איילת,
אמרו לך פעם שיש לך שם שם? נשי ויפה כזה... תודה על הפירגון,צלוי טוב טוב,זה מוכן לאכילה,בשל,פתוח מכל הכיוונים, ומאוורר כראוי. אפרופו שירים,בכיתי כמו ילד,עם ים של דמעות כששמעתי את הביצוע של "אנחנו הילדים של חורף 73",ובזמן שהם ביצעו את השיר בפעם הראשונה,היום,בתכנית של דודו טופז,שעסקה בשירים של להקות צה'ל לדורותיו,ידעתי באופן וודאי לחלוטין,ואני ידעתי שגם הם יודעים,שהם הולכים לנצח בגדול! סומרות לי השערות עכשיו! בידיים. ראיתי את העיניים של ליאת אחירון,ואת של עודד מנשה,וטל מוסרי,ואהבתי אותם אהבה גדולה,ראיתי שהם יודעים שהם מנצחים,לא היה כאן משהו אחר... אילו מילים,ואיזה לחן מטריף חושים של אורי וידיסלבסקי. אני מאמין איילת,שהדברים הכי יפים,צומחים מדברים של מה בכך,אני רואה את זה בכל יום. לא צריך ללכת רחוק ע'מ להוציא משהו מדהים בשירה,ראי את "מה אברך" בלי להזכיר את הביצוע האלוהי,(אין לי מילה אחרת),של רבקה זהר,המילים שם מדברות על דאגה של חיילת לידיד נעורים,וחבר. וכמה אהבה הייתה שם על הבמה,כמה עוצמה היתה בשיר הזה,וכולם הרגישו בה, כולם ידעו,הקהל,המבצעים,הכותב,והמלחין,שיד אלוהים שרה על הבמה,והשיר הכל כך מדהים הזה,חיבר ביניהם עוד יותר,משניה לשניה,לעוד אחת.. כבר כשקניתי את הדיסק,בשביל לשמוע את השיר הזה,ידעתי שאף פעם לא תיגמר לי ההנאה ממנו. נסחפתי קצת,לא? אני מאד מבין את מה שכתבת בנוגע לתחפושת,היא מהווה בהחלט שיריון,אף אם זמני מאד,להתמודדות עם מיגוון גדול מאד של מצבים וארועים... אצלי,התחפושת לא מתיישבת עם הרצון להחשף,מכיוון שאצלי החשיפה היא צורך, וגם סוג של הכרח קיומי,מעין משהו אינטגרלי.....כל אחד "והצרות" שלו.. את חמודה,באמת.