אני יצאתי מהארון../images/Emo59.gif
לעצמי הרבה קודם לכך שיצאתי להורי, ועבורי היציאה מהארון הייתה כשיצאתי להורי, ואז קיימתי גם "מסיבת EXIT' שהייתה פרפראזה על " מסיבת אסיד" שהייתה פופולארית בימים ההם (ובזמן הזה...). עם זאת, נכון אמרו כולם, היציאה מהארון היא יומיומית כמעט, וברור היה לי שברגע שיש ילדים נסגר הארון ואין כזה. לא תמיד יש חשק לספר למישהו עלום על "מצבנו" ולפעמים שואלים על הילדה שילדתי, ואם אני לבד לא בא לי לספר גם על הילד השני, כי האדם נפגש איתי לפני 5 שנים ואין לו נגיעה לחיי היום. אבל אני מרגישה רע עם זה שאני לא מתקנת, ואם הילדים איתי כמובן שמיד אציג את השניים כילדי. הארון עמוק, ולמרות התחושה שאין לי מקום בו, מידי פעם אני מגלה שיש בי עדיין חלקים שנמצאים בו לרגעים. לפעמים כל כך מתיש לספר למישהו משהו על עצמינו בלי שהוא יספר על עצמו, ואז "מתחלקים" לארון לרגע.