מחשבות על לידות, יולדות ומיילדות.

[mise]

מחשבות על לידות, יולדות ומיילדות.

 

[mise]

ובכן,

בהמשך להודעה הזו, אני פותחת את השרשור. אפתח ואומר כיפק לדנה, שהצליחה ללדת בבית למרות כל התנאים הקשים והלא תומכים מסביב. ההצלחה שלה מראה כמה עבודה היא עשתה במהלך ההריון וכמה אנרגיות השקיעה במהלך הלידה כדי להצליח ללדת בבית. אז ככה, נתחיל מזה שנקודת המוצא של המיילדות צריכה להיות שהן מגיבות ולא יוזמות. גם היוזמה שלהן צריכה להיות מנקודה פאסיבית - של תגובה ליולדת. נמשיך בזה שאנחנו היולדות מאפשרות למיילדות את השדה הזה, של היוזמה (הלא ברוכה) האקטיבית, ואנחנו שמות את עצמנו במקום של קרבן, מקום בית חולימי למדי, לא שונה בהרבה מהמקום הזה עם החלוקים הירוקים וריח התרופות, רק בבית.

 

[mise]

פרוטוקולים.

אח, איזו מילה מעצבנת. גם המיילדות מחויבות לפרוטוקולים, זה מעמיד אותן במצב לא פשוט. ברגע שיש פרוטוקולים, "טובת היולדת והתינוק" נכנסת לשטח שחור ולבן וכל הצבעים באמצע נוטים להעלם. איפה העוצמה הנשית שלנו במקום כזה?

 

[mise]

לא כל לידת בית היא לידה נפלאה.

רק בגלל שהיא היתה בבית.

 

[ס ו ל ה]

נכון וזה נושא שלא נפתח פה משום מה

אף פעם לפחות לא בחודשים האחרונים.... (זמן הריוני) הרי ברור שזה קורה, לא יתכן אחרת. לידות בית יכולות להתפקשש מהרבה סיבות. לדעתי ואני מדברת מחוסר נסיון! הבעיקר על נושא הדינמיקה סביב צוות הלידה. על כך דווקא דובר רבות. נראה לי מליידתה של mise שהיה שם משהו בהתנהלות של הצוות קצת לא מאוזן. ואולי טיפה היסטרי? אני משוכנעת שאם משהו היה מרגיע את הרוחות לא היה צורך לצעוק על mise או ליצור תחושה שהיא עושה משהו לא נכון... בכלל לגיטימי להביא יולדת למחשבות כאלה בזמן לידה? איפה המיקצועיות? איפה האנושיות?

 

[mise]

כשאת כותבת mise את מתכוונת

ל"גם למבי"?

 

[ס ו ל ה]

כן יקרתי - מצטערת... בלבול!

 

[mise]

מיילדת בית נמדדת

בהתנהלות שלה כשהלידה לא הולכת לפי הספר ולא עומדת בפרוטוקולים שאליהם היא מחויבת (ושיהיה ברור, שהם הראשונים שהיא מחויבת אליהם, לפני היולדת והתינוק). בנקודה הזו מיילדת הבית אינה שונה מבית החולים.

 

[ס ו ל ה]

נכון, אך זה יכול להיות משול לחייל

בשדה הקרב שלא ניתן לדעת בדיוק איך יתפקד בשעת משבר. הוא מגלה את עצמו כל פעם מחדש למרות שעל יבש התכונן כבר מליון פעם! קשה לדעת כיצד מיילדת תתפקד למרות שניתן לשמוע עליה מלידות אחרות.

 

[שושה בלה]

כמי שילדה עם שתי מיילדות שונות

אני יכולה להגיד כי כמו בכל מערכת יחסים צריך שתיים לטנגו , והשאלה עם איזה מטען אני הגעתי. מה השיעור שלי עם המיילדת המסוימת או ומה היא באה ללמד אותי. אם היא מקרינה לתץ אמפטיה חוסר סבלנות וכו.. אני יודעת שזה המקום שלי ולאו דווקא שלה. לגבי התנהלות הלידה השאלה איזה תפיקד אתן "נותנות" למיילדת שלכן.כאמא דאגנית, כרחסרת תפקיד, וכו.. אז לבוא מהצד ולהגיד זה נכון או זה לא נכון אני לא חושבת שיש לי סמכות אלא אם אני מעורבת בסיפור ואז אני יכולה פשוט להחליט לשנות. מאחלת לכולן בחירה מוצלחת יום טוב.

 

[mise]

ולזה התייחסתי כשכתבתי

שהיולדות בוחרות להיות או לא להיות קרבן. זה לא משנה את העובדה שעל המיילדת לנהוג באופן מאוד מסוים עם יולדת וכמו שכתבת: לטנגו צריך שניים. היולדת והמיילדת. אפשר ורצוי לדון על התנהלות המיילדות.

 

[שושה בלה]

אני לא חושבת שיש מקום לדון על

התנהלות המיילדת כי אני חושבת שכל לידה היא סיפור בפני עצמה וברגע שאני דנה אני שופטת את המקום ואיך אני יכולה לדעת מה הטובה המירבית."אינני יודע את טובתי המירבית"נכתב בקורס בניסים, אם כך אז את של אחרים על אחת וכמה. מה גם שיש פה כחירה מודעת ולא מודעת של היולדת שמביאה את "סיפור חייה" ללידה.

 

[mise]

שוב -

אני לא מדברת על ההתנהלות הספציפית של המיילדת בלידה של דנה (שהיא גם המיילדת 'שלי', ד"א), למרות שיש מקום לדון בה, היות שדנה נתנה את הסכמתה לדיון על הלידה. אני מדברת על התנהלות המיילדות. על גישת הצעקות וההפחדות. זו לא חכמה להגיד כל פעם "היא מביאה את סיפור חייה". יופי. זה מבטל את מה שכתבת על כך שלטנגו צריך שניים.

 

[mise]

+

ההתייחסות היא לא רק ללידה של דנה. הלידה של דנה היוותה נקודה שיא, יש הרבה לידות בית שקול היולדות לא נשמע, בגלל שהמיילדות הן פרות קדושות, בגלל שממילא עושים עליהן עליהום מצד הממסד, אז יש נסיון להגן עליהן, בגלל ש(כן, כן!!) לידות בית לחלק מהיולדות הן באמת עניין אופנתי. הפן האופנתי הוא בדיוק זה: זו היתה לידה בבית, אז היא היתה נפלאה.

 

[Manty]

לדעתי

בלידה אין מקום ל"מערכת יחסים"... לידה קורת מבפנים, והמטען שהמיילדת, דולה, חברה, בעל מביאים איתם ללידה לא שייכים ליולדת, אך הם נכפים עליה.

 

[שושה בלה]

MANTY עצם הבאת המיילדת דולה חברה

את במערכת יחסים אני לא מדברת פה על מערכת יחסים של חברות, השפעה וכו.. אבל יש פה מערכת. אני חושבת שהמקום של המיילדת צריך להיות "ניטרלי" ממטען שלה וממה שעבר עליה במשך היום. אבל שוב השאלה באיזה מקום נמצאת היולדת כי זה יכול בכלל לא להשפיע עליה. וברגע שאת כותבת ש"נכפים עליה" אזי היולדת הופכת לקורבן כי אף אחד לא יכול לכפות עלי.

 

[אשכר ש]

מחשבותי

אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר בלידת בית עם מיילדת, זה כימיה עם המיילדת ותאום ציפיות. ברגע שאין את שני הפרמטרים האלו, או לפחות אחד, סביר להניח שיהיה תסכול שיוביל לחוסר שביעות רצון של מי מהצדדים. אני מאמינה שגם למיילדת קשה בסיטואציה שאין לה כימיה טובה עם יולדת ועד רבה, אם יש לה צורך להתמודד עם עוד כאלו בסביבת היולדת. כיוון שטובת היולדת הכי חשובה במהלך הלידה, אני חושבת שלאחר בחירת המיילדת, חשוב מאוד לדעת מי בדיוק הולך להתלוות ללידה ולערוך פגישה של כל הנוכחים לפני הלידה בכדי שכולם יכירו ו"יתאמו" עמדות. לגבי הפרוטוקול: למיילדת יש אמנם פרוטוקול, אך מנסיוני אני יכולה להגיד שהוא גמיש בהתאם לנסיבות (וגם קראתי סיפורי לידה בהם היה גמיש), מטרתו היא בריאות הילוד והאם. חשוב לברר לפני הלידה מה מדיניות הפרוטוקולים של המיילדת ולוודא כי מתאים לך. תמיד אפשר למצוא מיילדת יותר או פחות גמישה. לדעתי, אין מה להשוות את מדיניותה של מיילדת בית התואמת את ציפיותיך, למדיניות בי"ח. ברור שלא תמיד לידת בית היא חלומית. לידה היא דבר מאוד לא צפוי ויכולה להיות שונה לחלוטין מכל מה שדמיינת לעצמך והתכוננת אליו. אנחנו רק יכולות לעשות את המקסימום בכדי שהיא תהיה הטובה ביותר, ע"י כל מה שכתבתי מעלה + הכנה רוחנית/נפשית/פיזית טובה.

 

[אשכר ש]

הבהרות:

כשאני כותבת יתאמו ציפיות, הכוונה שיתאמו ציפיות בהתאם לרצון היולדת. אם היולדת רוצה מינימום התערבות מצד המיילדת ושתשב בצד ותסרוג/תקרא ספר, חשוב להבהיר את זה ולוודא שזה מתאים לאופי המיילדת. כשאני כותבת לידה היא דבר לא צפוי, הכוונה מבחינת התנהגות היולדת, תחושותיה, דרכי התמודדות עם הכאב ועוד. ודבר אחרון, כשיולדים עם מיילדת חייבים לקחת בחשבון שיש עוד צד. הצד הדומיננטי חייב להיות היולדת ורצונה, אך אי אפשר לצפות שלמיילדת לא יהיה צד בסיפור. ברגע שהיא שם, יש לה צד, אפילו אנרגטית.

 

[tonti]

../images/Emo45.gifאני מאוד מסכימה איתך.

בדיוק כמו שעשיתי תאום ציפיות עם עומר. אמרתי לו לפני הלידה שאני לא יודעת איך יהיה. שיקח בחשבון שיכול להיות שבלידה לא ארצה אותו לידי (לא ידעתי כמה מושלם הוא יהיה והייתי בטוחה שהוא לא יחדל ממבטי רחמים וידעתי שאת זה לא אוכל לסבול). דיברנו על כל האפשרויות. עם המיילדת היה ברור שאין מה לתאם מרוב שזה זה. גם כשהיא התערבה (והיא לא)זה היה כשביקשתי או כשהיא הציעה באגביות לא מלחיצה ולא מובילה.

 

[אם פי 3]

המיילדת שלי התאימה לי כמו כפפה ליד

רק היום, כשאני שומעת עוד ועוד סיפורי לידות עם מיילדות אחרות, אני מבינה כמה מזל היה לי, שהמיילדת הראשונה שפגשתי (עוד לפני ההריון...) התאימה לי גם מקצועית (גם בהשקפת העולם לגבי לידה, גם במוכנות לילד אותי, במצבי המורכב, בבית, גם בעמדה שלה לגבי תפקידה בלידה) וגם אישית. מכיוון שהיא התאימה לי כל כך, ידעתי שאני יכולה "לכבות את עצמי", ולסמוך עליה - ולאפשר לעצמי להתמסר ללידה. מוזר לי לשמוע על מיילדות שצועקות על היולדת (ואני לא מדברת דווקא על הלידה של "גם למבי" אלא על מספר סיפורי לידה ששמעתי או קראתי), מיילדות שמעבירות ליולדת מסר של חוסר אמון ביכולתן ללדת, שכופות אופן מסוים של התמודדות עם הצירים (ואני לא מדברת על שיקולים "רפואיים"). יש לדעתי מיילדות, שלא לגמרי השתחררו מבית החולים, וחלקן מביאות את בית החולים הביתה (וזה, אגב, הכי מסוכן גם מבחינת בטיחות הלידה). ב"באופן טבעי" יש דף ששמו "להוציא את בית הספר מהבית" או משהו כזה. נראה לי שמיילדת שעבדה שנים רבות בבי"ח צריכה לעבור תהליך דומה של הוצאת בית החולים מלידת הבית... הקושי הוא, שלרוב המיילדת לא מודעת לזה. היא, שרגילה להחשב ל"טבעית" או "קיצונית" לא מודעת בכלל, מההתרשמות שלי ממספר סיפורים, לכך שלמעשה, הגישה שלה היא מאד ביתחולימית.