משהו שכתבתי. מי מזדהה?
לא ידעתי לאן לנצלש, אל תצלבו אותי בבקשה >< אם יש צורך- תצרפו את זה לאנשיהו.. כרגע כתבתי את זה בבלוג שלי ושל אן.. אני חייבת לפרוק ואני רוצה לחלוק את זה איתכם.. אני אשמח לשמוע דעות. "יופי.. נכנסתי לדיכאון. נמאס לי שאנשים כל הזמן מקבלים את הקרדיטים שלא שייכים להם בעצם. לפעמים אני פשוט מתגעגעת לימים שבהם הלהקה לא הייתה כ"כ מפורסמת בארץ, התקופה שהיו בה כאלו שאו אהבו אותה, או לא הכירו אותה בכלל. ובתקופה הזו שבה ההערצה כאן הייתה תמימה, כשרק היה בלוג מעריצים אחד של קלרה וקומונה מגובשת בתפוז. התקופה בה התאהבתי בלהקה- כשזה לא היה כל כך מזמן כשחושבים על זה. התקופה בה ההערצה שלי כלפיהם הייתה..הערצה. זה מה שגרם לי להביא אותם לארץ. כיום יש שאוהבים באובססיביות- או שונאים. אלו שבאמצע כנראה או סובלים במיוחד או מבסוטים לגמרי. אלו שבאמצע עוזרים בכל דבר. יש מי שמקבל את ה"תהילה" שלו- ויש את מי שלא. אני רוצה לעשות לי סיכום של הרגעים הטובים והמבאסים שהיו לי בכל חצי השנה הזו- אבל אני צריכה ללכת ללמוד למבחן.. ויש לי חפירה בנושא, פשוט.. נמאס לי כבר להיות החזקה.. נמאס לי להיות זו שמעודדת את המעריצות.. נמאס לי משאלות כמו "מה את מגנה על ליטף ואביב?!" או "באמת לא מפריע לך שהן מקבלות חבילה מדיויד יוסט?!" תשימו אתכם במקומי. אני רק בוכה כל הזמן.. לא בגללן- בגלל הכל. אני עושה מה שאני יכולה. אפילו חיים רייכנטל מייבש אותי, ומי כמוהו יודע כמה אני רצינית- אם אתה קורא את זה חיים- אני מודה לך על כך שהמלצת עליי להפקה ושנתת את הטלפון שלי לאנשים, אבל ממך- איש חשוב, ציפיתי שתדע מי היה כאן כשלא הכירו בלהקה, מי קידם בכל מה שהוא יכל לעשות כאן בארץ את הלהקה, בלי כסף, בלי הורים- רק מעריצים. מעריצים. ויש לי ולאן תמיד כ"כ הרבה מה להציע.. אתה יודע כמה עזרנו לך?.. ללהקה?.. לנו?.. למה דווקה אותנו, ואני מדברת על בנות כמו: אן, קטיה וקאסי למשל- שהיו כאן מההתחלה בכל תחום שקשור ללהקה, שוכחים ועוברים לאלו שבולטים יותר, לאלו שמפורסמים יותר.. התמיכה שלכם מאוד מחממת את הלב.. אבל אתם יודעים, עכשיו כשהאתר בארץ הופך להיות לאט לאט יותר רשמי, לא מפחידה אותי ההצלחה שלו, כי היא נעשתה במטרה אחת שמגבשת את כולנו- טוקיו הוטל- ובטח לא משהו אישי נגד המנהלות, שאני איתן בקשר ואתם רואים בעצמכם. אני חוששת שכשהמעריצות שיפסיקו לאהוב פה את הלהקה, לא יהיה יותר מי שיגיד: "לרה, אן ו- (תבחרו בנות) היו כאן ועשו הרבה בשבילינו!!" והקרדיטים- שכבר עכשיו נעלמים (בעיתונים ממשיכים לפרסם דברים מאכזבים טיפה)- יעברו לאחרים.. ואני מדברת על אלו שלא מגיע להם. אלו שכן אז מן הסתם- "שאפו". ו.. כמו שאמרתי לכם.. אני צריכה לזוז.. אז כל מה שאני מפחדת ממנו, וכל מי שבעצם הייתה חלק בהיכרות של טוקיו הוטל עם מעריצות ארץ ישראל, הוא: שישכחו אותנו =/ נ.ב- אם אתם באמת מעוניינים לדעת "מה עשינו" שאני כ"כ מתבכיינת, זה אמנם מביך- אבל נעשה רשימה :S מתנצלת על הפריקה.. זה בסך הכל חלק קטן ממה שיש לי להגיד." מה דעתכם?..
לא ידעתי לאן לנצלש, אל תצלבו אותי בבקשה >< אם יש צורך- תצרפו את זה לאנשיהו.. כרגע כתבתי את זה בבלוג שלי ושל אן.. אני חייבת לפרוק ואני רוצה לחלוק את זה איתכם.. אני אשמח לשמוע דעות. "יופי.. נכנסתי לדיכאון. נמאס לי שאנשים כל הזמן מקבלים את הקרדיטים שלא שייכים להם בעצם. לפעמים אני פשוט מתגעגעת לימים שבהם הלהקה לא הייתה כ"כ מפורסמת בארץ, התקופה שהיו בה כאלו שאו אהבו אותה, או לא הכירו אותה בכלל. ובתקופה הזו שבה ההערצה כאן הייתה תמימה, כשרק היה בלוג מעריצים אחד של קלרה וקומונה מגובשת בתפוז. התקופה בה התאהבתי בלהקה- כשזה לא היה כל כך מזמן כשחושבים על זה. התקופה בה ההערצה שלי כלפיהם הייתה..הערצה. זה מה שגרם לי להביא אותם לארץ. כיום יש שאוהבים באובססיביות- או שונאים. אלו שבאמצע כנראה או סובלים במיוחד או מבסוטים לגמרי. אלו שבאמצע עוזרים בכל דבר. יש מי שמקבל את ה"תהילה" שלו- ויש את מי שלא. אני רוצה לעשות לי סיכום של הרגעים הטובים והמבאסים שהיו לי בכל חצי השנה הזו- אבל אני צריכה ללכת ללמוד למבחן.. ויש לי חפירה בנושא, פשוט.. נמאס לי כבר להיות החזקה.. נמאס לי להיות זו שמעודדת את המעריצות.. נמאס לי משאלות כמו "מה את מגנה על ליטף ואביב?!" או "באמת לא מפריע לך שהן מקבלות חבילה מדיויד יוסט?!" תשימו אתכם במקומי. אני רק בוכה כל הזמן.. לא בגללן- בגלל הכל. אני עושה מה שאני יכולה. אפילו חיים רייכנטל מייבש אותי, ומי כמוהו יודע כמה אני רצינית- אם אתה קורא את זה חיים- אני מודה לך על כך שהמלצת עליי להפקה ושנתת את הטלפון שלי לאנשים, אבל ממך- איש חשוב, ציפיתי שתדע מי היה כאן כשלא הכירו בלהקה, מי קידם בכל מה שהוא יכל לעשות כאן בארץ את הלהקה, בלי כסף, בלי הורים- רק מעריצים. מעריצים. ויש לי ולאן תמיד כ"כ הרבה מה להציע.. אתה יודע כמה עזרנו לך?.. ללהקה?.. לנו?.. למה דווקה אותנו, ואני מדברת על בנות כמו: אן, קטיה וקאסי למשל- שהיו כאן מההתחלה בכל תחום שקשור ללהקה, שוכחים ועוברים לאלו שבולטים יותר, לאלו שמפורסמים יותר.. התמיכה שלכם מאוד מחממת את הלב.. אבל אתם יודעים, עכשיו כשהאתר בארץ הופך להיות לאט לאט יותר רשמי, לא מפחידה אותי ההצלחה שלו, כי היא נעשתה במטרה אחת שמגבשת את כולנו- טוקיו הוטל- ובטח לא משהו אישי נגד המנהלות, שאני איתן בקשר ואתם רואים בעצמכם. אני חוששת שכשהמעריצות שיפסיקו לאהוב פה את הלהקה, לא יהיה יותר מי שיגיד: "לרה, אן ו- (תבחרו בנות) היו כאן ועשו הרבה בשבילינו!!" והקרדיטים- שכבר עכשיו נעלמים (בעיתונים ממשיכים לפרסם דברים מאכזבים טיפה)- יעברו לאחרים.. ואני מדברת על אלו שלא מגיע להם. אלו שכן אז מן הסתם- "שאפו". ו.. כמו שאמרתי לכם.. אני צריכה לזוז.. אז כל מה שאני מפחדת ממנו, וכל מי שבעצם הייתה חלק בהיכרות של טוקיו הוטל עם מעריצות ארץ ישראל, הוא: שישכחו אותנו =/ נ.ב- אם אתם באמת מעוניינים לדעת "מה עשינו" שאני כ"כ מתבכיינת, זה אמנם מביך- אבל נעשה רשימה :S מתנצלת על הפריקה.. זה בסך הכל חלק קטן ממה שיש לי להגיד." מה דעתכם?..
