למה היא מפתיעה? גם חנות הספרים צריכה לשרוד
זו הייתה חנות גדולה ותוססת והיו הרבה ספרים. זה לא היה לוקח קצת יותר זמן, זה היה נמרח על כל היום, בוודאי כשיש תוך כדי כך לקוחות לשרת וצריך להפסיק את תהליך הסידור כל רגע. וגם אני הייתי צריכה לשרוד אז.
אנשים - שכירים ומעסיקים - עובדים קשה, בכל מיני מובנים. ניהול שוק עבודה לא יכול להיות מבוסס רק על הטבות בלתי פוסקות לעובדים וראיית האינטרס שלהם לבדו. זה נשמע מאוד יפה, אבל זה לא עובד ככה, ומדינות שבהן היה נהוג סוציאליזם מסוג זה בשנות ה-70 וה-80 מיתנו אותו והקשיחו את החוקים כלפי מועסקים בדרך זו או אחרת (וזה לא אומר שהן עברו לקפיטליזם פרוע). כמו כן, בחלק מאותן מדינות רווחת ממילא תרבות של חריצות ואחריות אישית שאיזנו את גישת ה"רק המועסק קיים".
בעיניי, הגישה שלך מאוד דיכוטומית ומתעלמת מהמציאות שבני אדם - מכל צדי המתרס - חיים בה ונתקלים בה.
ולגבי הניקיון, מספרים ובכלל: בהחלט יש מי ששעתיים ביום יגרמו לו לכאבי גב גם בתנאים "משופרים", ואלה לא מעט אנשים. ניקיון מאלץ את האדם לעשות תנועות מסוימות, תנוחות מסוימות, ולא יעזור בית דין. ויש מי שלא. כמו שהבהייה במסכים שהכאיבה לעיניים שלי כל כך, לא תזיז למישהו אחר. וגם סחיבת ערימות הספרים לא גרמה לכל העובדים בחנות לכאבים שגרמה לי. יש מצב שלרובם היא לא גרמה לזה, ויש מצב שמה שנראה לך כמובן מאליו ואפילו מפתיע אותך שמישהו חושב אחרת - לא לסחוב ערימות של יותר מ-2-3 ספרים - נראה למישהו אחר כמו צרכים מיוחדים לגמרי. החוק לא יכול להקיף את המצב הפיזי והחולשות והחוזקות של כל אחד. וכאן ניתן לחזור לנושא: הריון, שנראה לך כמו פגיעה פיזית בלתי נמנעת שנמצאת בקטיגוריה אחרת לגמרי מכל פגיעה של מאמץ פיזי, דווקא נראה לחלק מהנשים האחרות כאן כמו לא כזה ביג דיל, אם שומרים על תנאים מסוימים. מי יקבע?
זו הייתה חנות גדולה ותוססת והיו הרבה ספרים. זה לא היה לוקח קצת יותר זמן, זה היה נמרח על כל היום, בוודאי כשיש תוך כדי כך לקוחות לשרת וצריך להפסיק את תהליך הסידור כל רגע. וגם אני הייתי צריכה לשרוד אז.
אנשים - שכירים ומעסיקים - עובדים קשה, בכל מיני מובנים. ניהול שוק עבודה לא יכול להיות מבוסס רק על הטבות בלתי פוסקות לעובדים וראיית האינטרס שלהם לבדו. זה נשמע מאוד יפה, אבל זה לא עובד ככה, ומדינות שבהן היה נהוג סוציאליזם מסוג זה בשנות ה-70 וה-80 מיתנו אותו והקשיחו את החוקים כלפי מועסקים בדרך זו או אחרת (וזה לא אומר שהן עברו לקפיטליזם פרוע). כמו כן, בחלק מאותן מדינות רווחת ממילא תרבות של חריצות ואחריות אישית שאיזנו את גישת ה"רק המועסק קיים".
בעיניי, הגישה שלך מאוד דיכוטומית ומתעלמת מהמציאות שבני אדם - מכל צדי המתרס - חיים בה ונתקלים בה.
ולגבי הניקיון, מספרים ובכלל: בהחלט יש מי ששעתיים ביום יגרמו לו לכאבי גב גם בתנאים "משופרים", ואלה לא מעט אנשים. ניקיון מאלץ את האדם לעשות תנועות מסוימות, תנוחות מסוימות, ולא יעזור בית דין. ויש מי שלא. כמו שהבהייה במסכים שהכאיבה לעיניים שלי כל כך, לא תזיז למישהו אחר. וגם סחיבת ערימות הספרים לא גרמה לכל העובדים בחנות לכאבים שגרמה לי. יש מצב שלרובם היא לא גרמה לזה, ויש מצב שמה שנראה לך כמובן מאליו ואפילו מפתיע אותך שמישהו חושב אחרת - לא לסחוב ערימות של יותר מ-2-3 ספרים - נראה למישהו אחר כמו צרכים מיוחדים לגמרי. החוק לא יכול להקיף את המצב הפיזי והחולשות והחוזקות של כל אחד. וכאן ניתן לחזור לנושא: הריון, שנראה לך כמו פגיעה פיזית בלתי נמנעת שנמצאת בקטיגוריה אחרת לגמרי מכל פגיעה של מאמץ פיזי, דווקא נראה לחלק מהנשים האחרות כאן כמו לא כזה ביג דיל, אם שומרים על תנאים מסוימים. מי יקבע?
