לצערי גם אני הפכתי לכלה המרושעת...

[ברקורעם]

לצערי גם אני הפכתי לכלה המרושעת...

אף פעם לא חשבתי שיגיע היום בו אכתוב פוסט על חמותי, אבל באמת שהיא הצליחה להעלות את חמתי ... נוצר נתק , כעסה על הבן שלי בצורה יוצאת דופן ללא הצדקה, ובכלל נראה לי שלאחרונה הפכה חרדתית עקב הזיקנה אבל לא מודה בזה והפכה עסוקה בעצמה, אני באמת בטוחה שאי אפשר יהיה לגשר , אמרה אתמול לבעלי שאנחנו הפכים ולא נוכל להסתדר , למרות שכל השנים הסתדרנו די טוב, עצוב לי מצד אחד מצד שני היא לא שווה את זה שאזיל דמעה בגללה...

 

[הייתיאביבקיץ]

welcome to the club

אין לי שום עצה. אני לא יודעת אם עדיף לנסות או עדיף לשמור מרחק
אני חוששת שלפעמים מה שלא תנסי, הצד השני יכול לפרש לא נכון ולהיעלב או לכעוס

 

[yeshpitaron]

סתם סקרנות, למה את כותבת "גם אני? "

להיות בקולגה?
&nbsp
פה המקום לכתוב על כלות וחמיות שיש להן צורך לפרוק ולכתוב ולהתייעץ ואלה שרוצות לקרוא ולייעץ אבל בחוץ, יש מלא!!!! מלא כלות וחמיות שמסתדרות היטב עד כדי קנאה.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ברקורעם]

ברור... גם אני בגלל שלשם כך אני משערת הוקם הפורום

וכמו שאמרתי המון שנים הסתדרנו ממש טוב יחסית, ברגע הפכתי לשנואה וחבל.

 

[mykal]

אפשר לשאול?

בן כמה הבן שלך?
מה הקשר בין הזקנה והחרדיות שלה, ליחסים ביניכן?
למה נערכה השיחה של החמות עם בעלך עליך? היית שם?
אולי אם תהינה תשובות אתיחס.

 

[ברקורעם]

עונה

הבן בן 11, הקשר הוא שהרגשנו לאחרונה שהיא יותר חרדתית, הפסיקה לנהוג, יוצאת מעט מאוד מהבית, אולי שומעת פחות טוב, וברגע שהבן שלי נגע באחת מנקודות אלו היא ממש צעקה וכעסה עליו עד כדי כך שבכה ומאז לא נפגשנו.

בעלי הגיע אליה כדי לתת לה דואר שהגיע אלינו אנחנו גרים קרוב, ואז התפתחה שיחה בה יצאתי אשמה בהכל.
בעלי חושב שהיא לא רואה את המציאות כהוויתה ונראה כי ישמור מרחק , הוא לא מהטיפוסים שילך אליה בלעדי, בפרט שהוא יודע שהייתי איתה הכי בסדר, הוא אומר שנוח לה להאשים אותי ולא לומר רע על נכדיה או ילדיה.

 

[mykal]

הבנתי,

אם יורשה לי,להגיד משהו.
אם עד כה היחסים היו די טובים, והסתדרתם די טוב,
ואת מאבחנת התנהגות "זקנתית" חרדתית, אז אני חושבת,
שבמקום לפתח כעס ושנאה, לגלות אמפטיה וחמלה,
היא לא נגדך, היא בבעיה, נכון שהיא ניקזה את העלבון/כעס/תסכול
שהיא חווה נגדך--תשאירי את זה ל"מחלת הזקנה".
אתם כן גרים קרוב, אם היא תחלה ממש פיזית או תהפוך דמנצית--
בעלך יהיה שם.
אבל, אני מציעה כמה הצעות קונקרטיות--
1)ילד בן 11, הוא אמנם ילד--אבל אפשר לשוחח איתו, ולומר,
אל תבקר את ההתנהגות של סבתא--קשה לה. ואנחנו לא נכביד בביקורת.
כן למדי אותו שהוא "יזוז" מהמקום של הצעקות, ואל תיעלבי בשבילו,
הוא יבין ואל תהיי מעורבת.
2)אל תנתקי, אל תיעלבי, רק תשמרי על המקום שלך בקורקטיות ובקונקרטיות.
אם תנתקי, גם בעלך יסבול, גם הילדים, מיותר, כאב שאין לו סוף.
בעלך גם מבין שלא את, הוא איתך, שאה לא תקדם בחיים.
3)אשה זקנה/מבוגרת שמתהגת כך--זו הרבה פעמים בעיה פיסיולוגית,
של חומרים כימיים במוח שאינם מאוזנים, שבעלך ילך לרופא/ת המשפחה,
ישתף, ישלחו אותה לבדיקות ויתנו לה כדורים מתאימים, אולי יצליחו לאזן.
(דברי מתוך ידע).

אל תקחי ללב, אל תשנאי כי זה עושה גם לך רע.
תגלי חמלה, ותמצאי דרך לא להתנגש.
מאחלת לך טוב.

 

[ברקורעם]

תודה אבל הכל קרה לפני מספר חודשים

יתכן ובאמת אז היה צריך להתעלם מהמקרה, אבל היה נתק והיא במפורש לא מעוניינת כבר בקשר איתי, כך שאין דרך לגשר.
היא לא הולכת לרופאים בכלל ותסרב להצעה שלך ובטח לא תקח תרופות לצערי.

לא הייתי רוצה שבעלי יתנתק, אבל בטח זה יהיה קשר על אש נמוכה, הבן כל כך כועס עליה למרות שהסברתי לו שזה לא משהו אישית נגדו וזו תופעה שצריך אולי לגלות מעט גמישות והבנה.
לא רואה פתרון מעשי לצערי.
ההרגשה להיות שנואה נוראית.

 

[mykal]

עם המשפט האחרון שלך,

אי בהחלט מסכימה, אפילו מזדהה.
היא לא רוצה--זה בפה.
היא מצפה, לעניות דעתי, שאת תגשי ותשברי את הקרח--
אולי אפילו תתנצלי, ותצדיקי את הכעס שלה--
(זו הפסיכיות במיטבה), השאלה, אם יש לך הכח--

ממקום של הבנה למצב, ממקום של חסד וחמלה, ממקום שלך של בטחון עצמי,
של בחירה ורצון שלא להגיע לשנאה שגדלה--לעשות זאת, בצורה קלילה,
אולי באיזה ארוע שגם המשפחה המורחבת שם, שיראו ויתערבו,
או להפך רק את ובעלך והיא. ולסגור את הענין--שוב, לא בשביל אהבה גדולה,
אבל בשביל יחסים סבילים.

הבחירה אצלך, סומכת ובטוחה שיש תמונה רחבה יותר ואת יודעת מה נכון.
בהצלחה, ליבי איתך.

 

[ברקורעם]

תודה , אולי בעתיד זה יתאים, ברגע לא מסוגלת לעשות כלום.

 

[mykal]

תעשי מה שנכון לך,

רק אומרת לך שככל שחולף זמן הדברים מתקבעים,
ובד"כ נעשה טיפוח של הכעס והכאב של כל הנוגעים בדבר.
החמות--כבר ממילא זה יצא מכלל שליטה שלה,
את טוענת שאין שום טיעון אמיתי והגיוני---היא לא תשתנה,
ולך הענין מציק ויוצא התנגדות ועלבון ובעקבות כך ריחוק.
&nbsp
לגבי הבן שלך--יש הרבה ילדים שאין להם סבא וסבתא--
מכל מיני סיבות--אם מערכת רעה, את אל תתערבי, תנסי להרגיע,
השאר גם לסבתא אחריות, על היחסים.
&nbsp
אז תעשי מה שנכון לך.

 

[ברקורעם]

כן לגמרי, מסכימה איתך.

 

[אם כבר אז שיהיה]

אני דוקא חושבת שזמן עושה ההפך. לא מקבע אלא מפחית

מעוצמת הכאב ופתאום את לא בטוחה על מה כעסת. מה גם שהילד בטח שכח ורוצה לראות את סבתא.
אני מקנאה בך בהיו לך שנים שכן הסתדרתן כי לי שלי לא נתנה לחיות בשקט שבוע אחרי שהתחתנתי עם הבן שלה.

 

[mykal]

אולי זה אופי,

אולי זה מה שבאמת כואב ולא סתם מציק ומנדנד.
אולי זה שבעצם--זה לא מרפה כי בחיים יש סיטואציות חיכוך
כל הזמן.
ואני רוצה לומר לך--שהחמים שלי כבר לא בחיים.
ואני כבר אשה מבוגרת למדי

,
ולא הכעס התפוגג, ולא העלבון התפוגג. ואני יכולה לכתוב ספר
על כל מה שספגתי כל הארבעים שנה האחרונות.
והכי יפה, שלמרות זה אני הייתי זו שהרבה פעמים ניסיתי להחזיר למצב קורקטי--
חמותי וגיסותי לא איפשרו.לא שכחתי כלום.
יש השלמה, אין בליבי סליחה. מצטערת.
כנראה אנשים שונים מגיבים שונה, אני כתבתי לה מה אני חושבת.

 

[אם כבר אז שיהיה]

זה לא בדיוק אותו דבר כמו שמתארת פותחת השירשור

גם אצלי חמותי נפטרה. תאמיני לי, כמה שהייתי רוצה לא אצליח לעולם לסלוח ולשכוח. האישה הזאת... אני כל פעם שואלת את עצמי איך אפשר להיות כל כך רעה.. אפילו כשהייתי בהריון וזה היה הריון קשה ויקר אחרי טיפולים היא לא הפסיקה להרוס לי. אני מסכימה איתך.
אבל פותחת השירשור טוענת שהיחסים היו בסדר לפני כן וזה עולם אחר לחלוטין.

 

[mykal]

שני דברים עקרוניים,

1)אין שני מקרים זהים לחלוטין,
יש קרובים ויש דומים.
2)מה שמרחיק ומעמיק את המציאות של הקשר
הוא רגש עמוק של עלבון ובעיני אם לא מתגברים עליו
כמה שיותר מהר, הוא צובר תאוצה. ואז אחורה קשה.

בדיוק לכן כדאי לה לא להגדיל את הריחוק, כן לבחון
מאיפה זה בא--שחמותה הזדקנה--וכנראה מנטלית יש לה קשיים.
(אגב, אני עם חמותי וגיסותי הסתדרתי לפני המקרה טוב מאוד,
רק בדיעבד הבנתי שזה היה כך כי אני זו שנתתי וקניתי והייתי אכפתית.
הם לא תרמו כלום משלהם, אבל ההמשך היה בלתי נסלח)

 

[yeshpitaron]

מראש את שוללת אפשרות לתקשר ולהיות בקשר טוב או סביר אז

אינך יכולה לצפות שאישה מבוגרת (את העלית את האפשרות שהיא חולה ומבוגרת ופתאום השתנתה בהתנהגותה) וחולה תיזום. לא הבנתי מה בדיוק, האם היא חולה ומבוגרת או שיש השערה? האם פגעה בבן שלך או לא רק זה? האם היא שווה שלום משפחה או לא שווה להזלת דמעה...
&nbsp
אני מבינה שאדם כועס מבולבל ולפעמים זה גם אגו אבל מצד אחד את כועסת מהתנהגותה וכו' ומצד שני כועסת שהיא לא מתקרבת....

 

[ברקורעם]

אני מאוכזבת ופגועה למרות שמבינה מאיפה כנראה זה מגיע

מותר לי? אני חושבת שכן

היא לא מאובחנת, היא אישה בריאה, אני כבר לא מצפה לכלום, מספרת על מצב נתון שלא ישתנה.

 

[פרפרי אהבה]

ברוכה הבאה לפורום

אני קצת מופתעת- רק בגלל סיפור אחד היא החליטה לשרוף את הקשר ביניכן? האם היה שינוי בקשר בינכן לאחרונה שקדם לסיפור הזה?
&nbsp
איפה בעלך בסיפור? הוא לא התערב?

 

[ברקורעם]

הדבר היחיד שהיה הוא שביקשתי ממנה

שאם היא רוצה לדבר על אחד מילדיה שלא תשים אותי באמצע, שתדבר ישירות איתם, זה היה מעמיד אותי במצב לא נוח, כנראה היא נפגעה.

בעלי הסביר לה שאין לי קשר לכל הדברים בהם היא מאשימה אותי, אז היא בזלזול אומרת בסדר, בסדר.... וכל דבר שהוא אומר, היא אומרת אני יודעת מאיפה זה הגיע.. כאילו שאני אמרתי.
היא אטומה ואין עם מי לדבר.