לריקי - המשך מענה מלמטה.

[חיים פרידמן1]

למשל מה שאנו אומרים כל יום

"בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה..."
"מרום וקדוש" מקביל ל"לתבונתו אין מספר" וההמשך "אשכן את דכא ושפל רוח להחיות לב נדכאים" מקביל ל"נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו לא בגבורת הסוס יחפץ" (שזה חלק ממה שהרמב"ם קורא השגחה כללית) ו"לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו שבחי ירושלים את ה' הללי אלוהיך ציון כי חזק בריחי שעריך" שבכל זה אין שינוי מ"עולם כמנהגו נוהג".

 

[u r i el]

מענה

תגובתי לריקי נועדה לטעון נגד שני עניינים בדבריו :
1. שהתואר "קדוש" מיוחס לה' בלבד, תואר החל רק על אלהים.
2. שהתואר "קדוש" אין מובנו ידוע לנו.

1. הראיתי בהודעתי לעיל מקצת מקורות בהן התואר קדוש מיוחס גם ללא אלהים וזו עובדה טקסטואלית. עניין האימננציה כבר שייך לתחום הפרשנות - ובאשר לפרשנות מילים מקראיות כתבתי לו את הפתיח להודעתי בבחינת "הקדם רפואה למכה". אם ריקי משתמש בטרמינולוגיה "קדוש כשלעצמו" אנו מבינים מיד מה אופיה של פרשנות זו ואת מי או מה היא מהדהדת. המקרא - ככל שידוע לי - איננו מכיר באבחנה בין תארים איממנטים שמתייחסים רק לאלוהים לעומת תארים נרכשים. זו כבר מסורת פילוסופית שהוחדרה לפרשנות המקראית דרך אתונה. כשם שהמקרא מתנסח "כי קדוש אני" כך הוא מתנסח "כי חנון אני" או "כי מלך גדול אני" ואין ניסוחים אלה שונים זה מזה במובן השימוש הלשוני כלפי תארי אלוהים, ולכן אין "קדוש" יותר תואר אלהי, יחודי, בלעדי, מאשר "חנון" או "גדול" או "מלך". אם המקרא היה מכיר אלהים שהוא קדוש אימננטית באותו מובן פילוסופי ידוע, קשה להבין נארטיבית פסוקים כגון "לא האמנתם בי להקדישני". לא סביר בהבנתי את אמונות המקרא שאלהים "יזדקק" להכרת קדושתו ע"י האדם אם היא - מצד המסר המקראי - אימננטית.

2. התואר "קדוש" מובן לנו. זו אינה מילה יחידאית שכלפיה אנו מגששים באפלה, כמו השורש י'ר'ט' היחידאי למשל, ובהקשרים שונים ובהטיות שונות של השורש ק'ד'ש' מתקבלים מובנים שונים. לא רק פרשן כמו המלבי"ם מעניק לקדוש" מובנות, גם א.אבן שושן במילונו, וכן בעריכתו את הקונקורדנציה מבחין בין מובנים שונים של קדוש מבלי שהאימננטיות מוזכרת כמרכיב סמנטי רלוונטי. אם ריקי מתכוון שמובנו של "קדוש" לא מובן לנו משום שכל מה שנאמר על אלהים לא יכול להיות מובן לנו, על רקע "שלילת התארים", הרי שגם במובן זה אין "קדוש" שונה מכל תואר אחר.

אני כמובן מבין היטב את המגמה הליבוביציאנית ואני מכיר את ההשוואה שהוא עורך בין ראיית ה"קדוש" של ה"משך חכמה" לבין זו של הרב קוק וכמובן שותף לסכנות הפוליטיות ואחרות של הקניית "קדושה" לאלמנטים במציאות הטבעית. אני שותף מלא למגמה פרשנית זו וככל שהיא מתייחסת לאל היא ראויה גם מבחינה דתית אמונית וגם מבחינת התפיסה הפילוסופית של "יש עליון". אולם בשום פנים אין זה נכון ש"קדוש" מיוחס לה' בלבד וחל רק על אלהים, ואין זה נכון שאין מובנו ידוע לנו, ועל שתי הערות אלה של ריקי הגבתי מה שהגבתי.

 

[חיים פרידמן1]

אני חושב של' דיבר על המילה "קדוש"

במובן שמתכוונים אליו בעברית בת ימינו. דבר שאסור "לנגוע" בו.

 

[u r i el]

אינני חושב כמוך.

אבל בהנחה שכן - מדוע, אם כך, לטעון שאין למילה זאת מובן עבורנו ?

 

[חיים פרידמן1]

ההגדרה היחידה שאתה יכול לתת למילה זו הוא שלילי - לא יחסי

 

[u r i el]

זה עדיין מאפשר מובן.

 

[חיים פרידמן1]

הגדרה שלילית יש גם לקב"ה

 

[iricky]

הגיוני

כשם שכתבי הקודש מטמאים את הידים כך גם הקב"ה מטמא את הידים, ואין לגעת בו שלא לצורך מצווה. אלא במחשבה שניה אני אומר לעצמי, ממילא אין לי ידים כל כך ארוכות שאוכל לגעת בו, שהוא בשמים ואני על הארץ, אם כן אפשר שאינו אלא איסור לבטלה? ועדיין אני עומד ותוהה. אפשר שיש בידך תשובה?

 

[חיים פרידמן1]

וכי בכדי שמתי מרכאות?

אלא שייתכן שהתכוונת בדרך הלצה

 

[iricky]

לא הבנתי על מה מרכאות אלה מצביעות

אז שאלתי על מה שהבנתי.

 

[חיים פרידמן1]

לנגוע נגיעה הממעיטה מערכו

 

[iricky]

עדיין איני מבין

כיצד ממעיטין בערכו של משהו או מישהו בנגיעה. או אפשר אתה מתכוון כעין הפרי הנגוע, אבל זה מסוג המילים המשותפות שאין כוללן אותו העניין.

 

[חיים פרידמן1]

כנראה שהטעתה אותי המקבילה היידית של לנגוע

"טשעפען" שיש במשמעה הן נגיעה והן פגיעה.

 

[iricky]

נו, זה מובן מאליו

שאסור לפגוע בכבודו של קדוש ברוך הוא. אלא זו כל משמעות הקדושה? לא נראה לי. יצא לך אולי לקרוא את "לאחר קיביה"?

 

[חיים פרידמן1]

נו, קדוש זה מוחלט. לא ניתן לפקפק / לפגוע / לבקר. בקיצור קדוש

 

[חיים פרידמן1]

הדימוי הא לחפץ שמפאת כבודו אסור לנגוע בו

 

[iricky]

רחוק בעיני שליבוביץ היה מדמה צורה ליוצרה

מכל מקום לא ידעתי על קיומם של חפצים כאלה. אלא יודע אני שבהקפות התורה כולם חפצים לגעת בה ואפילו לנשקה. שמא מזלזלים הם בכבודה? אתמהה.

 

[חיים פרידמן1]

אני לא חושב שיש בינינו וויכוח

טענתי היא של' דיבר על הקדושה במובן שמשתמשים בו בעברית בת ימינו שעניינו מוחלטות. אלא שהתבלבלתי במילה היידית "טשעפען" או "אנרירן" שיש לה משמעות הרבה יותר רחבה ממה שיש למילה "נגיעה" בעברית ואני לא חושב שאני יכול לתרגם מילה זו לעברית.

 

[בר אiריין]

כן

1. מי יכול לטעון שהתואר 'קדוש' חל על ה' לבדו? התואר חל על אלפי דברים, ואף על מעשים. אדם יכול להקדיש נכסיו לשמים, או להבדיל לעבודה זרה ובעצם לכל מה שיעלה על לבו. לפיכך הכרח הוא להבין את 'קדוש' כמילה בעלת תוכן סמנטי רחב, כשהיא חלה על ה' כוונתה ספציפית בהתאם להקשר.

2. התואר 'קדוש' מובן לנו כשם שרוב המילים במקרא מובנות לנו. רוב, אך לא כל המילים. אני מסכים אתך בעניין זה.

בדומה לליבוביץ, ריקי טועה ומבלבל בין השאלה "מהו המובן של x", לבין השאלה "כיצד x מן האפשר". אנו יודעים שהמקרא מציג את ה' כחנון ורחום, טוב, קדוש, רב חסד וכו'. אנו מבינים גם מהו המובן של התארים האלו. אנו פשוט לא מבינים, ולא יכולים להבין, כיצד הם מתאפשרים, כשמדובר בה'. לאמור, אדם מאמין מודע לכך שהמקרא מציג בפניו את אלהיו בתור אל רב חסד, או קנא ונוקם, ומעמדו מול אלהיו אמור להתנהל לאור ידיעה זו. השאלה כיצד האל רב חסד או קנא ונוקם אינה ממין העניין.

 

[iricky]

אבל מה שאתה ואורי אינכם נותנים דעתכם עליו

הוא שדברים שאדם מקדש הם תמיד קדושים למישהו או למשהו, לשמים או לעבודה זרה. ואילו ה' הוא קדוש בעצמו, לא למישהו ולא למשהו. מכאן שהתואר קדוש - קדוש לבדו, קדוש סתם - אכן חל רק על ה'. ואילו כל דבר בעולם אינו קדוש סתם אלא קדוש ל..... אין שיתוף בין התואר קרוב ובין התואר קרוב למאדים. אתם קוראים את התנ"ך כמו שאני קורא את הוודות.