לעצות של מי תקשיבו?

[irisgh]

נסיון חינוכי נרכש מחינוך.

אחזור על דברי: אני מעדיפה עיצות של אנשים עם נסיון. בהורות. או בחינוך בדרך אחרת. כך שאשמח לשמוע אנשי חינוך בעלי נסיון. בזמנו השתתפה בפורום 'חינוך לגיל הרך' דסי אשר. היא אמנם אם וותיקה לילדים בוגרים, אבל תכופות השתתפה כמפעילת משפחתון ומדריכה בתחום המשפחתונים. בעיני היה לה הרבה מה ללמד על הגיל הרך. אני בטוחה ש'הורות' ל 16 ילדי פנימייה מאוד פיתחה אותך. וגם שהורות לילדים משלך תפתח בצורות נוספות, שפחות חשבת עליהן.

 

[תמר27]

דיון מרתק

וגם פתר לי שאלה אישית על עצמי שלא הובהרה לי עד עכשיו - בשנה האחרונה אני קוראת בקביעות בפורומים שונים, ובולט בניהם "חינוך לגיל הרך", וכעת גם בפורום הזה. קוראת (כמעט) כל מילה, ולא משתתפת. לפעמים ממש "בער" לי לשאול, ונמנעתי. עכשיו אני מבינה למה- אני אוהבת ורוצה לשמוע עיצות ממי שאפשר - מאמהות, מאלו שעוד לא, מבני נוער, מספרים שונים וכו'. אבל אני אלרגית לשיפוטיות. אולי זה נובע מקצת שרידים של חוסר ביטחון עצמי בעבר, אבל זה בעיקר נובע מהבחירה שלי, שבעולם הוירטואלי אני רוצה להרגיש רק טוב, בלי שום אי- נעימות. אז כמו שכתבה פלגיה - לקרוא על מישהו שמתאר מה קרה אצלו/אצל אחינים שלו/ בפנימיה בה הוא עובד - זה מעשיר, מוסיף נקודות למחשבה, ונותן לפעמים קצה חוט לפיתרון. אני מספיק אינטלגנטית

לעשות את ההתאמה לילדים שלי ולתנאים שלי. אבל לקרוא או לשמוע דיעה שיפוטית חד משמעית שמיועדת ישירות לסיטואציה אותה אני תיארתי, סיטואציה שאני יודעת ומכירה והיא ספציפית שלי - זה לא נעים. במקרה כזה הייתי מצפה מקובע הדיעה לפחות לסייג את עצמו, להיות קצת פחות "יודע כל". ואכן, אני חושבת שיש נושאים מסוימים שאתה צריך "לדווח" על חוסר הידע שלך, במשמעות של סיוג דעתך. אני מתכוונת לכך שאמא לילד יחיד, כשהיא עונה על מריבות בין אחים, תדע שהדיעה שלה היא בגדר "על יבש" ולכן תהיה קצת פחות נחרצת, וקצת יותר מקווה... כמובן שברור מעל כל ספק שדעתה צריכה להיכתב (אחרת אף אחד לא יענה לאף אחד - כי אינסוף להבדלים ביננו). וכייון שנאה דורש גם נאה מקיים - אני מודה שנמנעת לענות לפעמים, מתוך חשש שאני לא באמת מודעת למכלול. זאת, למרות שאני מחנכת (די בהצלחה, לדעתי

) שני פרטיים משלי, ועובדת בחינוך כבר מעל עשר שנים.

 

[אורזיגל]

באופן עקרוני, אני מוכנה להקשיב לכל

אחד ולוקחת מה שמתאים לי מן העצות. מאוד אוהבת להקשיב לאנשים מבוגרים, גם אם גידלו את הילדים לפני דור, חושבת שתמיד אפשר ללמוד מנסיון של אחרים ושוב, מפעילה שיקול דעת משלי ובוחרת להיעזר במה שמתאים לי. ממש לא אוהבת אנשים שמביעים דיעות נחרצות בנושאים שלא התנסו בהם, אנשים שאין להם ילדים, בעיני מוגבלים במתן העצות שנותנים למי שכן מגדל ילדים. כן, בעיני יש ערך מוסף לאנשי חינוך עם ילדים. אנשי חינוך עם ההשכלה הכי רחבה בתחום יסבלו מחסר כלשהוא בגלל שלא חוו בעצמם גידול ילדים. בעיני זה משול למתן עיצות בנושאי לידה ממישהיא שמעולם לא ילדה. כאשר אני מייעצת אני מקפידה להדגיש שזאת דעתי וזהו הנסיון שלי. כאשר אני מחווה דיעה בנושא שאינו מוכר לי היטב או שאין לי נסיון רב או כלל לא אני מדגישה שהידע שלי תיאורטי בלבד.

 

[נומי נגה]

../images/Emo45.gifאבל הידע שלנו לא רק תאורטי...

אם הילדים לא שלי זה הופך את ההתנסויות המעשיות שלי לתאורטיות? אני מסכימה שאהנה מערך מוסף ואצבור ידע שונה כהורה (אי"ה בקרוב ממש

) אבל הידע שיש לי כיום כאשת חינוך הוא ממש לא תאורטי- הוא ידע מניסיון למרות שאינו ידע של הורה...

 

[לורליי43]

הידע הוא מצדדים מאוד מסויימים

ולכן לא מקיף. אחד מהדברים היחודיים להורות- היא ההיקף שלה, הרב מימדיות.

 

[אורזיגל]

SORRY, אבל אשת חינוך זה../images/Emo31.gif אמא

 

[נומי נגה]

לא הבנתי ...

 

[אורזיגל]

זה שיש לך ידע תיאורטי בחינוך ללא

נסיון בגידול ילדים, שונה לחלוטין מאיש/אשת חינוך שהינם הורים לילדים. יש נושאים, ביניהם גידול ילדים, אשר אם לא התנסית בהם, דעתך אינה שקולה לדעתו של מי שגידל/מגדל ילדים. כשתהיי אמא תביני.

 

[Kalla]

אז אם הרוב באמת סבורים כך

איך אפשר להסביר שדווקא ספר שנכתב על יי מישהי שאף פעם לא היו לה ילדים הוא אחד הפופולריים שיש ואף יש הורים שמתייחסים אליו כאל תורה מסיני. אני מתכוונת, כמובן, ל"עקרון הרצף" של לידלוף (ונא לא להגיד לי שזה בכלל ספר אנתרופולוגי כי הוא ללא ספק מתיימר להיות ספר הדרכה לגידול ילדים).

 

[Kalla]

על ידי

 

[פלגיה]

זאת שאלה מעניינת מאוד

וזאת הביקורת העיקרית שיש לאנשים נגד הספר הזה. אגב - הוא ספר מעניין, בשום פנים ואופן לא "תורה מסיני" (התנ"ך זה "איך לדבר...

)

 

[החתולה השחורה]

והנה וידוי: לא קראתי את עקרון הרצף,

ולא את איך לדבר, לא הלכתי למכון אדלר (האמת הלכתי-אבל נזרקתי אחרי שעור אחד "אובר קואולפייד). ואומר בצניעות שקיבלתי מחמאות רבות על הדרך בה אני מגדלת את ילדיי. אולי העצות מיותרות בכלל?

 

[פלגיה]

אולי הן מיותרות עבורך?

אולי נעזרת בפורומים? אולי את מאוד חכמה ובטוחה בעצמך? המכון הכי חשוב שבו למדתי הרבה על חינוך ילדים (אם כי לעיתים על דרך השלילה) היה הבית שבו גדלתי. אבל אמא שלי כן הלכה לשיעורי הדרכה

 

[החתולה השחורה]

זו היתה חצי הלצה. העובדה היא שאני

לומדת המון כאן בפורומים, וזו דרך נהדרת ללמוד על חינוך ילדים-מנסיונם של אחרים. זו אולי הדרך הטובה ביותר.

 

[פלגיה]

../images/Emo45.gif

 

[תּמר]

לא קראתי את הספר

ואני חושבת שלכל ספר "חינוך" צריך להתייחס בערבון מוגבל ולא כאל תורה מסיני. לוקחים את מה שמתאים, ומסננים החוצה מה שלא. אני מניחה שאם הספר היה מטיף לכולם לנהוג כמו שכתוב בו, כאילו זאת הדרך היחידה הנכונה - פחות אנשים היו קוראים אותו / מאמצים את רעיונותיו.

 

[פלגיה]

כדאי לך לקרוא

יש בו רעיונות מעניינים מאוד. והגישה דווקא מאוד מטיפה. למה אנשים קוראים אותו? כי הוא אומר "המקור לכל התסביכים הנפשיים שלכם זה כי לא הרימו אתכם מספיק על הידיים". זה מסר שמתקבל בקלות. אני לא אומלל בגלל משהו בי, וגם ההורים שלי לא ממש אשמים, זה רק שיטת החינוך הקלוקלת. תוסיפי לזה את הרומנטיות שכל מה שעשו "פעם" והוא "טבעי" הוא בהכרח טוב - ותקבלי ספר פולחן.

 

[לורליי43]

הוא התיישב על הנישה של רגשי אשמה

ונותן רצפט איך לתקן. בנוסף, הוא נותן לגיטימציה להורה- לא לשחרר הרבה זמן... לא מעט הורים נהנים מהאפשרות להחזיק את הילד קרוב קרוב לסינור כמה שיותר. דווקא לשחרר זו משימה קשה יותר, אבל לדעתי החשובה יותר.

 

[פלגיה]

דווקא לגבי השחרור זה לא מדוייק

כי הגישה שלה זה ברגע שהתינוק זוחל, ובוודאי כאשר הוא הולך - יש צורך לשחרר אותו, לא להתרכז סביבו, אלא להמשיך בעיסוקים הרגילים ולתת לו להיות צופה מבחוץ. בנוסף היא מאוד חריפה לגבי הצורך להגן על הילד מסכנות שונות. אפשר לתמצת ולומר שהיא אומרת לא להגן על הילד, ובטח לא לומר לו "תיזהר". הבעיה היא שאנשים באמת קלטו רק את החלק הראשון (תהיו צמודים) ולא את החלק השני (תשחררו לחלוטין)

 

[לורליי43]

לוקחים מה שקל../images/Emo13.gif

ופה נכנס נושא נוסף- האינסטינקט. מה האינסטינקט אומר לנו לעשות. כביכול האינסטינקט הוא הדבר הכי בסיסי, בפועל הוא פועל יוצא של בית הגידול שלנו.