לא אמרתי ״שלום״ - אז היא התחילה לצעוק עלי ״אתה מתעלם ממני?!״

[arana1]

זה לא משנה אם כולם מעוניינים בכפיה

המצב הוא שהמרחב הציבורי נשלט על ידי הצורך הדתי שלא רואה שום סיבה להתחשב בצורך החילוני, וזה בדיוק המצב בין האוטיסטים לנורמטיבים, ובדיוק מאותה סיבה, צד אחד אלים שחושב שהכל שלו והכל מגיע לו וצד אחד שמבקש מבט מתחשב ופרטי ואישי יותר לסוגיית הגבולות ובכלל

הדיכוטומיה הזאת קיימת כי הציבור הדתי רוצה ומאפשר וכופה אותה אז להאשים את מי שמזהה אותה כבעייתית זה בסך הכל עוד אמירה אחת שלך שמוכיחה שאתה תמיד, תמיד תמיד, תאשים את הקורבן

ואף אחד לא חושב שהנורמה החילונית חפה מפגמים, וגם לא הנורמה האוטיסטית, אלא שבשביל להשתפר כדאי להתחיל לזהות את הבסיס לפגמים, ולזהות את ההבדלים במקום לחזור ולצרוח כמוך בצדקנות מאוסה שהכל אותו דבר וכולם נהדרים

 

[גורג42]

לא מאשים את הקרבן. הבעיה מתחילה כשהקרבן הופך בעצמו לבריון

זה שמישהו קרבן של משהו (בעבר או בהווה) ממש לא נותן לו את הזכות להתבריין על חפים מפשע.

אגב, בדיוק היום ראינו פרק של "מסע בין כוכבים" שנגע בעניין הזה של קורבנות שהופכים לבריונים. הארכי-נבלים של "חלל עמוק תשע" הפכו להיות הארכי-נבלים בדיוק בגלל סיבה כזאת: בעבר דיכאו אותם ורדפו אותם והרגו בהם, ומה שהתחיל כ"הגנה עצמית" הפך במהרה לרודנות ומעשי זוועה שהגלקסיה לא ראתה כמותם מאות שנים.

מעניין שישר חשבתי על הפורום כששמעתי את זה...

 

[arana1]

בגלל זה אני ממליץ לאוטיסטים לברוח, לנתק מגע

כי אין שום דרך, שיטה או גישה להתמודד עם הבריונות הנורמטיבית, בדיוק כשם שאין שום דרך להתמודד עם הבריונות הדתית, ששני סוגי האלימות האלה מבוססים בדיוק על אותה בעיה בתפישת המציאות, זו שבכלל לא מסוגלת להטיל ספק בבעלותה המוחלטת על המרחב סביבה.

החילונים לא כופים על הדתיים לנסוע בשבת, אז במקרה זה הקורבן לא נעשה לבריון, גם האוטיסטים לא כופים על הלא אוטיסטים לא להגיד שלום, אז שוב, בדיוק אותו דבר.
אתה לא תראה אוטיסט שמסתובב ברחוב וצורח על כולם להפסיק להגיד שלום, את ההפך אתה רואה כל הזמן,
לא מקרי בכלל

אני מעולם לא התנהלתי כרודן וכדיקטטור, אתה לעומת זאת מתנהל ככה כל הזמן, ככה זה נ"ט, בכלל לא מעלים על דעתם שמותר ואפשר אחרת

 

[גורג42]

אבל אני לא נ"ט

אין דבר שיותר רחוק ממני מאשר הסגידה לנורמה.

אתה יכול להגיד מיליון פעם את ההפך, אבל זה לא יהפוך את זה לנכון. ומה שאתה עושה פה זה הגיון מעגלי: כל מי שלא מוצא חן בעיניך אתה מסווג ראשית כבריון, ואחר-כך כנ"ט. ומכאן אתה קופץ למסקנה ש"כל הנטים בריונים וכל הבריונים נטים, ורק אוטיסטים יכולים להבין אותי".

וזה, לכשעצמו, לא הבעיה.

הבעיה היא, כשמשלבים את הגישה הזאת עם ההמלצה שלך להתרחק מהנ"טים ומבריונים. איך בדיוק תעשה את זה, כשכל מי שמסתכל עליך לא נכון (הו, האירוניה! בעיקר לאור נושא השרשור) ישר מסווג בעיניך כנ"ט וכבריון? אז מי, לעזאזל, נשאר?

 

[arana1]

עובדה שכן

ואני לא מסווג אותך כבריון כי אתה לא מוצא חן בעיני אלא בדיוק להפך, אתה לא מוצא חן בעיני כי אתה בריון, וגרוע מזה, אתה מטיף לכניעה לבריונות

נשארים אנשים שמסוגלים להבין ולראות ולהרגיש, אמנם הם מעטים אבל ככל שהם יקבלו תמיכה טובה יותר מספרם ומשקלם בחברה יעלה, ולזה אני מכוון

 

[גורג42]

עובדה שלא

הנה, גם אני יכול לשחק במשחק הזה.

זה מוכיח משהו? לא.

ואיזה אנשים בדיוק נשארים לך? אלה שבולעים בשקיקה את הקטע של "אנחנו קרבנות נצחיים" לעולם לא מעמתים אותך עם האבסורדיות שבגישה שלך? כפי שאתה רואה, אפילו האנשים האלה בסוף מתפכחים.

(ואחת הבעיות הכי גדולות עם הקטע הזה שלך, היא שאתה גורר את אותם אנשים למטה יחד איתך. שאתה עושה את כל מה שביכולתך כדי לשכנע אותם להישאר בג'יפה הרקובה הזאת, במקום לאפשר להם לפרוש כנפיים ולעוף)

 

[arana1]

לא אכפת לי שלא ישאר אף אחד

ואני לא חושב שאנחנו קורבנות נצחיים כי אין לי ספק שניתן וצריך להתגבר על אנשים כמוך ולעוף כדי ליצור עולם טוב יותר וחברה ראויה יותר,

 

[חרסינה משורינת]

לא יודעת הרבה פעמים בדיונים בכתב

(כי בפה אתה פחות מדבר)
היית במצב בו הדיון היה יכול להמשך רק אם אדם יראה דרך עיניך את הפרשנות
(לא דרשת מאף אחד כלום - אבל כן פשוט לא היה אפשרי להמשיך אחרת).
זה יכול לגעת במצב בו קיללת למשל , או פנית בפניה אישית שצרמה לצד האחר על אופיו ומידותיו ובעוד דרכים.

האם בעיניך אין בזה חדירה למרחב אישי של אחר,
או צורך לקבל אותך , זהותך , מרחב הפרשנויות שלך ללא עוררין?.
עכשיו ברור שיש כל ההבדל בעולם בין כתב למרחב פיזי אבל במובן מסוים מבחינת הראש שלנו יש בו גם זהות ודימיון .
אז הנה אני די בטוחה שגם לך יש צדדים שבהם אתה "כופה" או "משרה" לכל הפחות מרחב מסוים שכדי להצליח לשהות בקרבת משהו שנגעת בו דרוש שתהיה לך יכולת או חובה לקבל פרשנות משלך.
נכון ההבדל הוא גם בגודל שהעולם כולו מחווט לצורה מאוד מסוימת ואין מה להשוות במובן הזה - ועדין מי שפועל במערכות כאלה גם ללא יודעין של הצד האחר (וכבר רשמתי שחלק לא קטן מזה שייך לזה שאוטיסטים יש בערך כאחוז מהאוכלוסיה אבל כמו שאתה יודע אני משוכנעת שזה גם הרבה יותר מזה כי זה מאיים על בסיס החברה עצמה- אבל בוא נתייחס מהפן המספרי)
הם אנשים פרטיים , בודדים עם רגשות ובמובן הזה כשאתה לא מתייחס לאדם כעדר, קבוצה חסרת שם ופרצוף - כן , לחלוטין הגיוני לפחות בסיטואציות תיאורטיות אחרות שאדם יפגע ממהלך כזה בעיקר אם היה בולט מאוד והגיוני מאוד לבקש גם הכרה בעולמו ותחושותיו של הצד השני (כלומר בסיטואציה לא ספציפית כמו הנקישה בחלון אלא בהתעלמות מברכת שלום שמאוד בולטת ומשדרת לאחר כאילו מצב של "אני לא סובל אותך").

 

[arana1]

בגלל זה חוזר ואומר

שלא תיתכן הבנה של שפה, של הקשר שלה לפעולה, ושל הקשר של כל הדברים האלה לגוף וליחסי הגוף עם המרחב, שזה בעצם גם הישום הכי קונקרטי של מוסר, ואהבה, ללא הבנה של ההבדל בין כתב לדיבור, למשל, אז לומר שלעלות דעה אפילו הכי חריפה לדיון בפורום ציבורי, שאין מעשה אסינכרוני ממנו, זהה או דומה ולו במקצת ללצרוח על מישהו כי הוא לא אומר לך שלום זה שוב בדיוק אותה סימטריה שמכסחת לחלוטין כל סיכוי שהיהי פעם למישהו אפשהו קצת יותר טוב.

כי אם יש מקום אחד הראוי לביטוי כל מה שמציק בלי להפריע זה זה, אז דווקא אותו למחוק, ולהשאיר אנשים כמו אוטיסטים שלא במקרה לא מדברים ולא יוצרים קשר במרחב הציבורי גם בלי האפשרות הזאת ?
אז זה או לצרוח על מישהו ולאחוז אותו באלימות או כלום ?

יש מרחב שבו אפשר לתקן, מרחב לא אישי, לא בין אישי, מרחב ציבורי שבו אין ולו גרם אחד של כפיה, אלה מילים, ומילים בלבד, נוגעות או לא נוגעת, רוצה תקראי לא רוצה על תקראי, אדם גם צריך לתרגל ולו מעט אחריות אישית.

אז לא, כתיבה בפורום ציבורי על נושאים בוערים לא דומה לנקישה בחלון,
את כאילו מרוקנת את המקום מכל המאפיינים שהם הבסיס לקיומו (שזה בדיוק גם מה ששלומית וגור עושים כמובן מאליו),
ספרות אינה "החיים" ובזה כוחה,שכמו בוויכוח שהיה כאן על יצוג האוטיסטים במדיה גם כאן את ואף אחד לא מבין שכל הקטע בכתיבה זה השעיית השיפוט המקובל כדי לאפשר לדון במה שאחרת אלים ועימותי מדי.

וכי מה את מציעה ? שבשם ההתחשבות ברגשות של כולם, בעולמם של כולם, אסתום לנצח, הרי אני ואנשים כמוני בבעייה כי עולמי ורגישותי לא מתאים ובו אף אחד מעולם לא מתחשב, אז שוב, חוסר סימטריה אלים אינו פתרון לכל בעייה, לצערך ולצער כל מי שכותב כאן.

 

[חרסינה משורינת]

יכול להיות

אני לא יכולה לומר בכנות שאני מרגישה שאתה משעה את הביקורתיות שלך
(מקיים מה שאתה דורש).
יש הבדל מאוד מהותי בין לבקש ממך לסתום לנצח לבין לשאול האם לדעתך הקללות או היחס הפרטני לגופו של אדם לא יכול לחנוק שיח או למנוע התפתחות "בריאה" יותר שלו.

אני יכולה להגיד שהרבה פעמים אני חוטפת קריזה מסיבות קרובות במעטל לאלה שעליהן אתה מתרגז כשאנשים כותבים כאן. זה לא אומר שום דבר על הצדק בזה במחשבות שלי .

 

[arana1]

כי את לא מבינה מה זאת השעיה ביקורתית

את חושבת שפירושה העדר ביקורת כלל שבעצם המשמעות של השעיה ביקורתית הוא בדיוק הפוך, היכולת להעמיק ולהרחיב את הביקורת דרך מסגור המושאים לה בעולם דמיוני ולא ממשי, כזה המרוחק ממך מספיק על מנת לא לאיים על קיומך מיידית, מה שאי אפשר במרחב המוחשי יותר.

ולא קבעתי שעוצמת הקריזה היא אינדיקציה למידת הצדק, להפך, אין לי ספק שהנ"ט טועים קשות וכופים עוולות מחרידות רק בגלל שהם חוטפים קריזות מטורפות על שטויות

 

[arana1]

האמנות, הספרות, המדע, מאפשרים שיפוט חד יותר

דווקא בגלל שהם מרחיקים את מושאי הביקורת שלהם מהאינטואיציה המיידית, הם מתבוננים בתרבות מבחוץ, ללא מעורבות, וזה מה שמאפשר ביקורת חדה יותר.

השעיית שיפוט לא נעשית כדי לבטל שיפוט אלא כדי לחדד אותו דרך היכולת לפרוש מצע רחב יותר,
כמו שנאמר כאן הבריון שצרח על מישהו בגלל שהוא לא אמר לה שלום אינו פנוי לבחון ולדעת ולהבין את כל המערך המורכב שאנחנו מנסים להעלות כאן,
אז בשביל זה יש אמנות, מדע, ספרות, ושירה, ולדעתי אוטיסטים סובלים נורא גם בגלל שהם חשים את המסגרות האלה מיידית ולא רק כחלק מדיסציפלינה מוסכמת

 

[גורג42]

היא מבינה מצוין, ומה שכתבה לך נכון ב-100%.

מעולם לא ראיתי אותך נוקט ולו בשמץ של השעיה ביקורתית כלפי הדיעות שלך עצמך, כאן בפורום.

מצטער, אבל מה שחרסינה כתבה לך נכון לחלוטין.

 

[arana1]

חחחחחחחחחחח

כרגיל לא הבנת ולו מילה אחת ממה שכתבתי,
השעיה שיפוטית אינה העדר שיפוט אלא דווקא היכולת לחדדו דרך עבודה מדעית או אמנותית דרך תפישת מרחק מהמצב על מנת לשקלל נתונים רבים יותר.

אז כדי שלא תבין שוב אכתוב את זה שוב, השעיית הביקורת לא נועדה להשתיק ביקורת אלא בדיוק להפך, לחדדה דרך מבט מעבר לשגור ולמוסכם, תודה על חוסר ההבנה

 

[גורג42]

בוודאי שהבנתי. אני אומר שזה בדיוק הדבר שאתה אינך עושה.

להסתכל מעבר ל"מה ששגור ומוסכם" על קבוצה שאתה סולד, זאת לא חוכמה. זה כאילו שתגיד שפונדמנטליסט דתי שתוקף את המדע ואת האבולוציה הוא אלוף בהשעיית-ביקורת, רק כי הוא יוצא נגד מה ששגור ומוסכם.

ובכן, זה לא עובד ככה.

המבחן האמיתי של חשיבה ביקורתית, זה היכולת להסתכל מעבר לשגרה שלך ולאמונות שלך, ולבחון את עצמך כל הזמן מחדש אל מול הראיות חדושת ודיעות חדשות.

זה האתגר האמיתי של השעייה ביקורתית.

וזה משהו שאינך עושה כלל. זה בעצם מה שחרסינה אמרה (או לפחות זה מה שהבנתי ממנה). והיא צודקת ב-100%.

ואולי כאן המקום גם להבהיר, שזה לא סוף העולם. אתה בחברה טובה. רוב האנשים בעולם לא מסוגלים לזה. והקטע הזה שלך רק מוכיח, שוב, שההבדל בין נ"טים לא"סים הוא יותר קטן ממה שנדמה לך.

 

[arana1]

עוד פעם הסימטריה המטומטמת הזאת

יש עובדות, פונדמנטליסט דתי הוא אדם שכשמו כן הוא, כזה שדבר במסורתי ובמוסכם בלבד, לא את הכל אפשר להרוס דרך שימוש בטריקים מילוליים כמו שאתה עושה, ומוטב לא לעשות זאת בכלל, קוראים לזה דמגוגיה ולא סתם.

לא, זה לא טריק, אתה מבלבל, כרגיל וכצפוי אגב, בין גישה עניינית ורגישה להקשר לבין מצווה, כזאת שצריך לקיים בכל מחיר ובכל מקום וללא שום הקשר,
אז בדיוק, זה לא עובד ככה,
השעיית השיפוט נחוצה במקום שבו דעות קדומות כופות גישה אוטומטית ונעדרת רפלקסיה ואז האמנות מסוגלת לספק מה שאנשים כמוך לעולם לא יעשו, מצע לפתיחת מחשבה דרך מרחק מהסיטואציה המיידית והדחופה,
המרחק הזה מאפשר השעיה כי אנחנו לא עוסקים באנשים אמיתיים אלא רק בצללים, בדמיון.

אני סולד מקבוצות כמו זו של הנורמה כי קבוצה זו כמוך לעולם לא משעה את שיפוטה, אפילו לא מעלה בדעתה שכך צריך לעשות.

אז לא, ממש ממש ממש לא,השעיה שיפוטית אינה בהכרח השעיה של שיפוטך, זה כל כך הכי תלוי בנושא עצמו, בהקשר, במי שופט ומי נשפט, ואצלך כרגיל הכל מייד מרודד רק לרמה של סיסמא, של מצווה, של חובה המוטלת במידה שווה על כולם, אז לא, על הקורבן לא מוטלת אותה חובה כמו על התליין, ואתה מזיק בצורה הכי קשה לעניין האוטיסטי כי נראה שאתה נכשל בדיוק בעניין הזה וכל הזמן, ומסיבה הכי פשוטה, שאתה לא בוחן את הדברים עניינית, לגופם, אלא מנתק את מה שראוי ונכון בשביל לנופף בו ככרזה כדי כשכולם יראו שאתה הכי יפה מכולם

הא"ס , השונה, המוזר, לא זקוק לאותה השעיית שיפוט ובאותה מידה שבה זקוק לה הנורמטיבי שמזדהה ומזהה וחי בנוח יחסית עם השגור,
זה שאתה שוב ושוב מפספס את זה למען תפישה שאין קיטשית ממנה הופך אותך לממש אדם מסוכן

ההבדל בין אדם מוסרי למעשה לאדם מוסרי בכאילו זה המידה שבה כל אחד מיישם קונקרטית את האידיאה המוסרית, ואילו אתה ושכמותך מבלבלים שוב ושוב את היוצרות וחושבים ( באמת זה ממש חוצפה לקרוא לזה מחשבה) שקונקרטי זה שכולם עושים את זה, אז לא, בדיוק ההפך, קונקרטי זה היכולת להבין איפה ואיך ובצורה הכי פרטנית ולמה הכשל המוסרי מתחבא.
אז כשקבוצת הרוב כופה תבנית מסויימת על קבוצת המיעוט, ומסיבות שאפילו אי אפשר לבררן (בגלל אנשים כמוך) , לומר ש 2 הצדדים מחוייבים להשעיית שיפוט במידה זהה זה הדבר הכי טיפש ורע ומזיק בעולם, יש מצב שאי פעם תפסיק עם זה ?

 

[גורג42]

האמונה של ה"האס לא זקוק לאותה השעית שיפוט" - זו הסכנה הגדולה

אנחנו זקוקים לה בדיוק כמו כל אחד אחר. וברגע שכתבת את המשפט הזה, בעצם הוכחת במחי יד את כל מה שטענתי.

וההבדל היחיד בין אדם שמאמין ל-dogma של עצמו לבין אדם שמאמין ב-dogma של דת כזו או אחרת, היא מספר המאמינים. דוגמטיות לא הופכת להיות פחות דוגמטית רק בגלל שמדובר במערכת אמונות של אדם אחד ויחיד.

 

[arana1]

אנסה להסביר לך במילים פשוטות ככל האפשר

למרות שאין לי ולו שמץ של ספק שאין מצב שאי פעם תבין על מה אני מדבר,
וזה ממש לא קשור לא"ס או לא א"ס, רק גזענים מסוגלים לדמיין שמעצם היותך כזה או אחר מגיעות לך פריבלגיות, גזענים כמו הנורמטיבים למשל.

קונקרטי ? אתה מבין את המושג, את המונח, לגופו של עניין ? שמעת על הגישה הזאת ?
תתעניין, כי ממש מומלץ.

ספציפית למקרה שהוא העלה אותו בצדק לדעתי כי מגלם בדיוק שורה שלמה וארוכה מאוד של גישות מאוד דומות,
יש כאן צד אחד שכופה את התנהגותו על צד שלא כופה דבר על צד שני,
הבנת את זה (ברור שלא, אני כל הזמן שוכח עם מי אני מדבר)

אתן לך עוד דוגמה מעכשיו, אני יושב בבית קפה, לידי בחורה מעשנת בשרשרת, אני נחנק, מורעל, אולי אפילו למוות, היא עושה פעולה החודרת לתחום הפרט שלי, אני לא עושה מאומה החודר לפרטיותה,
יותר מזה, בגלל שאני כפי שעצמי אין מצב שאפילו אבקש ממנה בבקשה להפסיק להרוג אותי,
אז אנשים כמוך שכופים סימטריה שאין חלולה, רצחנית ומבזה ממנה יגזרו מהתמונה הזאת שאני צריך לבדוק קודם כל את עצמי,
מה יש לי לבדוק בדיוק ?
יותר מזה, מה שנורא באנשים כמוך, ובכל האנשים בפורום הזה, שלא רק שאתם פוסלים את זכותי להגיב ישירות אלא שאתם פוסלים אפילו את זכותי להגיב בצורה הכי עקיפה, דרך דיון ציבורי בשאלה הזאת, שגם כאן אנשים כמוך ישתיקו אותי כי זה לא יפה ולא מוסרי וקודם כל תבדוק את עצמך.

גור, אתה חי רק ברמת הסיסמא, ההצהרה, הפוזה, למוסר שלך אין שום נגיעה בחיים עצמם, במה שבאמת קורה, ולכן הוא גרוע אפילו מהעדר מוסריות בכלל כי אתה משתמש במוסר על מנת להנציח את כל מה שהכי לא מוסרי, זה זוועה, פשוט סיוט, ובדיוק מה שהורג את האוטיסטים שרואים דברים כפי שהם ולא רק כפוזה

 

[arana1]

לא, לא לא לא !!!

אם נדמה לך שהמקובל והמוסכם זקוק להשעיית שיפוט באותה מידה וצורה שבה החריג זקוק לה אז אתה שוב וכהכי צפוי כופה את כל מה שהכי ממית ומצמית ולא מוסרי דרך סימטריה שאין קיטשית, נרקסיסטית, ולכן כחנית ומסוכנת ממנה.

החריג נשפט כל הזמן ובכל מקום כמובן מאליו, הנורמטיבי לא, לומר ששניהם זקוקים לאותה השעית שיפוט זה לא רק מנוול אלא שבדומה לכל דעה אחרת שלך פשוט מגלם ניתוק מוחלט מכל מה שמהותי ומעניין במציאות האנושית ובכלל

הבנתי שאין שום דרך לנפץ את המראה שמולה אתה מתקשט בחברה אבל אני מקווה שיש משמעות להשתמש בך כדוגמה לכל מה שרע בנרקסיזם, כי אתה עושה את העבודה הזאת מצויין, ובדיוק

 

[anti is back]

היישום הקונקרטי של האידיאה המוסרית הוא לב העניין

ומה שיוצר פערים בין המתדיינים כאן לא קשור לשאלה "מה כולם עושים" אלא לאופן שבו כל אחד כאן מכליל את הבעיה הקונקרטית שבה הפוסט עוסק.

אני מניחה שתסכים איתי שהבעיה המרכזית שעולה מהפוסט הזה היא המונופול של הנורמה על ערוצי התקשורת וההתנהגות במרחב הציבורי. נכון?
אבל אם מבינים מהו שורש המונופול הזה ואיזו בעיה הוא נועד לפתור (בגדול - הצורך להעריך נכונה את כוונות הזולת כלפיך במרחב שנתפס כלעומתי בהגדרה), מבינים גם שכדי להיפטר ממנו הכרחי להיפטר מהלעומתיות ומהנטייה לפרש את התנהגות הזולת על פי תבניות חשיבה מוכנות מראש. להכיר בריבוי הפרשנויות האפשריות להתנהגות שמציג האדם שמולך ולהשתדל לבחור בפרשנות הכי נדיבה, גם אם היא עומדת בניגוד לניסיון העבר שלך.

את התנהגות האישה שגונתה כאן כמעט על ידי כולם (להוציא חרסינה) אפשר היה לפרש גם בצורה נדיבה. אפשר להניח, למשל, שדווקא משום שהכירה במגבלות הפרשנות שלה להתנהגותו של כותב הפוסט היא החליטה לנסות לברר אם מה שנראה לה על פניו כמו עלבון מפורש הוא אולי בעצם משהו אחר לחלוטין.

אבל האפשרות הזאת בכלל לא הובאה בחשבון, בין היתר בגלל שההתנהגות שהיא הפגינה *חרגה מן המקובל*. שים לב שאפילו מלאת תקוות צקצקה בלשונה, ולא במקרה.

אז כן, אפשר לטעון שהבחירה של אותה אישה להתערב כך באופן אקטיבי בבחירותיו הלגיטימיות של האחר היא לב הבעיה. שיש כאן הפרה בוטה של המרחב האישי, שמהדהדת את האופן שבו רובנו כאן חווים את הדרישה לומר שלום.
סבבה, זה ההיבט שאתה וכותב הפוסט בוחרים להדגיש, אבל זו נראית לי הכללה פחות משמעותית מזו שמתבססת על ההבנה ש-כן, מה לעשות, אנשים שונים חווים את המרחב האישי אחרת, וכשמדמיינים מרחב ציבורי קצת יותר נסבל, הכרחי להביא את העובדה הזאת בחשבון.

הרי אי אפשר ולא נכון לשאוף לקונצנזוס שמגדיר מראש מהו המרחק הנכון בין בני אדם במרחב הציבורי. זה מה שהנורמה עושה, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים להיפטר ממנו. מה שצריך לשאוף לו זה מרחב שבו לאנשים שונים יש זכות לבטא את המרחב הנכון להם מבלי לכפות אותו על האחר. וברור שאין דבר מורכב מזה, אבל נדיבות פרשנית והכרה בשונות בין בני אדם בהקשר הזה היא תנאי הכרחי. ועל זה, להבנתי, גור מדבר ב"השעיית השיפוט".

בחברה שמקיימת נדיבות כזאת, אותה אישה לא הייתה מרגישה דחף לברר מה גרם לפרל להתעלם ממנה. היא כנראה עדיין הייתה בוחרת לברך אותו בשלום, כי בשבילה עצם הופעתו בסביבתה מצדיקה התייחסות לקיומו, אבל משלא הגיב, היא הייתה יודעת לפרש את התנהגותו כסימן לכך שהוא לא מעוניין באינטראקציה מסיבות שאינן ידועות לה, *אך גם לא צריכות להטריד אותה*. ואז הוא, ואתה, ואני היינו סובלים הרבה פחות מהשלום הזה, משום שהיינו יודעים שהוא לא יותר מהצעה שאפשר לסרב לה.

אז נכון - אי-הסימטריה של המצב הנוכחי ברורה, וגם הכעס והלחץ המצטבר כתוצאה מהדרישה להיענות לציפיות שאינן מתחשבות בצרכים שלך וכלל אינן מכירות בקיומם, אבל תעדוף נגדי של הצרכים שלך והגדרת אלה של אחרים כ"פרימיטיביים" הוא שחרור קיטור שבעיניי לפחות לא מהווה יישום קונקרטי של האידיאה המוסרית שלאורה אני מדמיינת חברה נסבלת יותר. ובמובן מסוים אפילו להפך.