תקשיבי...
אני יודעת מה עשיתן, אני נכנסת לבלוג יום יום, ואפילו עשיתי מנוי, אבל אני לא צריכה אותו, כי אני נכנסת לבד. אני מעריצה אותם מאז שראיתי את מונסון בMTV, פחות מחצי שנה. אני פוחדת שאני אפסיק לאהוב את הלהקה, מאוד. אני פוחדת שזה שיגעות חולף, אפילו עוד יותר. ואין לי מושג איך היה פעם, אבל אני עדיין מעריכה אותכן מאוד. מה שרציתי להגיד הוא, שהלוואי שהייתי מכירה אותם מלפני זה, הלוואי והייתי בימי הפריחה של הקומונה שלהביא אותם לארץ היה בגדר חלום בלבד, אבל כל העניין הזה, שאתן כל זמן דואגות להדגיש כמה טוב היה פעם, גורם לי(ואני בטוחה שלעוד בנות) להרגיש לא נעים. אני יודעת שזו לא הכוונה, אבל זה פשוט נותן הרגשה של אי שייכות, כאילו שאתם מעדיפים שאנחנו לא נכיר אותם, וזה קצת פוגע. מצטערת שאני פורקת, אחרי הכל זו הפריקה שלך, ואני יודעת כמה שזה מעצבן, אבל הלוואי ויכולתי להזדהות. כי אני? לא יכולה . מה שנותר לי לעשות, הוא להגיד שזו תקופה והכל יעבור, ולמסור לך את תנחומיי שאת מרגישה ככה. אני מעריכה אותכן מאוד, ומוסרת להם את כל האהבה שבעולם. מצטעת רק שאני לא יכולה להזדהות איתך.