לאור בקשות הקהל - חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה

meir12121

New member
הוא גם דביל וגם הצליח לבנות חבילת כניסה אידיאלית לכל ...

אוניברסיטאות העילית, והוא אפילו מתפרנס מ"כתיבת חיבורי כניסה לילדים עם הורי הליקופטר כמו הבן של מאיר" (דרך אגב אני מאיר שאליו אתה מתכוון). אתה אפילו "מכיר אישית לא רע את הדביל הזה".

שמע, מר בואש זקן, יש לי בקשה אליך, אולי תעשה לי טובה קטנה ותכתוב לי מכתב המלצה אליו כדי שיכתוב חיבור טוב לילד ההליקופטר שלי וכך אזכה סוף סוף שהילד שלי ילמד בהארוורד ובא לציון גואל.
 
לאור בקשות הקהל - חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה

חלק א'


במסמך זה רציתי לסכם כמה מהמסקנות שאליהן היגעתי במסגרת המסע שבסופו הילדה שלי נמצאת כרגע – תהליך הבחירה וההתקבלות לתואר ראשון באוניברסיטה בארצות הברית.
יצאנו למסע הזה בשאיפה למצוא ולהתקבל לאוניברסיטה שתהיה "הכי מתאימה" לילדה – עם שאיפה סימולטנית שהאוניברסיטה לא תרושש אותנו ולא תגרום לילדה ולהוריה להכנס לחובות מוגזמים.
יש המון מה לכתוב על נושא תהליך הקבלה לאוניברסיטאות בארה"ב. זה תהליך שמורכב מהמון פרמטרים, שכל אחד מהם יכול לשחק תפקיד מרכזי בקבלה או בדחיה של מועמד. בעיקרון היועצים בבית הספר אמורים לכוון את התהליך, אבל הם לא תמיד עושים עבודה טובה. בשביל הציון של בית הספר בדרוגים, חשוב להם שכל הילדים ילכו לאוניברסיטה - אבל לא משנה להם לאיזה אוניברסיטה הם ילכו. במקרה שלנו הם היו תמיד צעד או שני צעדים אחורה בכל התהליך, וכשהם כבר אמרו משהו זה היה מעט מידי, מאוחר מידי ובד"כ כבר לא רלוונטי. הרבה מאוד הורים וילדים לא מנהלים את התהליך הזה בעצמם אלא שוכרים יועץ קולג'ים שעוזר להם להתנהל במבוך הזה... אנחנו החלטנו "לחסוך" את ה- 5,000$ שזה עולה, אבל השקענו המון עבודה בשנתיים האחרונות בלמידת הנושא. אני אמליץ בהמשך ההודעה על כמה מקורות מידע שמהם אספתי חומר.

הדבר הכי חשוב, לדעתי, בבחירת אוניברסיטה, זה לא בחירת האוניברסיטה הכי טובה שאליה הילד יכול להכנס, אלא בחירת האוניברסיטה שהכי מתאימה לילד שלך. המטרה היא לא "להתקבל" לאוניברסיטה אלא למצא את המקום שבו הילד יפרח בארבע השנים הבאות מצד אחד, ומצד שני – שזה לא ישאיר אתכם ואת הילד עם חור ענק בכיס. וכשאני אומרת "יפרח" אני לא מדברת רק על הצלחה מבחינה אקדמית אלא גם מהבחינה החברתית.

וכאן נכנס המרכיב הכלכלי... אחת ההוצאות הכי גדולות שרוב האמריקאים עושים זה הלימודים באוניברסיטה. לוקח לאמריקאי בממוצע 20 שנים להחזיר את החובות מההלוואות לקולג'. במקרה שלנו די ברור שהתואר הראשון יהיה "הראשון" שהילדה שלנו תלמד, אבל ברור שהיא תמשיך הלאה בלימודים... ודי ברור לנו שהתואר החשוב באמת זה ה- graduate school ולא ה- undergraduate. בהתחשב בכך החלטנו שאין טעם "לשרוף" את כל המשאבים הכלכליים שלנו על התואר הראשון.
אז תגידו 'איך לא לשרוף את כל המשאבים אם התואר כל כך יקר?'
התשובה לזה היא מילגות. יש שני סוגים עיקריים של מלגות: מלגות "מבוססות צורך כלכלי", ומלגות מבוססות השגים או הצטיינות של הילד.
במקרה שלנו התברר לנו די מהר שאנחנו לא זכאים למלגת NEED BASED”".
כולם שמעו מן הסתם על מילגות לספורטאים מחוננים, או לילדים עם יכולות יוצאות דופן בתחומים כמו מוזיקה, מחול וכיוצ"ב – אבל כדי להיבחר ולקבל מלגה כזו הילד צריך להיות באמת כישרון יוצא דופן בתחומו. וספורט אף פעם לא היה הקטע החזק במשפחה שלנו.
הילדה שלנו היא תלמידה מאוד טובה, ולכן אנחנו התרכזנו בתחום של מילגות הצטיינות בלימודים.
למדתי שאם הילד שלך ישאף להתקבל לאוניברסטיה שהיא מעל הרמה שלו, או בדיוק ברמה שלו, אז לא תהיה להם מוטיבציה לעשות לכם "הנחה" במחיר. אבל אם הילד יגש להתקבל לאוניברסיטה שהיא קצת מתחת לרמה שלו, אז הם "ירוצו" אחרי הילד... וה"ריצה" הזאת מתורגמת לדולרים וסנטים. במקרה הפרטי שלנו, למשל, הייתה החלטה להשאר בתחום האוניברסיטאות שמדורגות בקבוצה של ה 100 הראשונות בדרוג רמת האוניברסיטאות (של ה- USnews), אבל במקום לנסות להתקבל לאוניברסיטאות שמדורגות במקומות 30-50 שהן match עבורה, הלכנו על אוניברסיטאות שמדורגות במקומות ה 60-90 שהם safe בשבילה ולכן הם מוכנים "לרוץ" אחריה.
אבל אני מסייגת את עצמי בעיניין הזה, כי מילגות גם קשורות למדיניות של המוסד, וחשוב לא להתבלבל כאן בין Merit ל-Need. מוסדות רבים נותנים מלגות לאנשים שעונים על הקריטריונים של מלגות NEED, אבל הרבה פחות אוניברסיטאות נדיבות (או בכלל נותנות) מלגות הצטיינות. לפני שמחליטים "ללכת" על אוניברסיטה, כדאי להבין מה המדיניות שלה בנושא מלגות ו FINANCIAL AID. הכל כתוב באתרים שלהן, אבל זה מוחבא בין הרבה שורות של אותיות קטנות.
הנה לינקים לכמה רשימות של האוניברסיטאות שהכי נדיבות במילגות הצטיינות:
https://www.usnews.com/best-colleges/rankings/most-merit-aid
http://time.com/money/4894643/best-colleges-merit-aid-scholarships
https://www.usnews.com/education/be...e-most-financial-aid-to-out-of-state-students
https://www.usnews.com/education/be...eges-that-give-merit-aid-to-the-most-students

מעבר לכל מה שכתבתי עד עכשיו, כמובן שהאוניברסיטה הכי "זולה" היא האוניברסיטה של הסטייט שבו אתם גרים, ושבה בילד שלכם ישלם IN STATE TUITION. יש אוניברסיטאות סטייט מעולות, ואני מציעה לכם בחום, לפני שמחפשים אונברסיטאות פרטיות יקרות, לבדוק מה לסטייט שלכם יש להציע. במקרה שלנו ההיצע ב MA מאוד מוגבל. האחת שהתאימה לנו מבחינת הרמה האקדמית היא ענקית, ממש עיר, ולא התאימה לילדה באופן כללי. אנחנו חיפשנו אוניברסיטה קטנה עד בינונית ולא אוניברסיטה של כמעט 30,000 סטודנטים.
במאמר מוסגר - יש אנשים שבכוונה עוברים דירה מסטייט אחד לסטייט אחר, כשהילדים נכנסים לתיכון, בשביל שכשיגיע הזמן הילדים שלהם יחשבו IN STATE STUDENTS במערכת אוניברסיטאות ציבוריות יותר טובות. לדוגמא: אנחנו ביקרנו בכמה אוניברסיטאות סטייט של מדינת NY והיה לנו במה לקנא. אם עושים תרגיל כזה אז צריך לבדוק כמה זמן צריך לגור בסטייט לפני שמקבלים את האוניברסיטה הציבורית במחיר סטייט - נדמה לי שמדובר על שנה אבל אף פעם לא עשינו את הבדיקה זאת לעומק.

אם הזכרנו את הדרוגים אז בואו נתמקד בזה ... בתחילת התהליך הסתכלנו על הדרוגים של ה-USnews , אבל עם הזמן הבנו שהרבה פרמטרים בדרוג מתייחסים לדברים שלא חשובים לנו.
לדוגמא - השגי הספורט של האוניברסיטה הם די שוליים בעיניינו. כנ"ל לגבי ה Greek life שקיומו הוא חיסרון ולא יתרון מבחינתינו... בשביל מבט יותר מעמיק על האוניברסיטאות השתמשנו באתר שנקרא Niche שנותן פירוט מקיף על כל אוניברסיטה לפי קטגוריות, ונותן ציון נפרד לכל קטגוריה כולל reviews של סטודנטים וכ"ו. צריך לקחת בחשבון שה USnews מחלק את הדרוג שלו לשני דרוגים שונים - אחד של קולג'ים ואחד של אוניברסיטאות - בעוד שב Niche זה דרוג אחד ולכן רשימת ה-100 הופכת לרשימת ה-200).
https://www.usnews.com/best-colleges/rankings/national-universities
https://www.niche.com/colleges/search/best-colleges
 
חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - חלק ב'

טוב, אז אחרי שדיברנו על האוניברסיטאות והדרוגים, נתחיל לדבר על הילדים שלנו ועל מה הם נימדדים כשהם מגישים את האפליקציה...

GPA – ממוצע הציונים לאורך ביה"ס התיכון
זה המרכיב הכי חשוב בתהליך כי זה מראה את השגי הילד לאורך זמן. האוניברסיטאות רוצות לראות את הגרף הזה עולה (הם מחפשים עליה בציונים בין השנים, כלומר אם הסטודנט הצליח פחות בכיתה ט' אבל הצליח להעלות את הציונים במשך השנים זה טוב מאוד). כאן נכנסת ההמלצה האישית שלי - מורים פרטיים זה לא בהכרח לתלמידים נכשלים. אם תלמיד משיג B במקצוע מסויים שבו יש לו פוטנציאל להוציא A אז ההשקעה הזאת שווה, היא תחזיר את עצמה אחר כך במילגות.

עוד פרמטר חשוב זה ה Academic Rigor - נחמד לקבל תעודה שבה הכל A , אבל האוניברסיטה רוצה לראות גם עד כמה איתגרת את עצמך. אם כל הכיתות שלקחת יהיו "בהקבצה הנמוכה" (שאצלנו נקראת "סטנדרט") אז זה נראה אחרת לעומת תלמיד שלקח כיתות honor וכיתות AP - גם אם הוא לא קיבל רק A.


SAT/ACT
היום חלק גדול מהאוניברסיטאות הפכו להיות Test-optional, אבל אני ממליצה בחום לעשות את הבחינות האלה. קודם כל כי חלק מהאוניברסיטאות עדיין דורשות אותן, ואתם לא רוצים להתקע בשלב האפליקציה עם אוניברסיטה שאי אפשר להרשם אליה בגלל שחסרות הבחינות האלה. גם אם נראה לכם שכל האונברסיטאות שמעניינות אתכם לא דורשות את הבחינות, קחו בחשבון שהרשימות שלכם יכולות להשתנות - לעיתים קרובות ברגע האחרון - וכדאי להשאיר את כל האופציות פתוחות. מעבר לזה, לפעמים, המבחנים האלה לא נידרשים לקבלה לאוניברסיטאות מסויימות אבל הן עדיין דורשות אותם בשביל מילגות ההצטיינות...
הבת לקחה קורס הכנה קצר (של שבועיים) בקיץ בין Sophomore ל-Junior ועשתה את הבחינה פעמיים, ולדעתי זה חיזק מאוד את האפליקציה שלה... היתרון של הבחינות האלה הוא שאפשר לעשות אותן מספר פעמים, וגם אם לא הצליח לילד בפעם הראשונה הוא יכול לשפר לפעם הבאה... והדבר היפה הוא שאתם יכולים לבחור אילו תוצאות לשלוח לקולג'. זאת אומרת שאם עשית את הבחינה בנובמבר, וניגשת שוב במרץ ויצא פחות מוצלח - אפשר להתעלם מהבחינה השניה ולהגיש את הציונים של הראשונה. חלק מהאוניברסיטאות מסכימות לקבל תוצאות של מתמטיקה למשל מתאריך אחד ואת התוצאות של האנגלית מתאריך אחר, כך שאם יצא שבנובמר הצלחת באנגלית ובמרץ יצא ציון מעולה במתמטיקה אבל האנגלית יצא נמוך יותר, אז אפשר להגיש אנגלית ממבחן אחד ומתמטיקה ממבחן אחר.
הינה רשימת האונברסיטאות שלא דורשות את המבחנים:

עוד דבר שחשוב לציין: יש לפני ה SAT/ACT בחינות P-SAT/ACT שהן בחינות מקדימות שייעודן הוא לתרגל את הילדים ולהרגיל אותם למבנה הבחינה. את הציונים של בחינות ה "P" האלה לא מעבירים לאונברסיטאות -א-ב-ל- יש בהרשמה לבחינה הזאת שאלה לגבי האם מותר או אסור לחברה שעושה את הבחינות האלה לפרסם את הציונים... אני באופן אישי ממליצה להסכים לזה כי בעיקבות זה מגיע המון חומר פירסומי לגבי אונברסיטאות. במקרה שלנו החומר הפירסומי שהגיע היה מאוד רלוונטי (האונברסיטאות שקראו לה היו בהחלט ברמה שלה) ואפילו קיבלנו הצעות למילגות ו- application fee waiver לכמה אונברסיטאות. אז כן, תיבת הדואר תתמלא בפירסומות (גם האלקטרונית וגם הרגילה) אבל ככה למדנו מי ומה קיים.



חשיבות ה ESSAY
מזל שהבת שלי התקבלה לאוניברסיטה שהיא רצתה ב early action, ככה שיש לנו חצי שנה לפני שהיא עוזבת את הבית ועוברת לגור באוניברסיטה לתקן את היחסים ביננו שנפגעו מהמריבות על החיבורים... אני אדבר בסוף על נושא המריבות והמעורבות של ההורים בתהליך - זה הדובדבן על הקצפת.

חשוב להבין שבחלק מהאונברסיטאות החיבור זה הפעם היחידה בתהליך ההרשמה שבה הסטודנט "משמיע את קולו". יש אונברסיטאות שיש להן גם ראיון קבלה, אבל בחלק מהמקרים החיבור הוא המקום היחיד שבו הילד מביע את עצמו. החיבור חשוב!!!

אין ילד שכותב את החיבור הזה לבד... זה לא "רמאות" לקבל עזרה. ביום הפתוח בקמפוס של BU הגברת מאדמישיין אמרה "אחרי שאתם כותבים את החיבור תראו אותו לאנשים שאוהבים אתכם ותקבלו מהם פידבקים, ואחר כך תראו אותו לאנשים שאוהבים אתכם פחות ותקבלו גם מהם פידבקים, ובסוף תראו אותו לאנשים שלא אוהבים אתכם בכלל ורק אחרי הפידבקים שלהם תגישו את החיבור"...

כמה חיבורים כותבים בתהליך? די הרבה...
יש את החיבור מרכזי של ה-Common App, ויש חיבורים ספציפים לחלק גדול מהאונברסיטאות שאליהם נרשמים, ול"תחרות" על מילגות ההצטיינות בחלק מהאוניברסיטאות שנותנות מילגות הצטיינות... אז תגידו. - למה לא לקחת את אותו חיבור ולהגיש אותו ל-6 האוניברסיטאות שאליהם אני נרשם? התשובה היא שהחיבורים הספציפים צריכים להיות מאוד ספציפים למוסד שאליו ניגשים... למשל... קראתי באתר שלכם על המחקר של פרופסור XYZ והתחום שבו הוא עוסק XYZ מאוד מעניין אותי, כי XYZ...
יש אנשים שמגישים אפליקציות ל-15 אונברסיטאות, שמענו גם על אנשים שהגישו אפליקציות ל-17 מקומות... אז מעבר ל application fee שצריך לשלם על כל אפליקציה (בין 50-80$ לאפליקציה) צריך גם לכתוב חיבורים... וחיבורים טובים לוקחים זמן.

במקרה שלנו, הכוונה הייתה שרוב החיבורים ייכתבו בקיץ שלפני ה SENIOR YEAR בשביל לא להכנס ללחץ בסתיו, כשבמקביל לאפליקציה רצה שנת לימודים עמוסה עם שעורים ומבחנים והגשת עבודות... וכן, הציונים של הסתיו נכנסים לממוצע של ה GPA. בפועל הגענו עם החיבור של ה Common App לתחילת השנה ושאר החיבורים נכתבו בהמשך... בגדול, צריך להבין שאין חופשת קיץ בין ג'וניור לסיניור, וזה דווקא הזמן שבו הילדים צריכים נורא את החופש כי ג'וניור היא שנה קשה והסימסטר הראשון של הסיניור הוא מאוד קשה... אבל יש אינטרנשיפ בקיץ הזה (נגיע לשם בהמשך), וחיבורים... ובאמת נקרע הלב על הילדים האלה, אבל אם אתם יכולים לשכנע אותם לכתוב בקיץ יהיה להם יותר קל בסתיו.

בבית הספר שלנו, יש בתחילת השנה של סיניור סדנא לכתיבת חיבורים, זה ארוע שאליו מתנדבים הרבה הורים, מורים ואנשים מהקהילה (בעיר שלנו כולם פרופסורים אז מדובר על אנשים שיודעים איך צריך להראות חיבור כזה) והילדים עובדים עם המתנדבים על החיבור. כל אחד מגיע עם חיבור ברמה אחרת, חלק מגיעים עם חיבור כמעט גמור ואחרים רק מתחילים לחשוב על הנושא... בכל מקרה הסדנא הזאת הייתה מעולה כי היא קיבלה המון פידבקים על החיבור המרכזי וזה היה חשוב מאוד.

בתחילת המסמך הזה כתבתי שלא נעזרנו ביועץ קולג'ים. זה לא מדוייק... חלק מהשרות שיועצי הקולג'ים נותנים זה לעבור על החיבורים. אנחנו מצאנו חברה מקומית שמוכרת שרותים לפי נושאים עם מחיר נפרד לכל אחד, ולפני הגשה של כל חיבור הוא עבר עריכה סופית דרכם... רק בשביל לקבל מהם אור ירוק שזה חיבור טוב שראוי להשלח לקולג'.
חשוב להבין שאף אחד לא כתב את החיבור בשבילה. הרעיון היה שלה והניסוח היה שלה, אבל מסתבר שאפשר להתפלפל ולהתפלסף על כל פסיק ודגש... בגלל שזה באמת חשוב, השקענו את הכסף בשביל שהיא תגיש את החיבור הכי טוב שהיא יכולה.
זאת החברה שאנחנו עבדנו דרכההיא מקומית עבורינו, אבל אנחנו עבדנו איתם בכל מקרה דרך טלפון ואימייל והשרותים שלהם היו מצויינים. השירות הספציפי שקנינו מהם עלה לנו כמה מאות דולארים, כך שעדיין חסכנו סכום משמעותי מול יועץ קולג'ים שנותן את כל החבילה... אנחנו נעזרנו בהם בעריכה הסופית של החיבורים, ובהכנה לראיון שהיה לבת לאחת מהאוניברסיטאות.


מכתבי המלצה:
יש ילדים שפונים בקלות למבוגר, ומסתחבקים בצורה חופשית עם המורים והיועצים, ויש ילדים שסגורים בקונכיה שלהם והמורה או היועץ לא ממש מכירים אותם, חוץ מהציון שהם מקבלים. חשוב מאוד בשנת הג'וניור לצאת מהקונכיה ולהכיר באופן אישי את המורים... עוד יותר חשוב לזהות מי המורים שבאמת אוהבים את הילד ויתנו לו מכתבי המלצה טובים. העסק הזה קצת מסוכן כי המכתבים נשלחים מהמורים ישר לאוניברסיטה ואין לכם מושג מה באמת כתוב בהם ולפי מה ששמעתי לפעמים המורים כותבים מכתבים בינונים שיכולים לקלקל יותר מלעזור. בסוף שנת ג'וניור קיבלנו מביה"ס טופס שצריך למלא על הילד, זה נקרא brag sheet וזה אמור לעזור למורים לכתוב את מכתבי ההמלצה, לפי מה ששמעתי הרבה הורים לא מילאו אותו בכלל או כתבו מעט על הילדים – פרטו בדף הזה את כל המעלות ותשבחו את כל התשבוחות שאתם יכולים על הילדים שלכם, זה בשביל מכתבי ההמלצה וזה חשוב.
מעבר למורים, הבת קיבלה מכתב המלצה גם ממנהלת בית הספר היהודי שבו היא עובדת ב-5 השנים האחרונות.
 
חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - חלק ג'

"ה ROUNDED PERSON"
אחרי ארבעת הפרמטרים הקודמים בא ה- fluff, שכולל התנדבויות, תחביבים, אנטרנשיפ וכ"ו.
בעקרון האוניברסיטאות מחפשות "סיפור" ולכן אם יש קשר בין הדברים אז זה טוב. אם למשל הילד בקטע של הנדסה אז להיות חבר במועדון הרובוטיקה של בית הספר יכול לעזור. אם הוא ראש המועדון אז זה בכלל סבבה כי זה מראה גם כישורי מנהיגות, וכולם מחפשים כישורי מנהיגות לא חשוב לאיזה מקצוע נרשמים.

באפליקישיין שואלים בפרוש כמה שנים עסקת בפעילות הזאת? כמה שעות כל שבוע? זה לא משהו שאפשר "לזרוק סתם" זה שאתה צריך להיות מסוגל לכמת (מלשון כמות), ורצוי שזה יהיה משהו שיש לו המשכיות, למשל הייתי במועדון הרובוטיקה 4 שנים ומכיתת ג'וניור הייתי ראש המועדון...

ואם כבר מדברים על שעות, מעבר לתחביב עצמו, חשוב לאוניברסיטה לראות שהילד מסוגל לנהל את הזמן שלו בצורה אפקטיבית. כשהיינו ביום ההורים בכיתה ט', כשהבת נכנסה לתיכון, דיברו איתנו על פעילות extracurricular, ואני זוכרת שאחת האמהות שאלה איך יהיה להם זמן לשעורי בית ולמבחנים אם הם כל כך עסוקים בפיעוליות אחר הצהרים, והתשובה הייתה שככל שהילד יותר עסוק ככה הוא יותר בפוקוס ויותר יעיל בניהול הזמן שלו, ואני חייבת להגיד שבמקרה שלנו לפחות זה היה נכון. הבת שלנו שייכת ל DRAMA SOCIETY של בית הספר מיום שהיא התחילה תיכון. כשהיא הייתה בחזרות להצגה היא נהגה לחזור מבה"ס רק בערב, הייתה מתחילה מיד שעורים וגומרת הכל תוך שעתיים פלוס מינוס. אבל כשהיא הייתה בין הצגות, היא הייתה מגיעה הביתה בצהרים ואומרת לעצמה שיש לה המון זמן, ואז היא היתה מתחילה לראות סרטים ב YOUTUBE או עושה שטויות אחרות, והיא היתה מגיעה לשעורים יותר מאוחר ובד"כ מסיימת אותם יותר מאוחר מאשר בתקופות העמוסות... בקיצור הזמן האקסטרה שהיה לה היה נמרח ולא מנוצל ללימודים.

יש אונברסיטאות שרוחב האופקים ממש חשוב להן ויש כאלה שמתחשבות בזה פחות, במקרה שלנו היה extracurricular מאוד חזק ואין לי ספק שזה היה אחד הגורמים לקבלת מילגת ההצטיינות שהיא קיבלה. באוניברסיטה אחת אמרו לנו שאם יבואו שני מועמדים עם ציונים דומים וציוני SAT/ACT דומים, אז ה- extracurricularיכול להטות את הכף.
חשוב לי מאוד להבהיר את הנקודה של האם לעשות את זה "בשביל האוניברסיטה" או האם הילד עושה את זה "בשביל עצמו"... במיקרה שלנו לא היה צריך "להכריח" את הבת לעסוק בתאטרון, או לעסוק בפעילות קהילתית ולהתנדב. היא עשתה את הדברים האלה מרצונה החופשי ובגלל שזה בא אצלה "מבפנים". זה היה בונוס נחמד בקבלה לאוניברסיטה.
אבל אל תעשו את זה "מהסיבות הלא נכונות". לחנך את הילדים להתנדב ולתרום לחברה זו המטרה, זה שזה עזר לקבל מילגה זה סבבה, אבל לא בשביל זה היא התנדבה ב-5 השנים האחרונות.
ב"ירידי הקייטנות" שצצים בבתי הספר כל שנה בחורף תמיד מציגים עשרות גופים שמפעילים "מחנות התנדבות" שבהם ההורים משלמים המון כסף בשביל שהילד יצא בחופש לשבוע ללטף ילדים אינדיאנים בשמורת הטבע שלהם... זה יכול להיות נחמד על האפליקציה, אבל הטענה היא שאנשי האדמישן באוניברסיטאות מכירים את התעלול הזה ולא מתרשמים ממנו. זה לא מוערך על ידי אנשי האדמישן באותה צורה שפעילות של ילד שהתנדב במשך 5 שנים ב food pantry מוערכת.

בנוסף להתנדבות ותחביבים, לעשות אינטרנשיפ בתחום המקצועי שאותו הילד הולך ללמוד יכול לעזור מאוד לאפליקיישן... אבל כמו שאמרנו קודם חשוב לעשות את זה מהסיבות הנכונות. בסופו של דבר, הילד הולך להשקיע 4 שנים במסלול מסויים, וכהורים אנחנו משלמים את כל הכסף שיש לנו ועוד די הרבה כסף שאין לנו, בשביל שהוא ירכוש מקצוע. זאת השורה התחתונה, זאת המטרה. אבל... האם הילד באמת אוהב את המקצוע שאותו הוא רוצה ללמוד? האם הוא הולך לקולג' שמתמחה בנושא מסויים, ובאמת הנושא הזה מעניין אותו? רוב האונברסיטאות בארה"ב, להוציא לימודי הנדסה, הם בתי ספר של ליברל ארט, והם די מעודדים את הסטודנט לחפש את עצמו... אני בגישה שחיפוש עצמי ב-65K לשנה הוא קצת יקר עבורנו, והיה לנו חשוב שהיא "תמצא את עצמה" או לפחות תחליט על כיוון, לפני שמוציאים על זה כל כך הרבה כסף. הילדה שלנו רוצה ללמוד ביולוגייה באוניברסיטה, וכדי לעזור לה להבין אם זה הכיוון שלה בחיים היא העבירה את הקייץ האחרון בביה"ח Brigham and Women's במעבדה כשעשתה ניסויים על רעלת הריון בעכברושים. עכשיו אני קצת יותר בטוחה בעצמי כשאני שולחת אותה ללמוד ביולוגיה, היא לפחות יודעת איך זה נראה באמת מעבר לשיעור ביולוגיה בבית הספר.

לא היה כל כך פשוט להתקבל לאינטרנשיפ. למרות שהעיר שלנו היא מהערים שיש בהן הכי הרבה מעבדות רפואיות ובתי חולים בארה"ב, עדין רק שני בתי חולים היו מוכנים לדבר איתנו, BI ו-, Children's Hospital ואצלהם היו בערך 500 מועמדים על 15 מקומות. כל שאר המקומות בעיר בוסטון מקבלים לאינטרנשיפ רק ילדים מה INNER CITY של בוסטון עצמה או מה"שכונות" ששייכות למערכת החינוך הציבורית של בוסטון... ילדי ברוקליין וניוטון – העשירים – לא צריכים "להנות" מאינטרנשיפ בחינם... בקיצור בשביל להתקבל לעשות עבודה בהתנדבות שילמנו לחברת הכוונה שלה יש את הקשרים והמפתחות לאפשרויות הכי קורצות. זה עלה 2,500$, אבל זה פתח את הדלת לכך שהיא התקבלה לאינטרנשיפ מאוד "נחשב". לבוסטונאים שבינינו, אני מאוד ממליצה על http://internboston.com, הם גם מצאו לה את האינטרנשיפ וגם עבדו איתה על כישורי התראיינות ועזרו לה לבנות קורות חיים – בקיצור הם היו באמת בסדר.

לפי מה שאני הבנתי, לאוניברסיטאות חשוב שהאינטרנשיפ יהיה "אותנטי", קיבלנו במהלך ה JUNIOR YEAR די הרבה הזמנות מכל מני אירגונים ואונברסיטאות, להגיע בקיץ בין ג'וניור לסיניור לכל מני "כנסים מקצועיים", "תוכניות לימודי קייץ" וכיוצ"ב – שבקריאה מעמיקה נראו לנו כמו Summer Camp לילדים גדולים שמתחפש למשהו שאפשר יהיה לכתוב באפליקיישן לאוניברסיטה. חלק גדול מהפעילויות הללו היו במחיר מופקע...
אם ההזמנה הזאת היא מהאוניברסיטה שנמצאת בראש הרשימה שלכם אז אולי כדאי להרשם לזה, אבל לא נראה לי שזה יוסיף ערך לאפליקציה לאונברסיטאות אחרות... ההצעות שאנחנו קיבלנו הסתובבו בסביבות ה-8000$, מה שגרם לסכום ששילמנו לחברת ההכוונה שמצאה לה את האינטרנשיפ להראות די זול יחסית.
הנחת העבודה שלנו היא שההצעות האלה, כמו החומר הפירסומי לגבי האונברסיטאות, הגיעו אלינו בעקבות תוצאות מבחן ה PSAT, שה College Board "מכר" לגורמים שונים שחיפשו שמות של תלמידים בעלי השגים גבוהים כקהל יעד להצעות שלהם.
 
חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - חלק ד'

ביקורים בקמפוס
בפורום האינטרנטי שבו אני פעילה היו על הנושא הזה דיונים רבים, וחלק מהמשתתפים אמרו לנו שסיור וירטואלי באתר האינטרנט מספיק ושאין טעם לעשות את המאמץ ולנסוע פיזית לכל אוניברסיטה. לפחות לגבינו זה היה ממש לא נכון... הבת שלנו קצת בררנית, מתוך 18 אונברסיטאות שבהן ביקרנו, רק לגבי שתיים מהן היא אמרה ש"היא רואה את עצמה לומדת שם"... כל האחרות נפסלו על הסף או היו "בסדר" ... אנחנו עשינו לימונדה מהלימונים והשתמשנו בצורך בביקורים האלה כתירוץ לטיולים משפחתיים. הגענו למונטריאול שבה לא הייתי קודם, מאוד נהננו מהביקור בורמונט, פגשנו חבר פורום נחמד באפסטייט ניו יורק... בקיצור היה כיף.
גם לילדה הביקורים האלה היו חשובים והכניסו אותה למוטיבציה. זה אחרת לקרוא את הדברים באינטרנט או לשמוע אותם ב אודיטוריום של אוניברסיטה מקבוצה של נואמים בacademic session. זה אחרת לראות סיור וירטואלי על מסך המחשב או להסתובב באמת בשבילים ולראות את המבנים, לראות את המעונות בכלל ואת חדרי השרותים והאמבטיה שבהם הילד שלכם אמור להשתמש 4 שנים, לאכול ארוחה בקפיטריה... והכי חשוב - לראות את הסטודנטים. גם אלו שלומדים באונברסיטה וגם את אלו שמגיעים לביקור איתכם... הם נחמדים? אני רואה את עצמי מתחברת איתם?...

תיכף נגיע לנושא האפליקציות ולמי שולחים אותן, אבל במקרה שלנו היה הבדל משמעותי בין ההשקעה באפליקציות של האוניברסיטאות שבהן היא ביקרה (אלו מביניהן שהיא התלהבה מהן), לבין אלו שנוספו לרשימה ברגע האחרון ותיכננו לבקר בהן אם יהיה צורך. שתי האוניברסיטאות שהיו בראש הרשימה היו אלו שהיא אהבה בביקורים. האחרות היו SAFETY SCHOOLS מבחינתה.

חלק מהאונברסיטאות מעמידות את הביקור כאחד מהקריטריונים שנבדקים במסגרת ועדת הקבלה (האם אתה רציני לגבינו?). וכן, לביקור צריך להרשם והם יודעים מי ביקר ומי לא ביקר...
זה משמעותי יותר אם מצפים למילגה - אבל גם אם לא. האוניברסיטה נותנת לסטודנט "מקום" או מניחה "כסף על השולחן", והם לא ידעו עד הראשון במאי אם אתה תרשם או לא, וגם להם חשוב לדעת שלפחות ביקרתם ויש לכם מוטיבציה לגביהם, אחרת שווה להם להשקיע במועמד אחר שכן ביקר ומראה יותר התלהבות ממכם.

THE LIST
כאן אנחנו מגיעים בעצם לדבר הכי חשוב, וחוזרים להתחלת הפוסט הזה. וזה המחקר על האונברסיטאות ויצירת הרשימה. המחקר נעשה בשתי רמות: בהתחלה עובדים לרוחב ומפלטרים החוצה אוניברסיטאות נבחרות, ואז מתחילים לחקור לעומק כל אוניברסיטה, לפי הקריטריונים שתקבעו לעצמכם. אצלנו למשל, הקריטריונים היו:
המקום בדרוגים, ה- endowment של האוניברסיטה באופן כללי (כמה כסף יש להם ברזרבות בבנק) והנכונות של האוניברסיטה לתת מילגות הצטיינות. (אם מצבה הכלכלי של האוניברסיטה לא טוב זה משפיע על חיי הסטודנטים בקמפוס), התוכנית האקדמית במקצועות שבהן הבת מעוניינת,
האווירה בקמפוס - מועדונים, הילל, פעילויות של תוכנית התיאטרון והדרמה ועוד...

פרמטר נוסף שהיה חשוב לנו זה career development. האם האוניברסיטה עוזרת לסטודנטים שלה בהמשך הדרך? האם יש לה שם טוב בתעשיה, האם לבוגרים שלה קל למצא עבודה או להמשיך ללימודי תואר שני? כמה אחוז מועסקים מהמחזור הקודם וכמה עדיין מחפשים את עצמם שנה מסיום הלימודים וקבלת התואר? רוב האינפורמצייה הזו מדווחת על ידי האוניברסיטה לרשויות השונות, ומפורסמת באתר האינטרנט של האוניברסיטה. אוניברסיטה שגאה במספרים האלה תביא אותם בהבלטה, אוניברסיטה שאין לה מספרים מרשימים תחביא אותם... אבל זה מידע שהם חייבים לפרסם.

אחרי המחקר מגיעים הביקורים שכמו שכבר אמרתי הם נורא חשובים לדעתי.... אם עשיתם מחקר על האוניברסיטה שאליה אתם נוסעים, ויש לכם שאלות שלא מצאתם עליהן תשובה אז הביקור זה זמן מצויין לעשות את זה... ואם לא תשאלו שאלות בביקור, אז אומרים שזה מצויין לשלוח לאדמיששין באימייל שאלה חכמה שאין עליה תשובה באתר... אומרים שזה "מציף" אותך מעל האחרים... אבל אנחנו לא עשינו את זה אז אין לי מושג אם זה באמת משפיע.

חשוב! אם אתם בונים על מילגה, רצוי לא לנסוע לאוניברסיטאות שאין באפשרותכם לשלם עבורן, והן לא נדיבות במילגות או לא נותנת מילגות בכלל... האוניברסיטה הראשונה שביקרנו הייתה ברנדייס. הבת התאהבה בה, גם אנחנו התלהבנו בסיור אבל ב academic session שהיה אחריו הם אמרו שיש מעט מאוד מילגות הצטיינות... לקח לי כמה חודשים טובים להוריד את הבת מהם ולהסביר לה שלא כדאי לצאת מתואר ראשון עם חובות עצומים שיקח לה שנים לשלם... עד סוף התהליך השם הזה ריחף מעל הרשימה אבל בסוף היא לא הגישה להם אפליקציה... חבל לאכזב את הילד. עדיף להמנע מהביקור אם זה לא אופציה רלוונטית. לטאפטס, למשל, לא רציתי ללכת בכלל (גם שם אין סיכוי לקבל מילגה)... מעבר לזה, שאר האוניברסיטאות שביקרנו, היו פחות או יותר בגבול המעטפת של היכולות הכלכליות שלנו אם נצליח לקבל מהן מילגה.
והכי חשוב, לא להגיש אפליקציה למקום שלא תוכלו להרשות לעצמכם. הרבה יותר קל להגיד 'אין לי' לפני המאמץ שכרוך בהגשת האפליקציה ולפני התשובה. אחרי שהילד התקבל ורוצה ללכת לשם זה יהיה יותר קשה...

אחרי הביקורים יוצרים רשימה של אוניברסיטאות מתאימות ושל אוניברסיטאות סופיות להגשת אפליקציה. תאורתית הרשימה של האונברסיטאות הסופיות צריכה להכיל 3 בתי ספר שהם SAFE, 3 אוניברסיטאות שהן MATCH, ו-3 שהן RICH. חשוב נורא שיהיו מספיק בתי ספר שבטוח שהילד יתקבל אליהם ... אני מכירה כמה ילדים, מסיפורי על המחזור של שנה שעברה, שלא התקבלו לאף ביה"ס, ובסוף בדחוף ובהול הוסיפו אפליקציות ל rolling admission עד שמצאו את מקומם. התשובות השליליות מעליבות וקשה לקבל אותן, זה נורא פוגע בדימוי העצמי... אמא אחת אמרה לי הבוקר, בפארק הכלבים, שהבת שלה Sobbingעל זה שלא התקבלה לאוניברסיטה שאליה היא רצתה ללכת. תוודאו שתהיה גם חוויה חיובית. ואל תפיצו את הידיעה על ההרשמה לכל לחברים שלכם ושל הילד, אם התשובה שלילית אז השאלה "נו?..." יכולה להכאיב ולעצבן.

הרשימה שלנו הייתה של 6 אניברסיטאות: אחת שהיא RICH (עם קבלת מילגת ההצטיינות) ו-5 שהן בין MATCH ל- SAFE. בזמן בנית הרשימה חיבים לבדוק שיש הסכמה על השמות עם המועמד... כאן המקום להזכיר לכם, אם שכחתם, שאתם מחפשים אוניברסיטה בשביל הילד ולא בשבילכם. אפשר לדון ולנסות לשכנע, אבל לא ללחוץ על הילד ולדחוק אותו לפינה... הוא חייב לרצות ולהיות לגמרי שלם עם התוצאה הסופית. מבחינתי זה המקום שבו אני הכי שמחה ושלמה עם עצמי בתהליך שעברנו עם הבת, כי כרגע כולנו שמחים ומתרגשים מהבחירה שלנו.
 
חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - חלק ה'

מעורבות הורית בתהליך.
כאן מגיע הזמן לדבר על אחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת בתהליך... וזה מעורבות ההורים. אנחנו מדברים על נערים מתבגרים עם כל האנטי שיש בגיל ההתבגרות ממילא, ועל ילדים שצריכים להריץ במקביל שנת לימודים קשה ועמוסה, תחביבים והתנדבויות, ואת התהליך הזה שדורש המון מאמץ מהילד... אומרים שזה משתווה למאמץ שצריך להשקיע במקצוע נוסף בביה"ס. חלק מהנערים הם בעלי מוטיבציה חזקה ומובילים את התהליך, לאחרים קשה לעשות את חלוקת הקשב בין תהליך האפליקציה לבין שנת הלימודים שמתנהלת ברקע... ולתהליך יש אבני דרך, עם תאריכי יעד מאוד ברורים.
אם לא עושים דברים בזמן הנכון, אחר כך קשה להדביק את הקצב. למשל, בחינות ה-ACT/SAT מתבצעות בתאריכים מסויימים. אם רוצים לגשת כמה פעמים, ולקבל הזדמנות לשפר ציון, אז צריך לעשות את זה בזמן. ביחוד אם רוצים לעשות אפליקציה מוקדמת (ותיכף נדבר על למה זה חשוב). ולכן, במקרה שהילד שלכם אקטיבי בתהליך, מוביל אותו בקצב הנכון ולכיוון שאתם חושבים שנכון להגיע אליו, אז סבבה. אם לא - אז תפקידכם להוביל. אתם ההורים. המטרה, לדעתי, היא להגיש אפליקציה הכי טובה שאפשר, שתעזור להתקבל לקולג' הרצוי בסוף בית הספר התיכון. אפשר להתקבל ולא ללכת אליו, אפשר לקחת שנה חופש (אפילו רצוי לקחת שנה חופש)... אבל יותר קל לבצע את תהליך הקבלה כשהילד עוד בבית הספר, ויש מורים שיכתבו לו מכתבי המלצה, ויש יועצים שבמקרים מסויימים יתמכו בתהליך, וזה הגיל הנכון, וכולם עוברים את זה יחד, ומקבלים את התוצאות יחד, ויותר קל לעבור את זה כשחברים שלך עוברים אותו דבר...

שוב, זאת דעתי. במקרה שלנו לא היה צריך ללחוץ על הילדה לעשות שום דבר שקשור בלימודים עד אמצע ג'וניור, היא תמיד עשתה הכל לבד, אבל את תהליך הקבלה לקולג' היה לה קשה לנהל בעצמה, והיה צריך "להכריח" אותה לעשות דברים מסויימים, שאנחנו, ההורים, חשבנו שיעזרו לה בעתיד. בבית הספר אמרו לנו רק לחבק, לתמוך, לפנק אותם במאכלים שהם אוהבים... אמרו לנו לא להפריע לתהליך שהם מנהלים לבד. בפועל, רוב החברות שלי, וההורים מסביבי, היו צריכים ללחוץ על הילדים בנקודות שונות של התהליך. וזה במיוחד נכון לגבינו, אנחנו מהגרים, ורובינו לא חווינו בעצמנו את חווית הקבלה לקולג' בארצות הברית. זה דבר שחדש לנו ויש הרבה דברים ללמוד עליו כדי לעשות אותו נכון.
אבל, כל הזמן צריך לבדוק את עצמנו ולראות שאנחנו מנהלים תהליך אחד, עם הילד, ולא מתנהלים פה שני תהליכים שונים במקביל. זו אחת הסיבות שהביקורים בקמפוסים היו כל כך חשובים לנו. בסוף כל ביקור היא הבהירה בצורה מאוד ברורה אם האוניברסיטה שבה ביקרנו נשארת ברשימה או נמחקת ממנה.

זהו, אם קראתם עד לכאן אז אתם נמצאים עמוק בתהליך הגשת האפליקציה – אז בואו נדבר על ארבעה מועדים:

Early Decision - אפשר להגיש רק אפליקציה אחת כזאת בתהליך, האפליקציה הזאת היא בתחייבות בחוזה מול האוניברסיטה, שאומר, שאם תתקבל, אתה מחוייב לפי החוזה שנחתם עם ההגשה של האפליקציה הזאת, ללכת לאוניברסיטה הזאת. ב Early Decision יש סיכויים יותר גבוהים להתקבל (מדברים על הבדל של 30% בין החלטה מוקדמת לרגילה) אבל... אין הרבה סיכויים לקבל מילגה. אתם כבר בכיס שלהם, ולכן המוטיבציה שלהם לתת לכם מילגה היא די נמוכה.

Early Action – זה לדעתי תאריך ההרשמה הכי טוב, כי יש יותר סיכוי להתקבל לאוניברסיטה ב Early Action אבל אתם לא מחוייבים לכלום, ויש לכם את הזמן להחליט עד הראשון למאי שהוא decision day. בהרשמה הזאת כל הכסף מונח על השולחן ולכן האוניברסיטאות מרשות לעצמן להיות יותר נדיבות עם המלגות, והכי חשוב, אם לא מקבלים את מה שרוצים אז נרשמים ב Regular decision לאוניברסיטאות אחרות. מה שהכי נחמד בתאריך הזה, זה שאם הצלחתם וקיבלתם את מה שאתם רוצים, אז התהליך נגמר בדצמבר, ואפשר להנות מהסמסטר האחרון בתיכון בלי לחץ ומתח... כיף אמיתי והקלה עצומה לכל הצדדים הנוגעים בדבר. זה נחמד לצאת לחופשת קריסמס בידיעה שאין יותר חיבורים לכתוב ואין יותר מריבות על זה.

Regular Decision – זה התאריך הרגיל להרשמה. לא לכל האונברסיטאות יש Early action. זה מתחיל בינואר ונגמר במרץ. התשובות מגיעות לפני הראשון למאי שהוא Decision Day.

Rolling Admission – אלו אוניברסיטאות שאין להן תאריך מסויים לאפליקציה. הן מקבלות אפליקציות כל הזמן, מעבדות אותן ושולחות חזרה תשובות. אם כלו כל הקיצין ולא קיבלתם מה שרציתם עד decision day, אז יש אוניברסיטאות שאליהן אפשר להרשם עד תחילת שנת הלימודים אם נשאר להם מקום. בדרך כלל מדובר כמובן על אונברסיטאות פחות תחרותיות.

אחרי ההגשה צריך לחכות בסבלנות! מבחינתי, זה היה החלק הכי קשה בכל התהליך, כל עוד היה אפשר לעשות דברים אז עסוקים נורא אבל אחרי ההגשה צריך פשוט לשבת ולחכות לתשובות. הגשנו את האפליקציות בראשון לנובמבר וקיבלנו את התשובה ב-15 לצדמבר... שישה שבועות של ציפיה מורטת עצבים... בפעם הבאה, בתהליך הקבלה עם הבן, נגיש כבר בקיץ לפחות אפליקציה אחת לאוניברסיטה שתהיה SAFE עבורו, וגם Rolling admission. נקבל לפחות תשובה חיובית אחת, וככה כשנחכה את ששת השבועות האלה, נדע שיש לפחות אופציה אחת שכבר אפשר לבנות עליה... כשאני הייתי במתח גדול לבן של חברה שלי היו כבר שתי תשובות חיוביות והוא היה הרבה יותר רגוע. אלו לא היו בתי הספר שהוא הכי רצה, אבל הם היו בתי ספר שהוא יכול לראות את עצמו הולך אליהם.

אתר שבו יש מאמרים מעניינים על התהליך edmodo.com
כמה מאמרים מעניינים

זהו, נגמר התהליך עם הבת והוא מתחיל מחדש עם הבן. הילדים שונים, שטחי העיניין שונים... וצריך להתחיל את הכל מחדש כי מה שהתאים לה לא מתאים לו ולהפך.

בהצלחה לכולנו...
 
חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - לינקים...

הינה רשימת האונברסיטאות שלא דורשות את המבחנים:
SAT/ACT - Test-optional:
https://www.washingtonpost.com/news...niversities-as-of-now/?utm_term=.5ac240d956e9


זאת החברה שעבדנו דרכה על החיבורים:
http://jbgeducationalgroup.com/college


לבוסטונאים שבינינו, חברת ההשמה שעזרה לנו למצא אינטרנשיפ: http://internboston.com


אתר שבו יש מאמרים מעניינים על התהליך edmodo.com
כמה מאמרים מעניינים
https://blog.edmodo.com/2017/09/13/how-to-make-sense-of-college-rankings

https://blog.edmodo.com/2017/02/09/five-tips-to-ace-a-college-admissions-interview/

https://blog.edmodo.com/2017/04/20/just-how-important-is-a-college-admissions-essay
 

Mיה1

New member
כל הכבוד על הסיכום המפורט

נקודה אחת חשובה להדגשה (מתנצלת אם ציינת ופיספסתי) חלק מהקולג'ים מציעים כבחירה להגיע לראיון עם נציג מהקולג' בד"כ פקולטי או בוגר המוסד. תקבעו ראיון גם אם לא חובה. הראיונות האלה הם הזדמנות נוספת של המועמד לשווק את עצמו בפני הקולג' ובהחלט יכולים לתרום לקבלה לקולג . מנסיון שלנו הבת סיפרה בראיון כי היא משתתפת בmock trial ואח"כ במכתב הקבלה הם ציינו כי ישמחו אם תקח חלק בקבוצת ה mock trial של הקולג'. חשוב להגיע מוכנים לראיונות וגם להכין שאלות למראיין.
 
נכון

אם מתקיים ראיון, אפילו אם הוא לא חובה, אז רצוי מאוד לעשות אותו. באוניברסיטה שאליה הבת תלך, לא היו ראיונות קבלה, אבל ב OPEN HOUSE הזמינו אותנו לארוחת צהרים בקפיטריה, ושני סטודנטים נחמדים התיישבו לידינו ושם התנהלה שיחה ערה על החיים באוניברסיטה הזאת. יש אונברסיטאות שבהן אין ראיון קבלה לכולם אבל מראיינים את המועמדים לקבלת מילגות.
 

xbuffalomen

New member
WOW איזו השקעה - תודה


 

xbuffalomen

New member
הוא עדיין צעיר (14) וכן יש לו רעיונות

קומיוניטי קולג' ומשם לסטייט יוניברסיטי. הצלחתי לשכנע אותו שעדיף להיות חופשי ...
 
תוכנית מצויינת

אבל עדיין שווה לעשות את המחקר... במקרה שלנו, היא תלך לאוניברסיטה פרטית, שהרבה יותר מתאימה לה מהאוניברסיטה של הסטייט, כי היא הרבה יותר קטנה ואינטימית, ונשלם קצת פחות ממה שהיתה עולה לנו האוניברסיטה של הסטייט שלנו.

אבל אני לגמרי מסכימה איתך שחשוב להיות חופשי
 

ilanvag

New member
למה אתה מתכוון ב- "חופשי" ? חופשי מחובות כספיים? משהו אחר?

 

xbuffalomen

New member
כן. אין שום דבר בעולם ששווה נטל כלכלי שכזה

מה גם שיש פתרונות פחות קשים אם כי שומו שמיים הרבה פחות יוקרתיים.
 

ilanvag

New member
מסכים בהחלט


כל עוד הפתרונות החלופיים יכולים להביא את הילד לנקודת זינוק שווה (או דומה) בסיום התואר, בשביל להשיג את מה שהוא רוצה - אז סבבה.
&nbsp
הבעיה מתחילה באם וכאשר הפתרונות החלופיים מציבים את הילד בעמדת נחיתות משמעותית להמשך הדרך (לדוגמה אם הוא/היא רוצים להמשיך לרפואה, או לתואר גראד יוקרתי אחר, או קבלה למקום עבודה יוקרתי שידוע ונתון שנותן עדיפות לבוגרי אוניברסיטאות ספציפיות, וכדומה).
 

The Other One

New member
וואו!!! כל הכבוד על ההשקעה! כאחד שנמצא בדיוק באותו שלב עם בן

ששנה הבאה הולך לקולג׳, הסיכום ממש מעולה וממצה את כל התהליך, שהוא ארוך ומייגע. לשימחתי הבן הפרטי שלי מאוד עצמאי וממוקד, כך שאנחנו צריכים להתערב רק מעט, אבל אנחנו כל הזמן עם יד על הדופק. גם אצלנו מדובר על תואר ראשון מתוך האחרים שיבואו בהמשך ולכן אני מסכים לכל מילה לגבי עלות התואר. גם הפרטי שלנו ילך למי ש״ישלם״ לו הכי הרבה. לשימחתי יש לו כבר כמה ״הצעות״ מפתות כך שכנראה הוא ילך לקולג׳
כמי שעובר ממש במקביל את כל התהליך אני מאוד ממליץ למי שיש לו ילד/ה שבשנים הקרובות ילכו לקולג׳ להעתיק ולשמור את הסיכום! אתם תודו לתמי יונועה על זה! כל הכבוד!
 
מעולה. יפה! שתי תוספות קטנות:

1. בחלק מאוניברסיטאות המדינה, כולל באמהרסט, הם זיהו שלא מעט סטודנטים מעולים חוששים מהמימדים הענקיים של אוניברסיטה עם עשרות אלפי סטודנטים, ולכן הם ייסדו בתוכן Honors College עבור סטודנטים מצטיינים. הסטיקר פרייס של השכר לימוד הוא רגיל, אבל לעתים קרובות הם מציעים יותר מלגות הצטיינות, ומציעים לסטודנטים כל מיני הזדמנויות מעל ומעבר למה שמוצע לסטודנטים "הרגילים" באוניברסיטה.
&nbsp
2. עבור הורים שאינם במעמד הבינוני הגבוה, אלא מעמד בינוני נמוך או ממוצע, באופן מפתיע אוניברסיטת עלית יכולה להיות בתנאים מסויימים זולה יותר אפילו מאוניברסיטת מדינה. אוניברסיטאות העלית הם אמנם היקרות ביותר מבחינת הסטיקר פרייס שלהן, אבל הן גם מציעות את מלגות הסיוע הנדיבות ביותר, כולל להורים שבאוניברסיטאות מדינה לא היו זכאים כלל לסיוע. מה שאני רוצה לאמר זה שאם יש למישהו פה ילד עם הישגים גבוהים בלימודים, אבל ההורים הם ממעמד בינוני לא גבוה ובטח לא עשירים, לא צריך בהכרח לוותר על קולג'ים שעל הנייר נראים מחוץ להישג ידם של ההורים. כמובן, צריך להבהיר לילד שאחריי שהוא יתקבל, הסיוע הכספי יקבע אם הוא אכן יוכל ללכת לאותו בית ספר. אבל מניסיון, הסטיקר פרייס והמחיר האמיתי יכולים להיות מאוד מאוד רחוקים זה מזה.
&nbsp
שוב, כל הכבוד על המסמך המקיף, תמי!
 
כן ולא


1. נכון, שכחתי להזכיר את ה Honors College, אנחנו עוד לא קיבלנו את התשובה לגבי UMASS זה אמור להגיע איפשהו בפברואר, אבל הבעיה היא שזה לא ממש מסגרת נפרדת... למשל בUMASS הם לומדים את כל הכיתות עם הסטודנטים האחרים (כן, כיתת ביולוגיה 101 עם 400 סטודנטים אחרים באולם ההרצאות) אבל יש להם מגורים נפרדים (חדשים ויפים), ההבדל הוא רק בכמה כיתות שהם עושים ב Honors ונדמה לי שגם עבודת תזה. גם ב UVM ה Honors הוא חלק מהאוניברסיטה עצמה והם לומדים באותם כיתות עם הסטודנטים שהם לא Honors וההבדל זה שהם כותבים בנוסף לתואר Thesis.

2. שוב, לחקור לחקור לחקור... בוא ניקח למשל שתי אוניברסיטאות עילית, הארווארד ו- MIT... בהארוואר, אם ההורים מרוויחים מתחת לסכום מסויים (נדמה לי שזה 100K לשנה אבל אני לא בטוחה שזה המספר הנכון) הסטודנט ישלם 10% מהמשכורת לשכר לימוד - משמע 10K שזה הכי זול שקיים... אבל לעומת זאת, אם הסטודנט יתקבל ל-MIT, הגהנום יכול לקפוא לפני שהם יתנו מילגה, אין להם הנחות בכלל. אז מה יקרה אם הילד יתקבל ל-MIT והם לא יתנו לו מילגה? אז האכזבה תהיה הרבה יותר גדולה... אז כן, יש אונבירסיטאות מ-א-ו-ד נדיבות, אבל צריך לעשות את עבודת המחקר ולבדוק באיזה תנאים הם נותנים מילגות לפני שנרשמים... אני מכירה סיפור על ילד שהתקבל ל-MIT, וכמובן לא קיבל מילגה, והלך בסוף ל- UMASS Honors... איך הוא קיבל את זה אני לא בטוחה...
זה נכון שהסטיקר פרייס לא תמיד מדוייק, ובהחלט יש סיכוי לקבל מילגות גדולות אם מנהלים את התהליך נכון. אגב, אחוז מקבלי מילגות הצטיינות ו אחוז מקבלי סיוע של NEED זה מידע ציבורי והם חייבים לפרסם את זה באתר של האוניברסיטה.
 
למעלה