מעצבנים אותי :

[בר אiריין]

<

זה פשוט לא נכון. מצוות תלמוד תורה אינה נוגעת רק למעשה. אין כל ספק שהמעשה הוא העיקר, וגם בלימוד ישנה חשיבות גדולה יותר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אולם יש ערך רב, כנגד כל המצוות, גם בחילוקים ופלפולים.

 

[חיים פרידמן1]

שקר ועבודה זרה ליטאית

יכול אדם לעסוק במה שהוא רוצה. אבל אל ישלה האדם את עצמו שהוא עוסק בתורה הקדושה כשהוא לא עוסק בשאלה "מה ה"א שואל מעמך". תגובותיי בנושא זה יועדו לאטדגי שעוד מכבד את ל' להבדיל ממך שאתה מזלזל בו. משום מה הוא נאלם דום.

 

[בר אiריין]

<<<<<<<<

אם כן לשיטתך התוספות עסקו בעבודה זרה. הרי עיקר לימודם היה בפלפול ולא בהלכה למעשה. אתה מעוות דברים כדי לא לעבור על עקרונות פיקטיביים שיצרת. מה שה' שואל מעמך מורכב מהתפיסה הרחבה של התורה. חלק ניכר ממנה מתמצא בלימוד. תלמוד תורה כנגד כולם. אין זה משנה אם אתה בלומדויס, בשיטת העיון הספרדי, מפלפל כהתוספות או קורא כלי יקר על פרשת השבוע. עיסוק בתורה הוא המצווה החשובה ביותר ביהדות.


אני לא מזלזל כלל בליבוביץ. הוא היה אדם גדול ויקר. חבל על דאבדין ולא משתכחין. אלא שבמה שנוגע לתורה הוא בילבל בין דברים, סרס מקראות, הוציא היגדים מכוונתם, קיצר סבטוחה שלמה. בזה לא אמרתי שכל דבריו הם כאלו. יש דברים שליבוביץ הצביע עליהם שחמקו מעיניהם של גדולי עולם ואת זה אי אפשר לקחת לו.

 

[חיים פרידמן1]

הרמב"ם הוא זה שאמר שהרבה לומדים מכלים את זמנם

החזון איש איש האלוהים הוא זה שאמר שאם אין נ"מ הלכתית לא עושים חקירה. אתם כאן מייצגים את הרב שך שהתייחס לתורה כאל היצירה התרבותית של העם היהודי. ומורנו הגדול שכיוון ש"מטרת מאמר זה וכל שמסוגו היא ידיעת התורה באמת" היה הכי גדול בתורה מאז הרמב"ם, כינה בצדק את מחלל ה' הזה "סתם זקיין מטופש. ומרושע".

 

[בר אiריין]

<

זו עמדת הרמב"ם, ושרי ליה, אך רבנו תם סבר אחרת, והוא נמצא במעמד לחלוק על הרמב"ם ולהיחשב כעוד דעה לגיטימית בתורה. היהדות אינה רק הרמב"ם, גם אם אתה מאוד רוצה שכך יהיה.

 

[חיים פרידמן1]

היהדות לא מעניינת אותי. הרמב"ם צודק.

 

[בר אiריין]

את זה היית צריך לומר מעיקרא

 

[חיים פרידמן1]

וכי שכח שמורנו קרא לזה "ספורט רוחני"

ו"התורה שהפכה לתלמוד תורה" שבזה תלה את הרס העם היהודי ולא בפאתוס למיניו?

 

[אשר אטדגי]

מה ענין המהר"יל להר סיני?

לימוד התורה הוא חובה בפני עצמו, שאינה קשורה לקיום המצוות, שבמסגרתן קיימת גם מצוות לימוד התורה. ההבדל הפרקטי הוא קביעת עיתים לתורה, שזו מצווה מתרי"ג, לבין לימוד התורה, שהוא אקסט טריטוריאלי לתוקף זו, אלא אוטנומי כשלעצמו. שכן גדול תלמוד המביא למעשה, והיכי תימצי לומר גדול תלמוד שמביא למשהו גדול ממנו, אלא על כרחך לומר שיש בו מדילה (והוא הגדול), וכך פסקינן.

הש"ע פוסק שיש לקבוע עיתים לתורה, שזו מצווה בפני עצמה והיא קבועה, וחייבת להיות קבועה שזו הגדרתה. מאידך, קיימת חובה שאינה מוגדרת בזמן ובמקום של לימוד התורה, והיא תמידית, ונדרשת ממי שאמר והיה העולם, וגדולה היא על גדולים, וישגה בה תמיד, בוקר ערב וצהריים, אין לך ראשון ואחרון שלא הזהיר בעניין זה שגסים בו אנשים, ובכל יום יוצאת בת קול מן השמיים ואומרת הזהרו מעלבונה של תורה. להוציא כמובן את החסידים, או יותר נכון את המייסד שלהם שקבע את הדרך אשר ילכו בה, כפי שהובא בשמו הפירוש בספר תולדות יעקב יוסף על דברי ר' מאיר בפרקי אבות - "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה" שאין פשוט ממנו, והנה מגיע הוואטר שהוא ממש דרך חיים מאז ועד היום של החסיד'ש: "והעולה מזה כי ההיות דרצוא ושוב שיוכל ללמוד ולהתפלל בדחילו ורחימו, היינו להמשיך י״ה ע״י ר לאות ה׳ שהוא הדיבור צריך למעט בעסק התורה עד שיחזרו המוחין וז״ש הוי ממעט בעסק היינו בתורה..", שזו הגישה המיסטית תרפויטית פסיכואנליטית חסידית, שבה כל מילת גנאי ובוז שקנר יאמר על יהדות שכזו, אוסיף אלף כנגדה - "יהדות אולקוס", המתעסקת בכאבי הבטן של האדם המאמין ואלוהים הוא טחור מכאיב מרפא . זו אינה יהדות, אלא כמו שאמרנו - יהדות: קבלת עול מלכות שמיים ועול תורה ומצוות בדיבור אחד נאמרו, והחוט המשולש לא במהרה יינתק.

,

 

[חיים פרידמן1]

השאלה היא רק מהי התורה

התורה אינה אלא עשה ואל תעשה. אין שום דבר בתורה חוץ ממצווה העדיפה על שאר המצוות כי היא מביאה אליהם ואין הם מביאים אליה (ואין המעשה מביא לידי תלמוד - רמב"ם).
התיירה כמדיום נפרד ממערך עבודת ה' המקיים את העולם וגורם נצחונות לאפיקורסי צה"ל אינו אלא מאגיה ואלילות גמורה.

 

[אשר אטדגי]

מהי התורה? אינני יודע, אלא מה שחז"ל קבעוה

שכן, אני ביגוד לאחרים, לא מבין, ואינני חושב שאף אחד לא יכול להבין, מהי התורה, ללא שפירושה אלה שנתנו לה תוקף. והם קבעו: עול מלכות שמיים, עול תורה ועל מצוות - משלוש שווה שוקיים (!), שלא ניתן לרבעו.

 

[חיים פרידמן1]

כל מה שיש לו הגדרה פוזיטיבית אינו עבודת ה'!

כל לימוד תורה שיש בה "גאוניות" "פנואמנה" ו"נואמנה" אינה עבודת ה'! וכל קידוש של זה אינו אלא ע"ז. הדבר היחיד הקדוש בתורה הוא חוסר המשמעות של "מבוי סתום" או "שער צהוב דק" וכיוצא. "גברא" "חפצא" "חלות" "כח הטענה" "זיקה" "חזקה" לגיטימיים רק כגדרי חובות העשה ואל תעשה חסרי המשמעות מעבר למצוות ה'.
&nbsp

 

[אשר אטדגי]

שוב אינני יודע מה זה "קידוש", אבל נעזוב לרגע את הביטוי הזה

אם רצונך לומר שעבודת ה' המתגלמת גם בעיסוק תורני, לשם עיסוקו, ולא לצורך תכליתו היא עבודת ה'- הרי זה ודאי.

אם רצונך לומר שעבודת ה' המתגלמת בעיסוק תורני שהוא כשלעצמו, אף ללא נפקות למעשה, אינו עבודת ה' - הבאי דיברת.

ועל כן המשפט שכתבת: "גברא" "חפצא" "חלות" "כח הטענה" "זיקה" "חזקה" לגיטימיים רק כגדרי חובות העשה ואל תעשה חסרי המשמעות מעבר למצוות ה'", איני יודע כיצד לפרשו.

 

[חיים פרידמן1]

התכוונת למה שלדעתך הבאי

חוץ מזה, מה לא נכון בכך שתורה ותפילה צריכים להיות בכוונה לעבוד את ה' ולא בכוונה להידבק ב"שכל" המשפטי מיסטי של "חלות"? תורה ותפילה הם עבודת ה' אך ורק בגלל שאין להם משמעות אחרת.

 

[אשר אטדגי]

נו אז הבאי דיברת.. מה אעשה ואין לב מבין..

אני מניח שאתה מגיע מהמיילייה הזה המייחידים ייחודים, מתקנים תיקונים, מצרפים צירופים, ממתקין הדינים, משפיעים על העליונים, בחוטים מאירים ומזהירים, צינורות יאמרו, סמל"א ישמאילו, אקיצר, יהפכו את עבודת אלוהים, לכנס בעלי מקצוע הומניטארי לתיקון מלכות שדי.

כמה עולה בבקשה תיקון ספירת חסד?

 

[חיים פרידמן1]

חס ושלום. בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי

ושילמתי מחיר חברתי כבד על כפירה בע"ז זו. אבל הזהות בין קבלה לחסידות היא שטחית. דווקא החסידות לא מנסה להשפיע בעליונים כלל. מי שמקיים את העולמות בלימוד התורה הוא דווקא הליטאי. החסיד רוצה להידבק בה' וגם הוא יודע שא"א להידבק בה' כ"א ע"י תומ"צ (תניא).

 

[אשר אטדגי]

החסידות מעולם לא נדבקת בה' למרות שזו הדלקרטיבה שלה

הם לא מבינים את אשר הם סחים, - עבורם להדבק בה' זה להדבק בך האוהב את ה' - מעין לבירנת פסיכולוגי תיאולוגי של אדם מתוסבך (ואין אדם לא סבוך) - אני בהחלט רואה קווים מקבילים בין החסידות לבין עקרון מרכזי בבודהיזם - מעין תרפיה הוליסטית סטואית המביאה לתיקון עולם _להוציא כמוןבן, שהחסידים לא ראו בתרפיה זו הכרח בביטול החומרנות). הם כמובן ידברו על אלוהים, אבל כל כוונתם למעשה תהיה לרפא את נפשם הדוויה והדיאלקטית. הליטאים - מצויים באסקפיזם בנושא הזה. ובין אסקפיזם ליטאי לספירטואליזם פסיכולוגי חסידי - אין אדם חושב (מאמין כמובן) שלא יעדיף את האסקפיזם, שכן באמת אין דרך לעובדו מלבד לימוד התורה וקיום המצוות.

 

[חיים פרידמן1]

אני לא חושב שזה נכון לדבר בסטיגמות

לא הרי החסידות של הברסלבי (שהיא עבודת אלילים גמורה) לחסידות של האיז'ביצאי (שהיא עבודת ה' צרופה) ולא הרי הליטאות של הנפש החיים (שהיא מאגיה) לליטאות של החזון איש (שהיא עבודת ה' צרופה).

 

[אשר אטדגי]

...

אני מקבל את ההערה..

 

[חיים פרידמן1]

כלומר, ודאי שלימוד התורה היא מצווה לכשעצמה

אבל אין התורה אלא ביאור המצוות. זה ה"גדר" של "תורה". לכן הלימוד צריך להיות בכוונה לעבודת את ה' והלימוד עצמו הוא לדעת איזה מעשה נכון בעיני ה'. לכן, גם אם לעולם לא אפגוש מבוי עקום הרי שעצם לימוד הלכותיו (!) מהווה עבודת ה'.