משה רבנו ורבנו משה - על התארים

[בר אiריין]

כמובן

הרי ה"אני" אינו פנומנלי כלל. כל ביקורת התבונה הטהורה עניינה להראות את ה"מבנה" של ההכרה הטראנסצנדנטית. זו הסיבה, או הטעם, שבעקבות קאנט שופנהאואר יכול היה לייחס לאני/ נואומנה רצון עיוור.

 

[פיקסעלע]

"תארי האל שונים מהותית מהתארים

שלנו" כלומר חסרי מובן. למה לגבב מילים חסרי מובן?

 

[בר אiריין]

עליך

להיות סמוך ובטוח שאני יודע היטב מהו חוסר מובן מבחינה לשונית. הרי גם "מצוי שלא בתוקף מציאות" זה גבב דברים חסר מובן, ובכל את אתם דבקים בו בכל מאודכם. אגב, הביטוי "תארי האל שונים מהותית מתארינו" אינו ביטוי שלי אלא של רבי חסדאי קרשקש, הגדול בהוגי האמונה היהודית בכל הדורות, שמבחינה תורנית ולוגית כאחד עלה על כולם.

 

[חיים פרידמן1]

בשביל הרמב"ם שחשב שהמציאות היא מקרה

יש לזה מובן.

 

[kaner91]

אין

דיבור על העולם כמכלול הוא נונסנס, גם בלוגיקה מודלית.

 

[פיקסעלע]

קרשקש

כפילוסוף ייתכן והגיוני שעלה על הרמב"ם. אולם גדלותו של הרמב"ם הוא באמונתו.

 

[בר אiריין]

הרמב"ם

גדול בהכל. אין דבר שהוא נגע בו ושהוא לא הוציא ממנו את המיטב. עפר לרגליו. אך אין לזה שום שייכות לנושא הנידון. הביקורת של קרשקש פשוט מוטטה את כל מפעל האדירים של הרב. דבריו מזוקקים, עקביים, יפים, ותואמים להפליא את מכלול המקורות. הפילוסופיה של קרשקש זו יהדות במיטבה, ללא סיגים וקוצים.

 

[אשר אטדגי]

ג'יהאד

בר אוריין.. קראתי את דבריך בכמה דוכתין, וכינוייך ייאתה לך (ואגב אינני מוצא חיסרון "בטרחנותך" כי אם יתרון) אך דבריך אלו, המעוררים אותי לג'יהאד תורני, מגלים את אשר נלאיתי למצוא בכל דבריך, אשר חשדתיו מקדם.

ר' חסדאי קרשקש, ראשונים כמלאכי שרת, קאטלונים כמלאכי מרכבה, משרידי דור דעה, אשרי עין ראתה אלה, מוטט "את מפעל האדירים של הרמב"ם"?? מה איתך, לעזאזל? הטחו עיניים מראות שווא? ועיניים חכמות ייקראו?

סובייקטיבויותך כלפי קרשקש (ואני מסיק זאת מכורח ההדגש על המילה "יפים" ודוק) העבירה אותה על דעתך?

בניגוד לרבים, לפי מה שעברתי ביממה האחרונה על חלקים משמעותיים מארכיון פורום זה ועל דבריך ודבריהם של אחרים, מלמדים אותי כי ככל הנראה (וזה סייג לצורך מליצה גרידא) אינכם מכירים כלל את תורתו של הרמב"ם, אלא את הגותו בלבד, ומכאן נבעו מצפוניו ובאושיו.

אעיד שמיים ויוסדי ארץ, אם אחד מכם נשאתי אשר מכיר הלכה אחת בי"ד החזקה בהלכות תמורה ואת השגותיו של הראב"ד, הכסף משנה, הגר"א, ר' חיים מבריסק, ר' אלחנן וסרמן, ר' שמשון שקאפ, האבי עזרי, ר' איסר זלמן מלצר, אינטלקט מבהיל "פרסי נובלי" של ממש, אשר ניסו להבין בהלכה זו בהלכות תמורה, בחירת מילה בדבריו. ניואנס. לא משפט. לא סתירה. בחירת מילה. כמה קולמוסין, עלים ומגילות נכתבו על אותה בחירת מילה בי"ד החזקה בהלכות תמורה? בהלה של ממש.
ר' חסדאי קרשקש קריא?
ביושבי בספסלי בית מדרש,טרם שניתי ופרשתי והייתי קשה מכולם, נדרשו לי ולחבריי שבועות שלמים להבין הלכה אחת מהלכותיו, והנה חדשים מקרוב באו, אשר לא שיערום אבותיכם, אשר לא שנו הלכה, ומורה נבוכים במדבר להם, ויביטו חסיד (חסדאי?) ויאמרו קדוש אשר ימוטט?

ועתה לא ברמז כי אם בנגלה: ההבדל בין הרמב"ם לקרשקש הוא פשוט. וכמה שהוא פשוט, ככה עמוק הוא. אם מורה נבוכים לרמב"ם הוא מתודיקה אמונית, הרי שתורת ר' חסדאי היא דיאלקטיקה אמונית. ומי שלא מבין את ההבדל? צו לערנען.

נ.ב

עתה אבין את תשובתו של הרב שך אליי עת ששאלתיו על בעיות אמוניות שונות שעלו לי משכלי הדל (תעשו את האינטרפטציה בעגה האשכנזית אם תרצו): "דעת תורה, זה ראשית הלוכה, דעמלט (אחר כך) השקופה". ובתרגום חופשי: "קודם תדעו מהי יהדות, אחר כך תדברו אודותיה".

מה שמזכיר לי, אנאלוגית, את הקדמתו של המש"ך חוכמה (ר' מאיר שמחה הכהן מדוינסק), שידועים לכם חיבתו של המהרי"ל (מורנו הרב ישיעיהו לייבוביץ') כלפיו. למרות שכתב את המש"ך - פירושו על התורה לפני ה"אור שמח" - פירושו על הרמב"ם, הוא פרסם אותו אחריו. וכשנשאל מדוע עשה זאת? שהרי ראשונים קודמים. ענה: "שמא יאמרו תוהה אני". במשמעו כפי האמור לעיל.

 

[u r i el]

למה כוונתך בקביעה

שמבחינה תורנית עלה על כולם ?

על עוצמתו הלוגית לית מאן דפליג.

 

[בר אiריין]

כוונתי

לתשובות ההלכתיות ולשיטה של הרב. ישנן תשובות הלכתיות שלו שנשמרו בתוך שו"ת הריב"ש [רסט, רפז, רצ, שעב, שעו, שעט, שפ, שפז, שצד, שצה, תמז ועוד כמה], וכן בספר החשוב "נימוקי יוסף" [למשל בבא בתרא כג, א. וראה אצל זאב הרווי בספרו "ר' חסדאי קרשקש" בהוצ' זלמן שזר, 2010, עמ' 17]. מתשובות אלו ניתן לעמוד על גישתו ההלכתית.

רבי חסדאי הוא נצר של שיטת הפסיקה הקטלאנית. זו שיטת פסיקה ספרדית, שנוצרה משילוב שיטת הרי"ף עם הפלפול של בעלי התוספות. לאמור, מה שאצל התוספות בא כפלפול שימש את הספרדים בפסיקה הלכה למעשה! יוצרי השיטה הם הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א וכו'.

רבי חסדאי - כתלמידו המובהק של הר"ן [שהיה מגדולי הפוסקים הספרדיים ואחד מגדולי ההוגים של הפילוסופיה הדתית-מדינית], וחברו של הריב"ש לספסל הישיבה, ולמעשה מנהיגה הבלתי מעורער של יהדות ספרד - הביא שיטה זו עד לפסגתה הגבוהה ביותר. לא רק עיון בתשובותיו מעיד על כך. הן על פי מקורות פנימיים [עדויותיהם של ריב"ש, המהר"י אלבו, ראובן בן הר"ן ועוד] והן על פי עדויות מן החוץ [בית מדרשו של הר"ן היה ממוקם כ-500 מטר מהמכללה של הפרנציסקנים, וישנן תעודות הקושרות את פעילותו בחצר המלוכה עם פעולותיו של ברנאט מטג'י] ידוע כי רבי חסדאי היה פוסק הלכתי מבהיל.

 

[u r i el]

תודה.

 

[אשר אטדגי]

חסרי מובן זה גבב מילים?

למעשה רוב הדברים שאנו עוסקים בהם בפורום זה, לפחות הרוב המכריע - הם חסרי מובן, וזכות גדולה בידינו שאנו מבינים שהם חסרי הבנה. ולמעשה ניתן לומר, כי רוב העיסוק שלנו בפורום זה, הוא כמה אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים. ואל ייקל הדבר בעיניך, זה דבר גדול מאוד!.

 

[kaner91]

מעניין

ראוי לציין שיש עוד הרבה קשיים (מבחינה לוגית-לשונית) בתיאוריה התאילוגית הזו מלבד אלו שציינת.
החל מהבעיה בניתוק מושגי בין התכונות הנפשיות למעשים הפומביים (אלו קשורים בתנאי אינדבידואציה ושיום (התרגום הצולע לnaming) וקירטריון של מצבים נפשיים) עבור בשיקולי תחשיב של לוגיקה פורמלית ועד בעיות שימוש קונקרטיות (למשל שמושגים באים תמיד בזוגות, מה שעליו אי אפשר להגיד מבחינה לוגית שהוא איננו אין גם דרך להגיד שהוא נמצא).

מצפה לעוד חיבורים

 

[בר אiריין]

<<

הסבר את כוונתך בבעיה של ניתוק מושגי בין תכונות נפשיות למעשים פומביים, שיום וכו'.

 

[kaner91]

אני מכוון

לתיאוריה הרואה את הקשר בין תכונות נפשיות לבין מעשיו של נושא התכונות כסיבתי במקום לוגי.
התיאוריה הזו איננה קוהרנטית ולכן הבניין שמימונידס ניסה לבנות עליה נופל מאליו.
המעשים הפומביים מהווים קריטריון שימוש תקין לייחוס תכונות נפשיות ולכן הם אלו הקובעים את התכונה הנפשית מבחינה לוגית.
מנקודת ראות זו אין אפשרות לנתק מושגית בין 'שם' לקריטריון שימושו שהוא *תמיד* חיצוני.

 

[kaner91]

צ"ל לשימוש תקין

 

[u r i el]

הפסקה האחרונה בדבריך שלעיל נקטעה.

והדברים ידועים. דווקא מתוך מובאה זו ניתן ללמוד על בחינה כלשהי של מידת ההמשכיות של " היהדות ההיסטורית " של ליבוביץ אלא שבעולם של חז"ל מצאנו את דבריהם בבחינת "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם" ואילו ליבוביץ "משחק אותה" טוטאלי, קיצוני.

וראה ר' נחמן מברסלב "מעשה ממלך עניו" וכן "מנורת החסרונות".

 

[רועי החושב]

כדי להתייחס לשאלת התארים

יש לצאת מהשיח הפנים דתי ולתפוס את הדת כמחוללת סדר חברתי בלי שום הנחת יסוד שיש לדת איזשהו קשר לאמת.
ההתפלפלות הזו אצל הרמב"ם על השלילה ועל חיוב התארים שאינו אלא שלילת תארים גרועים, אין היא, מבחינה זו, אלא דיסקליימר שנועד לאפשר למערכת לבצע איתחול ע"פ דרישה ולנציגי הדת להשתמש בקביעות פוזיטיביות על האל כדי לחולל השפעה בעולם שאזניו כרויות ללשון האלילות, כאשר הם יכולים לבטל בכל רגע את קביעותיהם הפוזיטיביות.
הדיאלוג ההיסטורי-טקסטואלי המתמשך בין תארים לאי תארים אינו אלא רצף של מצבי טיעונים רטוריים, ואין לו שום קשר ללוגיקה.
אי אפשר להביא את הניגוד הדיאלקטי הזה לידי פיתרון לוגי כפי שנדמה שאתה חותר לעשות מכיוון שהניגוד הזה הוא בדיוק מה שנחוץ לדת כדי לשלוט. שני מצבי הטיעונים נחוצים כתקפים בזמנים שונים.
במילים אחרות- הדת משקרת. יש בה סתירה מובנית שנחוצה לקיומה.

 

[בר אiריין]

אני

מאותם אנשים שמאמינים באלהים ומאמינים שהוא נתן את התורה על ידי משה.


מבחינה היסטורית אתה טועה. הדיונים הסכולסטיים לא היו מעולם רטוריים, אלא לוגיים במובהק. זה שזה מגוחך לדון על ידי לוגיקה על תאולוגיה ועל דברים שאין לתפיסה אנושית שום נגיעה בהם זה דבר אחד, וזה שממשמעותה של תאולוגיה היא דיון לוגי בתכנים אלו זה דבר אחר.

הדת לא נועדה לשלוט, כפי שסבר שפינוזה השקרן. הדת היא היא השחרור. אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

 

[רועי החושב]

חירות ושליטה

אינם בהכרח ניגודים. לו היית מעמיק יותר ב"שפינוזה השקרן" היית אולי יכול להיזכר בקביעתו היפיפיה שאין האדם התבוני בן חורין אלא בתוך חוקי החברה.
לפיכך אין כל סתירה בין הטענה בדבר חירותו של מי שעוסק בתורה לבין הקביעה העובדתית שהדת היא מכשיר לשליטה בהמון.
העוסק בתורה חופשי *מכיוון* שהדת היא מכשיר לשליטה בהמון!