ואף מדינה, ככל הידוע לי, מתיימרת להיות מדינה של יהודים. אבל זה לא משנה כרגע, אנחנו מדברים פה האם זכותנו להפר חוק שנראה לנו פרימיטיבי, ונתנו פה את חוק המס רק כדוגמה. תפסיקו להיתפס לקטנות, כי זה רק מראה שאין לכם מה להגיד.
האינך חושב שצריך לשמר אורח יהודי מסויים במדינה? לפחות כלפי חוץ? מדינה שהוקמה בזכות התנ"ך! שהרי כשבאו להציג לאו"ם את עניין המדינה (מדוע נקבל את מדינת ישראל דווקא) נשענו על התנ"ך ועכשיו- אחרי שקיבלנו בזכותו מדינה נצפצף עליו? אני לא אומר לך באופן פרטי לא לאכול חמץ וכיו"ב אלא לפחות לשמר את הצביון היהודי במדינה.
במקום שיהודי יכיר את המסורת שלו וילמד אותה הוא ניזון משמועות בלבד ועקב שמועות שונות הוא רואה את הדת כמטופשת. חבל חבל ושוב- חבל! בגלל זה רציתי להבין למה הוא חושב שהיהדות מטופשת? אותו תנ"ך שבעיני כל העמים נחשב כ"ספר הספרים"! אותו תנ"ך שגם בעיני מתנגדיו הגדולים נחשב כספר שהכי תרם להתפתחות העולם והעמים מבחינה תרבותית. יוסי שריד לדוגמא (המתנגד לכפיה דתית כהגדרתו) נשאל לא פעם מה היה לוקח איתו לאי בודד- אותו יוסי שריד אמר שהיה לוקח איתו את התנ"ך! גם אם לדעתו אין בורא שכתב את התנ"ך אלא אנשים כתבו את הספר הזה- הוא רואה בתוכנו של התנ"ך ערכיות ומוסריות אדירה התורמת לעולם!
שילמדו את סיפורי התנ"ך, אבל הוא דורש שהיחס של הישראלים לתנ"ך יהיה כמו היחס של היוונים המודרנים למיתולוגיה היוונית... אוסף מעשיות חביבות וקצת דברי שירה. הרי אף יווני לא מאמין בזאוס או מקיים איזושהו פולחן שלו. אז מה פתאום שיהודי בישראל יאמין בתנ"ך או יקבע משהו באורחות חייו לפי הכתוב בו? צריך לעקור עד היסוד ממוחו של כל ילד את המחשבה שצריך לשאוב מנהגים כלשהם מתוך ספר המעשיות המיתולוגי שהמציאו הדוסים הפרימיטיבים של תקופת שיבת ציון. (אופס.. צריך לבדוק האם שיבת ציון היא בעצמה לא בלוף של הדוסים הפרימיטיביים שהוכנס לספר המעשיות מאות שנים אח"כ.)
התהוה בארץ ישראל, ותמיד היה פה ישוב יהודי. כתבי יוספוס פלאביוס, למשל, אינם תנ"ך. ויש עוד כמה דברים שאינם תנ"ך שמעידים על הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. אני בטוח שמסורתי ישמח לספר לך על כמה מהם...
יש ארכיאולוגים המשתמשים בתנ"ך כדי לקבל הדרכה לגבי מה צריך לחפש ואיפה. כאשר מוצאים זאת, כפתור ופרח! זה מאושש את המסופר בתנ"ך. אך לפעמים לא מוצאים את מה שמצופה לפי התנ"ך. יש הטוענים שזה מפריך את המסופר בתנ"ך, ויש הטוענים שלא. כאמור - אני אינני נוקט לא בגישה הזו ולא בזו, ובכלל אינני משתתף בדיונים מהסוג הזה.
כוונתי לא הייתה להוכיח כי התנ"ך הוא אמת. הרי אנו לא עוסקים בזה. אלא- שמנהיגי ישראל (הרצל, בן גוריון ועוד...) השתמשו בתנ"ך כעדות לכך שישנה זיקה מסויימת של העם היהודי לארצו.
הרי לך כמה דוגמות: א. וויתור על איכות חיים על-מנת להמנע מבעיות צניעות: פרסומות לא צנועות המוצבות בתחנות אוטובוסים וכדו' מכריחות את הדתי להוריד את משקפיו (אם יש לו) או לעצום את עיניו כדי שלא יעבור על ההלכה. כאן זה עוד פשוט, הדבר מסתבך עוד יותר כאשר צריך ללכת ברחוב בו מסתובבות נשים לא צנועות וכאן ניתן לומר שישנה ממש כפיה לעבור על ההלכה משום שקשה ללכת ללא משקפיים או בעצימת עיניים. ב. במקומות בהם אין רוב דתי. אם לא היו נוסעים בכבישים יכלו להנות מהליכה בכביש כפי שנהנים בשכונות דתיות בהם קיימת סגירת כבישים בשבת. הדתיים באותו מקום מוותרים על הנאה זו. ג. ישנם מקומות בהם סובלים הדתיים ממוסיקה קולנית שמשמיעים חילוניים בשבת (והדבר מותר להם על-פי החוק). אך על-פי ההלכה אסור להנות מחילול שבת של יהודי ולכן על-כרחם נאלצים הדתיים לשמוע ולסבול. ד. חרדים שאינם מתגייסים לצבא מוותרים על זכויות רבות שיכלו לקבל אם היו מתגייסים. זאת למרות שמבחינה השקפתית הם אינם יכולים להתגייס. אם תרצה אפשר להביא גם דוגמות נוספות. הטענה האם פשרות מותרות או אסורות על-פי ההלכה אינה רלוונטית, השאלה היא האם בפועל ישנו וויתור או לא. חלק מהוויתורים נעשים מרצון וחלק בכפיה (על-פי החוק). גם החילונים "מוותרים" מחוסר ברירה ולפעמים מרצון. בקישורים שצרפתי ישנם רעיונות מעניינים נוספים בקשר לכך:
"ישנם מקומות בהם סובלים הדתיים ממוסיקה קולנית שמשמיעים חילוניים בשבת (והדבר מותר להם על-פי החוק). אך על-פי ההלכה אסור להנות מחילול שבת של יהודי ולכן על-כרחם נאלצים הדתיים לשמוע ולסבול" אם סובלים, הרי שאינם נהנים. אז אין בעיה... כך גם עם שאר דבריך. שאלת פעם את עצמך איך זה שחילונים עומדים בגילויי "חוסר צניעות" הרבה יותר גדולים מהחרדים? אולי הבעיה היא אצלכם?