לצערי גם אני הפכתי לכלה המרושעת...

[חייבתלהגיב]

זו לא צביעות.

ביחסים בין אנשים יש הרבה התאפקות ושמירת הדעות השליליות שעולות בדעתך לעצמך, כדי לא לפגוע באחר. אנחנו עושים את זה כל הזמן, עד כדי כך שאנחנו כבר לא שמים לב לכך שאנחנו עושים את זה - כלפי הילדים שלנו, כלפי אנשים בסופר, כלפי כולם.
הזיקנה לוקחת מאיתנו, לפעמים, את היכולת הזאת להתאפק ולרסן את עצמנו, לחשוב על ההשלכות של מה שאנחנו אומרים, וכו' - ואנחנו פשוט אומרים מה שעולה לנו לראש. הדעות השליליות שלה, סביר להניח, לא מאוד שונות מהדעות השליליות שעולות אצל כל אחד אחר - רק שאצל כל אחד אחר הן נשארות בראש שלו, ולא יוצאות החוצה.
היא לא מחביאה יותר ממני וממך.

 

[ברקורעם]

יש הבדל בין לשמור על איפוק ועל היחסים לבין

לומר לי כל יום שאני המלאך שלה, שאני חכמה, מקסימה,אמא נהדרת, שהיא אוהבת אותי, ולהתהפך ככה... בעיני זה חשף צביעות

 

[חייבתלהגיב]

את לא מבינה - יכול להיות

שהיא עדיין חושבת את כל הדברים האלה - אבל את נפגעת מהאמירות שלה, שמבטאות את הרגעים שבהם היא חושבת משהו שלילי.
גם את אוהבת את הילדים שלך, אבל יש רגעים שאת חושבת עליהם משהו שלילי. תחשבי איך הילדים שלך היו מרגישים אם כל פעם שהיית חושבת עליהם משהו שלילי, היית גם אומרת אותו. אני בטוחה שהם היו חושבים שהמילים היפות שאת אומרת להם בדרך כלל הן צביעות, וזה ב-א-מ-ת מה שאת חושבת עליהם. אבל זה פשוט לא נכון. את באמת אוהבת אותם, אבל באמת גם עוברת מדי פעם מחשבה שלילית כלפיהם בראש שלך. אני לא יודעת למה אצל מבוגרים הנטייה היא לומר בעיקר את אותן מחשבות שליליות - אולי האזור שהרסן יורד ממנו הוא דווקא אזור של מחשבות שליליות. אבל זה בכלל לא אומר שהיא לא חושבת גם היום שאת המלאך שלה, שאת חכמה, מקסימה, אמא נהדרת, שהיא אוהבת אותך, וכו'.

דבר נוסף שכדאי להביא בחשבון הוא שאולי היא גם קצת בדכאון - מה שיכול להוריד את החלק של המחשבות החיוביות באופן כללי. ושוב, אין לזה שום קשר אלייך, אלא לאיך היא רואה עכשיו את העולם באופן כללי.

 

[ברקורעם]

זה נכון, קצת הפתיע אותי שקיבלתי כאן מעט אמפטיה

והרבה "רחמים" לחמות, כי בסופו של דבר גם אני אדם עם רגשות, והחמות בעיני היא אנושית למרות הזיקנה ומותר לי להיפגע, ומותר לי לכאוב שהבן נפגע. נכון יחד עם זאת יש לי גם אמפטיה כלפיה ועדיין, כל הקשר התהפך והכל השתנה וזה כואב, וברור שלא ישוב להיות כשהיה ומותר "להתאבל" על כך...

 

[yeshpitaron]

למה את חושבת שברור? אני אם מפריע לי "תופסת" שיחה גם בעזרת

הבעל. מבררת מה הקטע שלה ....מסבירה לה שנהניתי מהיחס הקודם (אם היא חולה לא יעזור) והאמפטיה היא לא כי את לא בסדר אלא משום ההבנה את האדם המבוגר והחולה שאין לו תמיד שליטה על מעשיו ומחשבותיו. חזק ממנו מלבד זאת ברור שמותר לך להיפגע אבל זה עניין של רווח והפסד. תאמיני לי....

 

[ברקורעם]

הסברתי שבעלי כבר דיבר איתה, היא נעולה על זה

שלעולם לא נסתדר , שכל מה שהוא אומר זה בהשפעה שלי, ובנוסף ממציאה שאמרתי לה לא לבוא ושכשהיא באה לא פתחתי לה , מה שלא היה ולא נברא, ובחיים לא הייתי נוהגת כך.

 

[yeshpitaron]

חמותה של אחותי הייתה כזו עד שגילו שהיא חולה.

אני תמיד אומרת, אם זה האדם והוא כך עם כולם, אין מה לעשות ולקבל או לא אבל אם רק אתך סימן שיש בעיה לפתור ביניכם...
&nbsp
יש לכן הרבה מה ולכן לדבר....לא בעלך. אולי לא אמר את הדברים באופן שצריך. אם בוער בך או יש לך רצון מכל סיבה שהיא, לכי את.
&nbsp
לחברתי בעיות לא קטנות עם אימה הגרושה. שנים של ברוגזים (לא חמות). מזמינה לאירועי הילדים, מזמינה לאירועים שלה. קנתה בית, הזמינה, שלחה את הילדים הגדולים והאהובים לסבתא ושלחה את הבעל, האם מסרבת. לא חולה ולא כלום פשוט אגו. ביתה לא ויתרה, רוצה אימא.
&nbsp
אולי חמש שנים! כשאנחנו ושאר חברות מנסות לרכך וגם היו קצת התערבויות לבסוף, האם התאשפזה סמוך לחתונת הנכדה. ביקשה שהבת (תראי כמה טינה לבת עד היום לא תופסת זאת) לא תבקר אותה אבל החתן והבנות כן. הבת הלכה בכל זאת והכל הסתדר בעזרת מתווכים שהתלוו אליהם. הסבתא הייתה בחתונת הנכדה והיום הן אם ובת החברות הכי טובות בעולם.
&nbsp
הסיפור כדי שתביני שאין מצב שאדם לא מתרכך כשבאים אליו בטוב אלא אם הוא ממש ממש רשע. (לא הבנתי שחמותך כזו)

 

[ayaht]

באמת אל תאכלי את עצמך

את בהחלט ראוייה לאמפתיה.

אין לך מה להרגיש אשמה או להתפתל.
אין לך גם על מה להתנצל.

כשאדם זקוק לעזרה, מושיטים לו יד.
לא חותכים את כל היד.

באופן רשמי חמותך בריאה וכשירה, עד להודעה חדשה.
אם היא בוחרת לא לדבר איתך, זה שלה.

 

[ברקורעם]

תודה, ריגשת אותי

 

[mykal]

כאב לי לקרא אותך כן,

לא נראה לי שקיבלת מעט אמפטיה.
להפך, נראה לי שהבינו אותך מאוד, וההבנה כללה שני דברים--
האחד, והוא החשוב, שאת פגועה, נעלבת, ומרגישה דחויה.
בעוד תמיד היית מערכת והיחסים היו טובים/סבירים/סבילים.
השני--שאצל החמות חל שינוי תפקודי מסוים, ושהיא כבר לא צעירה,
(לא כתבת בת כמה היא) והיא אמנם תפקדת אבל מנטלית את מרגישה שינוי.

מה שניסיתי (וגם אחרות) זה שתשייכי את ההתנהלות שלה, לא במשהו אישי,
אלא כשינוי מנטלי היא לא שולטת בו.
היא כנראה נפגעה ממשהו--ומגיבה בחוסר פרופורציה למעשה.
ומכיון שזה כואב לך, ומדיר שינה מעיניך, (למרות גם כתבת--שהיא לא שוה דמעה)
כשכועסים אז....
הצעתי שתותרי על "הצדק" על האמירות וההתנהלות שלה מתוך הבנה שזה שינוי,
שזה שלה, מתוך חמלה. ותנסי ליצר קשר מחודש--בעיקר בשבילך,
זה ממקום אמפטי ביותר, ואכפתי ביותר.
חבל שאת לא מרגישה את זה כך. (אין בזה משום הצדקה למעשי החמות).

 

[ברקורעם]

תודה רבה, ממך הרגשתי המון אמפטיה, כיף לשוחח איתך...

 

[mykal]

 

[החתולית]

אני מסכימה עם הדברים של MYKAL

שימי לב כמה קשה לך לקבל שאולי עברה שינוי בגלל הגיל (ואולי היא באמת חס וכרפס חולה?), וכמה קל לך לבחור לחשוב שבמשך שנים האישה שהסתדרת איתה היתה צבועה.
&nbsp
&nbsp

 

[ברקורעם]

לא קשה לי להבין שזה אולי הגורם לשינוי

ודווקא קשה לי לראות שהצביעות נחשפה, אבל הכי קשה לי שהיא מתפקדת בעיקרון כרגיל, אשת שיחה, פעילה ברשתות חברתיות הרבה יותר מבני גילה , כלומר, מצד אחד היא נורמלית לחלוטין מצד שני אפשר לראות משהו... לכן זה קשה , ושוב אני אנושית גם כלפי עצמי, עכשיו כלפיה? אני מכבדת את רצונה ושומרת מרחק.

 

[mykal]

בעיני זו לא

צביעות. היא באמת אהבה אותך והעריכה אותך,
כנראה, בזמן האחרון, היא נפגעה מכמה דברים, ו"סתמה"
פתאום היה משהו שפגע בה במיוחד ולא הצליחה להשתלט.
ואז כמו במערבולת נסחפה לקטע--ומנטלית כנראה בחולשתה,
לא מצליחה להתרומם ולצאת משם,
אני רק מצפה שאם את רק מכבדת את רצונה לשמור מרחק,
אז לא תקחי ללב, ולא תבני בתוכך כעסים/עלבונות/שנאה שמעיקה עליך. חבל!

 

[ברקורעם]

אני ממש עובדת על זה עם עצמי.

 

[yeshpitaron]

אני חושבת שכדאי לברר עם עצמך אם את רוצה

בכלל להיות איתה בקשר. כי אם לא אולי שתניחי לזאת ותרפי כאמור ותחיי את חייך אך במידה ואחרת וזה מפריע לך את צריכה להיות קצת יותר גמישה וכן, מי שרוצה להיות בקשר שהצד האחר קשה לו יותר או קשה יותר באופיו, צריך להיות קצת יותר גמיש. ...

 

[yeshpitaron]

אגב אנושיות גם כלפיה? אז כן! זאת לא בושה. אם את רוצה

ביחסים נורמטיביים ןזה בוער בך כפי שרואים כאן, אז כן, אנשים קצת מתרככים ומנסים להתקרב ולסלוח ולהבין.
&nbsp
אני הייתי (כפי שעשיתי לגיסתי בעבר...) תופסת אותה לשיחה ואומרת כל מה שנצור בלבי. שיחה מלב אל לב שיכולה להניב תוצאה של שלום ותצטרכי להחליט אם את רוצה בזה או מלחמה ותצטרכי לאזור כוח ולהניח לה.
&nbsp
&nbsp

 

[ברקורעם]

בכנות, בוער בי העלבון, תחושה של חוסר צדק

הגלגל לא יחזור לאחור, יש השלמה שזה המצב שאין ולא יהיה קשר , הקשר לא בוער בי, היא כיבתה את הבערה נתתי מעצמי מעל ומעבר , צריך להרפות כשלא מעריכים, ומותר כאן "לבכות".

 

[mykal]

בוכה איתך על העלבון

זה רגש קשה.תבכי,תשחררי. ותניחי לענין כשתהפכי אותו למודעות,
שהיא בחרה בדרך הזו.
ושבעצם, את תפגשי אותה בכל מיני מצבים,אתן גרות קרוב,
אז לא מן הנמנע להפגש ברחוב. כבאים בני משפחה אחרם לבקר אצלה ואת מנועה
מלהגיע. עוד מעט תהיה שמחה בר מצוה לבן.
תצטרכי לאמץ לעצמך אסטרטגיה שלא כל מפגש כזה הכל יצוף.
אלא אם את מוצאת, מגשר ששתיכן יכולות להאמין בו.
ולהות רק בקשר טכני לא רגשי.ולא קרוב. רק קורקטי.