מסכימה עם כל מילה שאמרת, אבל...
רצון לשייכות וקבלה בחברה, הפחד להיזרק מהחברה או מחלקים ממנה, הם רק חלק מהמונח רחב המימדים שנקרא ביטחון עצמי. אני מכירה כמה בחורות חתיכות באמת, חכמות, יפות - אבל מה? ביטחון עצמי בקנטים, וכל בחור הכי פחות שווה שנקלע לדרכן, מעיף אותן אחרי 2 דייטים. מצד שני, יש לי חברה שוקלת 120 קילו, גרושה עם ילדה, לא נקודות פתיחה משהו, אה.. ? ועדיין, היא משוכנעת באמת באמת שהיא מה זה יפה וחתיכה ובעיקר שווה ומאד בררנית ואני רוצה לומר לך, אין מי שלא מתחיל איתה וכמות הלבבות שהיא שוברת מדהימה אותי כל פעם מחדש. ויש קשר בין הדברים. שימי לב לכל ההומואים הכי מוחצנים שיש, אלה שממש לא מעניין אותםהשכן, או הגננת, ופשוט מתנהגים וחיים איך שבא להם, עם האמת שלהם ואפילו גורמים לאנשים הכי הומופובים לקבל אותם איכשהו,לגרום להם לומר משפטים כמו "אתה כזה, אבל אין לי בעיה עם זה...." מכירה? מצד שני, אלה שבארון מהסיבות שציינת, חיים כאילו הם עושים משהו לא בסדר, ולכן מביכים גם את האנשים הכי ליברלים, כאלה שהם בכלל לא היו צריכים להתאמץ כדי להיות מקובלים עליהם. כשהחברה חשה שאנחנו עושים משהו לא ממש בסדר, או קצת מתביישים בעצמנו, היא נסוגה מאיתנו, נבוכה מאיתנו. אז שוב, כל מה שאמרת נכון אחת לאחת, אבל בסופו של דבר, אנחנו אחראים לקבלה של החברה אותנו, וזה עניין של כמה ביטחון עצמי יש לנו, או כמה אנחנו בעצם מקבלים את עצמנו וזה לא קשור ללהיות בטוחים בזהותנו המינית, כי אם להיות בטוחים שהזהות המינית הזו שאנו כל כך בטוחים בה, היא לא משהו שיש להתבייש בו, אלא להפך, להיות טבעיים - להבין שלחיות ככה זה בסדר, זה שקול לחיים של סטרייטים. עוד דבר. כל מה שכתבתי כאן הוא מנסיון אישי שלי. אני עצמי מה זה לא מושלמת ומאד הייתי רוצה להיות קצתתתת יותר ממה שכתבתי, מאיך שאני באמת. הנה לפני שבועיים חשבתי שהגיע הזמן לספר לסבא וסבתא המבוגרים שלי על ההריון הזה, שהוא מבנק הזרע, ואני הרי לא נשואה... לא ידעתי איך הם יגיבו, לא הייתי בטוחה שיקבלו את זה אם בכלל ונתתי לאמא שלי את העונג לספר. מסתבר ששני הזקנים האלה שהם גם לא נאורים במיוחד, ממש לא התעלפו מהעניין. סבא שלי אמר שהוא ממש מבין אותי וסבתא שלי איחלה בהצלחה והרעיון של היכולת שלי לבחור תורם לפי העדפותיי דיי שיעשע אותה.. פשוט, כשלפעמים נאלצים לצאת מהארון או לספר מן סיפור תרומת זרע שכזה, דברים שלא מקובלים על כל החברה בכלל ועל חלק מהאנשים שאנחנו מאד מאד אוהבים בפרט, אנו רואים שהשד ממש לא היה נורא כל כך ושבעצם אנחנו עשינו מזה חתיכת סרט של ספילברג ללא צורך. ואוו...יצא ארוך.....
