מעשה שהיה כך היה...
היום הייתי בת"א לצורך סידורים. כשסיימתי אותם, החלטתי לגשת אישית למרכז למירשם באוניברסיטה ע"מ לחתום על טופס הויתור על לימודי הרפואה (בעקיפין - לטובת כל הממתינים כאן ל'קבלה' מת"א). ניגשתי לאחת המזכירות, שאני מכיר, ושעזרה לי מאד לאורך כל התקופה האחרונה- מיום הרישום, דרך המיונים, התוצאות, והיום- הויתור. לידה, במשרדה במרכז למירשם, יושבת לא אחרת מאשר רבקה חנוכה, שרבות כבר דובר וסופר עליה כאן, בפורום, ובמקומות אחרים. לאחר שסיפרתי למכרתי שהפעם הגעתי אליה לא ע"מ לבקש עזרה, אלא ע"מ לחתום ויתור, ולאחר שהיא הצליחה להתאושש מהשוק הטראומטי שתקף אותה, והסברתי לה למה החלטתי ללמוד בירושלים, היא קמה ממקומה ע"מ להביא לי את טופס הויתור לחתימה. בדרכה אל המגירה בה מצויים הטפסים, פנתה אל רבקה מיודעתנו ואמרה לה: "תראי מה זה, הוא מבטל רפואה...". האחרונה, ללא הרבה התרגשות או עניין, הפטירה בתגובה, כלאחר יד: "נו, אז מה? לא נורא, יש עוד הרבה אחריו". כאן מסתיים הסיפור שרציתי לשתף אתכם בו. ועכשיו למה שאני רוצה לומר בקשר אליו: תגובתה של רבקה, המזכירה האחראית על רפואה, לא ממש משנה מבחינתי, שכן את החלטתי כבר קיבלתי. היא משנה עוד פחות, משום שזו היתה כנראה הפעם הראשונה והאחרונה בה אפגוש אותה. בנוסף, גם הסיפורים ששמעתי על היחס המנוכר והמתנשא לו "זוכים" הסטודנטים באת"א, הן מהסגל והן מחלק מעמיתיהם, אינם מעטים. ועדיין, באיזשהו מקום הפריעה לי התגובה האליטיסטית הזו. כי לא באתי לותר על חוג שהקבלה אליו היא דבר של מה בכך, ולא באתי לותר על חוג שההיצע בו עולה על הביקוש. באתי לותר על ה-חוג, המבוקש ביותר באוניברסיטה. זה שהכי קשה להתקבל אליו. זה שאנשים משקיעים שנה, שנתיים ושלוש מחייהם, תוך שיפורים אינסופיים ואינספור רגעי משבר, כדי להתקבל אליו. אז נכון, לא ציפיתי לתגובה חמה ואיכפתית כמו זו שקיבלתי מהמזכירה שאני מכיר, ונכון שרבקה לא מכירה אותי ולמעשה, אין לה שום עניין בי או במעשיי. עדיין, ציפיתי לתגובה אחרת. לתגובה קצת פחות קרה, קצת פחות מתנשאת, קצת יותר לבבית. בטח לא לתגובה שנשמעת כוריאציה של: "אתה יכול לבטל, אנחנו לא נתרגש. כמוך יש כמו זבל". אח"כ עוד הספקתי לשמוע ממכרתי שאותה רבקה, בכל הנוגע לסטודנטים, היא אישה קשוחה, קרה, בלתי מתפשרת ובלתי מתחברת (וזאת ללא קשר להיותן חברות ועמיתות לעבודה). אני מאד מקווה, בכל ליבי, שמשתתפי הפורום כאן שהתקבלו לת"א, ובחרו ללמוד בה, יווכחו אחרת. אני מאד מקווה בשביל כולם שרבקה, כנציגת המוסד הגדול הזה שנקרא "אוניברסיטת תל-אביב", אינה מייצגת את גישתו כלפי תלמידי רפואה בפרט, וסטודנטים בכלל. בהצלחה לכולכם.
היום הייתי בת"א לצורך סידורים. כשסיימתי אותם, החלטתי לגשת אישית למרכז למירשם באוניברסיטה ע"מ לחתום על טופס הויתור על לימודי הרפואה (בעקיפין - לטובת כל הממתינים כאן ל'קבלה' מת"א). ניגשתי לאחת המזכירות, שאני מכיר, ושעזרה לי מאד לאורך כל התקופה האחרונה- מיום הרישום, דרך המיונים, התוצאות, והיום- הויתור. לידה, במשרדה במרכז למירשם, יושבת לא אחרת מאשר רבקה חנוכה, שרבות כבר דובר וסופר עליה כאן, בפורום, ובמקומות אחרים. לאחר שסיפרתי למכרתי שהפעם הגעתי אליה לא ע"מ לבקש עזרה, אלא ע"מ לחתום ויתור, ולאחר שהיא הצליחה להתאושש מהשוק הטראומטי שתקף אותה, והסברתי לה למה החלטתי ללמוד בירושלים, היא קמה ממקומה ע"מ להביא לי את טופס הויתור לחתימה. בדרכה אל המגירה בה מצויים הטפסים, פנתה אל רבקה מיודעתנו ואמרה לה: "תראי מה זה, הוא מבטל רפואה...". האחרונה, ללא הרבה התרגשות או עניין, הפטירה בתגובה, כלאחר יד: "נו, אז מה? לא נורא, יש עוד הרבה אחריו". כאן מסתיים הסיפור שרציתי לשתף אתכם בו. ועכשיו למה שאני רוצה לומר בקשר אליו: תגובתה של רבקה, המזכירה האחראית על רפואה, לא ממש משנה מבחינתי, שכן את החלטתי כבר קיבלתי. היא משנה עוד פחות, משום שזו היתה כנראה הפעם הראשונה והאחרונה בה אפגוש אותה. בנוסף, גם הסיפורים ששמעתי על היחס המנוכר והמתנשא לו "זוכים" הסטודנטים באת"א, הן מהסגל והן מחלק מעמיתיהם, אינם מעטים. ועדיין, באיזשהו מקום הפריעה לי התגובה האליטיסטית הזו. כי לא באתי לותר על חוג שהקבלה אליו היא דבר של מה בכך, ולא באתי לותר על חוג שההיצע בו עולה על הביקוש. באתי לותר על ה-חוג, המבוקש ביותר באוניברסיטה. זה שהכי קשה להתקבל אליו. זה שאנשים משקיעים שנה, שנתיים ושלוש מחייהם, תוך שיפורים אינסופיים ואינספור רגעי משבר, כדי להתקבל אליו. אז נכון, לא ציפיתי לתגובה חמה ואיכפתית כמו זו שקיבלתי מהמזכירה שאני מכיר, ונכון שרבקה לא מכירה אותי ולמעשה, אין לה שום עניין בי או במעשיי. עדיין, ציפיתי לתגובה אחרת. לתגובה קצת פחות קרה, קצת פחות מתנשאת, קצת יותר לבבית. בטח לא לתגובה שנשמעת כוריאציה של: "אתה יכול לבטל, אנחנו לא נתרגש. כמוך יש כמו זבל". אח"כ עוד הספקתי לשמוע ממכרתי שאותה רבקה, בכל הנוגע לסטודנטים, היא אישה קשוחה, קרה, בלתי מתפשרת ובלתי מתחברת (וזאת ללא קשר להיותן חברות ועמיתות לעבודה). אני מאד מקווה, בכל ליבי, שמשתתפי הפורום כאן שהתקבלו לת"א, ובחרו ללמוד בה, יווכחו אחרת. אני מאד מקווה בשביל כולם שרבקה, כנציגת המוסד הגדול הזה שנקרא "אוניברסיטת תל-אביב", אינה מייצגת את גישתו כלפי תלמידי רפואה בפרט, וסטודנטים בכלל. בהצלחה לכולכם.
