהבן שלך כועס ורוצה להתרחק,
בואי נשים את כל מה שעברנו מאחור, ונתכנן מערכת יותר נכונה לשתי המשפחות.
לא אבקש ממכם עזרה, טעיתי הייתי לחוצה.
לא אטריח, הבנתי, בואי נדבר בכבוד וזהו.
ותלכו לבקר פעם בחודש לקפה, ותזמיני פעם בחודשים אליך, ימי הולדת ביחד,
וזהו.
הכעסים "והחפירות" לא מועילים, ובכלל לא משנה מי צודק,
כי שתיכן כן צודקות ולא צודקות באותה מידה. שחררו--היא חמותך,
לא חברתך, את כלתה לא חברתה. הכל בסדר.