תשובות
א. כל אחד מאיתנו הוא לבדו נקודת המוצא לבחירותיו, ולא משהו שמצוי חוצה לו. הבחירה לבכר את השכל על פני התורה או את התורה על פני השכל היא בחירה של האדם. אולם מרגע שבחרת בתורה, ואחת היא אם זה על פי שכל או על פי אמונה עיוורת, אינך יכול לשנותה כרצונך. ישנם מקורות ועליך להתמודד עמם. התורה אינה מה שאתה חפץ שהיא תהיה. ההפך, עליך להיות מה שהתורה דורשת שתהיה. אם המקורות חושפים שבחי חכמים בסיטונאות, עליך לקבל זאת ואף ללמוד מכך. אני לא אוחז באמונה המייחסת קדושה לצדיקים ותלמידי חכמים. הם בני אדם כמוני וכמוך, והם מועדים לעולם כמוני וכמוך. אולם מי אתה שלא נח לך עם שבחי חכמים שעה שלתורה נח עם זה? איזה משקל יש לדעתך? מבחינת תורה אתה רשאי אמנם לחלוק אף על רבי עקיבא, או על הלל הזקן, אולם לא אתה המכריע אלא הראיות שתציג. הרי כבר אמוראים התבטלו ואמרו אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים. לאור זאת אמור להיות לך פשוט שאנו גללי חמורים.
כשם שלא אלך לרב מתי שעלי לתקן את האופנוע, ברור לך שכל עוד מדובר בעניין דתי, אני אעדיף את דברי רבותינו על פני דברים של הוגים שאינם בעלי ברית. אני רוצה שתסביר לי את דברי רבותינו להלן על פי שיטתך:
שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא(דברים ו, יג) פירש. אמרו לו תלמידיו: רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים [בבא קמא מא, ב].
רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך לב, ומורא רבך כמורא שמים [מסכת אבות ד, יב].
ואמר רבה אמר ר' יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ואמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן: צדיקים, ומשיח וירושלים [...] אמר ר' אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש, כדרך שאומרים לפני הקב"ה [בבלי, בבא בתרא, עה, ב].
ואמר ר' אחא אמר ר' אלעזר: מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל? שנאמר: ויקרא לו אל אלהי ישראל, דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל, ויקרא לו יעקב מבעי ליה? אלא ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל? אלוהי ישראל [בבלי, מגילה יח, א]
דבר אחר, וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב: ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב יוצרך ישראל, ר' פנחס בשם ר' ראובן: אמר הקב"ה – עולמי עולמי, אומר לך מי בראך, מי יצרך: יעקב בראך, יעקב יצרך, ככתוב: בוראך יעקב ויוצרך ישראל [במדבר רבה, בחוקותי לו, ד (נג ע"א)]
אלו דברים חריפים. לא נח לך אתם מן הסתם. אתה רוצה שנוציא אותם מהמקורות? נעלים את זכרם? מה אתה מציע?
נכון, עבודה זרה אסורה בתכלית האיסור על פי תורתנו. לפיכך אדם שמעריץ אדם כלשהו עובר בלאו חמור דאורייתא, וארור הגבר אשר יבטח באדם וכו'. ברם רק אוויל יזהה בין הערצה הגובלת באלילות לבין התאבקות בעפר רגליהם של חכמים. רבותינו המה ומפיהם אנו חיים. אחי, היזהר בדברייך מפני שניכר עליך שהמתינות ממך והלאה. דומני שאתה מאמין שישנם דברים חד משמעיים, ואתה אומר יקוב הדין את ההר. "היה רבן יוחנן בן זכאי אומר: אל תבהל לסתור במות גוים שלא תבנה בידך, שלא תסתור של לבינים ויאמרו לך עשם של אבנים, של אבנים ויאמרו לך עשם של עץ". זכור שלעתים אף דבר שנראה לך חד משמעי יכול להתהפך כחומר חותם, וההקשר יעמעם את המוחלט: "ר' אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר [הושע ד, יז]: חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל משנחלקו מה נאמר בהם [הושע י, ב]: חלק לבם עתה יאשמו" [ספרי במדבר פיסקא מב ד"ה וישם לך].
ב. מתי ראית שכתבתי שאני מסרב להתאים את התורה לאמונת הייחוד? אין תורה ללא אמונת הייחוד משום שזהו עיקרה ויסודה. זה שאתה חושב שאלהי הפאגנים הוא אלהי אבותייך לא אומר דבר על התורה ועל אלהי ישראל, זה אומר רק שאינך חפץ בתורה כי אם בפילוסופיה סכולסטית שאבד עליה כלח. אני מאמין באל אחד, יחיד ומיוחד, שאין בלתו ואפס זולתו. אני מתפלל אל אלהי אברהם. הוא הוא השומע תפילה, ואף מתאווה לתפילתם של ישראל, שחושק בעמו ובכל צרתם לו צר. אתה כופר באל הזה, וברוב טובך אתה מוכן להמשיל את אלהייך באותם משלים שבהם תואר אלי אהובי. הרי אתה יודע היטב שמשה רבנו התעניין בשלילת התארים כבקליפת השום. אסור לזרוק את השכל, אולם שכל ללא כנות וקבלת דברים כהווייתם אינו שווה מאומה.
