נזיר בודהיסטי אמיתי מתארח בפורום מדיטציה

[הקוסמת הורודה2]

אתה לא חושב שקטיעת השרשרת דורשת

אנרגיה?

 

[בן טל-שחר]

כל דבר דורש אנרגיה.

אפילו ההתבוננות הראשונית על העניין.
שלא לדבר על ההתבוננות העמוקה, הבשלה, האוהבת והנוכחת שעליה דיברתי.
זו שגורמת לדברים לנשור בלא מאבק.

מצד שני, התבוננות כזאת היא מסוג הדברים שמעניק הרבה יותר אנרגיה מכפי שהוא צורך.

"קטיעת השרשרת" היא אשליה; אין שרשרת אמיתית לקטוע. זהו רק תיאור ציורי. כאשר אני נמנע מלגעת במתג ההפעלה של הטרקטור, כך שהוא לא מתחיל לנסוע וגורף את האבנים ואחר כך מעביר אותם למגרש הסמוך, שם מוכרים אותם לסוחרי הסמים שאחר כך משתמשים בכך כדי להפיץ עלונים מגמתיים בבית-הספר, "קטעתי שרשרת" אך לא בזבזתי שום אנרגיה, להיפך. בסך הכל לא הפעלתי את המתג. לא הייתי צריך להילחם בסוחרי הסמים ובטרקטור. אין מאבק.

 

[הקוסמת הורודה2]

תודה על התשובה החכמה אבל

לא יודעת.
יצא לי להתבונן על עצמי לא מזמן ההתבוננות עצמה לא דרשה הרבה אנרגיה אבל הרבה סבל
נגרם לי מלראות את ההרגלים הלא טובים שלי מהצד. ממש סבל קיומי.
לגבי הקטיעת שרשרת מה שתיארת לדעתי זו אינה דוגמא טובה שכן אני דיברתי יותר על שרשראות התנהגויות
של האדם עם עצמו. אם מישהו אוכל יותר מידי ורגיל לעשות זאת מול הטלויזיה במידה והוא מתכוון להמשיך לצפות בטלויזיה
בעתיד הוא יצטרך להשקיע הרבה אנרגיה לא לאכול מה שאכל או להחליף את זה באוכל אחר... למשל לזלול חסה בכמויות
אסטרונומיות וכדומה

 

[בן טל-שחר]

הסבל שחווית לא נגרם מההתבוננות.

וגם לא מההרגלים שעליהם התבוננת.
אלא ממה שקבצים שיפוטיים מסויימים עשו עם מה שהבחנת בו.

 

[הקוסמת הורודה2]

אוקיי בכל אופן יש מצבים שבהם לשנות

הרגלים דורש מעבר להתבוננות ממש השקעת אנרגיה ואולי אפילו השקעת אנרגיה מאסיבית.
אם מישהו אוכל מתוך רגשות למשל כשהוא חש רגשות שליליים זה לא משהו כל כך פשוט
לנתקו מהשרשרת

 

[בן טל-שחר]

זה קורה מעצמו.

אקהרט טולה אמר פעם (ולא רק הוא; נראה לי שזוהי אמירה נפוצה) שכאשר מתגלה נחש בידך, את עוזבת אותו. אינך צריכה זמן, הכנה או תרגול לשם כך. ראית אותו... באופן אינסטינקטיבי את מרפה ממנו.

זוהי מודעות אמיתית.

מרגע שהוא התגלה בבירור, כל מערכות הגוף מגיבות מיידית לתגלית הזאת. אין שום צורך להיאבק ברצון להחזיק את זה ביד, כי כל רצון כזה התפוגג לחלוטין... ואין שום אפשרות להמשיך להחזיק את הדבר הזה. זו איננה מחשבה על נחש או נסיון לשכנע את עצמי שיש לי נחש ביד... אלא זוהי הבחנה ישירה, ממשית, מזעזעת.

לא מנטלית-רגשית, שיוצרת דרמה סביב העניין; אלא על-חשיבתית, על-רגשית, נו, הווייתית.

כשההוויה מתחילה לראות, ההוויה עצמה מגיבה למה שהיא רואה.

אני יושב בבית ואין לי כוח לנקות ולסדר... אך לפתע מתברר שמישהו עומד להגיע אלי לביקור והופ, פתאום יש לי כוח לנקות ולסדר במהירות, שמא יחשוב עלי שאני בנאדם מבולגן. זהו כוחה של המודעות. הדוגמה שנתתי היא של מודעות כפויה, כמו במקרה של כאב, שלא מותיר ברירה אלא להרגיש במידה מסויימת את הרקמות הכואבות. העניין הוא שאפשר לפתח מודעות באופן מודע, באופן רצוני; וזה כבר סיפור שונה לחלוטין. שתוצאתו שונה לחלוטין.

דוגמה טובה לכך היא האופן שבו פרוספר נגמל מהסמים.

 

[הקוסמת הורודה2]

בן אני מצטערת שאני מתכווחת איתך ככה אבל

אני מכירה בהתנהגויות שלי כמה נחשים... ועדיין אני אוחזת אותם בידי יש בי דחף לאחוז אותם
ולאפשר להם להכיש אותי למרות שהתוצאה די ידועה מראש...
ולמשל הטיפול שאני עושה לעצמי עכשיו מאוד יעיל אבל מאוד מפרך. השריפה ממש שיחררה אותי
אבל הזמן שהציעו לי לעשות את התהליך ארוך מאוד עבורי. 40 יום.
אז זה וואחד תכנות או וואחד הוצאת ג'יפה קונסטינטטית מהמערכת ושריפה שלה אבל זה כרוך בהשקעת אנרגיה.
אני הגעתי לדרגה שגם אם מישהו יגיע אלי אני לא אסדר... אבל לא נכנס לזה עכשיו...
חשבתי לפנות לעוזרת ( עד שהעוזרות שבאו סיימו בפעם אחת 90 אחוז מהאקונומיקה ושברו כד אז החלטתי שאני
לא מסוגלת סתם להניח למישהו לנקות בלי אמון), אבל אני עדיין חושבת שעדיף שאדם יתכנת את עצמו...
גם כמה שהרגל יותר מושרש הוא נושר ביותר מאמץ ולא בכזו קלות לגבי המודעות.
אם אדם ממש לא מודע יתכן שאם יציבו לו מראה ההרגל יחלש ויש גם השפעה לאחרים שיכולים יותר בקלות לשבור
את המעגל/שרשרת דווקא כי הם גורם חיצוני למעגל אבל...לא יודעת
אצלי אני מרגישה שיש הרגלים שאולי ינשרו דרך מודעות והתבוננות ויש הרגלים אחרים שידרשו תכנות עמוק כדי שישתנו...

 

[הקוסמת הורודה2]

* קונסטינטטית=קונסיסטנטית מילה ארוכה

 

[בן טל-שחר]

אני מבין את כוונתך... ולכן לא התווכחתי איתך.

בכל פעם אני קורא את הודעתך, מבין אותה כמיטב יכולתי... ואז משתדל להגיב באופן מועיל.
זהו משחק מקסים וגם צורה של תקשורת, אני מניח.

 

[ושתי המלכה1]

השתלבות יפה בזרם

לא רק הודעה זו אלא עשרות ההודעות האלה

 

[הקוסמת הורודה2]

לדוגמא

גיליתי שיש לי יצר הרס עצמי די מודע לזוגיות כלומר כל פעם שאני עשויה להכנס לזוגיות
אני דואגת באופן שיטתי להרוס את זה... ואני די מודעת זה כלומר זה לא נעשה לגמרי בעיוורון
אולי לפרקים אני לא מודעת אבל לרב אני מודעת...
ועדיין יש לי דחף חזק להרוס את זה אז לא בטוחה שמודעות תעזור לי במקרה זה כי אני מודעת
עד כאב לתוצאות ולוקח לי זמן להחלים מהשברים...
ועדיין אני לא חושבת שהמעגל הזה ישבר אצלי בכזו קלות דרך התבוננות אוהבת
לא יודעת \

 

[הקוסמת הורודה2]

וגםקבצים שיפוטיים זה סוג של שרשרת

שקשה לעניות דעתי לנתק. ודורשים התערבות פעילה כל הזמן מצידי
כדי למנוע או לשכך את הופעתם

 

[בן טל-שחר]

בשמחה.

בעניין הרגל "האכילה המיותרת", כמו בכל שינוי אחר שמבקשים לעשות, יש דרכים שונות לנוע אל המצב החדש, שבו אין צורך (מדומה) ב"אכילה מיותרת", כלומר אין יותר משיכה ל"אכילה מיותרת".

אגב, המצב החדש אליו מבקשים לעבור במקרה זה הוא אכן שאין צורך (משיכה) ב"אכילה מיותרת". לא ההימנעות הפיזית מהאכילה המיותרת, מפני שאז אכן יהיה צורך באנרגיה, במאבק; וזה לא מה שרוצים; לא מבקשים פה לעבור למציאות של "מאבק באכילה המיותרת" אלא למציאות של "העדר אכילה מיותרת".

אז אפשר לחלק את הדרכים השונות למציאות מבוקשת זו, לשני סוגים עיקריים:
1. בכוחותיהם של אחרים
2. בכוחותינו

בנתיב מספר 1, אפשר למשל להצטרף לסדנה מתאימה שעוסקת בכך, אך כדאי לבחור בסדנה טובה, שיודעת לספק את הסחורה. זוהי רק דוגמה אחת. יש אפשרויות טובות רבות ומלמדות בנתיב מספר 1.

בנתיב מספר 2 נדרש ידע. מעשי. הכולל מיומנות הווייתית מסויימת.
את האפשרויות של נתיב מספר 2 אפשר לחלק באופן גס מאד לשתיים:
1. מודעות
2. תכנות
ואפשר כמובן לשלב בין שתיהן.

בנתיב המודעות, האכילה המיותרת תתפוגג ללא מאבק. הבנאדם יישב מול הטלוויזיה ולא ירגיש יותר צורך באכילה מיותרת.
בנתיב התכנות, גם. אותו הדבר בדיוק.
נתיב שונה, תוצאה זהה מבחינת האכילה המיותרת; אך תוצאות שונות לגמרי מבחינות אחרות.

נתיב המודעות דורש רמת מיומנות הווייתית גבוהה מאד באם רצוננו בתוצאות מהירות ושלמות.
נתיב התכנות דורש רמת מיומנות הווייתית הרבה פחות גבוהה. הוא גם הרבה יותר ספציפי, קצת כמו ההבדל בין לנגב שולחן ותו לא (תכנות) לעומת לשלם לעוזר/ת שינקה/תנקה את כל הבית (מודעות) או להחליף בית (מודעות עמוקה).

 

[הקוסמת הורודה2]

אני חושבת שהתכנות הוא לא פחות עמוק

דווקא כי הוא נגד הטבע של האדם לאותו רגע ונקודת זמן.
נכון שלשלם לעוזרת זה פיתרון טוב אבל יותר טוב אם האדם ינקה בעצמו ( בהנחה שאין לו בעיות בריאותיות כאילו ואחרות שמונעות ממנו).
אם מישהו עצלן כרוני ( כמוני...) אני חושבת שמודעות לא תמיד מספיקה ...
ואז התכנות נכנס לתמונה ותכנות זה קשה... ודורש מאמץ...

 

[בן טל-שחר]

התכנות הוא קל למדי.

כשיודעים איך, כשיש את המיומנות.

עצם רכישת מיומנות התכנות, דומה בהיקפה בערך כמו ללמוד לנגן על כלי נגינה או לרכוש שפה חדשה.

ואז אפשר לתכנת מה שרוצים.

לדוגמה, הסרה של תוכנית כגון "אכילה מיותרת" והחלפתה בתוכנית אחרת, נכונה יותר (כך שהתוצאה תהא שאין יותר משיכה לאכילה מיותרת). עבור מי שיודע לתכנת, פעולה כזאת דומה בהיקפה לכתיבת עבודת גמר כלשהי, קטנה או גדולה, בנושא קל או קשה, תלוי במקרה הספציפי.

אך מבלי שיודעים כיצד לתכנת, ודאי שאין כל גישה למערכת, למעט דרכי הגישה האחרות שיש לאותו אדם, בהתאם למקרה.

ידע טוב, מלא ומקיף בתכנות, כזה שניתן לאדם מסויים על-ידי מקור אחראי שלא סתם העניק לו כל מיני מיומנויות תכנות חלקיות שעדיף היה לא לתיתן כלל, בהחלט משפר מאד את איכות חייו של אותו אדם, אך בדרך כלל איננו מספק לבדו כדי לממש באופן מלא את מה שרבים מאיתנו אוהבים לכנות "גן עדן עלי אדמות".

 

[הקוסמת הורודה2]

נכון לילה טוב

בגדול התכנות הוא למצוא תחליף להתנהגות או שהאדם יכריח את עצמו לעשות משהו שהוא לא רוצה
עד שיתרגל אבל בין לבין צריך ידע... שיעזור שידע במה להחליף מה מה יקל ומה יכביד.
אני לא חושבת שדי במודעות לבדה. מודעות יכולה לעזור לקלף אי אילו דברים ולתת מוטיבציה לשנות אחרים
ואילו לשאר דרוש תכנות

 

[הקוסמת הורודה2]

כלומר תלוי כמה האדם שקוע בבוץ

אני למשל נראה לי אדרש לעשות לעצמי תכנות גבוהההה....

 

[הקוסמת הורודה2]

גם תכנות חלקי יכול לעזור

אם מראים לאדם את השביל והוא ממשיך שם לבד
מתישהו הוא ישלים את הידע הדרוש לסיום התכנות.
גם התחלה טומנת בחובה המשך בתנאי שממשיכים ללכת

 

[הקוסמת הורודה2]

אם אדם רוצה לשנות עצמו באופן עמוק

ולא רק קוסמטי כלומר לא רק לנתק את החוליה בשרשרת אלא ממש לא לחוש
יותר צורך ליצור את השרשרת הזו יותר זה משהו שדורש מאמצים כבירים לפחות בעיני רוחי

 

[נציב המים]

שינוי עמוק

יש הרבה רבדים לשינוי עמוק.
אחד מהם הוא להכיר את הרצון לשינוי.
למה רוצים לשנות את מה שקיים למשהו לא-קיים?
למשל אם יש לי חרדה מסוימת ואני רוצה להיפטר ממנה, יש לי לפחות שני דברים לבחון:
ראשית כל, ביכולתי לבחון את החרדה עצמה, לזהות מה בתוכי מייצר אותה.
עם זאת, בכדי לעשות זאת, עלי לקבל את החרדה כחלק ממני, ולא לנסות להיפטר ממנה.
כלומר, השלב הראשון באיבוד החרדה הוא קבלה שלה כחלק ממני.
בכדי לעשות זאת, עלי לבחון את הדבר השני - מדוע אני מעוניין מלכתחילה להיפטר מהחרדה.
מדוע אני מתנגד לה?
בכדי לבחון את ההתנגדות הזו, עלי לקבל גם אותה.
אז, לפעמים, קורה קסם מוזר, כשמקבלים את ההתנגדות, היא עשויה להיעלם לחלוטין.
מדוע? כי זו המהות של התנגדות - "אי קבלה". עצם הקבלה שלה מעלימה אותה.
הדבר הבא הוא פלאי אף יותר - פעמים רבות התחושה שהתנגדתי אליה, אותה חרדה מדוברת, מקורה בכלל בהתנגדות ולא בשום דבר אחר.
לכן החרדה עצמה עשויה להיעלם פשוט על ידי קבלה הן של החרדה והן של ההתנגדות אליה.
מה שנחמד הוא, שגם אם היא לא נעלמת, זה לא כל כך נורא, כי את כבר לא רוצה להיפטר ממנה בכל מקרה (הרי קיבלת אותה כחלק ממך).
כל הסיפור הזה לא דורש מאמץ, כי מאמץ הוא תוצאה של התנגדות, וכאן כל מה שעושים זו קבלה.
אם את מרגישה שאת מתאמצת לקבל משהו בתוכך, הרי שלא הלכת את הצעד הנוסף אחורה, כלומר עדיין לא קיבלת את ההתנגדות הזו.
אני יודע שבמילים בפורום זה לא נראה מאוד אמין, כך שהייתי ממליץ לך בחום לנסות זאת על תכונה מסוימת שאינך אוהבת בעצמך, ולראות מה קורה.
בהצלחה רבה לך,
נציב המים