ירדתי לעומק דעתך.
ובכל זאת, מספר השגות:
- יש נונקונפורמיזם מהסוג הטוב, ויש מהסוג הרע. מן הסתם שלא התכוונתי לסוג בו אנשים חושבים שהתנהגות וולגרית וגסה היא הדרך להשיג דברים בחיים (ולדאבוני, זו התנהגות שמאפיינת נתח רחב מאוד מהתרבות הישראלית, ועל כן יש להוקיע אותה מכל וכל).
- יש להאמין בצדקת הדרך, ויש לחשוב שכל מה שאתה אומר\עושה הוא נכון. בעוד שאמונה בצדקת הדרך (כשהדרך היא דרך ישרים, כן?) היא מקובלת, החשיבה השנייה היא זו הנקראת "מגלומניה", וזה, לעניות דעתי, מה שאתה מתאר. זאת בניגוד לאדם ה"סטנדרטי", אשר לפי תפיסתי הוא צריך להיות בעל מחשבה כזו: באם ראה פרט או חברה שלמה מתנהגים בצורה השונה לצורת ההתנהגות המקובלת עליו, הוא יתהה למה והאם זה נכון (תאוריית התודעה קראת לזה?). מכאן והלאה, ההחלטה בין אם להתיישר עם הנורמה, צריכה להיות תלויה בדברים בהם הוא מאמין, ולא בגלל שמישהו אחר עשה את זה.
- אין הכוונה שלי לעורר אנרכיה ולקרוא ולנונקונפורמיזם. תפיסת "המצב בו כולם טועים - ואתה צודק, הוא הרבה יותר נדיר" אומנם ריאליסטית, אך ניסיוני המצער מעיד אחרת. לדאבוני הייתי כבר עד למצבים בהן "הליכה אחרי העדר" הייתה שלילית, וברובה התבססה על הטלת מורא, שימוש בדמגוגיה וקיצוניות, אשר לצערינו, יש בכלים אלה בכדי להניע אנשים חלשים ללכת אחרי העדר.
המצבים האלו אינם נדירים(אולי "לא שכיחין). במצב ספציפי אשר בו הייתי חלק ממסגרת מסויימת, כל המסגרת זולת אני, הלכה כלפי מטרה אחת, אך כאשר שאלו לדעתי, והעזתי לצאת נגד העדר ולצעוק שהמלך הוא עירום, ראיתי איך האמצעים של הפחד והרטוריקה מתפוררים אל מול ראיית האמת והצדק - התוצאה הייתה: מספר מעמיתיי למסגרת אזרו עוז בעקבותיי והבינו מהי הדרך הנכונה.
ולסיכום, להיזהר ממוסכמויות חברתיות. לא לשכוח שבסוף הן מתחילות מאדם אחד, מחשבה אחת. בני אדם הם חלשים ונוטים ללכת אחרי אחרים, אפקט העדר מאפשר לנו שלא לקחת אחריות על ההחלטות והדעות שלנו, ולכן הבחירה הזו היא כל-כך פשוטה.
.