טיבי אחד, האם אחמד?
להלן מאמר שכתב משפטן מבריק לא אחר מאשר יו"ר ועדת חוקה בכנסת ח"כ רוטמן.
סימוכין:
https://dyoma.co.il/law/975
להלן כמה פסקאות מתוך המאמר שדן בפס"ד המזרחי ומה באמת קרה כאן.
נתחיל בכמה ציטוטים של גדולי המשפטנים על מה שביצע אהרון ברק:
"
עידן נשיאותו של ברק נפתח בפרשת בנק המזרחי ונחתם שנים ארוכות לאחר מכן. אם בתחילת הדרך מתי מעט הבחינו במתרחש, ככל שחלפו השנים הלכה הביקורת והתבססה, והדיה הגיעו גם מעבר לים.
כך כתב שופט בית המשפט לערעורים בארצות הברית, פרופ' ריצ'רד פוזנר, על מחולל המהפכה השיפוטית הישראלית: "
מה שברק יצר ובדה מליבו הוא מידה של כוח שיפוטי עליו לא חלמו אפילו שופטי בית המשפט העליון האגרסיביים ביותר שלנו... ברק לא מנסה להצדיק את שיטתו השיפטית בהפניה לחומרים משפטיים מקובלים, אפילו 'חוקי היסוד' מוזכרים רק בחטף. גישתו, ממנה נעדרת כמעט כל הפניה להוראות חוק, אולי נדמית כמו כללי 'המשפט המקובל' (החוק הנוצר על ידי השופט שממשיך לשלוט בתחומים רבים של המשפט האנגלו-אמריקני, כמו חוזים ונזיקין), מלבד העובדה,
שכללי 'המשפט המקובל' ניתנים לשינוי ולהתגברות על ידי המחוקק, אך הכללים של ברק, לא. נדמה שחשיבותה של נקודה זו נעלמת מעיניו. הוא מקבל כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה להתגבר על חוקים. גישה כגון זו אפשר לתאר באופן מדויק בתור תפיסת שלטון בכוח" (Richard A. Posner,
Enlightened Despot).
גם רוברט בורק, שופט ופרופסור אמריקני שנחשף לתפישותיו הרדיקליות של ברק, סיכם בפסקה אחת: "
בית המשפט של ברק יכול להפוך חוקים רגילים לחוקה, לכפות אותה על האומה, ואז להודיע שהוא יכול למנוע כל תיקון נוסף באופן דמוקרטי. בכך ברק בוודאי הגיע לשיא עולמי של היבריס שיפוטי" (Robert H. Bork,
Barak's Rule).
גם "תותחים כבדי משקל" מחוץ לבית המשפט הצטרפו למבקרי גישתו של ברק. כזה למשל היה השופט משה לנדוי, נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון. לנדוי השתקן היה בין יריביו החריפים ביותר של ברק, ומהבודדים שהעזו לתקוף אותו בשלבים המוקדמים של המהפכה. בראיון שהעניק גם הוא לארי שביט מעיתון הארץ, שנים ארוכות לפני הראיון של ברק, אמר לנדוי: "
אני חושב שהנשיא אהרן ברק לא השלים ולא משלים עם המקום הראוי שצריך להיות לבית המשפט בין רשויות המשטר שלנו... זו כעין דיקטטורה שיפוטית שאינה נראית לי כלל" (
"הארץ", 06.10.2000).
לשאלתו של שביט האם ניכרת אצל ברק "נטייה לרכז עוד ועוד כוח במערכת שבראשה הוא עומד" השיב לנדוי: "כן. כוח שלטוני. וזה בעיני לא נכון"
אך כאן הקדמנו מעט את המאוחר.
אחת מבנות הפלוגתא החשובות שלו באותה עת הייתה פרופסור רות גביזון, משפטנית מוערכת ובשר מבשרה של האליטה המשפטית הישראלית. גביזון כתבה ש-"אין תקדים בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד על לחוקי יסוד ונוטל לעצמו סמכות של ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת, ללא קיומו של מסמך חוקתי שלם וללא הוראה מפורשת" (רות גביזון, "
המהפכה החוקתית – תיאור המציאות או נבואה המגשימה את עצמה"). אהרן ברק, מצדו, הבהיר שגם אם פרשנותו לחוקי היסוד של 1992 הייתה שגויה – הרי שעצם העובדה שפירש כך, היא המהפכה החוקתית האמיתית: "אמת, עד לפסק הדין בעניין בנק המזרחי היה ניתן לטעון, כפי שטוענת גביזון, כי חוקי היסוד בדבר זכויות האדם לא חוללו כל מהפכה חוקתית... אולם, טענה זו אינה נכונה עוד לאחר פסק הדין בעניין בנק המזרחי" (אהרן ברק, "
המהפכה החוקתית – בת מצווה").
יש להתעכב מעט על הטענה הזו, כיוון שהיא מדהימה
בתעוזתה – שלא לומר בחוצפתה. לפי ברק, גם אם פסק דין בנק המזרחי שגוי מיסודו ומפרש את כוונתם של חברי הכנסת באופן מעוות – עדיין, במעשה הטעות של בית המשפט נוצרה החוקה. בהרצאה שנשא באוניברסיטת חיפה דרש ברק מהסטודנטים: "אם מישהו מחו"ל ישאל, תגידו לו שיש לנו חוקה".
----------------------------------------------------------------------------------
אתה באמת שואל מה הבעיה?
ברור שהיתה כאן רמייה של חברי הכנסת בידי השליחים של אהרון ברק. היתה כאן פעולה של ממשלת מעבר. ככה לא מתקבלת חוקה בשם מקום.
לא יכול להיות ששופט מכריז שיש חוקה ושמה: כבוד האדם וחירותו שנתקבל ברב מקרי של 32 מול 21 וכעת יש חוקה.
