מחשבות על לידות, יולדות ומיילדות.

[טלימה]

לא לדעת מראש

אבל אפשר להדבר הרבה לפני על הציפיות והתקוות וליצור מצב שבו המיילדת יודעת מה הראש של היולדת.

 

[mise]

זו מהות עבודתה של המיילדת.

היא צריכה להיות מוכנה לזה שהיולדת עשויה להיות במצב שלא הכירה קודם. למעשה, כל יולדת תהיה במצב שלא הכירה קודם. אני לא מכירה יולדת שמצב הלידה והצירים הוא מצב טבעי ומוכר וביתי לה. איך אפשר לדעת אם המיילדת מאבדת את העשתונות במצב לחץ, בתיאום ציפיות ללידה ראשונה?

 

[אשכר ש]

האמת, אני לא חושבת שאפשר לדעת

מראש. כי אף מיילדת לא תגיד לך בפגישות המקדימות, "כשאני נלחצת אני נוטה לצעוק..." זה משהו שאולי אפשר או לחוש, או, כפי שטלימה כתבה, לתאם כמה שיותר ציפיות מראש כולל מצבי לחץ שלא תואמים את הספר. לדעתי, כאשר שוקלים לקחת מיילדת מסויימת, הכי טוב זה לקרוא כמה שיותר סיפורי לידה שהיא הייתה בהם המיילדת. רק כך אפשר להתרשם איך היא בזמן אמת (ונכון שכל לידה היא דבר אישי והמיילדת מגיבה בהתאם לסיטואציה שנוצרת, שבה לפעמים יש צורך "לנער" את היולדת, אותי מעניין לקרוא איך היא במצבים הללו).

 

[סטיוויה]

אני חסידה גדולה של חוש-חש

אבל יש כאן קאץ'. הרבה נשים בעצם נוטות לעשות אידיאליזציה של המיילדת גם אם הן מרגישות עמוק בבטן שמשהו חסר להן במשוואה איתה. אני למשל מציעה תמיד לעצור לרגע כל פעם לפני שמרימים אליה טלפון(במהלך ההריון ואם מתעורר צורך)ולשים

טוב טוב איך אנחנו מרגישות. אם נוח לנו,אם אנחנו מתרגשות בצורה שלא נוחה לנו,אם אנחנו חשות אי נעימות או חוסר נוחות. אני לא אומרת בהכללה שזה הכל בגלל שהמיילדת לא נכונה לנו. אבל יש סימנים שמצביעים על איזושהי אי-זרימה. או עוד דוגמא...בזמנו יצרתי קשר עם מיילדת שנחשבת למקסימה ויש רק סיפורים מדהימים עליה. בפגישה השנייה איתה היתה לי תחושה לא נוחה. היא כל הזמן "יצאה" מהשיחה איתי בגלל טלפונים(שיכלה לדחות) ולא היתה ממוקדת. הרגשתי לא נוח.זה דברים שהם בחוש. קשה להסביר אותם במילים. כאילו אתה מרגיש אם זה טבעי או לא. בסופו של דבר לא לקחתי אותה כמיילדת ואני שמחה שזה היה כך.

 

[mise]

אני מדברת על גישה.

ככל שנחשפתי יותר לסיפורי יולדות (לא כתובים, מסופרים בע"פ) ומהחוויה האישית שלי בלידה הראשונה, מסתבר (כנראה, אין לי הסבר אחר לצעקות ולאיומים מצד מיילדת) שמדובר בגישה. כמו שאם פי 3 כתבה כאן, זו כנראה גישה שבאה מאיפושהו. לדעתי, ללידת בית זה לא מתאים, לי בכל אופן, זה ממש לא התאים בלידה. לא יצא לי לקרוא סיפורי לידות בית של יולדות לא מרוצות (פרט לדף על מיילדות הבית ב"באופן", שם היו כל מיני שכתבו על אי שביעות רצון מהתנהלות המילדת, נדמה לי שרובם בעילום שם), רק לשמוע בע"פ והסיבה (כנראה) משום שישראל זה מקום קטן, אוכלוסיית יולדות הבית והמיילדות קטנה ואף אחד לא רוצה לצאת 'שלילי' מסיפור כזה, לא היולדת שמספרת על המיילדת ולא אנשי מקצוע אחרים.

 

[שָׂרָה]

חלמתי פעם על העתיד

לפעמים החלומות שלי מתקיימים אז היה לי חלום שהייתי בהיריון בחודש התשיעי והייתי מחוץ לעיר עם בעלי. פתאום תקפו אותי צירים קשים ולא היה לי זמן לנסוע הביתה ללדת. וגם לא היה שייך 'לנחות' על מישהו וללדת בביתו. אז התקשרתי לבית חולים המקומי. הפקידת קבלה אמרה אין בעיה, בואי ללדת אצלינו! אז הלכנו מהר לבית החולים. כל החדרי לידה היו תפוסים. הבתי חולים בחלום לא היו כמו הבתי חולים שיש במציאות: הבתי חולים היו ריקים ב90% כי רוב האנשים יכלו לשמור על בריאותם ולא היו צריכים בית חולים. היו שם חדרי ניתוח מוכנים למקרה שצריך כולל קיסרי. והיו שם הרבה חדרי לידה עם אמבטיות ג'קוזי. למקרה שהיולדת רוצה ללדת במים. אבל כולם היו תפוסים אז היה חדר גדול צדדי עם בריכות מתנפחות. בעלי עזר לי להתפשט. היו 2 מיילדות שעבדו על הבריכה ומילאו אותה במים. הן היו כל כך תומכות, כל כך לא מלחיצות, לא בדקו כלום ולא מדדו כלום..(אלא אם היולדת תבקש) לדעתי לידות היו הולכות הרבה יותר טוב אם זה היה מתנהל כך. ואולי זה יתנהל כך בעתיד?

 

[mise]

אז לפי מה שאני מבינה מהחלום שלך -

המצב האידאלי ללידה הוא כן נוכחות מיילדת/מלווה, רק ללא התערבות והמון תמיכה?

 

[שָׂרָה]

לא, אבל שיהיה אפשרות בחירה

שיהיה מקומות טובים ללדת גם אם נקלעים לאזור זר. ושתהייה אפשרות לנוכחות מיילדות תומכות לכל אלו שרוצות בזה, אבל עם אפשרות ללדת לבד בבית אם רוצים. ולהתייחס ללידה בשלווה ולא בפחד כמו כיום.

 

[שושה בלה]

איימי כתבת על נתינת משוב למיילדת

אני חושבת שלתת פידבק זה חשוב אבל חשוב לזכור כי אני זו אני וכדי להשתנות אני זו שצריכה לעבור את השינויי ולכן לא תמיד נתינת פדיבק היא יעילה. כי אם אני לא במקום של לעשות את השינויי אני עלולה לא להבין מה רוצים ממני. אני כן חושבת שיש מקום להבהרת ציפיות עם המיילדת, ועם בנזוג ששוב הכל יכול להשתנות כי לידה עם כל התיכנון היא לא מתוכננת . חשוב מאוד שהיולדת תדע עם עצמה מה היא רוצה כי מכאן הכל מתחיל ונגמר כי היא המרכז. ואם היולדת מגיעה עם חששות, מטען על המיילדת מלידה קודמת, מטענים מלידות קודמות הכל יוצא החוצה. אז במקום לחפש על מי לזרוק את המטען,תתחילו לבדוק את עצמכן. בלידה השניה שלי בבית ילדתי עם מיילדת שלא הייתה בינינו הרבה כימיה, אבל היו נסיבות שהביאו אותה אלי. במהלך ההריון אני עבדתי על מערכת היחסים שלי איתה, מה שהביא אותי למקום של לידה טובה ומעצימה. לכן במקום לשפוט ולחפש תעשו חיפוש אצלכן.

 

[שושה בלה]

ומשהו לגבי התנהגות של מיילדת בזמן

לידה: כן אפשר לדעת איך מיילדת תגיב כי אם יוצרים קשר עם מיילדת לא בחודש תשיעי עוד הרבה לפני ובאים עם מצב פתולוגי מסויים אפשר לראות מה הגישה שלה איך היא מגיבה, מה היא מציעה, איך היא מקשיבה ועוד.. ובנות יקרות אני חוזרת ואומרת אף אחד לא יכול לפגוע בי. זה המקום שלי היום, אז גם שהמיילדת צועקת נלחצת זה שלה. השאלה איפה אני נמצאת, ולמה הגעתי בכלל למצב הזה. זה שאלה שאני שואלת את עצמי אחרי כל מקרה כזה(שתודה לעבודה שלי אין היום כאלה). אז אפשר לראות את הצעקה כצעקה ואפשר לקחת את זה למקום של איפה אני נמצאת, למה נפגעתי, ממה, איפה אני יכולה לעשות את השינויי. ולהודות לצד השני שהיה שם בכלל והראה לי את המקום.

 

[שושה בלה]

אני קוראת את הדיון ואני שואלת פה

שאלה על השיתוף של הסביבה החיצונית בכל מהלך ההריון והלידה האם זה בכלל חשוב? ואני כאן לא מתייחסת לסיפור אני שואלת שאלה כללית: האם בכלל חשוב לשתף משפחה חברים שלא תומכים בתהליך של לידה בבית ומגלים התנגדות ומכאן הם מוציאים את היולדת מפוקוס או פשוט לא לספר. האם בכלל חשוב כי אנשים נוספים יהיו מעורבים בהחלטת ובתהליך ההריון והלידה שלי או ההריון מכניס את היולדת למאין בועה שאולי הסביבה החיצונית מוציאה אותה מהפוקוס ע"י שאלות. האם אני צריכה לספר ולתת אינפורמציה כי ככה זה בחברה. או שאולי לא. עוד מקום למחשבה שלכן כיולדות. מה המקום שאתן נותנות לעצמכן.

 

[ס ו ל ה]

יופי של שאלה... זו בדיוק שאלה

שמכוונת את האדם לבחור כיצד הוא מתנהל עלי אדמות. ואיזה קונפליקטים הוא מבקש להתמודד איתם. בתחילת הבשלתי לגבי לידת הבית שאני מתעתדת ליצור. הרהרנו רבות בכך. פיתחתי לאחר תגובות שונות מהסביבה חוש לדעת מתי לספר ומתי לא. מתי ישאבו אותי ולמה? ומתי יעצימו אותי ואיך.... וכן שושה בלה (שאני עדיין ממתינה לסיפור לידתך... אני מסכימה עם כל מה שהערת כאן פשוט כייף לקרא את דבריך!)