מי היתה במפגש על הנושא כאב בלידה

[נוגה אור]

נדחפת לשיחה עם שאלה../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif

איך נחים בין הצירים?? האמת היא שבזכרון יש לי נקודות זמן קטנטנות בין הצירים אבל לקרוא לזה מנוחה?? גם קראתי שיש שלב לנוח לפני הצירי לחץ, הכצעקתה? למה לא ספרו לי על זה קודם? איך זה נראה?

 

[קרן בינשטיין]

איך זה מדהים שכל לידה שונה לגמרי

מכל לידה אחרת עבורי דווקא המנוחות הן מאוד משמעותיות ביחס לזמן הלידה, ויחד עם זאת אני זוכרת את הכאב של כל ציר וציר בשלוש הלידות כאילו זה קרה לפני שעה. ועדיין שעתיים אחרי כל לידה כבר רציתי שוב. שלב המנוחה לפני צירי לחץ לא חייב להיות בלידה - רק אם ראש העובר עדיין גבוה מעט - אין לחץ שלו על כלום ולכן אין שחרור של אוקסיטוצין.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

גם אני אשמח לדעת:

איך נחים בין הצירים

לפני שציר רדף ציר רדף ציר רדף ציר, הצלחתי אפילו לצחוק עם האיש שלי בין הצירים (אם זה נקרא לנוח...), אבל בשלב הבא

אם הצלחתי לנשום זה היה מבורך למדי....

 

[g a n i]

the "rest & be thankfull stage" ../images/Emo6.gif

כשצוואר הרחם מגיע לפתיחה מלאה יש הפוגה, בד"כ מס' דקות אבל לפעמים יותר, שבה הרחם "מארגן את עצמו מחדש" לקראת לחיצת התינוק החוצה. יצא לי לקרוא על זה במספר מקומות, ואת השם הגאוני שמעתי ממרסי גבע. לגבי המנוחה, התכוונתי לשני דברים: פיזית, להשתדל להרפות את המתח בכתפיים, בצוואר, לפתוח את כפות הידיים... לי עזר שהמיילדת ליטפה את הכתפיים בתנועות ארוכות. רק אז שמתי לב שאני נשארת מכווצת ומתוחה גם בין הצירים. נפשית, וזה העיקר בעצה הזו, לא לכלות את ההפוגה בפחד מפני הכאב שיבוא, בדאגה שילך ויהפוך כואב יותר ויותר, בייאוש של כמה זמן עוד נשאר וכמה זמן תצליחי להחזיק מעמד

רק להנות מההפסקה. מזה שכעת לא כואב כלום (זה הרי מין מנגנון פלאי כזה, שבין תיר לציר מרגישים כאחד האדם

)

 

[הקטנה באלפי ישראל]

נכון, זה פשוט מדהים

איך מכאב עצום צונחים ל

לא כואב בכלל

 

[צימעס]

בלידה-הראשונה-הייתי-כ"כ-עייפה

(אחרי-לילה-של-שלו-שעות-שינה), שישנתי-בין-ציר-לציר.

 

[אורניקי]

אני זוכרת לידה שישנתי חזק בין הצירי

ומדובר על רווחים של 5 דקות בין הצירים, אפילו פחות. זוכרת שישנתי (בזרועותיו החמות של האיש, בצימר של אילנה) חזק, ואף חלמתי חלומות! עד שהציר העיר אותי, ואחריו נרדמתי שוב. תלוי בפוזיציה, בתנאים מסביב, ובצרכים של הגוף (אם יש עייפות גדולה, הגוף "ייקח" את השינה כדי לצבור אנרגיה)

 

[mise]

גם אני תוהה.

אבל יכולה להבין מה זה "מנוחה בין הצירים". בלידה הראשונה לא היתה לי מנוחה, ציר רדף ציר והיו מה שהמיילדת קראה, בין הצירים - "צירונים" שלא נתנו לי מנוחה, ולכן היא חשבה שהתהליך לא אפקטיבי, באיזשהו שלב, נכנסתי לקומה מוחלטת ומשם ילדתי. בלידה השניה זכיתי להרגיש הפוגה בין הצירים (לפני שאם פי 3 הגיעה) ובזמן הזה הרדמתי את הגדולה (בהנקה וכשהיה ציר פשוט בעטתי עם הרגליים באויר), ניקיתי, קיפלתי כביסה, עד שהגיע השלב שאי אפשר היה לעשות שום דבר...

 

[אם פי 3]

אבל זה היה בשלב מוקדם

לא בין השלב הראשון לשני. אין לי מושג מה היה אצלי. בעצם - לא היתה הפוגה ממש - צירי הלחץ התחילו זמ קצר לאחר שנמדדה פתיחה 5-6... אבל הם לא היו סדירים, והיו ביניהם הפסקות באורך משתנה (ואין לי מושג כמה זמן. הייתי בעולם בלי זמן).

 

[swann]

שאלה טובה. נושמים?

ובעיקר מתרווחים. בכל ציר הייתי מרוכזת בנשימות, מחכה שהוא יגמר. ובין הצירים פשוט שכבתי במים, מחכה לציר הבא. הם הגיעו בצפיפות כזאת שלא היה סיכוי לעשות שומדבר אחר. מה שהשתנה היו רק הנשימות (עמוקות בצירים, רגילות בינהם). ואז הצירים הפכו מנשימות לנשימות ווקאליות (בעצם צעקות. על מי אני עובדת?), ופתאום צורך ללחוץ וצרחתי אותה החוצה. ואז נחתי.

 

[buffalo mother]

גם אני הייתי...

אני חושבת שמעבר לטיפים הפיזיים היה גם דגש על היכולת לתת לגוף לעשות מה שהוא יודע בלי לערב את הראש. לא לערבב את מנגנון השליטה של המיינד בתהליך, לפחות עבורי זה חידד את העובדה שאי אפשר באמת להתכונן אלא פשוט להיות נוכח בתהליך, להכנס פנימה ולפעול עם הגוף, בלי מחשבות. דובר גם על כאב שמחולק לתחושה ואינטרפטציה של הכאב (שוב המיינד). ובעיקר שזה כ ו א ב !!! היה שווה, אני נהנתי

 

[rjf]

משהיא יודעת איך שומרים שרשור?

יש פה כמה דברים בשרשור הזה שנראה לי שאני צריכה להראות לאהובי כדי שיזכיר לי אותם בלידה

 

[אם פי 3]

תקליקי על הנקודה הכתומה

שליד ההודעה הראשית בשרשור. הוא יפתח לך בחלון נפרד, תעתיקי את הכתובת מלמעלה. (אפשר גם לעשות COPY SHORTCUT).

 

[tmaz]

but you should do it again

after this message will move from "forum" to "archive". the archive has a diferent address so anyway - keep its date and name for another search if it will dissapere