חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה - חלק ג'
"ה ROUNDED PERSON"
אחרי ארבעת הפרמטרים הקודמים בא ה- fluff, שכולל התנדבויות, תחביבים, אנטרנשיפ וכ"ו.
בעקרון האוניברסיטאות מחפשות "סיפור" ולכן אם יש קשר בין הדברים אז זה טוב. אם למשל הילד בקטע של הנדסה אז להיות חבר במועדון הרובוטיקה של בית הספר יכול לעזור. אם הוא ראש המועדון אז זה בכלל סבבה כי זה מראה גם כישורי מנהיגות, וכולם מחפשים כישורי מנהיגות לא חשוב לאיזה מקצוע נרשמים.
באפליקישיין שואלים בפרוש כמה שנים עסקת בפעילות הזאת? כמה שעות כל שבוע? זה לא משהו שאפשר "לזרוק סתם" זה שאתה צריך להיות מסוגל לכמת (מלשון כמות), ורצוי שזה יהיה משהו שיש לו המשכיות, למשל הייתי במועדון הרובוטיקה 4 שנים ומכיתת ג'וניור הייתי ראש המועדון...
ואם כבר מדברים על שעות, מעבר לתחביב עצמו, חשוב לאוניברסיטה לראות שהילד מסוגל לנהל את הזמן שלו בצורה אפקטיבית. כשהיינו ביום ההורים בכיתה ט', כשהבת נכנסה לתיכון, דיברו איתנו על פעילות extracurricular, ואני זוכרת שאחת האמהות שאלה איך יהיה להם זמן לשעורי בית ולמבחנים אם הם כל כך עסוקים בפיעוליות אחר הצהרים, והתשובה הייתה שככל שהילד יותר עסוק ככה הוא יותר בפוקוס ויותר יעיל בניהול הזמן שלו, ואני חייבת להגיד שבמקרה שלנו לפחות זה היה נכון. הבת שלנו שייכת ל DRAMA SOCIETY של בית הספר מיום שהיא התחילה תיכון. כשהיא הייתה בחזרות להצגה היא נהגה לחזור מבה"ס רק בערב, הייתה מתחילה מיד שעורים וגומרת הכל תוך שעתיים פלוס מינוס. אבל כשהיא הייתה בין הצגות, היא הייתה מגיעה הביתה בצהרים ואומרת לעצמה שיש לה המון זמן, ואז היא היתה מתחילה לראות סרטים ב YOUTUBE או עושה שטויות אחרות, והיא היתה מגיעה לשעורים יותר מאוחר ובד"כ מסיימת אותם יותר מאוחר מאשר בתקופות העמוסות... בקיצור הזמן האקסטרה שהיה לה היה נמרח ולא מנוצל ללימודים.
יש אונברסיטאות שרוחב האופקים ממש חשוב להן ויש כאלה שמתחשבות בזה פחות, במקרה שלנו היה extracurricular מאוד חזק ואין לי ספק שזה היה אחד הגורמים לקבלת מילגת ההצטיינות שהיא קיבלה. באוניברסיטה אחת אמרו לנו שאם יבואו שני מועמדים עם ציונים דומים וציוני SAT/ACT דומים, אז ה- extracurricularיכול להטות את הכף.
חשוב לי מאוד להבהיר את הנקודה של האם לעשות את זה "בשביל האוניברסיטה" או האם הילד עושה את זה "בשביל עצמו"... במיקרה שלנו לא היה צריך "להכריח" את הבת לעסוק בתאטרון, או לעסוק בפעילות קהילתית ולהתנדב. היא עשתה את הדברים האלה מרצונה החופשי ובגלל שזה בא אצלה "מבפנים". זה היה בונוס נחמד בקבלה לאוניברסיטה.
אבל אל תעשו את זה "מהסיבות הלא נכונות". לחנך את הילדים להתנדב ולתרום לחברה זו המטרה, זה שזה עזר לקבל מילגה זה סבבה, אבל לא בשביל זה היא התנדבה ב-5 השנים האחרונות.
ב"ירידי הקייטנות" שצצים בבתי הספר כל שנה בחורף תמיד מציגים עשרות גופים שמפעילים "מחנות התנדבות" שבהם ההורים משלמים המון כסף בשביל שהילד יצא בחופש לשבוע ללטף ילדים אינדיאנים בשמורת הטבע שלהם... זה יכול להיות נחמד על האפליקציה, אבל הטענה היא שאנשי האדמישן באוניברסיטאות מכירים את התעלול הזה ולא מתרשמים ממנו. זה לא מוערך על ידי אנשי האדמישן באותה צורה שפעילות של ילד שהתנדב במשך 5 שנים ב food pantry מוערכת.
בנוסף להתנדבות ותחביבים, לעשות אינטרנשיפ בתחום המקצועי שאותו הילד הולך ללמוד יכול לעזור מאוד לאפליקיישן... אבל כמו שאמרנו קודם חשוב לעשות את זה מהסיבות הנכונות. בסופו של דבר, הילד הולך להשקיע 4 שנים במסלול מסויים, וכהורים אנחנו משלמים את כל הכסף שיש לנו ועוד די הרבה כסף שאין לנו, בשביל שהוא ירכוש מקצוע. זאת השורה התחתונה, זאת המטרה. אבל... האם הילד באמת אוהב את המקצוע שאותו הוא רוצה ללמוד? האם הוא הולך לקולג' שמתמחה בנושא מסויים, ובאמת הנושא הזה מעניין אותו? רוב האונברסיטאות בארה"ב, להוציא לימודי הנדסה, הם בתי ספר של ליברל ארט, והם די מעודדים את הסטודנט לחפש את עצמו... אני בגישה שחיפוש עצמי ב-65K לשנה הוא קצת יקר עבורנו, והיה לנו חשוב שהיא "תמצא את עצמה" או לפחות תחליט על כיוון, לפני שמוציאים על זה כל כך הרבה כסף. הילדה שלנו רוצה ללמוד ביולוגייה באוניברסיטה, וכדי לעזור לה להבין אם זה הכיוון שלה בחיים היא העבירה את הקייץ האחרון בביה"ח Brigham and Women's במעבדה כשעשתה ניסויים על רעלת הריון בעכברושים. עכשיו אני קצת יותר בטוחה בעצמי כשאני שולחת אותה ללמוד ביולוגיה, היא לפחות יודעת איך זה נראה באמת מעבר לשיעור ביולוגיה בבית הספר.
לא היה כל כך פשוט להתקבל לאינטרנשיפ. למרות שהעיר שלנו היא מהערים שיש בהן הכי הרבה מעבדות רפואיות ובתי חולים בארה"ב, עדין רק שני בתי חולים היו מוכנים לדבר איתנו, BI ו-, Children's Hospital ואצלהם היו בערך 500 מועמדים על 15 מקומות. כל שאר המקומות בעיר בוסטון מקבלים לאינטרנשיפ רק ילדים מה INNER CITY של בוסטון עצמה או מה"שכונות" ששייכות למערכת החינוך הציבורית של בוסטון... ילדי ברוקליין וניוטון – העשירים – לא צריכים "להנות" מאינטרנשיפ בחינם... בקיצור בשביל להתקבל לעשות עבודה בהתנדבות שילמנו לחברת הכוונה שלה יש את הקשרים והמפתחות לאפשרויות הכי קורצות. זה עלה 2,500$, אבל זה פתח את הדלת לכך שהיא התקבלה לאינטרנשיפ מאוד "נחשב". לבוסטונאים שבינינו, אני מאוד ממליצה על
http://internboston.com, הם גם מצאו לה את האינטרנשיפ וגם עבדו איתה על כישורי התראיינות ועזרו לה לבנות קורות חיים – בקיצור הם היו באמת בסדר.
לפי מה שאני הבנתי, לאוניברסיטאות חשוב שהאינטרנשיפ יהיה "אותנטי", קיבלנו במהלך ה JUNIOR YEAR די הרבה הזמנות מכל מני אירגונים ואונברסיטאות, להגיע בקיץ בין ג'וניור לסיניור לכל מני "כנסים מקצועיים", "תוכניות לימודי קייץ" וכיוצ"ב – שבקריאה מעמיקה נראו לנו כמו Summer Camp לילדים גדולים שמתחפש למשהו שאפשר יהיה לכתוב באפליקיישן לאוניברסיטה. חלק גדול מהפעילויות הללו היו במחיר מופקע...
אם ההזמנה הזאת היא מהאוניברסיטה שנמצאת בראש הרשימה שלכם אז אולי כדאי להרשם לזה, אבל לא נראה לי שזה יוסיף ערך לאפליקציה לאונברסיטאות אחרות... ההצעות שאנחנו קיבלנו הסתובבו בסביבות ה-8000$, מה שגרם לסכום ששילמנו לחברת ההכוונה שמצאה לה את האינטרנשיפ להראות די זול יחסית.
הנחת העבודה שלנו היא שההצעות האלה, כמו החומר הפירסומי לגבי האונברסיטאות, הגיעו אלינו בעקבות תוצאות מבחן ה PSAT, שה College Board "מכר" לגורמים שונים שחיפשו שמות של תלמידים בעלי השגים גבוהים כקהל יעד להצעות שלהם.
