מרגישה צורך לפרוק

  • פותח הנושא JBR
  • פורסם בתאריך

aviavram

New member
טיפול בגיל 21 נשמה

קומי החיים מחכים מחייכים אוהבים לא חסר אקסים תהני מכל רגע יבוא האקס הבא וזה שאחריו ואני בכלל נגד טיפולים אבל אם זה עושה לך טוב אחלה ואם לא העיפי גם אותם וחג שמח
 

גונדרי

New member
אין פרידות קלות... במיוחד חד צדדיות

אין מה לעשות, הכעס והעלבון שלך מובנים. אבל צריך לקחת דברים בפרופורציה ולא לאבד את שיווי המשקל בחיים ( כמו שאת מתארת). אני חושב שאת כועסת עליו שהוא עזב אותך, נקודה. הסיבה שהוספת (לגבי העיתוי הבלתי מתחשב) היא שולית בעייני, היית כועסת עליו גם אם הוא היה עוזב אותך בתקופה הטובה ביותר בחייך... ובכלל, בעייני אין לזה ממש משמעות... פרידה חד צדדית זה דבר ממוטט, כי נשארים עם המון תחושות שליליות, המון שאלות וללא שום תשובות או כתובת לפריקת התסכול. אבל אין מה לעשות. קשר זוגי הוא קשר בין שני אנשים עצמאיים, ולפעמים הרצונות של שני הצדדים לא עולים בקנה אחד. לפעמים גם אחד הצדדים מפליג בפנטזיות בזמן שהצד השני לא מצליח 'לזרום' איתו... הוא רוצה... הוא מנסה... אבל זה לא קורה לו. את השיעור שלך קיבלת, בקשר הבא כבר תיהיי יותר מחושלת ופחות תמימה.... והכוויה של הקשר הזה תשמש לך כראדר עדין לקליטת מצב רוחו\התאהבותו של בן זוגך. בהצלחה
 

JBR

New member
*****הערה*****

כשכתבתי שהטיפול לא עוזר לי - לא התכוונתי שאני שוקעת בדיכאון ולא מצליחה להתגבר. להיפך, אני מתמודדת ומרגישה שהמצב משתפר יותר ויותר. בכל אופן, אני לא מרגישה שלטיפול יש חלק בזה אלא שזה מגיעה בעיקר מתוכי. יש לי תחושה שנוצרה תמונה לא נכונה שאני עוד בתוך המשבר ובדכאון. אז לא- הרגשתי צורך לפרוק את מה שעבר עליי בחודשים האחרונים. אבל אני תוכך כדי התהליך ואני מתמודדת: ימים טובים יותר ופחות- אבל המצב בהחלט משתפר!
 
בקיצור, כל הסיפור השאיר בך...

איזה פצע... ואישית, לא מכיר פתרון יותר טוב לזה מהתנתקות מהבחור וזמן, הרבה זמן...
 

magenta73

New member
הכעס והאכזבה שאת חשה

מובנים. אבל, עם כל הכבוד, את דורשת מהאדם כאן אלטרואיזם מוחלט. שלא יעזוב אותך בדרך מסוימת, בזמן מסוים. למעשה - שיתחשב בך, ומה לעשות מותק, כשנפרדים... מתחשבים בדיוק באדם השני שנפרדים ממנו - מתחשבים בעצמנו... ונכון שאולי הייתם חברים טובים לפני שהפכתם להיות זוג, אבל אז הפכתם להיות זוג, והדברים קצת משתנים בהמשך. וכול עוד לא טוב, את לא יכולה לצפות ממנו שהוא יסגור את פיו עד שאת תהיי במקום "נכון" לעכל פרידה. את באמת דורשת ממנו להרבה יותר מידי... מה גם שפרידות הן אף פעם לא קלות, גם לא לצד שעוזב וזו החלטה שהוא בטח חשב עליה בכובד ראש. אני חושבת שאת לא נותנת לו את הכבוד הראוי לו. הוא סך הכול לא שיקר לך, לא השפיל אותך, לא בגד בך, הוא אמר לך את הסיבה האמיתית, בצורה שקטה ויפה. לדעתי - הוא עשה את הפרידה בצורה יפה, רגישה ובוגרת. ואולי מה שאת עוברת עכשיו זה לא קשור רק אליו, אולי זה גם החששות של פתאום להיות לבד, אחרי שאת כל החיים בזוג, אולי זה חששות לקחת אחריות מלאה על חיים, וללכת לכיוון עצמאי, לגמרי, וכן, תהליך התבגרות בו את מחויבת להסתכל על עצמך ולא על אחרים. או על בן זוג... בקשר לטיפול, קודם כול 5 פגישות זה לא הרבה. בהתחלה מגששים וכו', ולוקח זמן לראות את התמונה הגדולה, מה גם שטיפול הוא לא תרופת קסם שאת באה, מתיישבת על ספה , אומרת כמה משפטים ו"פוף", פתאום הכול מסתדר. לא. בכדי שטיפול יעזור צריך הרבה אומץ, לפתוח דברים, להסתכל על דברים, יותר עמוקים ממה שאת מודעת אליהם, וזה לוקח זמן. גם המחשבה שטיפול הוא משהו לא חיובי בטח לא עוזרת להמשך הטיפול. בגדול - הייתי מציעה לך, מעבר לטיפול, להתחיל משהו שאת רוצה ולא עשית מעולם... אם זה קורס יוגה/קורס צילום/איור וכו', משהו שיעניין אותך וימלא אותך. וחיבוק :)
 

JBR

New member
אני יודעת את מה שאמרת

כמו שעניתי לאולדי- אני יודעת שהכעס שלי הוא לא הגיוני. אני יודעת שהוא לא אמור להיות איתי אם הוא לא אוהב אותי ולא טוב לו בקשר. אבל, כמו שהוא חשב רק על עצמו. אני חושבת רק על עצמי- אני הייתי מעדיפה שהוא ישתוק ויחכה שאני אגיע לאותה המסקנה. או לפחות שיכין אותי לזה טוב יותר ושייתן רמזים מקדימים. אני גם יודעת שזה לא הגיוני ושזאת דרישה מוגזמת. הכעס הוא רגשי ולא רציונלי. כנראה שהזמן יעשה את שלו... אני גם חושבת שבאיזשהו מקום- כשהפניתי את הטענות שלי כלפיו והפגנתי את הכעס שלי בקול- הרגשתי שאני לוקחת מעט מהשליטה שנלקחה ממני ומגדירה לו שאני לא רוצה אותו בחיים שלי בגללי. לפחות אני מודעת למה שאני עושה
בקשר לטיפול- אני יודעת. אני צריכה להתאזר בסבלנות 0קצת קשה לי עם הפעולה הזאת): אני משתדלת נורא... בקשר לקורסים- אני חושבת על זה מהרגע שזה נגמר ועוד לפני- מתחילת המשבר. הבעיה היא שאני במסגרת תובענית שלא מאפשרת לי לקחת קורסים מלבד בימי שישי- ולא הצלחתי למצוא כאלה... (אולי לא חפשתי מספיק טוב!)
 

magenta73

New member
אני מקווה שאת מבינה

שזה קטע של אגו. הוא עזב לפני שהבנת, לפני שאת עזבת אותו. הוא לקח ממך שליטה. החוצפן!!! זה לגמרי אגו שמדבר, לא רגש. את לא כותבת פה שאת מתגעגעת, שאת אוהבת. את כותבת כמה הוא לא בסדר שבישר לך את זה ככה, כרעם ביום בהיר. את גם כותבת שאת ידעת שזה כביכול לא זה, ושזה עמד להיגמר בכול מקרה - לפחות לך היתה תמיד תחושה שכזו שזה יכול להיגמר בכול רגע נתון. אז הדבר היחיד שהשתנה פה זה משחקי הכוחות - את חשבת שאת בשליטה, שאת ביחד איתו, אבל גם יכולה ללכת, כשיהיה לך נוח, והנה פתאום הוא זה שקם והלך - כנגד כל הציפיות שלך. ולכן את מרגישה מרומה. מותק, בקשר יש שני אנשים. לא רק אחד. ואף אחד לא באמת מחזיק במושכות, גם אם זה כביכול נראה כך לעין... לכן כל העסק הזה לפעמים מפחיד, כי הוא לא תלוי רק בך, ברצונות וברגשות שלך... יש שם עוד עולם גדול ומלא ושלם, שנקרא הזוגי שלך. ובטח שיש קורסים בימי שישי, במיוחד קורסים של כושר/התעמלות/תנועה. לכי לכול חדר כושר קרוב למקום מגורייך וקחי תוכניה.
 

JBR

New member
מסכימה עם כל מילה

זה לא שאני לא מתגעגעת (לגבי האוהבת- היו ספקות תוך כדי הקשר, אז עכשיו הם אפילו יותר גדולים); אין ספק שהאגו הוא הגורם העיקרי שפגוע... אממ כן! אני צריכה לעשות את זה... עוד חודש אני מתחילה לקבל משכורת נורמלית - נעשה את זה אז
 

טל קר

New member
טיפול יכול להיות מצוין, צריכים רק

להיות כל מיני פרמטרים של התאמה (בינך לגישה, בינך למטפל/ת), אחרת הוא יכול להיות גם פול גז בניוטרל.
 

JBR

New member
איך אפשר לדעת

אם הבעיה היא הכימיה ביני למטפל?
 

aviavram

New member
לדעתי רק תחושה פנימית שלך או אם תחל

תחליפי ותנסי אחר אבל אני עדיין חושב שמשהוא תומך ומחבק יעשה נפלאות גדולות יותר חג שמח
 

cheshire9

New member
מטפלים (רעים) זה לפעמים כמו התמכרות

אם אחרי 5 פגישות לא טוב לך - תנסי אחר. יש כל מיני גישות ותצטרכי ללמוד קצת את הנושא - מה יותר מתאים לך. ואני חושב שכדאי שתצאי גם לדייטים ותכירי אנשים - אפילו רק בשביל הניסיון.
 
למעלה