אני רוצה להקצין משהו כאן..
אם יש לך חברה שבעלה מתייחס אליה כמו זבל, משפיל אותה, מכה אותה, בוגד בה ועוד דברים כאלה, והיא נשארת שם ( כמו הרבה נשים מוכות) אז אפשר לראות זאת כ"הסכמה"? יכול להיות שהיא לא יודעת שיש למי לפנות ,יכול להיות שהיא אולפה כל כך טוב שהיא לא מסוגלת לראות אופציה אחרת. אז מה, אז לא תנסי לפקוח את עיניה כדי שתביןבדיוק מה היא עושה? אז נכון שזו דוגמא קיצונית אבל היא נועדה להמחיש שגם "הסכמה" יכולה לבוא שלא מרצון חופשי מוחלט. דוגמא נוספת - בבית חרדי לא אוכלים חזיר. כבייכול זה נראה שזה כי בני המשפחה החליטו מרצון חופשי לא לאכול חזיר, אבל אז צריך לקחת בחשבון את התנאים והחינוך שהוטמע בהם מילדות שמבטיח ייסורי גהינום למי שכן יאכל, אז איזה מין "הסכמה ובחירה חופשית" יש כאן? אם אני רואה מישהו או מישהי במצב שלא נראה הוגן על פניו, אני חושבת שזכותי המלאה לשאול אותו או אותה למה הם במצב הזה, ולעזור לו/לה לנתח באובייקטיביות את הסיבות שהביאו אותו למצב זה, וכן להביא לידיעתו/ה את האופציות הנוספות הקיימות. אם לאור כל זאת, ולאחר נטרול כל ההשפעות האפשריות, עדיין הבחירה נשארת אותה בחירה, אז אפשר להסכים שזו "הסכמה מרצון חופשי". ( דןגמא נוספת - נגיד שבני הזוג "הסכימו" שהאישה נשארת בבית והגבר עובד. על פניו זה נראה בחירה חופשית. אחר כך מסתבר שהאישה מרוויחה הרבה פחות בגלל ששכר הנשים נמוך יותר , ולכן "משתלם" יותר שהיא זו שתישאר בבית. האם זו באמת היתה הסכמה חופשית?
