מנתחת התנהגותית

[schlomitsmile]

דרכי ההתמודדות קשורות לבני המשפחה ולסביבה לא פחות מלנער עצמו
לכן אני מציעה לא לפנות לעיצוב התנהגות, מה שעלול להחריף את התסכול,
את התחושה שלא מבינים אותו ורק מנסים להתאים את התנהגותו כך שלכם יהיה נוח יותר, אלא להדרכת הורים, מישהו שיעזור להבנה ההדדית ביניכם לבינו.
&nbsp
אדם שצורח מכאב, תנסי לעצב את התנהגותו כדי שישתוק?
&nbsp

 

[הרבהשאלות]

כן

הצריחה היא מכאב אכן ,אך את הכאב אני לא אוכל לתקן כי הכאב נובע מחוסר ידיעה איך להתמודד. אני כן מנסה וארצה שישנו את הגישה שלו להתמודדות כי חוזרת ואומרת לא תמיד הדברים יהיו איך שהוא רוצה ולא אוכל לתקן עבורו את העולם.
ולעיקרו של עניין מה שקורה פה הרבה בפורום זה שתמיד עונים מסביב ולא לגופו של עניין.חיפשתי אנשי מקצוע ואין המלצה אחת (הדרכה עיצוב מה שלא יהיה השם לא חשוב)

 

[schlomitsmile]

באיזה כיוון כדאי לחפש
זו ההתחלה, לא?

לא יכולה להמליץ לך על מטפל מסויים שעושה הדרכת הורים באזורך,
אבל יכולה להמליץ לחפש מטפל כזה ולא מעצב התנהגות.
אם את רוצה דוקא מעצב התנהגות את יכולה להכנס לקישורי הפורום,
סעיף 'גישות ושיטות' ושם בתוך סעיף-קטן ABA יש קישור לאתר של האגודה הבינ"ל
בו ניתן למצוא מנתחי התנהגות מוסמכים בכל ארץ ומקום.
&nbsp
אם את מוכנה לבדוק שמא יש משהו שאת יכולה לשנות אצלך,
ולא רק לדרוש מהנער שישתנה
(לא מדובר על לשנות את העולם, אלא על נכונות לקשב אחר
שייצור- כמו בכלים שלובים- גם שינוי אצל הנער)
אני יכולה לחפש מטפלים שעושים הדרכת הורים באזורך.
אם תרצי, את מוזמנת לכתוב לי במסר קצת יותר על
"את הכאב אני לא אוכל לתקן כי הכאב נובע מחוסר ידיעה איך להתמודד"
אולי יהיו לי רעיונות לכיוונים נוספים, אולי CBT אולי ביופידבק, תלוי במה מדובר.

 

[גורג42]

קיבלת המלצה שערכה לא יסולא בפז: לרדת מעניין אנשי המקצוע

זה שלא אהבת את התשובה שקיבלת כאן (פה אחד, אגב) זה כבר לא אשמתנו.

האנשים כאן המליצו לך לגשת לכל העניין בדרך אחרת, ותאמיני לי שכולנו פה מדברים על סמך ניסיון אישי (חלקנו כהורים, חלקנו כאוטיסטים, וחלקנו כשניהם). מנתחת התנהגות זה הדבר האחרון שאת צריכה להכניס הביתה כרגע.

 

[הרבהשאלות]

באיזו דרך לא הבנתי

כל מה שנכתב בתגובותיכם זה קשקושים והסקת מסקנות מוטעית.
משהו פרקטי ליישום לא ראיתי
מצטערת על הבוטות אבל כך אני מרגישה
מבחינתי לסיים את השרשור כי אין תועלת בתוספת משפט כזה או אחר

 

[גורג42]

אם כבר החלטת שניסיון החיים שלנו זה "קשקושים" - אכן אין טעם

במקרה הזה, חבל על הזמן שלך וחבל על הזמן שלנו.

 

[arana1]

הזמן אינו שלה ואינו שלנו

אני תמיד מקווה שימצאו ונמצאים אנשים,הורים, נערים, אפילו ילדים, שאיכשהו למרות הכל יבינו משהו על הפקעת שחונקת להם את הגרון, את החיים, את הנפש, גם ודווקא מחוסר ההבנה המוחלט המתגלם בוויכוחים מהסוג שלא במקרה עולה כאן כל הזמן.

אנשים פשוט לא קולטים שהילדים שלהם דופקים את הראש בקיר וצורחים בדיוק בגלל שלא משנה מה הם יעשו הם נחשבים ללא רלוונטים, ללא פרקטיים, ללא ממשיים.

על האוטיסט נגזר לחיות כרוח רפאים, כאדם שלא קיים, ולספוג את זה ואת הכל בשתיקה כל הזמן, ושוב, אף אחד לא אשם, זו המוסכמה, השפה, האדם הנורמטיבי זקוק לה ותלוי בה ממש כפי שהאוטיסט זקוק לזו שלו, והדברים לא מתחברים, וכיוון שהאוטיסט הוא המיעוט, השונה, או האחר, אז משקלו האין סופי של הפער הזה נופל עליו, וכל הזמן, ואת חלק מהמשקל הזה הוא מנסה לפרוק על הסביבה, חלק מהזמן, ונכשל.

אנשי מקצוע ? רק מחמירים את המצב, אין שום הבנה לזהות האוטיסטית באקדמיה ואצל אנשי המקצוע שהיא ומקומות אחרים מכשירים, להפך, המקומות האלה מגלמים את הצורה הכי אלימה של כל מה שאטום ביחס הנורמטיבי לאוטיזם, והורים אוהבים את זה, לפחות חלקם, כי זה "מסדר" לילד את הצורה, ובדרך שנוחה להם.

ומה יש לאוטיסטים עצמם לתרום לדיון הזה, למצב הזה ?, כלום.

אנחנו נמשיך להיחנק בשקט כי זה מה שמצופה מאתנו וזהו

 

[גורג42]

לא מקבל את הגזרה הזאת.

אני יודע שיש לא מעט אנשים "נורמטיבים" שחושבים בצורה שתיארת, אבל מי הם בכלל? אנשים כאלה, אני פשוט מוציא מחיי. להתווכח ולריב איתם בוודאי שאין טעם. כמו שנאמר בסרט "משחקי מלחמה": the only winning move is not to play.

ואתה יודע משהו? ברגע שמסרבים לשחק על-פי הכללים הדרקוניים האלה, פתאום העולם נראה אחרת. יש דווקא לא מעט אנשים שניתן לתקשר איתם באופן שפוי, לפחות בסיטואציות מסויימות. עם הרבה סבלנות ובעיקר חדוות גילוי, העולם מתגלה כמקום הרבה פחות בודד.

לפחות זה מה שאני גיליתי מניסיוני.

 

[arana1]

אתה כמבוגר יכול לבחור

ילד לא יכול לבחור, גם בחיי ובקיומי אין מקום לאנשים מהסוג שאני מתאר כאן, כולל כאלה ממשפחתי, וצר לי מאוד שנאלצתי לעשות את הבחירות האלה אלא שכאמור מדובר פשוט בפיקוח נפש, ואני לא חושב שאלה כללים דרקוניים אלא שיש כאן התנגשות מהותית בין תפיסות חיים, תפיסת מציאות, שונות במידה שגורמת להמון בעיות ומצוקה.

לי לא מספיק להתקשר סביר בסיטואציה מסויימת, ולכן לא חווה כמוך שיש לא מעט אנשים, יש מעט מאוד אנשים שפויים, אם בכלל.

ובכל מקרה, ללא, או עם, קשר לחוויה היחודית של כל אחד מאתנו, לדעתי בעיית הזהות האוטיסטית זקוקה לבירור הרבה יותר יסודי מכפי שהיא זוכה לו כאן או באקדמיה או בכלל, וזה מה שאני מנסה לעשות.

 

[גורג42]

נכון. כשמדובר בילד, הכל קם ונופל על גישתם של ההורים

ולגבי תקשורת שהיא יותר מסבירה: זה דבר מאוד נדיר, בלי קשר לאוטיזם או לא אוטיזם. כן, אני יודע שתמיד מדברים פה על זה שכביכול הנ"טים סתומים ואטומים והאוטיסטים רגישים ומתחשבים ומכילים, אבל כל מי שיש לו עיניים בראש מבין שהטענה הזאת מטופשת וחסרת כל בסיס. העובדה הפשוטה היא, שלרוב האנשים - נ"טים או א"סים - יש יכולת מוגבלת מאוד לתקשר באופן עמוק עם אדם אחר.

אבל מסתדרים עם מה שיש. אחרי הכל, איזה מן דוגמא אנחנו נותנים, אם נפסול אנשים רק בגלל מגבלת התקשורת שלהם? יוצרים קשר עם כל אדם לפי יכולתו. חוץ מזה, הרבה פעמים אנשים לומדים לפרוץ - ולו במעט - את הגבולות שלהם כשמעודדים אותם לכך.

 

[arana1]

לא פוסל אנשים בגלל מגבלות התקשורת שלהם

בשביל לשרוד אין לי ברירה אלא להבין מי ולמה ואיך יכול לתקשר איתי ומי לא,
האמת, שחלק מהקטע זה שבניגוד לגישה המופנית כלפי אוטיסטים אני לא חושב על קושי תקשורתי כתסמין לבעייה או כהוכחה לנחיתותו של אדם אלא כחלק מבעיית הקיום והזהות,
וגם בגלל זה לא אנסה לתקשר עם מי שאני חש שאינו מעוניין או מסוגל לסוג התקשורת שלה אני זקוק, הרי לא אכפה את צרכי על אחרים, אז זה לא עניין של פסילה אלא אפילו להפך, התחשבות

 

[גורג42]

אחד הדברים שלמדתי, זה שהרבה גם תלוי בי

ככל שאני מבשיל ומתבגר כאדם, וככל שיכולת ההכלה שלי את האחר עולה, כך גדל מעגל האנשים שאיתם אני יכול למצוא שפה משותפת ואפילו לדבר איתם על דברים (לפחות דברים מסויימים) לעומק.

 

[arana1]

לא מחפש להגדיל את מעגל האנשים שאיתם אני יכול לתקשר

מבחינתי הכלת האחר כוללת גם הבנה והשלמה וידיעה של חוסר האפשרות והצורך לתקשר איתו,
איני מרגיש חייב ומחוייב לתקשר עם כל אחד או עם כמה שיותר אנשים,
גישות כמותיות ממש זרות לזהותי ואופיי,
אם אמצא שפה משותפת עם אדם אחת אהיה המאושר והשמח והטוב שבעולם,
לא נחוץ לי יותר, לא אפשרי לי יותר, לא נכון לי יותר.

זה לא אומר שאני פוסל את אלה שאיני מתקשר איתם, ממש לא, רק אומר ששפה משותפת זה עניין שאין עמוק ומורכב ממנו וההיבט הכמותי הוא פרמטר אחד והרבה פחות מכריע מכפי שנדמה לנ"ט

 

[נתנאל6589881]

אני בעקרון

רוצה שיח רק עם מי שאני רוצה מגע איתו כלומר אדם אחד ולא יותר אבל בימים האחרונים הדרדרתי ואני מדבר גם עם אחרים הרבה הורים רוצים שעזור להם אז אני עונה אני אף פעם לא כותב בעצמי הם פונים עלי וזה קורה .

 

[arana1]

יש הבדל בין כתב לדיבור

וכנראה וכמו שגם עולה מכל הראיות, שכרגיל וכצפוי כל שרלטני המקצוע מתעלמים מהן באלימות, ההבדל הזה מהותי במיוחד לאוטיסטים וכנראה שנוגע ביכולת להסביר גם מהלכי נפש אחרים אצלם, כמו היחס לזיקת הפרט לקבוצה ובכלל.

אלה דברים מורכבים, הכי, שפה משותפת, איך היא נוצרת ולמה, ומה משקל המוסכם והמשתנה, הקבוע והמתחלף ביצירת שפה, ואיך כל זה קשור לגבולות הפרט וליחס בין הריבוי לאחדות.

הלוואי, הלוואי, שימצאו, מתישהו בעתיד הרחוק, חוקרים בעלי שיעור קומה, כאלה הראויים לשמם, במקום המתחזים של היום, שיגלו ולו מעט עניין וסקרנות בריאה, וינסו לברר את הדברים כמהותם, וחבל שאין כאלה בכלל, כי אלה הדברים שנוגעים בסוד הדברים, במהות החיים והזהות, כנראה שבדיוק בגלל זה הם לא מעוררים שום עניין באקדמיה. לצערי.

האוטיסט, כמו שגם אתה יודע ומרגיש וגם מכאן ההתפרצות והשיתוק, חש את החיבור בין היחודי לכללי בצורה שלא סבירה לוגית וקוהרנטית לאדם הנורמטיבי,
ומשום כך גם לא זמינה שפתית,
אז סיוט

 

[גורג42]

גם אני לא. אני מחפש להתפתח ולצמוח כאדם.

זה שהדבר גם מרחיב את מעגל האנשים שאיתם אני יכול לתקשר זה רק בונוס (שלא ממש חזיתי מראש).

ואין בין זה שום קשר לאיזשהו מירוץ כמותי לקשר עם כמה שיותר אנשים. אם היית מצייר גרף של "מספר האנשים מול זמן" שלי, אז היית רואה בו עליות ומורדות. אז זה לא שאני חושב ש"יותר אנשים" זה תמיד יותר טוב.

זה פשוט, שככל שאני מלטש את ההבנה שלי (שזו כמובן עבודה לכל החיים שאינה מסתיימת לעולם), אני לומד להעריך אנשים באור שונה ומדוייק יותר. לפעמים זה מגדיל את המעגלים החברתיים שלי ולפעמים מצמצם אותם. לפעמים זה קורה בגלל תובנה עקרונית כזו או אחרת, ולפעמים בגלל שינוי בצרכים האישיים שלי.

אז אין פה ממש חוקים. כיאה לנושא מסובך ומורכב, אין פה איזשהו אידיאל שניתן לסכם בחצי משפט. אבל עדיין, כמישהו אומר לי שבעיניו אין עם מי לדבר בכל העולם שהוא לא מאמין שקיימת אהבה, זה ברור לי שה"מסננת" של אותו אדם גסה מדי והיא נותנת ליותר מדי זהב לחמוק דרכה.

אגב, אותו ליטוש עצמי בדיוק דרוש גם בשביל למצוא שפה משותפת עם "האחת" שלך. כך שגם אם זה הצורך החברתי היחיד שיש לך, הדברים שכתבתי שווים בדיקה (לדעתי).

 

[arana1]

זה שמבחינתי סוג כזה של הרחבת מעגל לא מאפשר צמיחה

וסביר ואפילו מעבר לסביר שחלק מהותי מההתנגשות הכל כך קשה עם הסביבה המשפחתית והחברה בכלל שכל אוטיסט חווה מיום לידתו נובע גם מהזיהוי הכל כך חד משמעי בין הרחבת מעגל הקשרים והחברים לבין התפתחות וצמיחה,
שיכול להיות, וזה גם הכי קשור למה שהזכרתי קודם כתפישה שונה של "קבוצה" שהאוטיסט דווקא זקוק לאינטימיות וקשר יחודי ומיוחד בשביל להתפתח ולצמוח ולכן ריבוי קשרים דווקא משתק אותו ומאיים עליו ומפריע לו לצמוח ישר כפי שהוא,
עובדה שלכן ממש לא זמינה למוסכמה ולנ"ט.

יש פה ממש חוקים, שאין מובהקים מהם, שמהם אפשר להבין למה דווקא מי שיודע שאין אהבה אבל יש אפשרות ממשית לקיומה נוטה גם לזהות הרחבת מעגל לא רק ודווקא בצורה כמותית אלא יותר עם התרחבות התודעה והנשמה כך שתוכל להכיל צורות רבות בו זמנית.

מי שמשלה את עצמו שיש אהבה בעולם החיות לא יודע מה זה אהבה, זה בטוח, והליטוש זה בדיוק זה, היכולת לזהות מעבר לכמותי את האיכותי.

 

[גורג42]

ידידי, אני לא עוסק ב"סוג כזה" של הרחבת מעגלים

השקעתי משהו כמו חמש-עשרה שנה בהמצאת הגלגל מחדש, בדיוק בגלל שהגישות המקובלות של חברה ליצירת קשרים לא מתאימות לי.

אבל אם נדמה לך שכל מה שאני כותב בעניין זה שטויות, אז סבבה. אני אפסיק לבלבל לך את המוח.

 

[arana1]

זה מה שכתבת

שאתה מתפתח דרך הרחבת מעגל הקשרים שלך, וזו נקודה מהותית מאוד לבעיית הזהות והקיום האוטיסטי, שסובל מהטרדה ואפליה אלימה גם בגלל שזקוק להתפתחות בדרך איכותית ואינטימית יותר מהמקובל

 

[גורג42]

זה לא מה שכתבתי. יש לך בעיה בסיסית מאוד של הבנת הנקרא.