איזה כיף להתארח בביתי שלי ../images/Emo13.gif
מרימה את רגלי, נשענת אחורה, אפשר להזמין נס חלש (חצי כפית) עם חלב, בלי סוכר..? האמת היא שמאז הלידה (6 שבועות) אני בהחלט אורחת בבית. לא מנקה, לא מבשלת, לא שוטפת כלים.. אהה, החיים הטובים!!! אופס, אני אמורה להציג את עצמי.. טוב אז, קצת על עצמי: אני בת 36, חיה ביפן מזה 10 שנים ונשואה לבעלי היפני. יש לנו ארבעה ילדים. הבכור (8) נולד בבית חולים בקיסרי בשבוע 37. ביתי הגדולה (אוטוטו 6) נולדה לנל"ק בבית חולים, שבוע 40. הבן הצעיר (2) נולד בבית שבוע 42, כמו גם אחותו הקטנה (6 שבועות), שנולדה בשבוע ה- 44, בלידה ללא מיילדת (לל"מ) (הסיפורים מצורפים בלינקים למטה). לאחר לידת ביתי הגדולה, כשניסיתי להחליט "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה", ידעתי שמה שהכי סיפק אותי בחיים היה לידת ביתי ושקלתי להיות מיילדת. עשיתי מנוי על המאגזין
midwifery today ושם נתקלתי בהמלצה על הסרט a clear road to birth מתוך האתר של
לורה שיינלי. מהרגע שנכנסתי לאתר, חיי השתנו ללא הכר בהמון תחומים, אך החשוב ביותר - מהרגע שקראתי על אפשרות הלל"מ מיד הרגשתי בעצמותי את האמת שבלידה כזו, and there has been no looking back since. נטשתי די מהר את הרעיון להיות מיילדת מאחר ומצאתי שזה מתנגש עם האמונה שלי שלידה קורת הכי טוב כשלא מתערבים בה. אני מאמינה שלל"מ היא הלידה האידיאלית. ואני מאמינה שרוב, אם לא כל הנשים יכולות ללדת כך. גם נשים ב"סיכון גבוה" (כמוני: לאחר קיסרי ושוקלת המון
), כי אני מאמינה שלידה היא כל כך עוצמתית וטבעית שהיא פשוט מתרחשת מעצמה בדרך ההכי מוצלחת אם פשוט מניחים לה. אך מאחר והיולדת לוקחת על עצמה את מלוא האחריות, אין זה מתפקידי לבוא ולנסות לשכנע. הבחירה בלל"מ צריכה לבוא מתוך אמונה בעצמך ובתהליך הלידה, לא מתוך אמונה בדברי מישהי מהאינטרנט...(אם כי, הודות לאינטרנט, היום כל מה ש"צריך לדעת" כדי ללדת, נגיש לכל אחת) לכן אני כאן לשתף בהתנסותי האישיות ובאני מאמין שלי
, שירשור הדיון יפתח במוצ"ש ויהיה פתוח לשאלות ותשובות עד ערב יום ב'. מנטי, שרה ומיכל- תודה על ההענות, אודה לכן אם תוכלו לשרשר לכאן מעט פרטים על עצמכן, לטובת מי שלא מכיר אתכן.
