משפטי מטפלות בבתי הילדים בקיבוץ
"עד החתונה זה יעבור" - אומרים לאחר שקיבלתי מכה, בגילאים מ-א-ד צעירים (תמיד חשבתי שמעניין מה קורה אחרי החתונה, אז זה כבר לא כואב כשמקבלים מכה? כי אין יותר למה לצפות) "לא זורקים אוכל, יש ילדים רעבים בהודו שלהם אין אוכל" (ואני לא הבנתי איך אפשר לשלוח את האוכל עד להודו, הוא בטח יתקלקל בדרך) "להבא אני אסטיר לך"
משפט תמוה של מטפלת שלנו בכיתה א' שעד היום אני לא מבינה מי נתן לה לטפל בילדים לאור ההכרות הבוגרת שלי איתה. לרוב אחרי המשפט הזה נותרנו המומים. ויש עוד רבים וטובים שכבר הוזכרו כאן