אז ככה,
לא שאלתי לדעתך האם התנועה הציונית שואפת להשתלט על העולם. אני מניח שהתשובה לכך מובנת מאליה. מה שכן, אני מבקש ממך לנסות, רק לנסות ולהסתכל על התמונה הזו מבעד לעינים זרות. עינים זרות לא יבדילו בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין התנועה הציונית. אותן עינים זרות יסתפקו בפרוטוקולים של זקני ציון כדי להוכיח לך שהציונות אכן מתכוונת להשתלט על העולם. אז מה? גם אם נכתב משהו פה או שם, אז מה? מה זה אומר? האם זהו הביטוי היחיד והכולל לכל תפיסת העולם הציונית? ברור שלא, בדיוק כמו שברור שדבריו של האדון ההוא, שאין אני יודע מי הוא, מה מקורו, מה השתייכותו הדתית בפלגי האסלאם הסוני השונים, באילו נסיבות הוא אמר את מה שאמר, למי הוא ייעד את הדברים הללו... צריך להיות מאוד תמים, אפילו תמים מדי, כדי להאמין שכל דבר שנאמר הוא האמת לאמיתה. לגבי הפלסטינים ויחסי הגומלין שלהם עם שאר עמי ערב. הסכת ושמע נא. כידוע לך, לפני שהבריטים הגיעו לארץ ישראל/ פלשתינה בתחילת שנות העשרים וקיבלו על כל האזור הזה מנדט, שלטה כאן האימפריה העות'מאנית במשך כחמש מאות שנים. המערכת הבירוקרטית של האימפריה הזו הייתה מהמקצועיות ומהמסועפות שאי פעם נתקלתי בהן, והיא הייתה מחלוקת למחזות שונים ומשונים, וכל אזור א"י, לרבות עבר הירדן המזרחי, היה שייך למחוז (וילאיית) של דמשק. לכשהתפורר השלטון העות'מאני ועלתה לסדר היום חלוקת השטחים ושרטוט הגבולות, קיוו הערבים תושבי א"י (כמליון וארבע מאות אלף איש) שהם יישתכו לסוריה הגדולה שהלכה וקיבלה צורה ושטח גאוגרפי מוגדר. כידוע לך, את כל אזור סוריה ולבנון בסוף קיבלו הצרפתים. לאחר מכן, הבריטים החליטו שהם יעשו חלוקה דתית בין הגדה המערבית של א"י לבין זו המזרחית, כאשר הגדה המזרחית תהא ערבית (Transjordan) וזו המערבית- יהודית. דו"ח ועדת פיל שהגיעה לארץ בשנת 1938 אפילו היה הראשון שהעלה את המונח "טרנספר", שנגע לערביי הגליל (לשם יצירת שטח פוטנציאלי לקליטת עלייה יהודית). כך, מצאו עצמם תושבי א"י הערבים מנותקים גם מהגדה המזרחית. הטרנספר לגדה המזרחית בסוף לא היה, לפחות לא ע"י הבריטים, כי היהודים, מה לעשות, פשוט לא באו בהמוניהם, כפי שציפו הבריטים והתנועה הציונית. בשורה התחתונה, שיהיה לך נהיר, הפלסטינים הינם עם שנוצר בעקבות חלוקת גבולות חיצונית ע"י גורם זר. הבריטים פשוט הוציאו אותם מכל תיחום שטח שהם עשו. על כן, אי אפשר לדבר על הפלסטינים כ"המצאה של עמי ערב" ובטח שלא כהמצאה שנועדה למוטט את מדינת ישראל, כי מה לעשות, הפלסטינים נוצרו עוד לפני קום המדינה. כך הם נעו ונדו בין תקווה שמדינת ישראל תיפול במלחמת השחרור, לבין חיבור למצרים עם הכוח הפאן- ערבי שעלה וגעה שם עם עלייתו של נאצר לשלטון. עם ניפוץ החלום הפאן- ערבי, החלו לצמוח ניצני הלאומיות הפלסטינית האותנטית, הוקמה אש"ף, הוקם פת"ח וכן הלאה... לכן, גם לבוא ולומר שלפלסטינים אין שאיפות לאומיות גם היא מעידה על בורות מוחלטת בעניין, ואם לא בורות (שכן אין לי מושג מי אתה ומה למדת בחייך), אז לפחות עיוורון משווע שלא נותן לראות אפילו לא את קצהו העליון של הקרחון. הטעות היסודית שלי, בדבר יחסה של ישראל כלפי שאלת המדינה הפלסטינית, היא.. איך אומר זאת.. עובדה מוגמרת? אני פשוט לא יודע איך לבטא במילים אחרות "שטויות במיץ עגבניות". הסכמתו של בן גוריון והתנועה הציונית לתכנית החלוקה של 1947 נבעה מהבנתו כי מדובר בגבולות זמניים. מספר חוקרים אף טענו כי היה לו ברור שתפרוץ מלחמה שבה ישראל תרחיב את גבולותיה ותרחיבם, תוך שימת דגש מיוחד על הגדלת העומק האסטרטגי של המדינה. את התנגדותה של המדינה להקמת מדינה פלסטינית ניתן לראות באופן מובהק בטיעונה של גולדה כי "אין עם פלסטיני", וכי היא בעצמה פלסטינית ו"אפילו יש לי דרכון שמוכיח זאת!". מדינת ישראל חתרה במשך שנים רבות לסיים את העניין באמצעות הידברות עם *ירדן* ו/ או (תלוי בתקופה) *מצרים*, כי היא לא התייחסה לפלסטינים כעם נפרד (ואולי בכך העוול ההיסטורי הגדול ביותר..). ההבנה שהקמת מדינת פלסטין בעצם משרתת את האינטרסים של מדינת ישראל, עד היום, באה בשמאל רק בסוף שנות השמונים, ובימין במהלך שנות ה- 90 (כן כן, נוכח אוסלו). ואז ישראל שינתה את המדיניות ב- 180 מעלות, והחלה להידבר עם הפלסטינים באשר לסוגייתם.