לצערי גם אני הפכתי לכלה המרושעת...

[גארוטה]

בדכ אני מהקוראות

ופחות מהמגיבות ...במקרה הנ"ל היה לי חשוב להגיב
אני חושבת שאם המקרה, שהוא לא לגמרי טרי, עדיין מציק לך אז כנראה שבכל זאת כן איכפת לך ממנה ומהיחסים ביניכם, בוודאי לאור העובדה שהם היו טובים במשך השנים.
בעצמך את מספרת שההתנהגות שלה השתנתה לאחרונה עקב זיקנה...אז איפה החמלה? ההבנה והרגישות?
הבן שלך כועס? ילד בן 11 לא שומר בבטן כל כך הרבה כעס, בטח לא על סבתא, לאורך כל כך הרבה זמן אם הוא לא סופג את זה בבית, מדיבורים ושיחות.
זה הזמן ללמד גם אותו, על הדרך, כבוד וחמלה למבוגרים, לא לצבור כעסים ובטח לא להיעלב ממי שלא עשה לו כלום מתוך רוע.

 

[yeshpitaron]

 

[ברקורעם]

הכי חשוב לי שלילדים תהיה סבתא

לו רק היית יודעת כמה הקפדתי שכל יום נלך לבקר אותה, שלא תהיה בודדה, עזרתי לה, קניתי לה , הקשבתי לה, עם המון סבלנות כי זה לא היה קל, עם המון חמלה, אבל היא זוכרת את הסיטואציה שהיתה בצורה שונה ולכן היא כועסת, אין דרך לשכנע אותה שהיא טועה, היא לא רוצה , היא רוצה לכעוס.

לגבי הבן, את טועה, הוא מאוד כועס כי היא מעולם לא דיברה אליו בצורה כזאת ובטון כזה , אני חוזרת שוב, גם למען נפשו, הסברתי לו שזה לא אישית נגדו והיא אוהבת אותו, הוא לא רוצה ללכת אליה, והיא מתעלמת ממנו גם כשראתה אותו, זה הוסיף לכעסו.

תקשיבי, לא הכל בשליטתנו ולא הכל בגללנו, גם מבוגרים טועים ולא תמיד מאפשרים לעזור להם.

 

[yeshpitaron]

את צודקת בהחלט שגם מבוגרים טועים

אבל מדובר כאן באישה זקנה וחולה כפי שכתבת.

בטוחה שבנך לא יבין כשתסבירי?
האם בעלך לא יכול להיות מעורב ולהבין שמדובר באמו ובנפשה המזדקנת?

 

[ברקורעם]

בעלי והבן מבינים

ועדיין היא אישה עצמאית שמתנהלת לבד בכל התחומים, ועומדת על דעתה בעניין, הבן בכל זאת ילד אבל עם אופי ודעה משלו, וכועס למרות ההסברים, אתמול ראתה אותו ופשוט לא התייחסה אליו, גישתה ילדותית, בעלי גם מאוד מבין ויחד עם זה נותן לה מרחב כפי שהיא ביקשה.

 

[yeshpitaron]

אם בעלך והבן מבינים אז היכן הפגיעה???

אם את לא מבינה, אולי לכן הבן כועס?
אם נוצר נתק והבן נותן לה מרחב, אז למה הלכתם או למה הבן היה שם אתמול?
אם הבעל מבין אז איך הוא מצדד בך ואולי כי הוא יודע שלא תביני?

ילדים, גם אם מתבגרים מחקים את התנהגות ההורים. לי ההשערה על דימנצייה וזקנה מזכירה את הימים טרום מות חמותי זכרה לברכה, הבן שלי היה צעיר כמעט כמו הבן שלך וברגע ששמע שהיא חולה, לא ויתר על שום ביקור עם האבא (מוזר שהתחזק אולי מספיק חכם לדעת שזה מקרב את סוף החיים?). כמעט פעמיים בשבוע היה מבקר עם אביו וחוזר עם חוויות, חלקן מפחידות, חלקן "מצחיקות" או מגוחכות והוא כל כך הבין שיום אחד אמרה לו: "אתה ילד רע. אתה לא מגיע לך מתנות כמו ל VVVV" וכשסיפר עם חיקוי חייכתי ואמרתי, "באמת"? איזו מסכנה...לא הייתי צריכה להסביר כלום כי ידע אולי מאביו או מגיסותיי אבל הוא ידע היטב כי יום אחר היה מגיע ומספר שאמרה לו שהוא "הכי מקסים בעולם והיא תשמח לבוא לבר מצווה שלו ויקבל את המתנה הכי טובה"....

איך ולמה הבין? אני חושבת שראה שכולם מבינים, כי גם אני הבנתי וכך התייחסתי. אם משהו היה נפגע או כועס, אם אני הייתי כועסת, קרוב לוודאי שהיה מושפע וכועס. אם לא הייתי מבינה, אולי גם בעלי היה מתרחק ממנה כביכול או מבקר אותה בהחבא...

סתם מעניין אם הייתה זו אמך חולה חלילה מה היית עושה...

 

[ברקורעם]

חבל שאת לא מקבלת שלהבין לא אומר שאין פגיעה

לחשוב שהיא מדברת עלי רעות לפני כולם זה פוגע.
לשאלתך, הבן שלי לא הלך אליה, אנחנו גרים בקירבת מקום וראה אותה ברחוב,
יתכן והבנו את העניין מאוחר מדי, שמחה בשבילכם שהתמודדתם טוב יותר.

צריך להבין שמדובר באישה בריאה מאוד באופן כללי ושכלי, יתכן ורגשית או דמנטית מתחילים שינויים, צריך ללמוד להסתגל. ושוב אני חוזרת אני נעלבתי אבל מבינה, היא לא מעוניינת לראות אותי ואני לא אכפה עצמי, מעבר לזה מפרגנת ומעודדת את כולם להיות בקשר ולבקר, כמו שאמרתי חשוב לי שתהיה להם סבתא ולבעלי אם.
בעלי לא מצדד באף אחד, הוא היה נוכח בכל המפגשים ויודע שלא עשיתי או אמרתי דבר רע, ומבין שכל הסיפור הזוי.

נחמד שאת מתייחסת אבל את מאוד שופטת ומחליטה וזה לא נעים.

 

[yeshpitaron]

אני לא שופטת אבל מנסה להבין כי כשאוהבים או מעריכים אדם

כשמבינים מהיכן זה בא, הפגיעה קלה יותר והסליחה מתקיימת.
&nbsp
אולי אני לא אובייקטיבית כחמות (כמו שכלות כאן לא תמיד מגלות אמפטייה למה שאני כותבת) למרות שהייתי שם ככלה...
&nbsp
אני רק יודעת שבן אמור להבין את הוריו למעט מקרים קיצוניים שלא קשורים בבריאות.
&nbsp

 

[ברקורעם]

למה התרשמת שהבן/בעלי לא מבין את אמו?

הוא מבין היטב, ואין לו הרבה מה לעשות עם זה. אם היא לא רוצה לראות אותי , הוא ילך לבד , מה עוד ניתן לעשות?

 

[yeshpitaron]

ההתרשמות מכתיבתך ואולי אני טועה אבל כתבת גם

שבעלך לא מהטיפוסים שילך אליה בלעדייך...את כל כך כועסת עליה לפי הכתיבה, אז אני חושבת לעצמי, אם את לא מבינה וחושבת שהיא לא חולה למה את מעלה את ההשערה ולמה את לא פשוט מבררת איתה את הענין (אני עושה שמיניות באויר לברר מה הדרך ללב כלתי למרות שאני מקטרת פה לא שאת צריכה גם אבל אם את לא חושבת שהיא חולה, נסי...) אבל אם את חושבת שהיא חולה, למה את לא מנסה לגלות אמפטיה? לפי הכתיבה שלך את ממש כועסת עליה כאילו שזה בשליטתה.


אם היא חולה או חושדים שהיא כזו, אם לך לא נוח מסיבות שביניכן והבעל צריך להבין גם אותך אם יש לך דין ודברים אתה, שילך לבד. אימא שלו ובמיוחד אם היא חולה. למקרים קיצוניים לא להתקרב אבל אם יש חשש ש"התחרפנה" מסיבה כלשהי או טוענת אולי שאת לא בסדר סתם דוגמה, אל תלכי.

 

[ayaht]

מזדהה

בהחלט מצב לא נעים.

בואי נתחיל מזה שתסכימי עם עצמך שאת לא מרושעת.
עובדתית לא עשית שום דבר מתוך כוונה רעה, וגם אם פגעת, התנצלת.
אם הבנתי נכון, יותר מפעם אחת.

אבל אין לך שליטה על רגשות ומחשבות של אדם אחר.
חמותך "בוחרת" להמשיך לכעוס עליך וסימנה אותך כאוייב.
הניחי לה.

כתבת שאת חוששת שמדובר בסימני הזיקנה.
ייתכן שאת צודקת.
אני מקווה בשביל חמותך שלא.
שלא מדובר בירידה קוגניגטיבית.
שחלילה לא מדובר בדמנציה.

בכל מקרה, אם יש חשד לדמנציה, בעלך, הבן שלה, וגם האחים שלו צריכים לקחת אחריות ולדאוג שיראה אותה רופא פסיכוגריאטר.

אם את רואה שהיא פוגעת בבן שלך, בין אם זה בגלל דמנציה ובין אם לא, זו אחריות שלך להרחיק אותה ממנו.
הוא לא בגיל שצריך להתמודד עם דברים כאלו.
הוא רק ילד ולא אשם בכלום ולא צריך להיות שק חבטות של אישה אומללה.

 

[ברקורעם]

תודה על תגובתך , מסכימה איתך.

 

[ברקורעם]

תודה

 

[החתולית]

חבל

כי כולנו נגיע לגיל מבוגר שבו נתנהל ונתנהג בצורה שונה מאשר כיום.
&nbsp
אני יודעת כמה קשה להכיל ולהשלים עם שינויים בהתנהגות ואפילו שינויי אישיות שחלים אצל אנשים מבוגרים מאד. מכירה את זה מאמא שלי, שמאלצת אותי לספור עד 800 בכל פעם מחדש.
&nbsp
אבל, אם עד כה הסתדרתן והפגנת כלפיה הבנה וחמלה, ואם כולכם מבינים את מצבה. אפשר להכיל את הפגיעה, להתגבר על העלבון, ולקיים קשר קרוב יותר.
&nbsp
את הרי לא בטוחה שאת לא תתנהגי כמוה יום אחד. אף אחת מאתנו לא יודעת איך תהיה בגיל מבוגר יותר.

 

[ברקורעם]

הכל נכון,אבל אתן מתעלמות מהעובדה שהיא כועסת עלי

טוענת שלעולם לא נוכל להסתדר.. זה בא ממנה לא ממני.

 

[yeshpitaron]

שוב, לדעתי שתי אפשרויות

להבין שהיא סתם "מדברת" מתוך חולי וזה מראה על בגרות שלך והבנה וחמלה ולתת לה להגיד. שתגיד.... או לכעוס אבל כפי שלמדתי דווקא מכאן שלכעוס ולנתק זה הכי לא. בעלך הבן הנצחי שלה והנכדים הם נכדיה ואת יכולה רק לנסות להבין ולגשר או להתחפר בכעס שלך כי אם חולה היא, לא תשתנה ואת תמשיכי לכעוס ולפגוע בעצמך ואם בריאה היא, אולי, אולי תשמח...
&nbsp
האמת לא הצלחתי להבין אם חולה היא ומה החלטתם שהיא...סליחה.

 

[ברקורעם]

היא ממש לא חולה, אולי זה משהו שאופייני לזיקנה ואולי לא

אולי שנים היא הצליחה להיות חמות נחמדה , ובסוף "התפוצץ" לה , מי יודע.....

 

[mykal]

הצחקת אותי עם

"התפוצץ" לה.
בניתוח שלי, לפי דבריך, היא היתה חמות נחמדה,(לא כתבת אם יש לך חם
או היא לבד, אלמנה? גרושה? שאלה עוד מגבלות שבגיל מבוגר
הבדידות יותר קשה)
אבל כן ה"זקנה" כנראה איננה רק יפה ומענגת--
יש יותר מגבלות, ומזה חרדות, ומזה נובעות התנהגויות של חוסר סבלנות,
וכנראה גם חוסר סובלנות. ואולי "מתפוצצים" לנו דברים,

רק על עצמי לספר ידעתי, אז אומר לך שבסוכות האחרון כל ילדי התארגנו
ויצאנו--(גם בעלי ואני) שמחנו -היה לי קשה, האבק העיק לי על הנשימה,
להיות יום שלם בחוץ עם רעש והמולה של ילדים קטנים וצפיפות, היה לי קשה.
לא התלוננתי ולא קבלתי, ונהננו עם כולם.
אבל, כן אמרתי לכל אחד מילדי--בפעם הבאה נזמין מקום לארוחה משותפת.
מה שרק בקיץ האחרון לא הפריע לי. חודשים אח"כ --היה לי ממש לא נעים.
אז מודעות בהחלט מועילה, אבל אני מצפה מילדי החתנים והכלות--שיבינו,
שאנחנו פחות יכולים. לא שהם מתלוננים--אבל אפילו לי בעצמי--
"התפוצץ" בפרצוף --מה שכ"כ שימח אותי בעבר לא נעים לי היום.

את צעירה, ומאחלת לך להתבגר בכיף--עם מודעות ושתצליחי לישם
כי לא תמיד הכל תחת שליטתינו. גם אם אנחנו נחמדים.
ואני אשה פעילה, ומכינה ועושה, ומגדלת כאן נכדים, ונוסעת לטיולי גימלאים.
ומרצה ושומעת הרצאות ומרגנת--ובכ"ז יש מיגבלות.

 

[ברקורעם]

תוך כדי קריאת התגובה שלך, נדמה לי שהבנתי משהו

אני מבינה שאת מאוד משפחתית ופעילה, חמותי לא עושה מאז ומתמיד כמעט כלום לגיבוש המשפחה וילדיה, אולי דווקא זה שלאחרונה הגענו אליה הרבה והרבה יותר מהרגיל כדי שלא תרגיש בדידות, אולי זה הפריע לה, אולי לה זה לא מתאים, וזה גרם לי להזכר איך נולד לה נכד וארבעה חודשים היא לא ראתה אותו (במרחק שעה נסיעה)עד שהבן הגיע אליה, היא לא טרחה למצוא דרך להגיע אליו, כלומר כנראה היא רצתה את הלבד שלה והפרענו לה, והכי נוח להרחיק אותנו זה לכעוס עלי .. אולי..

 

[mykal]

אינני יודעת

בת כמה חמותך, אינני יודעת מה עובר עליה,
אינני יודעת אם היא מודעת, או רוצה או יכולה,
בכל מקרה, ברור גם לך שמשהו קורה.
את הסתדרת איתה עד לא מזמן,
ויכול להותשהיא פחות משפחתית ממני, (אין צורך בהשואה, כי כולו שונים אחד מהאחר/ת) נסיבות חיינו שונות.
אבל זה המקום שלך, לא לפתח שנאה, על מה שהיא לא מצליחה להתגבר.
זה המקום שלך להתפלל שתמידתהיי חכמה לא לגרום
לאוירה עכורה, כשאת תתבקשי להיות האחראי המבוגר.
וכן מהמקום היותר אנרגטי , תוסס, צעיר ומבין,
למצוא דרך -לבנות מערכת יותר נעימה, בעיקר בשבילך,
כי היא כנראה, מרויחה משהו--מהקרבניות שבנתה.
ואת מפסידה בהרגשה הרעה שנקלעת לתוכה שלא מרצונך.
את נשמעת אשה מבינה, ותעשי בחירות שלך, מה שטוב לך.
אני בס"ה נותנת עוד זוית ראיה.