אני מסכימה שהפרמטרים למציאת
עבודה הפכו נוקשים ביותר, שבלי תואר את לא יכולה אפילו לעבוד בשירות לקוחות , מסכימה שחשוב שאדם ישאף קדימה וכדי להתקדם מוכרחים להביא קבלות = תעודות , אחרת סביר להניח שתישאר אי שם בשוליים. אבל הכל תלוי בשאיפות ובהשקפה, אני קצת אחרת, עשיתי תואר כי הלימודים עניינו אותי ואם להיות כנה גם כי זה שידרג אותי מבחינת שכר. אבל תואר שני סירבתי לעשות למרות שהוא היה מקנה לי העלאה משמעותית במשכורת , משום שהבנתי שנמאס לי! נמאס לי המרדף אחרי עצמי ואחרי הכסף, אני ריאלית מספיק להבין שכסף הוא אמצעי להפוך את חיינו לנוחים ונעימים, ואני נותנ לו את הכבוד הראוי על כך. אבל, ההשקפה שלי השתנתה, לא מחפשת גבר שאפתן מגובה בתעודות, זה ממש לא חשוב לי כיום, מחפשת גבר שידע לאהוב, להעניק, לתקשר, לא מתפשרת על אינטיליגנציה, אבל מוכנה להניח לתעודות בכיף. אבל אני מאמינה שדעתי במיעוט כי אני עשיתי מהפך בחיי, מהפך ששם בצד את היוקרה, השאפתנות, מירוץ העכברים וגרם לי להתמקד בנפש שלי, באושר שלי, וגיליתי שלמרות שכל החיים שלי הייתי נהנתנית בלתי נדלית, אני גם יכולה אחרת ובאופן מפתיע זה אפילו גורם לי להיות יותר מאושרת. כל אחד והתובנות אליהם הוא מגיע. * קארמה ברגע של וידוי *