מגנזיום דיאספורל-הבטחתי מידע
- פותח הנושא dodo281
- פורסם בתאריך
הי שריק ../images/Emo13.gif
יום הולדת - לא . בעצם - כן - נולדתי בזמן כלשהוא -
מתוקים - כמובן ! אבל אסור -
תיאטרון - חובבת מושבעת - אך במצבי - יש בידי עדיין מנוי לא מנוצל להבימה - משנת 2001 - ... !!! זה מה יש !!! זה גם מה שקרה למנוי לבריכה/חדר כושר ב- ... ??? כבר לא זוכרת - כנראה ב- 96. תשבצים - קומסי-קומסה - אך כיוון שיש לי שתי חובבות מושבעות בסביבתי - נוטלת חלק פעיל. מעדיפה - שבץ נא
קולנוע ייחודי - בוודאי - אך לגבי - לחות בינתיים -
גם הסינמטק התאדה ! ותפוז ?!?! תמיד אוהבת - לקלוף ולפלח, ולאכול - אבל הסוכר... ולסיום :
"לא נפסיק לשי-י-י-י-יר......."
יום הולדת - לא . בעצם - כן - נולדתי בזמן כלשהוא -
הי סמדר - וגם דורגד -
אכן - כדברי מירה - את עושה בדיוק מה שאפשר לעשות - אך לא בהכרח מה שהגוף מאפשר לעשות ! ולא - אנא !!!! אל תמשיכי בכך !!! לפי כל דברייך כאן - הגוף והמוח שלך צועקים - הצילו !!!!!! הגיע הזמן להקשיב להם ! נכון - צריך להקשיב גם לילדים, לעבודה, לעבודה התנדבותית, לבקשות ביה"ס - להכל .... אבל !!!! נסיוני העגום אומר - כי את מתקרבת בצעדי ענק לקו האדום - של התשישות הכרונית - עם הפגיעה הקוגניטיבית הקשה - העלולה להתלוות לכך, ואולי גם אינסומניה/היפרסומניה קשים. ואולי גם להתפרצות פיברו´ קשה - ובפיברו´ קשה - כשלעצה - יש די כדי להשבית אותך - שלא לדבר על ייסורי הגהנום שעלולים לבוא פתאום - הכאבים הקשים !!! שלא תדעי אותם לעולם !!! הנ"ל עלולים להשבית אותך - למרות כל המאוויים, הרגלי החיים, וחוסן הנפש !!! ואז מה ?!?! נסיוני העגום מלמד - שאז - כלום !!! נאדה !!! את פשוט לא תהיי שם בשביל יקירייך !!! ושוב - לא משנה מהו החוסן הנפשי שלך - אם יגיעו מים עד נפש - האמיני לי שהגוף יאמר את דברו - והוא יודע לנצח !!! כל חיי אחד המוטואים שלי היה : "אין-לא יכול, יש-לא רוצה" - ואוי לי - גם את בנותי חינכתחי כך.... ואז - הגוף - ובכללו המוח - למדו אותי כי יש !!! יש לא יכול !!!! אנא - היום יש פורום, העיום יש גם מודעות רפואית יותר גדולה, יש ממי לשמוע, יש במי להיוועץ, אין הכרח ליפול לתוך המלכודת האיומה הזו !!! אנא !!! שמעי לדברי מאיה .... יפה שעה אחת קודם ..... זה קשה !!! כ"כ קשה להפסיק במודע וברצון !!! אך זה כדאי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שבי עם בעלך - דברי - נסי לחשוב יחד אתו - על מה ניתן/כדאי לוותר, אף כי ההחלטות - הן - כ-ו-ל-ן שלך !!!! תוכלי לשבת גם עם הילדים ןלדבר... ואם צריך תמיכה מבחוץ לביצוע השינויים - פני לתמיכה . אני כ"כ מבינה אותך - אחד המשברים הראשונים שלי היה כשנוכחתי כי איני יכולה כלל ללוות טיולי כתה של בנותי - אף בסביבה עירונית.... טרם ידעתי את עובדת היותי חולה... טרם חשדתי כלל... והיום ?!?!? לא רק שאני יודעת שאני חולה... אני מכירה סוף סוף את המחלה - על פניה.... חסכי מעצמך את הדרך הקשה. חסכי מיקירייך ללוות אותך למחוזות הקשים הבלתי- אפשריים של המחלה... מכל הלב,
אכן - כדברי מירה - את עושה בדיוק מה שאפשר לעשות - אך לא בהכרח מה שהגוף מאפשר לעשות ! ולא - אנא !!!! אל תמשיכי בכך !!! לפי כל דברייך כאן - הגוף והמוח שלך צועקים - הצילו !!!!!! הגיע הזמן להקשיב להם ! נכון - צריך להקשיב גם לילדים, לעבודה, לעבודה התנדבותית, לבקשות ביה"ס - להכל .... אבל !!!! נסיוני העגום אומר - כי את מתקרבת בצעדי ענק לקו האדום - של התשישות הכרונית - עם הפגיעה הקוגניטיבית הקשה - העלולה להתלוות לכך, ואולי גם אינסומניה/היפרסומניה קשים. ואולי גם להתפרצות פיברו´ קשה - ובפיברו´ קשה - כשלעצה - יש די כדי להשבית אותך - שלא לדבר על ייסורי הגהנום שעלולים לבוא פתאום - הכאבים הקשים !!! שלא תדעי אותם לעולם !!! הנ"ל עלולים להשבית אותך - למרות כל המאוויים, הרגלי החיים, וחוסן הנפש !!! ואז מה ?!?! נסיוני העגום מלמד - שאז - כלום !!! נאדה !!! את פשוט לא תהיי שם בשביל יקירייך !!! ושוב - לא משנה מהו החוסן הנפשי שלך - אם יגיעו מים עד נפש - האמיני לי שהגוף יאמר את דברו - והוא יודע לנצח !!! כל חיי אחד המוטואים שלי היה : "אין-לא יכול, יש-לא רוצה" - ואוי לי - גם את בנותי חינכתחי כך.... ואז - הגוף - ובכללו המוח - למדו אותי כי יש !!! יש לא יכול !!!! אנא - היום יש פורום, העיום יש גם מודעות רפואית יותר גדולה, יש ממי לשמוע, יש במי להיוועץ, אין הכרח ליפול לתוך המלכודת האיומה הזו !!! אנא !!! שמעי לדברי מאיה .... יפה שעה אחת קודם ..... זה קשה !!! כ"כ קשה להפסיק במודע וברצון !!! אך זה כדאי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שבי עם בעלך - דברי - נסי לחשוב יחד אתו - על מה ניתן/כדאי לוותר, אף כי ההחלטות - הן - כ-ו-ל-ן שלך !!!! תוכלי לשבת גם עם הילדים ןלדבר... ואם צריך תמיכה מבחוץ לביצוע השינויים - פני לתמיכה . אני כ"כ מבינה אותך - אחד המשברים הראשונים שלי היה כשנוכחתי כי איני יכולה כלל ללוות טיולי כתה של בנותי - אף בסביבה עירונית.... טרם ידעתי את עובדת היותי חולה... טרם חשדתי כלל... והיום ?!?!? לא רק שאני יודעת שאני חולה... אני מכירה סוף סוף את המחלה - על פניה.... חסכי מעצמך את הדרך הקשה. חסכי מיקירייך ללוות אותך למחוזות הקשים הבלתי- אפשריים של המחלה... מכל הלב,
דודו יקרה- מה שכתבת מרגש../images/Emo23.gif
זה גם הזכיר לי את עצמי... אמי(שאיננה איתי מאז מלאו לי 21 ) הדביקה לי את הכינוי: כל העיר על ראשי. היא אמרה זאת בפולנית - כנראה שהיה זה מטבע-לשון. והנה- רק בהרהוריי האחרונים - בגין המחלה - נזכרתי בביטוי הזה. שהרי לא שמעתיו שנים רבות... הבאתי זאת כדי להוכיח שוב את הקשר בין הדרישות העצמיות שלנו לבין תנגודת הגוף.... שרי
זה גם הזכיר לי את עצמי... אמי(שאיננה איתי מאז מלאו לי 21 ) הדביקה לי את הכינוי: כל העיר על ראשי. היא אמרה זאת בפולנית - כנראה שהיה זה מטבע-לשון. והנה- רק בהרהוריי האחרונים - בגין המחלה - נזכרתי בביטוי הזה. שהרי לא שמעתיו שנים רבות... הבאתי זאת כדי להוכיח שוב את הקשר בין הדרישות העצמיות שלנו לבין תנגודת הגוף.... שרי
הי סמדר - וגם דורגד - ../images/Emo18.gif
אתייחס ישירות לסמדר - בגלל ההדיון כאן - אך דורגד - דברי ממוענים גם אלייך... סמדר, אכן - כדברי מירה - את עושה בדיוק מה שאפשר לעשות - אך לא בהכרח מה שהגוף מאפשר לעשות ! ולא - אנא !!!! שלא כדברי מירה - אל תמשיכי בכך !!! לפי כל דברייך כאן - הגוף והמוח שלך צועקים - הצילו !!!!!! הגיע הזמן להקשיב להם ! נכון - צריך להקשיב גם לילדים, לעבודה, לעבודה התנדבותית, לבקשות ביה"ס - להכל .... אבל !!!! נסיוני העגום אומר - כי את מתקרבת בצעדי ענק לקו האדום - של התשישות הכרונית - עם הפגיעה הקוגניטיבית הקשה - העלולה להתלוות לכך, ואולי גם אינסומניה/היפרסומניה קשים. וייתכן שגם להתפרצות פיברו´ קשה - ובפיברו´ קשה - כשלעצמה - יש די כדי להשבית אותך - שלא לדבר על ייסורי הגהנום שעלולים לבוא פתאום - הכאבים הקשים !!! כשהם ממש קשים - אין כל מפלט מהם - לא ביום ולא בלילה, אף לא להרף עיין - אף לא בעזרת תרופות !!! שלא תדעו אותם לעולם !!! הנ"ל עלולים להשבית אותך - למרות כל המאוויים, הרגלי החיים, וחוסן הנפש !!! ואז מה ?!?! נסיוני העגום מלמד - שאז - כלום !!! נאדה !!! את פשוט לא תהיי שם בשביל יקירייך !!! ושוב - לא משנה מהו החוסן הנפשי שלך - אם יגיעו מים עד נפש - האמיני לי שהגוף יאמר את דברו - והוא יודע לנצח !!! כל חיי אחד המוטואים שלי היה :"אין-לא יכול, יש-לא רוצה". ואוי לי - גם את בנותי חינכתחי כך.... ואז - הגוף - ובכללו המוח - למדו אותי כי יש !!! יש לא יכול !!!!!!!!!!!! אנא - היום יש פורום, היום יש יותר מחקרים, היום יש גם מודעות רפואית יותר גדולה, יש ממי לשמוע, יש במי להיוועץ, אין הכרח ליפול לתוך המלכודת האיומה הזו !!! אנא !!! שמעי לדברי מאיה .... יפה שעה אחת קודם ..... זה קשה !!! כ"כ קשה להפסיק במודע וברצון !!! אך זה כדאי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שבי עם בעלך - דברי - בקשי שיעזור לך לחשוב יחד אתו - על מה ניתן/כדאי לוותר, אף כי ההחלטות - הן - כ-ו-ל-ן שלך !!!! תוכלי לשבת גם עם הילדים ןלדבר... ואם צריך תמיכה מבחוץ לביצוע השינויים - פני לתמיכה . אך וותרי - משמעותית !!! לא קצת !!! לא כאילו.... וגם - לא על הכל
אני כ"כ מבינה אותך - אחד המשברים הראשונים שלי היה כשנוכחתי כי איני יכולה כלל ללוות טיולי כתה של בנותי - אף בסביבה עירונית.... טרם ידעתי את עובדת היותי חולה... טרם חשדתי כלל... והיום ?!?!? לא רק שאני יודעת שאני חולה... אני מכירה סוף סוף את המחלה - על פניה.... חסכי מעצמך את הדרך הקשה. חסכי מיקירייך ללוות אותך למחוזות הקשים הבלתי- אפשריים של המחלה... מכל הלב, לשתיכן - סמדר ודורגד
אתייחס ישירות לסמדר - בגלל ההדיון כאן - אך דורגד - דברי ממוענים גם אלייך... סמדר, אכן - כדברי מירה - את עושה בדיוק מה שאפשר לעשות - אך לא בהכרח מה שהגוף מאפשר לעשות ! ולא - אנא !!!! שלא כדברי מירה - אל תמשיכי בכך !!! לפי כל דברייך כאן - הגוף והמוח שלך צועקים - הצילו !!!!!! הגיע הזמן להקשיב להם ! נכון - צריך להקשיב גם לילדים, לעבודה, לעבודה התנדבותית, לבקשות ביה"ס - להכל .... אבל !!!! נסיוני העגום אומר - כי את מתקרבת בצעדי ענק לקו האדום - של התשישות הכרונית - עם הפגיעה הקוגניטיבית הקשה - העלולה להתלוות לכך, ואולי גם אינסומניה/היפרסומניה קשים. וייתכן שגם להתפרצות פיברו´ קשה - ובפיברו´ קשה - כשלעצמה - יש די כדי להשבית אותך - שלא לדבר על ייסורי הגהנום שעלולים לבוא פתאום - הכאבים הקשים !!! כשהם ממש קשים - אין כל מפלט מהם - לא ביום ולא בלילה, אף לא להרף עיין - אף לא בעזרת תרופות !!! שלא תדעו אותם לעולם !!! הנ"ל עלולים להשבית אותך - למרות כל המאוויים, הרגלי החיים, וחוסן הנפש !!! ואז מה ?!?! נסיוני העגום מלמד - שאז - כלום !!! נאדה !!! את פשוט לא תהיי שם בשביל יקירייך !!! ושוב - לא משנה מהו החוסן הנפשי שלך - אם יגיעו מים עד נפש - האמיני לי שהגוף יאמר את דברו - והוא יודע לנצח !!! כל חיי אחד המוטואים שלי היה :"אין-לא יכול, יש-לא רוצה". ואוי לי - גם את בנותי חינכתחי כך.... ואז - הגוף - ובכללו המוח - למדו אותי כי יש !!! יש לא יכול !!!!!!!!!!!! אנא - היום יש פורום, היום יש יותר מחקרים, היום יש גם מודעות רפואית יותר גדולה, יש ממי לשמוע, יש במי להיוועץ, אין הכרח ליפול לתוך המלכודת האיומה הזו !!! אנא !!! שמעי לדברי מאיה .... יפה שעה אחת קודם ..... זה קשה !!! כ"כ קשה להפסיק במודע וברצון !!! אך זה כדאי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שבי עם בעלך - דברי - בקשי שיעזור לך לחשוב יחד אתו - על מה ניתן/כדאי לוותר, אף כי ההחלטות - הן - כ-ו-ל-ן שלך !!!! תוכלי לשבת גם עם הילדים ןלדבר... ואם צריך תמיכה מבחוץ לביצוע השינויים - פני לתמיכה . אך וותרי - משמעותית !!! לא קצת !!! לא כאילו.... וגם - לא על הכל
דודו - ניכר כי דברייך באים מן הלב..
...ועל כך תודתי. לא יודעת לגבי סמדר. במה שנוגע לי - מאז שעיכלתי והפנמתי את הפיברו´ קיצצתי המון בפעילותי, בכל מיני תחומים, ואני משתדלת ככל האפשר לא לעשות מעבר לכוחותיי. יחד עם זאת, לעתים יש אילוצים - לרוב שאינם בשליטתי - שבשלהם אני מוציאה יותר אנרגיות ממה שאני חשה שיש, ואז הגוף אכן תובע מחיר. באיזשהו מקום - אין דה בק אוף מיי מיינד - למרות שאני משתדלת מאוד לא לעסוק בזה - ישנה המגירה שבה נעולה המעטפה ובה המידע שלעתים קורה שיש גלישה מרק פיברו´ לגם תשישו´, ואני מקווה שלעולם היא תישאר חתומה ונעולה. כשאני מרגישה שאפיסת כוחות מתקרבת - אני אומרת "פוס" ומתנתקת. את חוויית כאבי התופת שהזכרת חוויתי בהתקף שאני מקווה שהוא היה חד-פעמי, כי זה היה באמת נורא. ואת זה אומרת מישהי שהיא למודת כאבים מסוגים רבים ומגוונים. עד כאן. שיהיה לכולנו הכי טוב שאפשר!
...ועל כך תודתי. לא יודעת לגבי סמדר. במה שנוגע לי - מאז שעיכלתי והפנמתי את הפיברו´ קיצצתי המון בפעילותי, בכל מיני תחומים, ואני משתדלת ככל האפשר לא לעשות מעבר לכוחותיי. יחד עם זאת, לעתים יש אילוצים - לרוב שאינם בשליטתי - שבשלהם אני מוציאה יותר אנרגיות ממה שאני חשה שיש, ואז הגוף אכן תובע מחיר. באיזשהו מקום - אין דה בק אוף מיי מיינד - למרות שאני משתדלת מאוד לא לעסוק בזה - ישנה המגירה שבה נעולה המעטפה ובה המידע שלעתים קורה שיש גלישה מרק פיברו´ לגם תשישו´, ואני מקווה שלעולם היא תישאר חתומה ונעולה. כשאני מרגישה שאפיסת כוחות מתקרבת - אני אומרת "פוס" ומתנתקת. את חוויית כאבי התופת שהזכרת חוויתי בהתקף שאני מקווה שהוא היה חד-פעמי, כי זה היה באמת נורא. ואת זה אומרת מישהי שהיא למודת כאבים מסוגים רבים ומגוונים. עד כאן. שיהיה לכולנו הכי טוב שאפשר!
תודה תודה לכולכן!../images/Emo39.gif../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif
המוח - יודע ומבין. הלב - מסרב... בכל זאת עשיתי מעשה בתחילת השנה והורדתי היקף עבודתי מחוץ לבית. בימים שאני בבית - מרשה לעצמי גם לנוח (בין הכביסות והניקיונות והבישולים...). לצערי, לא השכלתי לחנך את ילדיי כך שיעזרו בצורה ממשית. כל הניסיונות להכין יחד איתם "רשימות" ולחלק מטלות - לא הצליחו. בעלי חוזר מאוחר מאוד מהעבודה. 4 ילדים זו עבודה אינסופית, וגם ככה אני מסתובבת עם יסורי מצפון שאינני משקיעה מספיק... אז איך מורידים הילוך??
המוח - יודע ומבין. הלב - מסרב... בכל זאת עשיתי מעשה בתחילת השנה והורדתי היקף עבודתי מחוץ לבית. בימים שאני בבית - מרשה לעצמי גם לנוח (בין הכביסות והניקיונות והבישולים...). לצערי, לא השכלתי לחנך את ילדיי כך שיעזרו בצורה ממשית. כל הניסיונות להכין יחד איתם "רשימות" ולחלק מטלות - לא הצליחו. בעלי חוזר מאוחר מאוד מהעבודה. 4 ילדים זו עבודה אינסופית, וגם ככה אני מסתובבת עם יסורי מצפון שאינני משקיעה מספיק... אז איך מורידים הילוך??
סמדר אל תדאגי, הגוף לא יקרוס.
נפש חזקה כמו שלך מחזיקה את הגוף. גם מנוחה לא תשנה את הסימפטומים. מה שישנה אותם, זה יהיה הלחץ הנפשי שאת לא עושה כלום. יש כאלה שמתאים להם להיות כל הזמן בפעילות עם תקופות מנוחה קצרות. את כנראה מאלה. בטח אף אחד לא יודע שיש לך משהו, חוץ מהמשפחה. אני מתערבת שיש לך ידידות שמקנאות במרץ שלך כי הן לא עושות חצי ממה שאת עושה עם המחלה. את בטח אומרת לעצמך...."מה הייתי עושה אילולי הייתי חולה" והתשובה היא כמובן, הייתי הופכת שמים וארץ. חחחחחחחחחחחחחחח המשיכי בדרכך, במשך הזמן תרגישי יותר טוב. כל טוב מירה
נפש חזקה כמו שלך מחזיקה את הגוף. גם מנוחה לא תשנה את הסימפטומים. מה שישנה אותם, זה יהיה הלחץ הנפשי שאת לא עושה כלום. יש כאלה שמתאים להם להיות כל הזמן בפעילות עם תקופות מנוחה קצרות. את כנראה מאלה. בטח אף אחד לא יודע שיש לך משהו, חוץ מהמשפחה. אני מתערבת שיש לך ידידות שמקנאות במרץ שלך כי הן לא עושות חצי ממה שאת עושה עם המחלה. את בטח אומרת לעצמך...."מה הייתי עושה אילולי הייתי חולה" והתשובה היא כמובן, הייתי הופכת שמים וארץ. חחחחחחחחחחחחחחח המשיכי בדרכך, במשך הזמן תרגישי יותר טוב. כל טוב מירה
מירה ../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif
הלוואי ידעתי מה נכון... בעבודה אכן לא יודעים (פרט לתומר, כמובן) ושם אני מתפקדת במלוא המרץ - אח"כ, בהמשך היום, אני גמורה... אני לא מקטרת, לא חושבת "מה היה אילו" ולא מתפנקת... זה מה שיש, ועם זה ננצח! מה שכן - הדילמה הגדולה שלי - בני משפחתי רואים שאני מתפקדת מלא, וכך לא קולטים שאני "חולה". ודאי שאינני שוכבת המיטה וגונחת... אבל עקב כך, גם לא עוזרים או מתייחסים אלי כאל חולה, דבר שהיה עוזר לי מאוד... אולי בגלל שילדיי צעירים, (בעלי ממילא חוזר אחרי שוך הסערות, כלומר - אחרי שיעורי הבית, החוגים, האוכל, המקלחות...) גם מילת הערכה לא מקבלת...
כי אני לכאורה "נורמלית"... אבל אין דבר, אני מאוד שמחה ביכולות ובכוח הרצון שלי, וזה מה שחשוב באמת... שוב תודה על העידוד, מקווה שלא אתפרק יום אחד ואדע לעצור בזמן... כל טוב
הלוואי ידעתי מה נכון... בעבודה אכן לא יודעים (פרט לתומר, כמובן) ושם אני מתפקדת במלוא המרץ - אח"כ, בהמשך היום, אני גמורה... אני לא מקטרת, לא חושבת "מה היה אילו" ולא מתפנקת... זה מה שיש, ועם זה ננצח! מה שכן - הדילמה הגדולה שלי - בני משפחתי רואים שאני מתפקדת מלא, וכך לא קולטים שאני "חולה". ודאי שאינני שוכבת המיטה וגונחת... אבל עקב כך, גם לא עוזרים או מתייחסים אלי כאל חולה, דבר שהיה עוזר לי מאוד... אולי בגלל שילדיי צעירים, (בעלי ממילא חוזר אחרי שוך הסערות, כלומר - אחרי שיעורי הבית, החוגים, האוכל, המקלחות...) גם מילת הערכה לא מקבלת...
תגידי סמדר, יש לך את ההבחנה
מהרופא? ובכן קחי את בעלך ושבי איתו ותראי לו שיש לך מחלה אמיתית. יש הבחנה. ויש ביטוח לאומי. אחרי שהוא יקלוט את זה. תתני לו לקרוא משהו על המחלה. כדי שלא יבהל, ושידע שלא מתים ממנה. וגם שיבין מה הסימפטומים. אחרי זה תאמרי לו שלא יספר את זה לאף אחד, אחרת יזרקו אותך מהעבודה. ואת גם לא רוצה רחמים מהחברים שלכם. אחר כך תגידי לו שלמרות שאת נראית נורמלית, את נמצאת כל הזמן על סף אפיסת כוחות. ואת זקוקה לעזרה ממנו, אחרת כעבור כמה זמן את תהיי כל הזמן במיטה. (זה לא חייב להיות אבל יכול). תגידי לו שאת נותנת לו יומיים זמן לחשוב על איך וכמה עזרה הוא יכול להציע לך. תזרקי לו כבדרך אגב שהילדים יכולים לעזור גם. ותגידי לו שאת מצפה שהוא ינהל את פרויקט העזרה לסמדר כמו חמל צבאי. נו ועכשיו נראה אם הוא לא קופץ על האתגר. רק אל תתני לו לקרוא את זה.
יום טוב מירה
מהרופא? ובכן קחי את בעלך ושבי איתו ותראי לו שיש לך מחלה אמיתית. יש הבחנה. ויש ביטוח לאומי. אחרי שהוא יקלוט את זה. תתני לו לקרוא משהו על המחלה. כדי שלא יבהל, ושידע שלא מתים ממנה. וגם שיבין מה הסימפטומים. אחרי זה תאמרי לו שלא יספר את זה לאף אחד, אחרת יזרקו אותך מהעבודה. ואת גם לא רוצה רחמים מהחברים שלכם. אחר כך תגידי לו שלמרות שאת נראית נורמלית, את נמצאת כל הזמן על סף אפיסת כוחות. ואת זקוקה לעזרה ממנו, אחרת כעבור כמה זמן את תהיי כל הזמן במיטה. (זה לא חייב להיות אבל יכול). תגידי לו שאת נותנת לו יומיים זמן לחשוב על איך וכמה עזרה הוא יכול להציע לך. תזרקי לו כבדרך אגב שהילדים יכולים לעזור גם. ותגידי לו שאת מצפה שהוא ינהל את פרויקט העזרה לסמדר כמו חמל צבאי. נו ועכשיו נראה אם הוא לא קופץ על האתגר. רק אל תתני לו לקרוא את זה.
ועוד רעיון לך סמדר יקירתי ->../images/Emo24.gif
קחי איזמל
... הניחי בעדינות על אחת מנקודות הפיברו שלו
... קחי פטיש 4 ק"ג
... הנחיתיהו בעדינות על קודקוד האיזמל
... וצפי במיתרחש.
לעניות דעתי ידדה הנ"ל למטבח וישטוף כלים
, משם ידדה למכונת הכביסה וימשיך לחבלי הכביסה
, ממש לכשיסיים יקפוץ בדידויי מה ישירות אל דלי הספונג´ה
, ולגבי ההמשך אינני משוכנע עדיין
. תמיד, מבחינתך, קיימת האפשרות לעבור לנקודה הבאה
. להזכירך: יש לפחות 18 כאלו!!!
שלך, תומר נ. ב. - מקווה שלא יראה טקסט זה לפני שתחביאי הפטיש!
סייב - צמא - כאבי ראש- סרוטונין.
אנא - סייב - זהירות !!! סרוטונין קשור לצמא - ככל שאני יודעת - בנטילת אקסטזי - נוצר עודף סרוטונין - נוצר צמא - מנגנון הצמא משתבש עד כדי שתייה לא מבוקרת - בה למעשה - ככל שזה נשמע אבסורדי - האדם טובע !!! צמא - קשור לכאבי ראש. סרוטונין קשור גם ללחץ דם. לחץ דם - קשור לכאבי ראש. סייב ורודיולה - קשורים לכל הנ"ל - איני יודעת !!!1 אנא - התייעצי עם רופא - דחוף !!!
אנא - סייב - זהירות !!! סרוטונין קשור לצמא - ככל שאני יודעת - בנטילת אקסטזי - נוצר עודף סרוטונין - נוצר צמא - מנגנון הצמא משתבש עד כדי שתייה לא מבוקרת - בה למעשה - ככל שזה נשמע אבסורדי - האדם טובע !!! צמא - קשור לכאבי ראש. סרוטונין קשור גם ללחץ דם. לחץ דם - קשור לכאבי ראש. סייב ורודיולה - קשורים לכל הנ"ל - איני יודעת !!!1 אנא - התייעצי עם רופא - דחוף !!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.