מלונית או דולה?

[AlicePJ]

לא ראיתי בייבי בום אז לא יכולה להגיב

כשאני ילדתי לא הייתי צריכה בהכרח שקט ושיניחו לי. שמחתי בכל פעם שנכנס מישהו מהצוות הרפואי ובדק אותי וראה שהכל בסדר. לידה יכולה להסתבך כל כך שאני מעדיפה שיבדקו אותי ואת העובר מאה פעמים כל שעה מאשר שיניחו לי.
אם יש רופאים או אנשי צוות רפואי שמתנהגים לא בסדר זה משהו אחד. במקרים כאלה אני חושבת שהיולדות ומשפחתן צריכים להתלונן על הצוות ואולי לגרום לכך שאנשים שהתנהגו לא בסדר יעברו מתפקידם ויפסיקו להטריד יולדות אחרות. אבל זה שיש כאלה שמתנהגים לא בסדר לא אומר שחדר לידה הוא מלחמה ונשמע לי ממש עצוב וקשה ללדת בהרגשה כזאת, שלא מספיק שיש כאבים ולחץ מהלידה והצירים, גם מרגישים שכולם מנסים לפגוע בך ובתינוק ושלא אכפת להם ממך ושכל הזמן צריך לפקפק בכל החלטה ולריב ולהתווכח. איך אפשר ללדת ככה?

 

[הילדה רובין הוד]

את מכניסה לי מילים לפה

אני לא חושבת שרוצים לפגוע בי או בכל יולדת אחרת.

אשרייך שעושה לך טוב שבודקים אותך הרבה פעמים במהלך הלידה. ריבוי בדיקות יכול להזיק, להעלות את הסיכוי לזיהומים, וחוסר שקט יכול לפגוע בהתקדמות תקינה של הלידה. הם לא עושים זאת כדי לפגוע, הם מתנהלים לפי פרוטוקולים. מה לעשות שהפרוטוקולים האלה לא מיטיבים תמיד עם יולדות. שהם מעלים את השכיחות של אלחושים ולחץ (חוסר השקט, תלות בתוצאות המוניטור וכו').

אני לא באה להילחם. אני באה ללדת, ובהתאם אני באופן אישי בחרתי במקום שנראה לי הכי מתאים לכך. כי רציתי להתרכז במה שחשוב וללדת במינימום הפרעות. ילדתי גם אחרת בלידה הראשונה מבין השלוש, ודווקא הייתי במהלכה מאוד מיודדת עם הרופאים והצוות הרפואי שסייע לי. זה לא עזר לקדם את הלידה באופן מיטבי עבורי, ואישית שילמתי על כך מחיר.

 

[AlicePJ]

אני לא מכניסה לך מילים לפה

אני כותבת באופן כללי ולא דווקא בתגובה ישירה למה שכתבת.
ריבוי בדיקות עלול להזיק, מיעוט בדיקות עלול להזיק גם. הכל זה חוכמה שבדיעבד.... נניח שריבוי בדיקות מעלה את השכיחות של אלחושים ולחץ, אבל מה עם השכיחות של ההסתבכויות שזה מוריד? מה עם האחוז של התינוקות שחייהם ניצלים כתוצאה מזה?
כשאני ילדתי אני סמכתי על הצוות הרפואי. שאלתי שאלות, הבנתי מה הם עושים ולמה, אבל הסכמתי עם כל החלטה שלהם. שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל, אמרתי לא, ובזה נגמר הסיפור. שמונה שעות אח"כ כשכבר כן רציתי אפידורל, נתנו לי בלי בעיה.
אבל אני מגיעה ללידה מתוך ידיעה שזה הולך להיות סיוט. זה הולך לכאוב, להיות לא נעים, להיות מלחיץ, מפחיד, קשה, סיוטי. אני לא באה במחשבה שאני אהיה רגועה, כי אני לא מסוגלת להיות רגועה תוך כדי כאבים מאוד חזקים. אני מקנאת ושמחה במי שכן מסוגלת, אני לא אחת מהנשים האלה. כשלי כאב לא היתה לי אפשרות להרגע בכל מקרה, גם אם הייתי לבד בחדר או גם עם בדקו אותי בדיוק. זה פשוט לא היה בתפריט. וכשהיה לי אפידורל ולא כאב לי אני כבר לא זוכרת כמה בדקו אותי ומה בדיוק עשו, אני פשוט נרדמתי לשעתיים מרוב תשישות.
אני לא באתי ללידה כדי להיות רגועה וחסרת לחץ, וזה נראה לי לא ריאלי לצפות את זה מיולדות. אם יש יולדת כזאת אז אני שמחה בשמחתה, אבל אני לא יכולה לדמיין את זה כמאורע חסר לחץ ושקט. ולי עזר לראות במוניטור שהכל בסדר, אם היה משהו שהרגיע אותי זה היה המוניטור.

 

[הילדה רובין הוד]

את נוגעת פה בנקודה אחרת

נקודה חשובה לא פחות וזה הפחד מלידות. פחד שמושרש כל כך חזק ועמוק בנרטיב התרבותי והחברתי שלנו.

יש מן פחד נוראי מהכאב ופחד נוראי שלידה זה מצב מסוכן, שהיולדת בסיכון ושהעובר בסיכון.
עם הכאב יש כל מיני דרכים להתמודד אם באלחוש ואם בהכנה מתאימה וליווי רצוף. אבל הפחד השני, מהסיכונים שבלידה, הוא משהו גדול וערטילאי, וכאמור מושרש מאוד עמוק בחברה שלנו.
אני לא אומרת לזלזל ולהתעלם מהסכנות האפשריות, אבל אני חושבת שכל עוד את נתונה תחת השגחה של צוות מיומן (שיכול להיות מורכב ממיילדת אחת בלבד, כן?) שגם תומך בך ומאפשר לך להתנועע, להתכנס, להתמך ולשמור על רוגע, אפשר ללדת לא מתוך פחד, תוך ניטור יתר וחיפוש הסכנה, אלא פשוט ללדת.

את אומרת שהמוניטור הרגיע אותך. למה את תלויה בו? היתה סיבה ממשית וחשש לעובר? כי כל עוד הדברים מתקדמים היטב ולא מופרעים, רוב הסיכויים שהכל בסדר. כשהדברים לא בסדר יש כל מיני סימנים, ולשם כך ליווי צמוד הוא משמעותי בעייני בלידה. גם אלחוש דורש מעקב של מוניטור, כי הלידה מופרעת. הצירים, שהם ביטוי להתקדמות הלידה ויכולים להנחות את היולדת מה לעשות ואת המיילדת איך הלידה מתקדמת, לא מורגשים. ואז כדאי לתהות למה כל כך הרבה נשים מרגישות שהן חייבות את האלחוש. אולי כי אנחנו רגילים לחשוב על לידות כדבר מפחיד, מסוכן, כואב ונוראי, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאב היא לא להרגיש אותו?

בלידה האחרונה שעברתי הרגשתי מן פחד שכזה, קיומי, כאילו משהו רע יכול לקרות, אבל המיילדת שקיבלה את פניי והמיילדת שליוותה אותי נסכו בי בטחון ואפשרו לי להתרכז בעיקר, בלהתמודד עם הכאב והצירים. להרגיש את ההתקדמות. הן היו שם לתמוך, לסייע, וגם לשמור עלי.

 

[AlicePJ]

אנשים מפחדים מכאב. זה אינסטינקט מאוד בסיסי

ואין סיבה להתעלם מאינסטינקטים בלידה. יש אנשים שיותר רגישים לכאב, יש אנשים שפחות, אבל רוב האנשים מעדיפים שלא יכאב להם ומפחדים מכאב וכשכואב להם הם לא נהנים וסובלים. אני חושבת שאין דבר טבעי מזה בעולם ולהדחיק את היצר הטבעי של לפחד מהכאב זה לא נכון לדעתי. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שנשארים רגועים תוך כדי כאבי תופת.
אצלי במקרה היו כל מיני סיבוכים ולכן הייתי תלויה במוניטור, שהחל שעות רבות לפני שביקשתי אפידורל. מעדיפה לא לפרט יותר מידי.
יש סיבה לכך שאנחנו רגילים לחשוב על לידה כדבר כואב ומפחיד. כי לידה, ברוב המקרים, היא כואבת ומפחידה. את לא יכולה להגיד לי שהיא לא כואבת, כי ילדתי. אולי יש נשים שיולדות בעשר דקות, או נשים שעברו קיסרי עוד לפני שהחלו צירים ולכן לא הרגישו מה הכאב של הלידה, אבל אני הרגשתי, וזה כואב. מאוד. וכאב זה דבר מפחיד. ומלחיץ. בין אם זה כאב של לידה, או כאב כששוברים רגל, או כשיש קלקול כיבה, או כל כאב אחר. וכן, הדרך האולטימטיבית שלא יכאב זה פשוט להפסיק את הכאב.... אין אופציה טובה מזאת לדעתי, ובין אם מדובר בכאב מלידה או כאב אחר. מה יותר טוב מאשר שלא יכאב יותר?
אני מבינה מאוד נשים שלא רוצות אפידורל, וגם אני דחיתי את קבלת האפידורל עד שלא יכלתי יותר. אבל הודעות כמו שלך עושות עוול לנשים שילדו וסבלו מהכאב, את לוקחת את הלגיטימציה מהכאב והפחד ומתיחסת אליהם כהרגשה לא נורמלית ולא טובה ולא טבעית. אם לך היה נורא כיף בלידה, אשריך. באמת, ואני מקווה שלכולן יהיה כיף בכל הלידות שלהן. בלי ציניות ובשיא הרצינות. אבל אם לי כאב את לא יכולה להגיד לי שכאב כי אני לא מספיק חזקה וכי אני פרימיטיבית שלא יודעת להתמודד עם הכאב או כל מסר אחר שעובר בין השורות של ההודעות שלך. לי כאב, וזהו. אני לא מחפשת שיגידו לי שלא צריך לכאוב לי, שאני צריכה לאמץ את הכאב ולהנות ממנו. אני מחפשת שיגידו לי באסה שכאב לך, כן אנחנו מזדהים עם הכאב ומקווים שהוא עבר מהר.

 

[הילדה רובין הוד]

אבל לא אמרתי לא כואב ולא מפחיד

אמרתי את ההפך, שכן כואב, וכן מפחיד. ולא היה לי "נורא כיף" בלידה. את כן מכניסה לי מילים לפה.

אני אחזור על זה שוב- לידה זה כואב ומפחיד. אבל למרות מה שמלמדים אותנו ודוחפים אותנו לחשוב זה לא מסוכן. אני כן חושבת שראוי להיות תחת תמיכה והשגחה של גורמים מקצועיים (ואפילו בקרבת סיוע רפואי, בגלל המהירות שבה דברים יכולים לקרות) אבל אני מאמינה שלידה שמתקדמת מעצמה תוך הקשבה לגוף היא לא מסוכנת, ולרוב בשעת מצוקה יש סימנים המתריעים על כך. אני גם חושבת באופן אישי שצריך להיות נכונים להקשיב.

וגם אני פחדתי מהכאב, והתכוננתי היטב איך להתמודד איתו כי גם אני לא אוהבת שכואב לי. ובחרתי ללדת במקום שהתאים לי כי פחדתי. ההבדל ביננו הוא ביחס לכאב ולפחד. אני לא תופסת את כאב הצירים ככאב שמתריע על סכנה, אלא כאב שמוביל את העובר ודוחף אותו החוצה. תהליך טבעי ורצוי וכן, גם כואב. אני לא מחפשת להנות מהכאב, אני מחפשת ללדת בצורה טובה ובטוחה. ניסיתי עם אלחוש, היה לי לא טוב, אז למדתי להתמודד אחרת.

 

[AlicePJ]

אני חושבת שכל אחת מדברת מהנסיון שלה

הגוף שלי לא קידם את הלידה לבד, וברגע שקיבלתי אפידורל ויכלתי להרגע מהכאבים, הלידה התקדמה במהירות. הכאב הוא שעצר לי את הלידה לדעתי. לך האילחוש לא עבד, לי הוא הציל את הלידה. אז בואי לא נזלזל במי שבוחרת לקחת אפידורל. אני לא מזלזלת ומאוד מבינה נשים שלא לוקחות אפידורל, וכמו שאמרתי גם אני לא רציתי אפידורל הרבה שעות, אבל אני מאושרת שלקחתי ובדיעבד הייתי צריכה לקחת אותו הרבה קודם. אז אל תזלזלי בהקשבה שלי לגוף שלי, כי בגלל שניסיתי להקשיב לכאב ולגוף שלי וכו' וכו' הלידה שלי התחילה להסתבך ולהתקע. רק האפידורל הציל אותי.

 

[הילדה רובין הוד]

אני לא יודעת איפה קראת שמזלזלים בך

להפך. דיברתי על נרטיב חברתי, ועל אופן ההתנהלות של חדרי הלידה, שלדעתי לא מיטיב עם נשים באשר הן.

אף אחד לא דיבר נגד אפידורל. ציינתי שזו התערבות, ובמעלה השרשור ציינתי ש"היד קלה על ההדק" עם ההמלצה עליו.

הדברים שלי נאמרו על החברה, המערכת. לא התייחסתי לבחירותיהן של נשים, מלבד העובדה שלטעמי כדאי להתכונן היטב ללידה ולבחור איפה ואיך יולדים בצורה מושכלת.

 

[שקדייה]

איפה קראת זילזול?

אני קוראת פה דיון לגיטימי.
ולא סתם דיון לגיטימי, אלא דיון שכל מי שמצפה ללידה יכולה ללמוד ממנו המון (למעט כל ההערות על הזילזול והטון המיליטנטי)

 

[שקדייה]

נגעת לדעתי בנקודה המרכזית להתמודדות עם הכאב

זה מה שעזר לי לעבור את הלידות הטבעיות (טוב נו, זה... וחוסר ברירה

).
זה לדעתי המפתח ליכולת לעבור את זה- כן ללכת נגד האינסטינקט. לבוא מראש עם האקסיומה הזו מוברגת טוב טוב לראש.

הרי למה כאב מפחיד באופן אינסטנקטיבי?
למה בעצם יש את החיבור הזה בין כאב ופחד?
כי כאב הוא סוג של מנגנון הגנה של הגוף.
כשכואב לנו משהו, זה מסמן לנו שמשהו בגוף לא בסדר ודורש את תשומת ליבנו כדי לטפל בזה.


בלידה אין סיבה לפחד הזה.
כי מקור הכאב הוא ברור. זה לא קילקול קיבה, זה לא פריצת דיסק, זה לא גידול בבטן ולא שאר קטסטרופות ...

ויותר מזה, ככל שהכאב חזק יותר- זה אומר שהכיוון הוא חיובי יותר, ושהלידה מתקרבת..... כך שככל שהכאב מתחזק צריך לשמוח יותר.

נשמע הזוי, אני יודעת.
אבל זו לוגיקה שאפשר להאמין בה. כי היא הגיונית ונכונה. וככה לנטרל הרבה מהסבל בלידה.
אני לא אומרת שזה לא כאב, זה כאב (אחושילינג!!), אבל לא הייתי בלחץ ולא הייתי בהיסטריה והלוגיקה הזו מאוד עזרה לי להישאר רגועה. אני חושבת שזה גם עזר לי להתקדם מהר יחסית.

 

[חייבתלהגיב]

קיבלת פיטוצין?

פשוט אני יכולתי לסבול את הכאב הנוראי עד הפיטוצין. הפיטוצין שבר אותי...

 

[עינב וזהו]

יכולה לומר לך בלב שלם

3 ילדיי בחיים בכלל ובלי פגיעות קשות (2 פגים וזה כשלעצמו פגיעה בטווח הקצר והבינוני אבל בקטנה יחסית)- זה רק בגלל ההתערבויות הם בהריון והן בלידה (3 לידות בזירוז)
ואחרי זה אני גם יכולה לומר לך בלב שלם שבהחלט ראיתי מקרים בהם אין שום סיבה לזירוז ועדיין מציעים אותו. ואין שום סיבה מבוססת מחקר לניתוח ועדיין זו ההמלצה משיקולים שזרים לטובת היולדת...

 

[AlicePJ]

תראי אני לא רופאה ואף אחד במשפחתי הקרובה

או הרחוקה עוסק במקצועות הרפואה, אז אני לא עונה כאן מתוך אינטרס להגן על הרופאים, אלא מתוך ראיה של להגן על היולדת. כמו שכתבתי, לדעתי להרגיש שחדר הלידה הוא חדר מלחמה וכולם רק מנסים לעשות דברים שיפגעו ביולדת ובתינוק זאת הרגשה נוראית ואני לא יכולה להבין איך אפשר ללדת ככה, זה נשמע לי עצוב נורא.
אני בטוחה שלא כל הרופאים עושים החלטות טובות כל הזמן, אבל אני בוחרת להאמין שהם רואים את היולדת והתינוק ובריאותם כמטרה ראשונה במעלה. אם יש רופאים שלא עושים את זה אז הם לא עושים את העבודה שלהם, וצריך להתלונן עליהם ולדאוג שישאו באחריות על מעשיהם. אבל אני לא רוצה להסיק ממקרים ספציפיים, שאין לי ספק שקיימים, על הכלל.

 

[עינב וזהו]

אני מבכימה עם החלק הראשון דל ההודעה

שלך
לידה אינה ירת מלחמה ובגדול אף אחד לא הולך להיות רופא או מיילדת במטרה להרע למישהי
אבל יש אינטרסים סותרים
יש גישות שונות
ולפעמים אינטרס למשל של כיסוי משפטי גובר על טובתה של יולדת ספציפית
לא צריך מלחמות בחדר לידה.כן צריך לא להיות נאיביים שתמיד הכל נעשה רק לטובת היולדת ולא נגוע בשום אינטרס אחר
ואת זה אני כן אומרת כמי שנמצאית בחדרי לידה ונחשבית כדולה מאוד מיין סטרים,מתעסקת בנשים עם סיבוכים שהרבה מהן כן זקוקות להתערבויות ובכלל ולא כזו ש"עושה מלחמות"...ועדיין בהחלט יש הרבה התערבויות וזירוזים מיותרים לחלוטין ברב חדרי הלידה על בסיס יומיומי

 

[foofoo77]

ידע זה כוח

אם את רוצה להסתדר עם הפחדות ולחצים את יכולה ללמוד , לקרוא סיפורי לידה , לדבר עם חברות שילדו וללכת לקורס הכנה טוב ללידה ולא דרך בית החולים או דרך הקופה.
אני הצלחתי לברוח מקיסרי בשבוע 37 כי היה לי סיבוך בדם שלא הצליחו לאבחן ובגלל שבסופו של יום הסיבוך בדם היה יכול להיות יותר מסוכן בקיסרי מלידה רגילה.
ילדתי בשבוע 41+0 בלידה טבעית ואני חושבת שבלי הידע שצברתי וההכנה ללידה לא הייתי יולדת טבעי.

 

[foofoo77]

אני לא יודעת

לגבי דולה , לי היתה דולה בהיכון על כל מקרה כי היא חברה שלי אבל בעלי ואני הסתדרנו כל כך טוב ביחד ובאמת שהצוות באיכילוב עשו הכל הכל הכל כדי שאלד טבעי (רק שאחרי 18 שעות צירים , ויומיים בלי שינה אחרי שההמטולוג נתן את האוקיי קיבלתי את האפידורל במינון מאוד מופחת שעזר לי לנוח קצת). כך שזה מאוד אינדיבידואלי , אם היית שואלת אותי היום אני מוכנה ללדת לבד עם בעלי (אבל לצערי זה לא יקרה כי אני צריכה בית חולים גדול מאחורי כשאני יולדת כתוצאה מסיבוך הריון שצץ אצלי).
לגבי המלונית , חלמתי עליה אבל לרוע מזלי איכילוב שערוך לקלוט 22 יולדות ביום ב 1/8/11 וב 2/8/11 קלט יותר מ 85 לידות נשים שכבו בחדר התאוששות 18 שעות אחרי ניתוח קיסרי כי לא היו מסדרונות לשים אותן (היה שמח מאוד שם , לא היה אוכל לכל הנשים ועמוס בטירוף במחלקה) ולכן גם לא היה מקום במלונית ולמרות שמאוד רצינו לא הצליחו לתת גם למי שהזמין מראש את המלונית.
לידה הבאה 12 שעות והביתה , כי היום אנחנו חכמים יותר ויודעים ש 12 שעות אחרי הלידה כבר הדם שלי מתחיל לחזור לעצמו ואין יותר סכנה לי .
לגבי הביות , עלי אסרו להיות לבד עם הילד כי מאיבוד הדם פשוט הייתי מאוד חלשה ומסוחררת אז הוא ישן בתינוקיה וביתר הזמן היה איתנו בחדר כשבעלי באיזור , זה נתן לי את האפשרות לישון ולהתאושש קצת מהימים שקדמו ללידה ומהלידה עצמה.
אבל אין כמו בבית בסופו של יום אין כמו בבית עם המקלחת שלי , והשירותים שלי והדברים שלי למרות שיש מטלות בבית ועניינים כלום לא מחליף את הנוחות של הבית.

 

[עינב וזהו]

איכילוב ערוך ליותר מ22 לידות

למעשה ביום ממוצע יש יותר לידות מ22
כמובן ש85 זה הרבה אבל רק ביולדות א' יש יותר מ30 מיטות....

 

[foofoo77]

נכון

אבל יש יולדות ביום א' וביום ב' וביום ג' אז זה תמיד מתמלא
ספציפית כשאני הייתי ועברתי את הפרוצדורה אחרי הלידה והייתי בהתאוששות שמעתי את מנהל חדרי הניתוח צועק בטלפון שיושבת אצלו יולדת אחרי קיסרי כבר 19 שעות בהתאוששות ואין מקום במחלקה להעביר אותה.
באמת היה עמוס וקטסטרופה ולמרות זאת אני אלד שם גם בפעם הבאה.

 

[mitmit11]

רק לידיעה

איכילוב גם קלט 40 לידות ביממה בפברואר האחרון ואכן היה עומס במחלקות אבל תוך יומיים השתחרר. הממוצע הוא באזור ה-30-35 ליממה ואז המחלקות מלאות אבל אין עומס חריג.

 

[פרעצעלה]

אני תכף בחודש חמישי

הריון ראשון שלי
תינוקת שניה שלו (יש לו בן מנישואים ראשונים)
אני חייבת לציין שאני לא מצליחה להבין למה להשקיע את סכומי הכסף האדירים הללו במלונית או אפילו בדולה.
בלידה יהיו איתי אמא שלי ועוד חברה שאני סומכת עליה, וכמובן בן הזוג שלי. מאז שנכנסתי להריון אני מבינה שזו תעשייה שמגלגלת כסף כמו תעשיית החתונות הענפה ואני מסרבת לתת לזה יד, לא מקמצנות אלא מתוך הגיון בריא, דולה- מדהימה ככל שתהיה, לא מכירה אותי לעומק כמו חברה קרובה או אמא שלי, מלונית זה באמת אחלה אבל נראה לי שאת הכסף אפשר להשקיע בציוד ראשוני/ביגוד/תשלום ראשון לרכב קטן.. זו רק אני.
אבל אני גם לא גולשת בפורומי הריון, במאמזון הייתי וברחתי מהקבוצה, לא הלכתי לסוקר ששוחט בתשלום, ואני מאוד מרוצה

זו רק אני