לצערי גם אני הפכתי לכלה המרושעת...

[ברקורעם]

ותודה על כך

 

[חייבתלהגיב]

אצלנו תמיד אנחנו מגיעים להורים ולא להפך.

רק כשנולדה הבכורה ביקשתי מאמא שלי לבוא פעם בשבוע, וזה היה לה מאוד קשה. וזה לא כי היא רצתה את הלבד שלה, אלא כי נסיעות הן לא תמיד דבר נעים לאנשים מבוגרים. והיא הייתה בת פחות משישים, ולמדה אז לתואר. ועדיין זה היה לה קשה, ורוב הביקור היא נחה מהנסיעה...

 

[ברקורעם]

אני בעד כל מישפחה מה שטוב לה.

 

[חייבתלהגיב]

מה שניסיתי להגיד

זה שהעובדה שהיא לא באה לראות את הנכד לא אומרת שלא אכפת לה - יכול להיות שקשה לה בנסיעות, כמו למבוגרים רבים אחרים. ושעה זה בכלל לא מעט.

 

[mykal]

את יכולה בהחלט

בהחלט להיות צודקת בענין הקושי,
אבל זה קל מאוד לבחון.
ואני יודעת שהגבתלי בדיוק אותו ענין, אצלינו מקובל
שאנחנו באים להורים,
וחשבתי גם אז אולי הדרישה שלי לא נכונה,
אבל מיד נזכרתי, שהיא כן נסעה מרחק הרבה יותר גדול אל הבת שלה,
והתארחה שם אפילו חגים, ותתפלאי אפילו כשהיתה הרבה יותר מבוגרת
מהתקופה בה אני ציפיתי שתגיע אלינו.
גם במקרה של החמות כאן, מענין אם היא נוסעת/נסעה למקומות אחרים,
ואני מבינה ממה שפותחת השרשור כתבה,
שנוצרה אוירה של כעס ומתח מהתנהגות שונה של חמותה.
שאולי צריך בעצם לבדוק מה קרה שם.

 

[ברקורעם]

אם היה לה קשה לא הייתי מעלה את זה

כשהיא צריכה להגיע לרופא שיניים מרחק שעה נסיעה היא לוקחת מונית.

 

[חייבתלהגיב]

אפעס, יש הבדל מסוים

בין לנסוע לרופא שיניים לבין לנסוע לביקור משפחתי. מה גם שרופא השיניים לא יבוא אליה הבייתה, בעוד אתם בהחלט יכולתם לבוא...

 

[ברקורעם]

בעיני זה צורך בסיסי לראות נכד שנולד, ונימוס בסיסי

אבל ל אחד והראיה שלו

 

[חייבתלהגיב]

אני כמעט בטוחה

שאם רופא השיניים שלה היה מוכן לבוא לבית שלה, היא הייתה בוחרת בזה.
אם משהו מאוד קשה לך, אין פה כבר עניין של נימוס. אבל במקרה של רופא השיניים, לא הייתה לה ברירה.
מה גם שאני לא רואה נימוס הרבה יותר גדול בכך שאתם לא באתם לבקר אותה במשך 4 חודשים.

אני לא יודעת אם זה צורך בסיסי לראות נכד שנולד, אבל אני בטוחה שזה מסב הרבה אושר. וזו הסיבה שלקחנו את הבת שלנו לסבתא-רבא שלה, כשהייתה כבר בכסא גלגלים ולא במצב מנטלי איי איי איי, כמה שיותר, וגם נתנו לה להחזיק אותה (בתמיכה מאחור שלנו). מי שחושב שלראות את הנכד לא רק מסב אושר אלא מהווה צורך, קצת מוזר שהוא לא דואג לכך שזה יתממש.

 

[yeshpitaron]

מצד שני מתגובתך את מתרחקת וכועסת וכעס גורם/מושך כעס

כפי שחיוך מביא חיוך.
&nbsp
נראה לי שיש מיקס של דברים...
&nbsp
אדם שכועסים עליו או לא מבינים אותו או יש בעיה שאיננה פטורה, קשה להרגיש כיף וחשק להגיע ...בטוחה שהיא אוהבת את הנכד אבל בדרכה. ואם לא ואכפת לך שזה לא כך, אולי תתעלי על עצמך ותזמי?

 

[החתולית]

מה שאת אומרת נכון מאד

לאנשים זקנים רבים נסיעות, לינה מחוץ לבית ושינויים בכלל קשים יותר מאשר לנו.

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שבאופן כללי

התפיסה שלנו את השינויים שחלים בזיקנה דומה מאוד (הגם שלפחות חלקה אפילו נתמכת מחקרית) ואני כתבתי הודעות רבות גם בנושא של שינוי האישיות בזקנה, העלייה בביקורתיות, חוסר הטאקט, הירידה בשליטה העצמית, וכו׳. אלה פשוט דברים שקורים הרבה מאוד אצל אנשים כשהם מתבגרים, וזה באמת מקל כשמבינים את זה.

 

[החתולית]

 

[mykal]

שני דברים לדבריך כאן,

1)לא כתבת, ממתי את מגדירה זקנה? ואיך את מאתרת את השינויים?
אני מכירה זקנים בני 40, ומכירה צעירים בני 80, הייתי שמחה לשמע
איך את בוחנת זאת?
2)באחת היצירות נדמה לי של עגנון, (אין לי סבלות לחפש, אני גם ממהרת לצאת)
הוא כותב--שהזקנה רק מחדדת תכונות שהיו באדם קודם,
אם היה טוב לב וקשוב, הוא נעשה עוד יותר כזה, אם היה נרגן וכעוס
הוא נעשה עוד יותר כזה.
כל ההתנהלויות נובעות מהתכונות הבסיסיות אותן רכשנו ועליהן התאמנו
בחיינו. --שזו נקודה מעוררת מחשבה.

 

[חייבתלהגיב]

לגבי 2, זה שמשהו נכתב

ביצירה ספרותית, לא אומר שהוא נכון. אני נוטה יותר לקבל את התוצאות של מחקרים מדעיים מאשר משפט שנכתב ביצירה ספרותית. מה שכן נכון, לדעתי, הוא שאם התחלת כאדם כעוס ונרגן, בזיקנה תהיה עוד יותר כעוס ונרגן ממי שלא התחיל כך, ולעתים יותר תכופות. אבל לרוב השינוי הוא באותו כיוון - ולא לכיוון של להיות טוב לב וקשוב...

לגבי 1, ברור שהגיל שבו זה קורה משתנה מאדם לאדם. הנקודה היא רק שהשינויים שחלים הם, לרוב, דומים. כך שאם ההורה המבוגר שלך (או החמות) משנים את התנהגותם ומתחילים לריב איתך פתאום, להגיב בצורה לא אופיינית (יחסית לאיך שהם עצמם היו בעבר) לדברים שקורים, להעביר ביקורת וכו׳, במקום לנתק קשר ולכעוס בחזרה, עדיף להבין שאלה שינויים שחלים פעמים רבות עם הגיל, ולא לקחת אותם אישית, ולנסות לקבל אותם ולהתאים את ההתנהגות שלך עצמך לשינויים שחלו. מובן שגם אם מבינים שזה מה שקרה זה לא תמיד פשוט להתנהג בהתאם, כי גם אתה בן אדם ולפעמים קשה לספוג כל כך הרבה - אבל גם אז כדאי למצוא את הדרך לשמור על קשר בכל זאת, ולא לנטוש אותם.
ומייקל, מדובר פה על סטטיסטיקה ועל המקרה הטיפוסי - לא על המקרה הפרטי שלך, שיכול בהחלט להיות שונה. אף אחד לא טוען שכל המקרים זהים.

 

[mykal]

רק לגבי השורה האחרונה שלך

דוקא בכל הנושא הזה אין לי שום התנסות פרטית /אישית.
מאימי התיתמתי יחסית צעירה,
עד פטירת אימי יחסי עם חמותי היו בסדר גמור--
שם "חתכתי את הקשר איתה" --בגלל התנהגות שלה.
לא היה שינוי ולא היתה הדרדרות.מאז ועד פטירתה--לא היה לי איתה שום קשר.
(כולל כל משפחת בעלי)
ובתור חמות--אני ביחסים טובים מאוד עם כלותי והחתנים.
(אפילו הגרוש של ביתי

)
כך שלא היתה התיחסות מהפן האישי.

 

[חייבתלהגיב]

באמת מצחיק עם הגרוש של בתך...

 

[mykal]

סתם חשבתי שאולי בהקשר

לדברים כאן, אולי נכון לפתוח שרשור נפרד וחדש.
כי לגבי פותחת השרשור כאן היא בעצמה העידה שחל שינוי
אצל חמותה.
ועקרונית --האם ככלה, אני אמורה לקבל להבין גם עלבונות כלפי?
אולהפך כחמות אם הכלה ילדה "והתחרפנה" בגלל הורמונים--אני אמורה לסלוח כחמות? אולי הידיעה אמורה לעזור להתנהלות המשך,
בכל מקרה--זה נושא לעצמו בעיני.

 

[חייבתלהגיב]

כמו שכתבת, נקודת המפתח היא שחל שינוי.

ביחסים בין הכלה לחמות לרוב חל שינוי לא עקב זיקנה אלא ברגע שנולדים הילדים ופתאום יש נושא שנוי במחלוקת בין השתיים - ואז מתגלה ״פרצופה האמיתי״ של החמות. במקרה כזה אין איזו סיבה מקלה שבגללה צריך לספוג עלבונות, ובהחלט אפשר לריב כרצוננו

(אם כי אני דווקא יותר בגישה של לספוג בכל מקרה, אבל עד גבול מסוים - שהוא בעיקר הדיבור שלה אל הבנות שלי). אבל אם החמות דווקא לא הייתה כזאת, ובאמת הכל התנהל על מי מנוחות, ופתאום חל שינוי שלא קשור לשינוי בנסיבות - אז, כן, סביר להניח שמדובר בשינויים עקב ההזדקנות, וכדאי לנסות להתייחס אליהם בהתאם. ולא רק זה, גם אם רואים שינוי ביחס שלה מעבר ליחס הרע שהיה קודם - גם אז סביר שזה עקב הזיקנה וכדאי לנסות לשנות גישה. מה שכן, הדגש הוא על המילה ניסיון - אף אחד לא מושלם, ולפעמים קשה לספוג עוד ועוד (ולפעמים גם יש לכך השלכות שליליות, כאמור, כמו במקרה של ההשפעה של החמות על הילדים). האידאל הוא להתייחס לשינויים שחלים בחמות בדומה להתייחסות לשינויים שחלים באמא שלך - אבל סביר להניח שרובנו מאוד רחוקים מהאידאל הזה, וכמו שנאמר פה - לאמא הרבה יותר קל לסלוח.

 

[ברקורעם]

תשמעי..יש לי תחושה שהשינויים שחלים בה חשפו את הצביעות

הכעס שהתפרץ הוציא מה שידעה להחביא יפה כל השנים...