לריקי - המשך מענה מלמטה.
לגבי 'קדוש'.
העיסוק בפרשנות מילים מקראיות מסויימות עשוי להכניס אותנו לצרות מאחר שמלכתחילה מתברר פעמים רבות שהפרשנות היא פונקציה של נקודת מבטו של הפרשן. אתה למשל מקבל בעיניים עצומות את הפרשנות הליבוביציאנית ל'קדוש' שהיא מתיישבת כמובן עם אלמנטים ידועים בהגותו. ליבוביץ וכך גם אתה, מתעלמים ממקראות מפורשים בהם 'קדוש' מתייחס גם ללא אלהים, למשל : " וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ" או "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַאדני אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ". בשני מקומות מעידה התורה : "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עם העובדות הטקסטואליות הללו אי אפשר, אם כן, להווכח. אלהים קדוש, אבל יש גם מקום קדוש, ועַם קדוש, ואיש קדוש ויום קדוש ממש כשם שיש אלהים גדול, אבל גם גוי גדול וקצף גדול וקול גדול. באשר לקביעה שאין קדוש כה', ושרק "הוא" ה-קדוש לכשעצמו ואין בלתו, זו הרי קביעה דתית אמונית שיקבל גם המאמין הרווח. כל ילד לומד משחר ימיו שיש גדול ויש גיבור ויש חזק ויש קדוש אבל אלהים הוא הכי מכולם, הכי גדול הכי גיבור הכי חזק והכי קדוש. כל המקרא מלא בתובנות האמוניות הללו.
במסדרונות המוסדות האקדמיים יאמרו לך שהמובן הבסיסי של "קדוש" הוא "נבדל" ומובן זה קיים גם בעוד שפות שמיות עתיקות ובערבית. גם פרשנים אורתודוכסים הבינו "קדוש" במובן זה, למשל המלבי"ם בן המאה ה-19 שהיה פרשן ופוסק שהכיר גם את עולם הפילוסופיה הכללית וגם את הדקדוק העברי כתב על "קדוש קדוש קדוש..." : " .... ר"ל קדוש בשמים שנבדל מן הצורה קדוש בארץ שנבדל מן החומר ... " ובכן - הקדוש מובחן מהחול. ואכן כפי שכתבת, כל מה שנועד לעבודת האל הוא מקודש, אולם אין להתכחש לכך שיש דרגות קדושה מהחול לעבר ה-קדוש המוחלט, כך למשל תמצא דרגות קדושה שונות באיזורים שונים על הר הבית וכן במקדש עצמו. קודש הקודשים הוא בדרגת קדושה גבוהה יותר מאשר העזרות, למשל.
לסיכום בעניין זה : בניגוד למה שקבעת לעיל, התואר "קדוש" איננו מיוחס לאל בלבד, ואם למדת את זה מליבוביץ - הוא הטעה אותך. גם בזה.
אבל הפרשנות של "קדוש" איננה העיקר עבורי. יהא "קדוש" מה שיהא. משמעות דבריו של ל' היא חיסול התשתית האמונית של התגלות האל לאדם שהיא ( = התשתית האמונית הזו ) אבן היסוד הדתית אמונית רווחת של היהדות מאז ומעולם. על דברים אלה - שהם עיקר הודעתי - לא הגבת. יהודי מאמין קורא בתורה על ה' "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים." התורה היא עבורו עדות לדבר ה' ממש - ומכאן תוקפה. לא מידי אי אילו חכמים בשר ודם כמוך וכמוני. התורה היא ההיסטוריה של התגלות האל לאדם עבור המאמין הרווח, ואת היסוד האמוני הזה מבקש ליבוביץ בכל כוחו לחסל. במובן זה הוא אבי אבות הכופרים.
לגבי 'קדוש'.
העיסוק בפרשנות מילים מקראיות מסויימות עשוי להכניס אותנו לצרות מאחר שמלכתחילה מתברר פעמים רבות שהפרשנות היא פונקציה של נקודת מבטו של הפרשן. אתה למשל מקבל בעיניים עצומות את הפרשנות הליבוביציאנית ל'קדוש' שהיא מתיישבת כמובן עם אלמנטים ידועים בהגותו. ליבוביץ וכך גם אתה, מתעלמים ממקראות מפורשים בהם 'קדוש' מתייחס גם ללא אלהים, למשל : " וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ" או "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַאדני אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ". בשני מקומות מעידה התורה : "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". עם העובדות הטקסטואליות הללו אי אפשר, אם כן, להווכח. אלהים קדוש, אבל יש גם מקום קדוש, ועַם קדוש, ואיש קדוש ויום קדוש ממש כשם שיש אלהים גדול, אבל גם גוי גדול וקצף גדול וקול גדול. באשר לקביעה שאין קדוש כה', ושרק "הוא" ה-קדוש לכשעצמו ואין בלתו, זו הרי קביעה דתית אמונית שיקבל גם המאמין הרווח. כל ילד לומד משחר ימיו שיש גדול ויש גיבור ויש חזק ויש קדוש אבל אלהים הוא הכי מכולם, הכי גדול הכי גיבור הכי חזק והכי קדוש. כל המקרא מלא בתובנות האמוניות הללו.
במסדרונות המוסדות האקדמיים יאמרו לך שהמובן הבסיסי של "קדוש" הוא "נבדל" ומובן זה קיים גם בעוד שפות שמיות עתיקות ובערבית. גם פרשנים אורתודוכסים הבינו "קדוש" במובן זה, למשל המלבי"ם בן המאה ה-19 שהיה פרשן ופוסק שהכיר גם את עולם הפילוסופיה הכללית וגם את הדקדוק העברי כתב על "קדוש קדוש קדוש..." : " .... ר"ל קדוש בשמים שנבדל מן הצורה קדוש בארץ שנבדל מן החומר ... " ובכן - הקדוש מובחן מהחול. ואכן כפי שכתבת, כל מה שנועד לעבודת האל הוא מקודש, אולם אין להתכחש לכך שיש דרגות קדושה מהחול לעבר ה-קדוש המוחלט, כך למשל תמצא דרגות קדושה שונות באיזורים שונים על הר הבית וכן במקדש עצמו. קודש הקודשים הוא בדרגת קדושה גבוהה יותר מאשר העזרות, למשל.
לסיכום בעניין זה : בניגוד למה שקבעת לעיל, התואר "קדוש" איננו מיוחס לאל בלבד, ואם למדת את זה מליבוביץ - הוא הטעה אותך. גם בזה.
אבל הפרשנות של "קדוש" איננה העיקר עבורי. יהא "קדוש" מה שיהא. משמעות דבריו של ל' היא חיסול התשתית האמונית של התגלות האל לאדם שהיא ( = התשתית האמונית הזו ) אבן היסוד הדתית אמונית רווחת של היהדות מאז ומעולם. על דברים אלה - שהם עיקר הודעתי - לא הגבת. יהודי מאמין קורא בתורה על ה' "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים." התורה היא עבורו עדות לדבר ה' ממש - ומכאן תוקפה. לא מידי אי אילו חכמים בשר ודם כמוך וכמוני. התורה היא ההיסטוריה של התגלות האל לאדם עבור המאמין הרווח, ואת היסוד האמוני הזה מבקש ליבוביץ בכל כוחו לחסל. במובן זה הוא אבי אבות הכופרים.