אז תחושתן שלהן, של בעלות העניין, לא משנה, בסופו של יום?
משנה רק התפיסה המוסרית שלך לגבי מהות העניין? האם מדובר בהן או בך?
הקו הזה של טיעון מזכיר לי טיעונים של ח"כים ממפלגות דתיות שרוצים להחמיר את האיסור על עבודה (של יהודים, כמובן) בשבת. תמיד כשזה עולה, מועלים הטיעונים ה"סוציאליים", על כך שהעסקה בשבת היא ניצול חמור של עובדים מסכנים ואומללים שעושים מהן עבדים כביכול כשגורמים להם לעבוד בשבת, אני בטוחה שהם מדבריםמתוךהערכיםשהםמאמינים בהם, ותמיד אני חשה את האטימות שבדבר. בנוסף לכך שאני יודעתיפה שאין בעיה לתת לעובד שעובד בשבת יום חופש במהלך השבוע, שזה כבר ויכוח אחר, רלוונטי מכך לענייננו אני עוד זוכרת יפה איך בתקופה של קריסה כלכלית, ממש הצילה אותי העבודה שעשיתי אז בשבת, שבה שילמו לי על משמרת 150%. בימי חול היו משלמים לי שכר מינימום, כמובן. והייתי צריכה אז כל שקל. בכלל לא הייתי רוצה שיבואו ו"יצילו" אותי מהגורל האכזר הזה, ואם מישהו היה מודיע לי שזה שאני רוצה את העבודה הזאת בשבת ומודה עליה הזאת לא אומר שאני לא מנוצלת ובניגוד לרצוני צריך להציל אותי מעצמי ולהפסיק את זה, הייתי מן הסתם מרגישה שהוא פשוט פטרוני ואטום מאוד כלפי, שהוא לא באמת רואה ממטר אותי ואת הקושי והצורך שלי, ולא מכבד אותי ואת בחירותיי וצרכיי, אלא רואה איזו מטרה מוסרית-לשיטתו, שפועלת בחיים שלו ולא שלי.
