משהו שריגש אותי מאד אתמול.

mummy

New member
מי אמרה שם משפחה ולא קיבלה?

הנה גם אני מגיעה... (מה חשבתן שלא?
) אמנם בקושי, עם הלשון בחוץ (בכל זאת, 32 ראיונות כבר מאחרי (!) נשארו לי עוד שניים ושתי עבודות להגיש; ואז אני מוכנה ללדת
). אבל מכיוון שאני כמובן לא יכולה להתעלם מדיון בנושא שכזה - הנני כאן. חוץ מזה שמדובר בך - לוליק יקירתי, ואני כמובן - כמו שאת יודעת - מאד מאד שמחה בשבילך. בעצם, קבלי תיקון: בשבילכם, כולם - יותם, אבא שלו, את וכל הצאצאים והצאצאות שבדרך. וגם בשביל כל הנשים בכלל - אלו של היום ואלו שעוד יגיעו - שככל שיותר א/נשים יעשו מה שאת עושה, אולי באמת יגיע היום שבו לא לכולן יהיה כל כך מובן מאליו שיש רק אופציה אחת, שהיא לא במקרה (ממש לא במקרה) האופציה שבה רק האישה צריכה לוותר על חלק משמעותי מאישיותה. ואני מאלה שמאמינות ששם המשפחה שלי הוא לגמרי חלק ממי שאני - גם בשביל עצמי, וגם בשביל אנשים אחרים שמכירים אותי ומזהים אותי באמצעותו לא רק ברמה הטכנית בירוקרטית, אלא הרבה מעבר לזה. ואם כבר טכני ובירוקרטי - שתי תשובות לשתי שאלות שעלו כאן (מי שיש לה עוד סימני שאלה בנושא - עוד לא הבנתם שאני זו הכתובת לשאול?
):
על פי החוק - במשך שנה אחת בלבד אחרי מועד רישום הנישואין - מותר לעשות איזה שינוי שרוצים בשם המשפחה (שימי לב: רק משפחה, לא פרטי), וזה נחשב כ- "שינוי שם בעקבות נישואין" ולא נספר במסגרת שינויי השם שמותרים פעם בשבע שנים. אחרי השנה הזו כל שינוי שם, מתבצע במסגרת פרוצדורה כללית של "שינוי שם" (פרטי, משפחה לא משנה) והשינוי הזה אכן מותר רק פעם בשבע שנים <ושלי, את ו-י' כבר שם לגמרי; אם וכאשר י' יחליט לשנות שם משפחה, הוא נופל בקטגוריה הזו). בכל מקרה, בכל שינוי שם במשרד הפנים - לא לשכוח להביא גם דרכון וגם תעודת זהות, אחרת לא מבצעים את השינוי.
שינוי שם של ילדים זה משהו הרבה יותר מסובך. מהרגע שהילד נרשם בפעם הראשונה, בבית החולים או במשרד הפנים, כל שינוי שרוצים לעשות - אם פרטי ואם משפחה - יעשה אך ורק בבית משפט! צריך להגיע, להגיש בקשה ל"שינוי שם של קטין", ויש כמובן אגרה שצריך לשלם. שני ההורים צריכים לחתום שהם מסכימים. אולי אפילו שניהם צריכים להגיע, ויכול מאד להיות שתדרש גם פגישה עם עובדת סוציאלית שתרצה לבדוק שאין כאן ניסיון להונות מישהו (את אחד ההורים, את המדינה, או כל רעיון ביזארי אחר). זה נשמע מאיים אבל פגשתי כבר כאלה שעשו את זה, וזה לא כל כך נורא.
 
../images/Emo45.gif מסכימה איתך לגבי האופציות.

אחרי שאני והאקס התחתנו בקפריסין - משום מה היה לי ברור שאני צריכה את השם משפחה שלו (שם מזעזע) הלכתי למשרד הפנים ושינו לי את השם ואז התחלתי לבכות ולא הצלחתי להפסיק הרגשתי כאילו לקחו חלק ממני וזרקו אותו... אני זה שמי ושמי כולל גם את שם משפחתי שכולל היסטוריה ארוכה ומשפחה נפלאה שאני גאה להיות חלק ממנה. לבטל ככה את שמי - זאת הייתה טראומה בשבילי. 7 חודשים אח"כ - עזבתי אותו ואת שם משפחתו...
 

mummy

New member
../images/Emo4.gif זה מזכיר לי

שהרבה מהנשים שאני מראיינת (על הנושא הזה בדיוק) מזכירות באופן ישיר או עקיף את הקשר שעושים הסובבים אותן בין לקחת את השם שלו, לבין מידת המחויבות לקשר. כלומר שמי שלא בוחרת להחליף את השם שלה ולקחת את שלו במקום, כאילו לא מתחייבת לגמרי לנישואין. ולהפך? כנראה שלא בהכרח... ובטח שלא תמיד. אם בכלל
 

lulyK

New member
תודה, מאמי (תרתי משמע)

אני כבר רואה בעיניי רוחי את התגובה של י' כשהוא ישמע שהוא צריך לקחת יום חופש בשביל זה
 

הגרי3

New member
מאמי, הוספת שם נכנס בקטגוריה של

שינוי השם? כלומר, אם אני מבקשת להחזיר לשמי את שם נעורי שהושמט לפני כארבע שנים, אני צריכה לחכות עוד 3 שנים?
 

mummy

New member
כן אבל לא

הוספת שם הנעורים שלך לשם המשפחה זה שינוי שם לכל דבר; אבל בהנחה שאת השם של ע' לקחת על עצמך לאחר הנישואין, וזה נעשה במסגרת "שינוי שם לאחר נישואין" לא אמורים לספור לך את זה הפעם ההיא כשינוי שם כללי, כלומר את לא צריכה לחכות עוד 3 שנים. מקווה שהסברתי את עצמי נכון. בכל מקרה, כעורכת דין (מבריקה, אבל זה לא קשור) - את יכולה בקלות אני מניחה לראות בעצמך את לשון החוק "חוק השמות תשטז- 1956" ולקחת אותה איתך למשרד הפנים למקרה שהם יחליטו אחרת ויעשו לך פרצופים - לצערנו הם נוטים לעשות מה שהם רוצים בהרבה מקרים, בלי קשר למה שקבע המחוקק (ראי את כל אלו ששינו להן את השם באופן אוטומטי, מה שהחוק בפרוש לא מחייב). חוץ מזה, אני חייבת להוסיף שאני מאד מתגעגעת. ומחכה בכליון עיניים למחר
 

הגרי3

New member
גם אני ותודה על התשובה (עכשו אין

מנוס מלשבת, לחשוב ולהחליט מה לעשות בעניין).
 

בימבילי

New member
סליחה!

"האופציה שבה רק האישה צריכה לוותר על חלק משמעותי מאישיותה". קראתי נכון? אני מסכימה איתך רעיונית שאשה בהחלט לא צריכה לוותר או להפוך לקורבן. אבל את מציגה את זה כאילו כל מי שבוחרת באופציה הזו עושה את זה מקורבנות ולא מתוך החלטה מושכלת ואמיתית עבורה. האם חופש הבחירה הוא לא הרעיון המרכזי?
 

mummy

New member
לא. הדגש הוא על המילה אופציה.

מלשון אופציות. כלומר שיהיו יותר מאשר אופציה אחת, שכשהיא רק אחת אפשרית, היא כבר לא אופציה. היא הדרך היחידה שיש. אי אפשר לבחור. חופש הבחירה הוא בהחלט הרעיון המרכזי. ואני מצטערת אם הבנת את מה שכתבתי ככתב אשמה נגד כל מי שבוחרת אחרת ממני. זה ממש לא מה שאני חושבת, ואני חייבת לומר שחזרתי לקרוא את מה שכתבתי ואני מתקשה להבין איפה את מבינה שאני חושבת שמי שבוחרת היום באופציה הזו "עושה את זה מקורבנות ולא מתוך החלטה מושכלת אמיתית עבורה". מה גם שכאמור לא דיברתי על היום, ועל הבחירה בזה מתוך מגוון של אופציות, אלא על מצב שבו זו הדרך היחידה האפשרית ואין אחרות לצידה, ואז אין מה להשליך מזה על נשים שבוחרות מתוך החלטהמ מושכלת ואמיתית עבורן. ויחד עם זאת - גם מי שבחרה כך מתוך החלטה מושכלת אמיתית עבורה, בחרה בסופו של דבר לוותר על החלק הזה באישיותה. זה תאור מצב די עובדתי של הבחירה שלה. יכול להיות שהחלק עליו ויתרה הוא לא משמעותי בשבילה. יכול להיות שמעולם לא היה. אבל היה שם חלק, והוא איננו עוד. זו זכותה לוותר עליו, ואני יכולה בהחלט להבין נשים שבוחרות את זה, בדגש על הבוחרות. אני לא יכולה להבין נשים שעושות את זה בלי לעצור אפילו לשניה ולחשוב על המשמעויות שנגזרות מכך - אבל זה כבר כנראה נושא לדיון אחר. ובכל מקרה, אני בשום מקרה לא מאמינה "בבחירה מתוך קורבנות" - כתבתי על זה פה לפני שבוע או יותר באחד משרשורי המטפלות ומס ההכנסה, והשילוב בין עבודה לקריירה: אין דבר כזה לדעתי בחירה מתוך קורבנות. אני לא מאמינה שמישהי בוחרת להיות קורבן. כשאת קורבן, את בד"כ כזו כי לא באמת יכולת לבחור במשהו אחר (בהנחה שמצבך הנפשי תקין כמובן).
 

סם2

New member
אבל האם משמעות השם -

*שם משפחה* לא בעלת חשיבות כל שהיא? השם הזה לא בא להגדיר אותי כאישה. הוא בא לאחד את האנשים שמרכיבים את התא המשפחתי. לי לא היו הרבה תהיות כששיניתי את שם המשפחה, למרות ששם נעורי מיוחד ומקסים וזה של ג. סתמי משהו. זה בא מתוך שלמות וקבלה של הסטטוס החדש. יש משהו יפה בעיני כשיש שלט על הדלת ובו כתוב משפחת X ותו לא. בלי מקפים בלי ריבוי מילים/שמות שמעוררים סימני שאלה, פשוט משפחת X. חוץ מזה, אם אני מנסה לחשוב כמה דורות קדימה, בהנחה הזויה שכל צאצא יקח את שמות שני הוריו וימשיך בדרך בה בחרו, נראה לי שתוך שלושה דורות, שם המשפחה עלול להפוך למשפט ארוך ומיגע. ועם כבר בסמלים עסקינן, לא מזמן, התפתח אצלנו דיון סביב טבעת הנישואין, שאותה אני כמעט ולא עונדת. ג לא הבין למה (עד להריון לא הסרתי אותה). מאז הולדת אני לא מוצאת בטבעת משמעות חיובית. אני מרגישה היא סוג נחות של סימון. בעיני העובדה שאני אמא של הבת שלו חזקה יותר מכל חתיכת זהב מסוגננת על האמה.
 

mummy

New member
בהחלט בעלת חשיבות

מסכימה איתך מאוד בעניין המשמעות של השם. אבל כמו שזה כרגע, המשמעות בעיני היא לא רק שזה "השם של המשפחה" אלא שזה "השם של המשפחה שלו" - כי זה אכן השם של המשפחה שלו, הגרעינית המקורית שלו או המורחבת, זו שעל פי שיטת הסימון הנוכחית - את והצאצאים שתביאי יחד איתו תצטרפו אליה, במחיר של ויתור על הקשר/שייכות למקורות שלך עצמך ושל משפחתך שלך, שהיתה שלך לפני שהכרת אותו. ממה שאני רואה, ברוב המקרים, גם מי שמתקשה לעשות את המעבר הזה בהתחלה, עם הזמן מתרגלת לכך שהשם הזה שהוא כאמור שלו ושל המשפחה שלו, הופך גם להיות השם של המשפחה שלה, ושזו המשפחה שלה. לא במקרה, זה קורה יותר בקלות אחרי שנולדים הילדים. עניין השני שמות, מקפים וריבוי המילים כמשהו שנתפס לא מתאים למלא את המשוואה "משפחת X-Y" זה עניין של הרגל, של נורמה. של מה שמקובל. שבין עוד הרבה דברים מכתיב את מה שנתפס כיפה, נעים לשמוע, לא צורם באוזן. יש הרבה חברות ותרבויות בעולם שבהם נהוג לשאת שני שמות משפחה, ואפילו יותר (ספרד, חלק ממדינות דרום אמריקה, ובמזרח הרחוק בכלל מדובר על עולם אחר; בחלק ממדינות מזרח אירופה יש בכלל שיטת שמות שבה לכל אחד מבני המשפחה הגרעינית יש שם אחר, סיומת שמזהה את המיקום שלך במשפחה ככה שלאח ולאחות אין את אותו שם בדיוק). ומה שיפה זה שהשיטות ה"מוזרות" האלו עובדות ליותר מדור אחד - ולכן הטיעון של "מה יעשו הילדים שלנו כשיתחתנו אם ניתן להם שני שמות" הוא בעיני טיעון לא מספיק חזק כדי לא לעשות את זה. הילדים שלנו ימצאו פתרון (שיקפצו לספרד למשל ויקבלו השראה). בואו נסמוך עליהם שיוכלו לעשות את זה. בואו ניתן להם את ההזדמנות לבחור מה להיות, ולא נחליט בשבילם שהם יותר של <המשפחה של> אבא, ופחות של <המשפחה של> אמא. לעומת זאת, מה שתקף יותר כטיעון נגד בעיני זה שהילדים שלי (שנושאים שני שמות אם זה לא היה ברור עד עכשיו
) יהיו יוצאי דופן, כי לרב הילדים בגיל שלהם אין שני שמות משפחה. ואני לא מתעלמת מהאפשרות שזה עשוי לגרום להם בשלב מסוים של החיים אי נוחות. שזה יסמן אותם כאחרים. אבל אני חושבת שיהיו עוד כמה דברים שיקרו להם בגלל מי שאני ומי שאבא שלהם (ואני מקווה בסתר ליבי שגם בגלל מי שהם בעצמם יהיו ... אבל זה כבר תלוי בהם) שלא דומים לבחירות אחרות שעושים הרוב או כולם. זה מי שאנחנו, ולתוך זה הם נולדו, לטוב ולרע. יש דברים שחשובים לי, פחות מאשר לאחרים. יש בחירות שאני עושה והורים אחרים לא. אני רק מקווה שלאורך השנים אני אצליח להסביר להם למה בחרתי ככה בשבילם, שהם יבינו מה עומד מאחרי זה, ויסכימו איתי שזה אכן היה שווה את אי הנוחות (ואולי בכלל היא לא תהיה כל כך משמעותית, כמו שלנו, שרגילים כל כך לשם אחד, זה נראה כרגע). ואם לא, תמיד הם יוכלו להחליף לשם אחד, אחר, שונה ככל שיהיה. זו בהחלט תהיה זכותם.
 

mummy

New member
ועוד דבר בעניין הטבעת החסרה

אני מאד מזדהה עם כל מה שכתבת. גם אני הורדתי את שלי כמה חודשים אחרי הלידה ומאז לא הלכתי איתה. לא ממש התחברתי אליה גם קודם, אבל זו תהיה תמימות מצידי להגיד שרק בגלל זה היא ירדה. ברור לי לגמרי למה זה קרה אחרי הלידה. כמובן שחשבתי (גם) על זה הרבה (...) ומה שאת כתבת כאן בהחלט קולע בול. זה מתחיל מהמשמעות של הטבעת בשבילי עם עצמי, כסמל לקשר שלי עם בן זוגי. קשר שחווית הלידה וההורות משנה אותו באופן עמוק - ולכן גם את הדרכים שבו הוא מסומן ו/או את הרגשות שלי לגבי הצורך לסמן אותו. אבל לדעתי זה לא רק זה. עם כל הצער שבלהגיד את זה, ובכך להודות שחשוב (גם לי) מה חושבים עלי כולם
- אני חושבת שלפני הלידה היה משהו חשוב לי בלציין לפני כל העולם שהתחתנתי. וזה בדיוק מה שעושה הטבעת על האצבע. הרי לא היה לי קל למצוא אותו
עברתי הרבה מכשולים בדרך (ההורים שלי לדעתי כבר התייאשו) וממילא כבר לא הייתי כל כך צעירה... ובחברה כמו שלנו שבה החשיבות של חתונה והקמת משפחה כל כך מרכזית, להתחתן זה בפרוש סוג של הישג ראוי לציון. משהו שיש להצהיר עליו קבל עם ועדה. ואני בתוך עמי אני חיה. גם אני כנראה רציתי/הרגשתי צורך ל"השוויץ" שעשיתי את זה. שלא יחשבו חלילה שמשהו איתי לא בסדר. הנה אני, כמו כולם. כל מיני דברים שאת כבר לא צריכה להצהיר כשיש לך ילדים - כי זה כבר לגמרי שיא הנורמליות. ואולי אפילו יותר מזה, זה כבר לא כל כך משנה אם התחתנת או לא - העיקר שיש לך ילדים
 

סם2

New member
מסכימה איתך לחלוטין

אצלי הטבעת ניצנצה בגאווה כמין סימון של "אני בסדר, התחתנתי"(גם אם בגיל מאוחר יחסית) ועכשיו, כשאני כבר אמא, ברור שאני ממש ממש בסדר. סטנדרטית. אבל זה לא רק חיצוני. ז"א, גם ברמה הזוגית זה נתפש אחרת.יצרנו יחד פלא וזה חזק ומשמעותי ומחייב והופך את הכל הסמלים לטפלים. בסוגריים אני חייבת להודות שלאחרונה, במפגשים עם אנשים חדשים, שאלו אותי לא פעם אם אני חד הורית. מעניין אם זה בגלל העדר טבעת.
 

mummy

New member
../images/Emo2.gif חד הורית? ועוד אנשים חדשים?

אני מנסה לדמיין את הסיטואציה שבה השאלה הזו עולה עם אנשים חדשים. כמה חוצפה צריך בשביל להעז לחטט ככה. הם עצרו שם, או שהתעניינו בעוד אספקטים של חייך הפרטיים? אוף. זה ממש מעצבן אותי. ואם זה קשור באמת להעדרה של טבעת, זה אפילו עוד יותר מעצבן אותי. כי זה כבר אומר שהמבט שלהם הלך לאצבע שלך כדי לחפש אותה שם, כי זה כשלעצמו נראה להם רלוונטי למשהו בכלל ולהם בפרט. כמה טמטום וכמה חוסר גבולות. מעצבן, כבר אמרתי?
 

סם2

New member
אנשים חדשים בעבודה

גיליתי שזו מין דרך של קבלנים/ספקים להסתחבק אחרי שהם בודקים טוב טוב מה הבחורה מבינה.
 

מאז

New member
מזדהה

לי היה מאוד חשוב שכולנו נישא את אותו שם משפחה (ומאמי, קראתי מה שכתבת על תרבויות אחרות, וייתכן שאם הייתי באותה תרבות אחרת זה לא היה חשוב לי, אבל במצב הנוכחי זה מאוד חשוב לי. אגב, כמו שאם את היית בתרבות אחרת, אולי השארת שם נעורייך לא היה כל כך חשוב לך...). השם של הבחור הרבה יותר מוצלח משם נעורי, כך שלא ניסיתי אפילו לדבר על לאמץ את השם שלי (לא שזה היה עוזר...) וגם לא היה טעם לשנות לשם שלישי. ומכיוון שהיה לי חשוב שיהיה לכולנו אותו שם, אימצתי את שמו בלי להוסיף לשם נעורי. ובסדר לי עם זה (יש לי עוד המון מלחמות פמיניסטיות אחרות)
 

mummy

New member
אם הייתי חיה בתרבות אחרת ההיא

שם נעורי היה נשמר ממילא, כבררת המחדל. כי זה מה שכולם עושים, נושאים שני שמות משפחה. לא הייתי חריגה ולו בקצת, ואף אחד לא היה מרים גבה כל פעם שהיו מבינים שאני עדיין עם שם הנעורים שלי - מה שממילא כבר לא היה בכלל "שם נעורים" כי זה לא שהוא תקף רק ל"נעורים" (ולא נכנס עכשיו למה זה הנעורים האלה בדיוק, שמתי שהם נגמרים אני אמורה להחליף אותם לשם אחר = להתחתן. אני לפחות התחתנתי הרבה אחרי שהנעורים שלי נגמרו..) כמו שכבר אמרתי, אני בעד מגוון אפשרויות ושכל אחת תבחר לעצמה מה שמתאים לה. ואני שמחה בשבילך שבסדר לך עם הבחירה שלך. כאמור, אכן לא חסרות סוגיות על סדר היום הפמיניסטי (שהן לא בהכרח מלחמות לטעמי, אבל זה כבר דיון אחר). ואם באחת (או יותר) מהן תצטרכי עזרה - אני כאן אם תרצי
 

עמית@

New member
אח.. אומרים נעורים יש בעולם...

היכן נעורי? תהיה מעניינת התזה שלך
 
למעלה