לאור בקשות הקהל - חוויות מתהליך ההרשמה והקבלה לאוניברסיטה

[Gidi Shemer]

בהחלט עניין של תרבות מקומית

לא רק מבחינת מיקום אלא מבחינת חברה. אצלנו יש הרבה ילדים שבהחלט עסוקים בתקופת התיכון בשלל פעילויות, אבל יש לא מעט שבהחלט פעילים חברתית ברמה של סתם מפגשים של חברים באמצע השבוע. לגמרי מקובל. זה יותר עניין של תרבות מצד אחד ותפיסה חינוכית של ההורים מצד שני.

 

[placid1]

״חיים חברתיים שמוגבלים רק לסופי שבוע״

זה ציטוט של מי שהגבתי אליו. הפספוס בעיני הוא אם תקופת התיכון מוקדשת ללימודים אקדמיים בלבד (בית ספר, שיעורי בית וחוזר חלילה). פעילות בתיאטרון או ספורט מאפשרת אינטראקציה חברתית וזה אחלה, אבל אני גם חושבת שבזבוז אחהצ לבד מדי פעם יש לו ערך. כמו שגידי אמר, זה כנראה עניין סביבתי. אצלנו יש ילדים שתמיד נורא עסוקים אחהצ באמצע (וגם בסופשבוע) וקשה נורא לתאם איתם ויש לא מעט, מוצלחים לא פחות, שיותר פנויים במהלך השבוע. בניגוד למה שאת מספרת שמקובל אצלכם, חוץ מחברה אחת של הבת שלי, אף אחד לא עשה אינטרנשיפ בקיץ או היה עסוק בעינייני לימודים בחופשות. מצד שני, אני לא בארהב, אלא בקנדה, אין פה SAT והקבלה לאוניברסיטה היא על בסיס 6 המקצועות הכי חזקים שלך בכתה י״ב וי״א. כדי ללכת ללמוד ביולוגיה לא צריך פה לכתוב חיבור ושכר הלימוד לא גבוה כמו בארהב. מכירה הרבה שעשו אנדרגראד בקנדה ואחכ רפואת שיניים בארהב (בעיקר כי מספר המקומות בקנדה מצומצם) או כאלה שלמדו רפואת שיניים בקנדה ועשו התמחות בארהב.

 

[תמי יונועה]

טוב, קנדה זה סיפור אחר

במקגיל אמרו לנו שלא מעניין אותם כל הבולשיט של האקסטרא קריקולום של ארה"ב, לא מעניין אותם התנדבויות, תחביבים או חיבורים, אצלכם רק הציונים חשובים... כאן זה שונה לגמרי ולדעתי המלגה שהבת קיבלה קשורה קשר ישיר לתאטרון, לפעילות ההתנדבותית, ולאינטרנשיפ...

 

[iris mom of two]

מה שגידי אמר

אנחנו היינו הרבה יותר רגועים.
&nbsp
בעצם בעלי לא הרשה לילדים לקחת יותר מדי קורסי AP, התעקשנו שיהיו ילדים. רוב הילדים של חברים שלנו לא עשו אינטרנשיפס. זו שהולכת לNYU עשתה סמסטר בישראל, ודילגה על השנה האחרונה בתכון, במקום היא הלכה לקומיוניטי קולג לשנת תכון שם כי זה נתן לה יותר זמן חופשי ויותר בחירה של מה ללמוד. מההכרות שלי איתה היא ילדה מוצלחת שגם נהנתה מהחיים.

 

[KallaGLP]

נשמע מוזר.

גם כשילדיי למדו באחד מבתי הספר הנחשבים למצוינים ביותר בקליפורניה עם מעל 90% (יותר קרוב ל-98%) אסיאתיים הקפדתי שיהיו להם חיי חברה מפותחים לצד הלימודים, ולא רק בסופי שבוע. אני רוצה שלילדיי תהיה ילדות, לצערי היא גם כך נגמרת מהר מדי. וכן, הם למדו והשקיעו וגם זה חשוב מאוד בעיניי, אך גם עודדתי אותם לבלות הרבה. וכך גם כיום (הם בכיתה י"א).

 

[possum2]

אצלנו זה גם הרבה הרבה יותר רגוע ממה שאני זוכר מהאיזור שלכם.

והניחוש שלי הוא שהילדים בתיכון שלכם שההורים שלהם דוחפים אותם להשקיע את כי שנות התיכון בהכנת התיק לקבלה לאוניברסיטה הם דווקא לא הילדים שהוריהם הם חברי סגל באוניברסיטאות העילית שהזכרת, אלא דווקא ההורים שלא.

 

[תמי יונועה]

חברי הסגל באוניברסיטאות העילית לא צריכים לדחוף את הילדים

להם יש לגאסי...

 

[nowonder]

מה שכתבת כאן כאמיתה, זה בעצם wishful thinking

קודם כל לא יודעת מה זה "הצלחה בחיים". רוב הסיכויים שגם מי שלומד במוסד כמו הרווארד, וגם מי שילמד במוסדות פחות יקרים ויוקרתיים, בסוף יגור בשכונת פרוורים, יהיה בעלים של שתי מכוניות, יטוס פעם בשנה לחופשה איפשה וכמובן יקנה בטרגט. ההבדל יהיה רק ב SCALE של הדברים האלו. אני לא מודדת הצלחה על SCALE כזה.
&nbsp
מעבר לכך, צפויה לו (וגם לך) אכזבה קשה. אפשר לעבוד קשה מאוד ולא "להצליח". חוץ מעבודה קשה, כדי להצליח בחיים, צריך מזל. צריך שכל. צריך יצירתיות. ודי והותר מחקרים הוכיחו כבר מזמן, שאם יש משהו שמערכת החינוך עושה טוב מאוד (כן, גם זו של הרווארד, או של התיכון היוקרתי של הבת של זוכמיר) זה להרוג את היצירתיות. ולכן הקדשת התקופה שבה המוח האנושי מכפיל את היכולת הקוגניטיבית שלו כל כמה חודשים (גיל הנעורים) רק ללימודים בתיכון ולספורט, זה מתכון נהדר ונפלא להרג כל יצירתיות, חשיבה רחבה, ביקורתיות וסתם מעוף בילד. ובהחלט לא מתכון טוב להכין אותו לחיים.
&nbsp
יש מחקרים והסברים ארוכים מאוד על למה הגישה הזו, של נחרוש היטב בתיכון, נלך לאוניברסיטה יקרה לא באמת נותנת את מה שאתה מדמיין שהילד יקבל. אם תקרא את אחד הספרים של Ken Robinson הוא מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.
&nbsp
אישית, כשהבן שלי שאל אותי מה הכי חשוב שיפיק מהתיכון. אמרתי לו - תמצא שם מורה טוב כזה שיהיה לך אחכ מנטור לחיים. תכיר את החבר הכי טוב שלך. ותתאהב לפחות פעם אחת. גם אם יזכה לשניים מהדברים האלו, דייני. אני בטוחה שזה יכין אותו לחיים יותר מכל חומר לימודי אחר.

 

[xbuffalomen]

 

[תמי יונועה]

מוכנה לקחת את התסריט שלך בשתי ידיים

מבחינתי, "מגורים בשכונת פרוורים, להיות בעלים של שתי מכוניות, לטוס פעם בשנה לחופשה איפשה וכמובן לקנות בטרגט" זה פסגת השאיפות, אפשר להוסיף לזה שתהיה להם תוכנית פנסיה סבירה וביטוח רפואי והם "מסודרים" מבחינתי... בקריסמס התנדבנו בהומלס שלטר (בישלנו והגשנו לדיירים את ארוחת הקריסמס), והשאיפות שלי, כשראיתי את הדיירים שם, היו הרבה יותר בסיסיות מהתסריט עליו את מדברת.. אני מקווה שההשכלה הגבוה תעזור להם להיות מסוגלים להעמיד לעצמם גג מעל הראש, לקנות מוצרים בסיסיים בסופר, ולהרשות לעצמם לראות רופא אם צריך... ולא פחות חשוב, להנות ממה שהם עושים, ללמוד מקצוע שמעניין ומרגש אותם... לקוות שהשאיפות והעיניין המקצועי יהיו המניע שלהם לקום וללכת לעבודה בבוקר.

אין לנו ההורים שליטה על מזל... אבל מנסים לרפד את הדרך שלהם ככל שאפשר שגם כשלא נהיה פה יהיה להם חיים טובים... זה לפחות מה שאני מקווה בשביל ילדיי.

 

[בוקובזה שטראסה]

כל מי שהשתתף בשרשור הזה, כולל את, כתב מתוך

שאיפות, תקוות, פחדים, תסכולים, סיפוק, או אכזבה. לא מתוך עניין אקדמי. אותי אישית, מעניין מה נראה לי שטוב לילד שלי ולא מה מחקרים אומרים שטוב ל-90% מהילדים, אם שלי במקרה ב-10% (שלא לאמר, שכל סקירה של הספרות המחקרית בנושאי חינוך, גידול ילדים וכו' מראה את האופנות והמסקנות המשתנות בין עשור לעשור, ולכן אני אישית תמיד העדפתי להישען על הדבר האלוסיב הזה שנקרא קומון סנס...).
&nbsp
מסכים איתך באי הידיעה מה זו "הצלחה בחיים", כי זה הרי אינדיבידואלי לגמריי. שני אנשים יכולים להשיג בדיוק אותם הישגים, אבל עבור אחד ומשפחתו זה ייראה ככישלון, ועבור אחת ומשפחתה כהצלחה כבירה.
&nbsp
לאור זאת, מוזר שבפיסקאות הבאות את מסבירה מה צריך כדי להצליח בחיים...
&nbsp
ולבסוף, נדמה לי שהמטרות שהצבת לבן שלך יותר קשות להשגה מאשר להגיד לו שהוא אמור לקחת ככה וככה קורסי AP. חוץ מלהתאהב, כמובן. יש מישהו שלא מתאהב בתיכון? או במידל סקול? הק, לפני שבועיים היה אצל הבן 11 שלי סליפ-אובר לכבוד היום הולדת שלו ושמענו אותם מעלעלים בספר מחזור של הביה"ס ומדברים על הבנות שבהן הם מאוהבים בכיתה ה'...
&nbsp

 

[meir12121]

לימודים בתיכון הורגים את היצירתיות? לא בהכרח

מסכים עם חלק מהדברים שכתבת, עם אחרים לא.

הבן שלי אוהב מקצועות ריאליים. פתרון בעיות במתמטיקה ופיסיקה לא מפתח יצירתיות? אני חושב שכן.

לגבי "הצלחה בחיים", מסכים איתך לחלוטין. לגור בשכונת פרוורים, שתי מכוניות וכו' זה ממש ממש לא המדד שלנו להצלחה. עבודה מתגמלת ומספקת, לעשות הבדל בחיים, לעבוד על פרויקטים מעניינים, זה דווקא כן.

כתבת: "צפויה לו (וגם לך) אכזבה קשה. אפשר לעבוד קשה מאוד ולא "להצליח". חוץ מעבודה קשה, כדי להצליח בחיים, צריך מזל. צריך שכל. צריך יצירתיות." מסכים לחלוטין. היו אכזבות ויהיו אכזבות. אז מה, לא לנסות כי פוחדים מאכזבות? לא לשאוף לכבוש פסגות חדשות כי אולי ניכשל? היחידים שאף פעם לא נכשלים הם אלה שלא מנסים.

נחזור רגע לעניין היצירתיות. הרווארד זה לא כוס התה שלנו, אבל מוסד דוגמת MIT דווקא כן. כל מי שמתקבלים ל-MIT עבדו קשה וחרשו על הציונים שלהם בתיכון, אז לשיטתך הם אמורים להיות לא יצירתיים. אבל MIT הוציא משורותיו המון זוכי פרס נובל ומדענים שעשו פריצות דרך בתחומם, יש בו מעבדות מחקר מהמתקדמות בעולם ובהם עובדים מדענים מהיצירתיים שיש. כן, מסכים איתך שהרבה ממה שלומדים בתיכון לא תורם ליצירתיות, אבל האבסורד הוא שבלי ציונים טובים בתיכון אי אפשר להגיע לאוניברסיטה הכי יצירתית בעולם.

אני לא אומר שהבן שלי יתקבל ל-MIT, הסיכויים הם כמו לזכות בפיס. אבל יש אוניברסיטאות שהן באותה "משפחה" של MIT ואליהן יש לבן שלי סיכוי יותר טוב להתקבל.

אני חושב שהעצות שנתת לבן שלך לגבי מה שהוא צריך להפיק מהתיכון הן עצות טובות. כל אחד שונה, ולכל אחד יש ציפיות ושאיפות אחרות בחיים והכל תקין ולגיטימי.

 

[iris mom of two]

לפי הצפיות שלך שני הילדים שלי נכשלו בתכון

הם לא מצאו מנטור לחיים, לפי מיטב ידיעתי. לא הכירו את החבר הכי טוב, ולפחות אחד מהם לא התאהב, ואולי כן, לא בטוחה.
&nbsp
אבל שניהם מצאו את הpassion שלהם, שזה הרבה יותר חשוב לי. הבן גילה אהבה למחשבים ומשחקי מחשב, מעבר ללשחק בהם. סקרנות לאיך דברים עובדים. וכמובן את עולם הטפוס. הוא הגיע בטיפוס להשיגים שללא עבודה קשה הוא לא היה מגיע אליהם, והדהים אותנו ואת עצמו כשגילה שהוא בין 10 המתחרים הטובים ביותר באזור. עם עוד שנה הוא היה מגיע לתחרויות בינלאומיות.
&nbsp
הבת גילתה אהבה לפוליטיקה, איך העולם מתנהל, סקי וטיפוס, וסתם כל מה שקשור לאקסטרים ספורט.
&nbsp
שניהם לא שיחקו הרבה עם חברים מעבר לסופ"שים, בין סקי קלאב, טיפוס, בית הכנסת, למי היה זמן. אבל במקומות הללו הם נפגשו ודברו עם חברים. היה להם זמן חופשי. שניהם לא היו משקיענים גדולים בלימודים, אבל הציונים היו סבירים פלוס. מספיק להתקבל לאוניברסיטאות שהתאימו להם.

 

[Ani15]

נוונדר בהופעת אורח - תגעגעתי...