טוב אז בגדול האמת שלא הכי אהבתי את הסרט הזה.
בהחלט אהבתי אותו פחות מרוב סרטי דיסני שהיו עד כה.
אבל כן נהניתי לדעתי יותר מאשר שלגיה או פו הדוב. בעיקר בגלל השירים
זה באמת רחוק מאוד מסרט דיסני קלאסי או של ימינו, ולמרות שיש לו כאילו סוף טוב בכל זאת, הוא לא feel good והוא קצת אפל מידיי.
אני בעיקר מאוד שמח שראינו אותו בגלל שהוא היה מאוד שונה מהסטנדרט של דיסני.
אגב, הרעיון של לראות אותו בהאלווין הוא של יעל, אני לא הייתי חושב על זה כי לא היה לי מושג שזה סרט של דיסני
סגנון האנימציה דווקא מאוד יפה בעיני, אבל הוא גם קצת מקריפ ואולי היה מפחיד אותי בתור ילדה.
יש כמה סרטי סטופ-מושן שאני מאוד אוהב. דווקא משהו בסטופ מושן בסרט הזה הרגיש לי כאילו ישן יותר, פחות מהודק. אני לא יודע אם זה נעשה ככה בכוונה או שפעם פשוט הרמה הייתה נמוכה יותר.
בהחלט הרבה דברים קריפיים. אבל אני לא יודע אם זה היה מפחיד אותי ממש אי פעם.
גם השירים - במיוחד אלו שבהתחלה היו די טובים. הכי אהבתי את זה כשג'ק מגיע לראשונה לעיר חג המולד ומגלה שיש עולם אחר ומאושר.
What's this הוא בהחלט השיר הכי טוב לדעתי.
אבל גם אהבתי הרבה שירים אחרים.
נחקק לי מאוד השיר שהילדים הרעים שרים על לחטוף את סנדי קלוז
יש קצת משהו מקסים בסיפור של ג'ק, אבל אולי אני אוהב את זה יותר אם מישהו יסביר לי לאט מה בעצם המסר של הסרט ומה האלגוריה פה בדיוק. אולי משהו על אנשים דכאוניים שמנסים להיות שמחים אבל לא מצליח להם או משהו כזה? ממש לא יודעת.
הממממממ... לא חשבתי ממש על מה אולי המסר של הסרט.
יש כאן אולי משהו בעייתי כי אפשר לראות את זה כאילו המסר הוא שלא להשתנות - ג'ק רוצה להשתנות לטובה והמסר הוא שהוא לא היה צריך לעשות את זה. זה נראה לי מסר לא טוב.
אבל אפשר לראות את זה כמשהו חיובי יותר אם זה שצריך לקבל את עצמך כמו שאתה ולא להשתנות לפי סטנדרטים של אחרים.
אולי גם במידה מסויימת משהו בסגנון של "הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר"
השירים היו מיוחדים. אותי הצחיקה הבדיחה על Sandy Claws שלא עוברת טוב בעברית.
איך זה עוברת?
הרגיש לי שהמסר הוא שלא יכול להיות האלווין בלי חג מולד.
כלומר, שחג המולד מייצג את השמחה וההאלווין את העצב וכמו שהם לא יכולים להתקיים בנפרד, אי אפשר שיהיה עצב בלי שמחה ולהיפך.
סתם המצאתי את זה עכשיו, יש מצב שזו לא כוונת המשורר, חחח.
אולי,
זה נשמע נחמד לפחות.
כמה דברים:
את הקול של סאלי עושה השחקנית קת'רין אוהרה - שידועה כיום מאוד בתור מוירה משיטס קריק.
את ג'ק עושה כריס סרנדון שהופיע במיליון דברים, בין היתר הנסיך האמפרדינק בהנסיכה הקסומה.
הסרט הרוויח בקולנוע 50 מיליון דולר שנחשב בזמנו למעט עבור דיסני.
אבל בשביל סרט סטופ מושן זה נחשב להישג. באופן כללי כמעט לא היו סרטי סטופ מושן ארוכים כל כך לפני הסרט הזה.
משהו מאוד מטריד בסרט זה המדען הזה שיצר את סאלי ומחזיק אותה כשפחה נגד רצונה.
גם זה שהיא מרעילה אותו כל הזמן כדי לברוח זה מטריד, אבל מרגיש מאוד מוצדק.
ואני לא יודע מה לחשוב על זה שבסוף הוא יוצר עוזרת חדשה שהוא נותן לה חצי מהמוח שלו.