תשובות
"הנזירים התאילנדים" – זו הכללה. הכללה הנה שימושית מרחוק ובלתי שימושית מקרוב, ולכן כאשר אדם נמצא בתאילנד זה יהיה מאוד לא מעשי להתייחס לכל התאילנדים כאיש אחד. יחד עם זאת, כאשר אנו בישראל אני יכול לומר שהתאילנדים ככלל אוהבים מאוד את הרעיון שאנשים מערביים-למראה הנקראים בתאילנדית פָרָנְג, באים
אליהם ללמוד
מהם על הבודהה
שלהם. "פְּרַא פָרָנְג" כלומר נזיר "אירופאי" הוא קוריוז שמתנהגים אליו בכבוד אבל לא כל כך ברצינות (אלא אם הוא מאוד-מאוד וותיק ודובר תאילנדית). עד כאן ההכללה.
בכל תרבות אנשים עושים הבחנה בין "משלנו" ובין "זר". לכן לא היתה לי כל צפיה שאדם שאינו נראה כמו תאילנדי ואינו דובר תאילנדית ואינו קורא שלטי הכוונה בתאילנדית ואין לו מושג על קודי ההתנהגות התאילנדיים יתקבל "כאחד משלהם".
***
התנאים הפיזיים והמנטליים היו אכן מאתגרים, אם כי הבעיה לא היתה דווקא היער. הסתדרתי איתם כשהבנתי שבדיוק בשביל האתגרים האלו הגעתי למקום.
***
וודאי שהמנזרים אינם משקפים את תורת הבודהה, הם משקפים את התרבות המקומית שהיא גם ווריאציה כל-שהיא על הבודהיזם. ושוב – זוהי הכללה. כאשר מתבוננים במנזרים מקרוב, בכל התבוננות שכזו רואים משהו אחר, לא בהכרח מה שראית אתה.
הסנגהה (הקהילה) שמשקפת בנאמנות את הדהרמה שלימד הבודהה היא אותם אנשים המתרגלים היטב: אלו המתרגלים ישירות למטרת ההארה, המתרגלים מתוך תובנה, המתרגלים מתוך יושרה פנימית.