ניצול או לא?

[d a p h n a]

הבנת הנקרא לא תזיק

גם אני לא משתייכת לזרם של אורית קמיר ובודאי לא לזרם המתייחסות להכל בלשון נקבה (כפי שיעידו כמה וכמה דיונים שבהם השתתפתי במגוון פורומים בתפוז). מה שאמרתי הוא שאני מסרבת לאפשר לנשים שכן משתייכות לזרמים הללו לאמץ את מטריית ה"פמיניזם" לעצמן. בדיוק כמו שאני מסרבת לאפשר למי שחושב שאין למדינת ישראל זכות קיום לאמץ את מטריית ה"שמאל" לעצמו וממשיכה לראות בעצמי אשת שמאל גאה בתור מי שמאמינה בסיום הכיבוש ובפתרון של שתי מדינות. אם אני ושכמותי (היינו נשים שמעריכות את הישיגי הפמיניזם מסוגים מסויימים ומאמינות בשיוויון זכויות לנשים, וחושבות שיש עדיין לאן להתקדם בתחום הזה ויש למה להלחם אבל צריך גם לפעול בהגיון ולא להקצין סתם) לא נקרא לעצמו "פמיניסטיות", אנחנו מאפשרות לקיצוניות הללו לנכס לעצמן את התואר שלא כדין ושלא לצורך. ועל כן אני חושבת שכל אישה שמאמינה בשיוויונה צריכה לקרוא לעצמה "פמיניסטית", במקום להגיד "טוב, יש כמה רדיקליות שאני לא מסכימה איתן ולכן אני אפסיק להשתמש בתואר הזה, שהוא התואר של הנשים שהשיגו עבורי את זכות הבחירה, והוציאו אותי מהמטבח, ואפשרו לי להיות דוקטורנטית באוניברסיטה ולקחת גלולות למניעת הריון" וכו' וכו'. מן הסתם אני ואת לא מסכימות על הכל ואני כנראה יותר "קיצונית" ממך (אם כי פחות "קיצונית" מאורית קמיר), אבל אני חושבת שאישה שמאמינה באופן לגיטימי בשיוויון זכויות צריכה להיות גאה לקרוא לעצמה פמיניסטית, ולא לאפשר לקבוצה של רדיקליות לגנוב את התואר.

 

[d a p h n a]

ורק להבהיר עוד משהו

אני רק השתמשתי במונח "פתטי" ובשפה בוטה ודמגוגית בגלל שאת עשית שימוש דומה. אני לא נוהגת בדרך כלל לעשות כן, אבל חשתי שההודעה שלך היתה כל כך בוטה ולא נעימה שאין ברירה אלא לענות לה באותה הצורה.

 

[22ק ו ס ם]

אני מסכים עם דפנה

זה בדיוק מה שהתכוונתי אליו למעלה. לשום אישה או גבר לא צריכה להיות בעייה לקרוא לעצמם פמיניסטיים אבל הם חוששים לעשות את זה כי זרמים קיצוניים השתלטו על השיח הפמיניסטי ומי שמגדיר עצמו ככזה מייד משוייך אליהם. לא רק זה, בהרבה מקרים הזרם הרדיקלי יעשה מה שבעיניי הוא מעשה אנטי פמיניסטי בעליל בכך שיסרב להכיר בזרמים פמיניסטיים אחרים כלגיטימיים ומי שלא מתיישר עם הקו שלא יוגדר כשוביניסט.

 

[מעיןבר]

../images/Emo45.gif

 

[יעל אפריל]

את מנסחת את הדברים בכזו בהירות

אני מסכימה עם כל מילה שלך בשרשור הזה.

 

[LastFlowers]

תגובותי הראשונה היתה בוטה?

סליחה, רוצה להראות לי בדיוק היכן הסתתרה הבוטות שלי? ואת עוד מדברת על הבנת הנקרא... אז הנה, בואי תראי בוטות מהי: נשים כמו אורית קמיר או כאלה שמדברות בלשון נקבה לכל דיכפין נוהגות בטמטום ובפאתטיות גמורה, והן ומזיקות לי - זאת עובדה, אני עומדת מאחורי הדברים הללו במיליון אחוז, אני רוחשת בוז עמוק למי שמצדד בהתנהגות ילדותית שכזו ולא מתביישת לצאת נגדן כל אימת שרק אוכל. איך בעשותי כן אני נותנת במה לפמיניזם הרדיקלי? אם אני יוצאת בכל שני וחמישי נגד אורית קמיר ושות', אזי אני נותנת לזרם הרדיקלי להשתלט על הפמיניזם, או שאני בעצם מנסה להפקיע את המטריה הזאת מידיהן הבלעדיות? תגידי, את שמה לב מה את כותבת? בפעם המיליון: מעולם לא יצאתי נגד הפמיניזם באופן כללי, אני מתנערת מהפמיניזם בן זמננו, קרי, איך שהוא נתפס כיום *אצל רוב האוכלוסיה* (ונתתי דוגמא להתנהגות של המנחה שלי לשעבר או של הידיד שלי - שניהם אנשים מקסימים, משכילים ומכבדי נשים. הבנת הנקרא, זוכרת?). לא משנה כמה "הזרם אותו אני מייצגת" יצא חוצץ, הרושם האחרון תמיד מוחתם ע"י האורית קמיריות על האנשים, וזאת אחת הסיבות לריבוי התגובות כיום כנגד מתלוננות בכל אימת שצץ סיפור של הטרדה מינית, או להתנהגות לא טבעית כלפי נשים. למען השם, אתמול הייתי בביקור אצל רופא השיניים והוא התעקש להשאיר את הדלת פתוחה עד שתגיע הסייעת שלו - אני לא רוצה שיפחדו ממני, לאן הגענו?!? אם פמיניזם כיום נתפס וגם די מתנהל על בסיס אפליה לטובת נשים או נגד גברים - אני בהחלט לא רוצה שום קשר אליו משום שבכל מאודי אני לא מאמינה בדרך הזאת (והיעדר התוצאות החיוביות בשטח רק מחזקות את עמדתי), ולכן אני מעדיפה להתכנות שיוויוניסטית ולא פמיניסטית (וגם את זה כתבתי כאן מספר פעמים בעבר, כמה נוח להתעלם). אם הייתי מקבלת את המצב כמות שהוא פשוט הייתי ממלאת פי מים ושותקת באדישות, אבל אני לא - איפה שרק אפשר, אני מספקת לטוענים כנגד נשים עמדה אחרת והגיונית יותר. מה בין זה ובין כל הדמגוגיה שפצחת בה? השד יודע. עד כאן שיעור בהבנת הנקרא.

 

[ayulli]

מאוד בקצרה -

העובדה שיש אנשים שמבחינתם "פמיניזם" הוא שווה ערך ל"פמיניזם רדיקלי" לא הופך אותו לכזה. פרט לכך, אני מודה שבאופן אישי הרטוריקה שבה בחרת להשתמש בדיון הזה מוציאה לי את כל החשק להשתתף בו (בלי שום קשר לעמדה שלך).

 

[LastFlowers]

הרטוריקה שלי נגזרה מהתגובות אלי

עד שלא הדביקו לי אישית את התואר 'פאתטי', ההתנהלות שלי היתה מכובדת. ומאד בקצרה גם לך: אני חכמה כדי להבין שפמיניזם =/= פמיניזם רדיקלי. כשמזכירים את המונח פמיניזם או פמיניסטית, רוב הסיכויים שהתמונה שתרוץ בראשו של זה שעומד או כותב מולך תהיה מירב מיכאלי ושות', קרי, הקיצוניות שמושכות את מלוא תשומת הלב. לא משנה כמה נצא נגד הדרך שלהן, עדיין רוב הציבור יתפוס את הפמיניזם בהתאם לרושם שהן מותירות ואף יתנהג בהתאם. אני לא רוצה שישייכו אותי למשהו שאני לא, גם אם התפיסה הראשונית היא בכלל מוטעית (כאמור, מבחינת הציבור פמיניזם = פמיניזם רדיקלי). אז דרך אחת היא להגיד "אני פמיניסטית" ואז להלחם נגד פרשנויות וטחנות רוח, ודרך אחרת היא להגיד "אני שיוויוניסטית", למצוא אוזן קשבת ולקדם את המטרה שלי - שיוויון הזדמנויות ויחס מכובד לנשים (הפמיניסטיות האמיתיות והראשונות השיגו עבורי כבר שיוויון זכויות, אורית קמיר ושות' מנסות להשיג שיוויון הזדמנויות ויחס שונה לנשים ע"י אפליה מחוקקת רצופה בדמגוגיות - לעולם לא אסכים עם הדרך הזאת).

 

[d a p h n a]

השתמשתי בתואר פתטי

רק אחרי שאת התשמשת בו לדבר על אנשים אחרים.

 

[d a p h n a]

השתמשתי בתואר פתטי

רק אחרי שאת התשמשת בו לדבר על אנשים אחרים.

 

[LastFlowers]

אנשים שהם לא את, לדבריך

בניגוד אליך, שייחסת אלי ולדומיי את התואר הנכסף. טלי קורה מבין שתי עיניך לפני שאת מייחסת לי תגובות בוטות - יחס גורר יחס. תלמדי להתייחס לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, שכן עד לנקודה בה נטפלת אלי אישית לא נהגתי כלפיך באותו האופן. את אומרת שאין משיק בינך לבין קמיר? ובכן, ההתנהלות שלך בפתיל מוכיחה אחרת. אם ההתנגדות שלך לדרך מסוימת (נעשה שימוש במושג פרסומי - מיתוג מחדש של הפמיניזם) גוררת אותך לדמגוגיה והאשמה ברמה אישית, אולי הקיצוניות שלך ושלה אינן רחוקות אחת מהשניה, כי כך בדיוק היא ודומותיה פועלות כברירת מחדל. לי אישית, אגב, אין כל בעיה שאחרות שכמותך מכנות עצמן פמיניסטיות ומגנות בכל מאודן על המותג הישן והטוב, אני פשוט מוצאת זאת כלא מתאים לי בעליל. ולסיום: היחס שלי כלפי מי שמדברים בלשון נקבה לכל דיכפין שווה בדיוק ליחס שלי כלפי מי שמחליט לדבר כל חייו בשפת הב' רק כדי להוכיח את מחויבותו לאותה אות - זלזול. לא יודעת מה איתך, אני סוברת שאינפנטיליות היא תכונה חיננית כשבילדים עסקינן, ולא באנשים בוגרים שמנסים לחתור למטרה כה חשובה. מה הלאה, נאטום אוזניים ונצעק "שוברים את הכלים ולא משחקים"? נחקה שוב את אחינו היושבים בארצות הברית ונשלח את מתנגדנו לדבר אל כף היד? תעשי לי טובה, אין מילה מתאימה יותר כדי לתאר את הנ"ל מאשר פאתטי, אני תוהה מדוע לקחת את העניין הזה בצורה כל כך אישית אם לשיטתך את אינך כזאת.

 

[d a p h n a]

את יודעת מה, בואי נעשה שולם

אני מתנצלת על השימוש במונח "פתטי" בהקשר אלייך. כתבתי את ההודעה שלי באופן כזה בצורה כמעט "ספרותית", כדי להתאים אותה לצורה שבה נכתבה ההודעה שלך, אבל את צודקת שאת לא התייחסת אליי אלא לאחרים ולא הייתי צריכה לפנות אלייך בצורה כזו. כאמור, אני מתנצלת. זאת מבלי לשנות את עמדתי העקרונית כלפי השימוש במונח "פמיניזם". ואגב, באמת אבל באמת ש"איני כזו". תאמיני או לא, אני אפילו מתייחסת לאיש אשר לו אני נשואה כ"בעלי", לא בגלל שאני חושבת שהוא הבעלים שלי אלא כי אין מילה אחרת בשפה העברית שמתארת את היחס המשפטי הקיים ביננו.

 

[tenshem]

ומה אם לקרוא לו

אִישְׁךָ? מתוך המילון: "בעל, בן-זוג לאישה (כיום בעיקר כתמורה למילה 'בעל')". • ליום הנישואין הביא לי אישי זר שושנים אדומות. או בן זוגי? וגם מתוך המילון: "בן-זוג של מישהי הוא מי שנשוי לה או שמקיים איתה יחסים רומנטיים או יחסים מיניים". • אני מתכבד להזמין אותָךְ ואת בן-זוגֵךְ לחנוכת הבית שלנו. וחוץ מזה, אני לחלוטין מסכימה איתך שכל אישה השואפת לשיוויון צריכה לקרוא לעצמה פמיניסטית, ואני לחלוטין לא מקבלת את זה שכשאומרים היום פמיניזם אנשים מיד חושבים על הפמיניזם הרדיקלי.

 

[d a p h n a]

גם "אישי" וגם "בן זוגי" הם אחלה מונחים

אבל בעייתיים בהקשר הזה בגלל שהם חלים באותה המידה על זוגות שאינם נשואים כמו על זוגות נשואים. אישך קצת יותר מקובל היום בהקשר של נישואין אבל בכל זאת הוא בעל משמעות רחבה יותר. מן הסתם, יש בעיני חשיבות מסויימת לעובדה שאנחנו נשואים ולא רק בני זוג, שכן אחרת לא היינו טורחים להתחתן. המילה "בעלי" היא היחידה שבאופן חד משמעי מציינת את הקשר המשפטי המסויים הזה. יתרה מזאת, אני נוהגת להאמין שהמשמעות של מילים בשפה משנה משמעות עם הזמן, ולכן שמאחר ולי, לבעלי ולכל מי שסובב אותנו ברור לחלוטין שאין ביננו יחסים של בעלות, אפשר להשתמש במונח הזה. יחד עם זאת, אני בהחלט משתמשת גם ב"בן זוגי", "אישי" וכד', תלוי בסיטואציה ובמצב הרוח. אגב, סבתי נהגה להשתמש במונח "אישי". בתגובה סבי נהג לקרוא לה "בעלתי".

 

[tenshem]

עוד משהו

אני חושבת ששפה יוצרת מציאות, ואני רואה בשינוי השפה, ממושגים בעלי משמעות פוגענית ובעייתית (ולא רק בהקשר של שובניזם נגד נשים אלא בכלל) דבר חשוב. שינוי השפה, תשומת הלב למילים ולמושגים בהם אנו משתמשים, יכול לעזור מאוד במודעות ליחסים בין גברים ונשים, בין לאומים ובין קבוצות שונות. לדוגמא, אני בעד נטישת המושג "מפגר" בהקשר של אנשים עם מוגבלויות, ועוד יותר בעד המושג "מאותגר..." (...chalenged), שבכלל מוציא את הרעיון של "חוסר יכולת" מהעניין. כך גם ההתייחסות לשחורים במושגים פוגעניים באמריקה, שינוי "גרוזיה" ל"גאורגיה", כי זה היה שם גנאי שניתן על ידי הרוסים ועוד ועוד. המילים שאנו אומרים מטעינות את היחס שלנו לעולם, גם אם מבחינתך זה אותו הדבר, לא בטוח שבתמונה הגדולה זה אכן כך, וזה לא משמר רעיון של בעלות ופטריאכאליות ברובד יותר עמוק. שינוי הרגלי דיבור, ומציאת מונחים מתאימים יותר, משנה לאט לאט את ההתייחסות שלנו.

 

[22ק ו ס ם]

הרשי לי לחלוק עלייך

המשמעות של מילים היא בדיוק המשמעות שנבחר לייחס אליהן. אם בעינייך מילים מסוימות נחשבות לפוגעניות אז את בהחלט יכולה לא להשתמש בהן, אבל זה לא אומר שבעיני אחרים הן פוגעניות. בסך הכל מילים הן אוסף אותיות אקראיות למדי שהחלטנו לייחס להן משמעות כלשהיא או שהמשמעות הזו נטענה או השתנתה עם השנים. לצורך העניין ממש לא משנה בעיניי המשמעות המקורית של מילים אלא השימוש שעושים בהן היום. למשל המילה הנוראה כביכול ניגר, שחלילה לאדם לבן להשמיעה בפומבי, שגורה בפי רוב השחורים והם מתייחסים אחד לשני בצורה הזו. זה לא אומר שאני אשתמש בה כלפי שחורים אבל זה בא להראות איך מילים תלויות הקשר. האם באמת השתנה משהו בהתייחסות לגרוזיה או גאורגיה בגלל המידע שהוספת (שלי אישית לא היה שום מושג לגביו)? אני בספק. דווקא כל שפת הפוליטקלי קורקט עושה המון נזקים כי המחשבה שעומדת מאחוריה שאם נאמר מילים יפות כביכול המציאות תשתנה ולא כך הוא. היא רק הופכת נלעגת יותר. המושג מאותגר היא אחד המושגים הכי מטופשים שהומצאו. מה לעשות שלאנשים עם מוגבלויות יש באמת חוסר יכולות מסוימות ואיך שלא נקרא להם זה עדיין יהיה ככה? ג'ורג קארלין הגאון הדגים את זה בצורה יפה בקטע המצורף.

 

[מעיןבר]

מעולה ../images/Emo6.gif

מזכיר לי שפעם באחד הפורומים, בחרה שכתבה על סקס התייחסה לאורגזמה במילה "סיימתי".

 

[d a p h n a]

העניין עם ה"גמרתי" ממש מעצבן

בגלל ש"לגמור" הפך למילה נרדפת לאורגזמה בעברית, התחילו אנשים רבים להשתמש במונח "סיימתי" במקום במונח "גמרתי", למשל "סיימתי את כל האוכל בצלחת". אלא שהמילים "סיימתי" ו"גמרתי" (במשמעותן הרשמית) אינן מילים נרדפות לגמרי. גומרים לעשות משהו כשמדובר על משהו קצר מועד, בדרך כלל משהו שיכול להיות פעילות שגרתית (למשל גומרים לאכול, גומרים להתקלח וכו'). לעומת זאת, מסיימים לעשות משהו שהוא פעילות משמשכת שעושים לאורך זמן ושהיא בדרך כלל גם פחות שגרתית. כך שמסיימים לכתוב את עבודה הדוקטורט, או שמסיימים את הפרוייקט הגדול בעבודה. הניסיון להשתמש במילים האלה כמילים נרדפות די מדלדל את העושר הלשוני של השפה. והוא גם די מצחיק. הרי אף לא מפסיק להשתמש במילה come באנגלית במובנה היומיומי, רק בגלל שיש לה גם מובן מיני.

 

[ayulli]

והיום בפינת הבלשן המנטפק

"מילים נרדפות" זה קונספט לא ממש קיים מבחינה בלשנית, לפחות בהסתכלות סטרוקטורלית. יש קרבה סמנטית קרובה יותר או רחוקה יותר בין מלים [1], אבל הקונספט של מילים שזהות במשמעותן הוא מאוד מאוד מפוקפק (שלא לומר, שגוי). אגב, אני לגמרי לא בטוחה שאני מסכימה עם האבחנה שלך, או לפחות עם האמפיריות שלה. אני מכירה את "לגמור" בתור סוג של פועל-מטרייה, ולא משהו שמובחן מ"לסיים" עד כדי כך. אני סקרנית לדעת אם יש לך דוגמאות (שלא להעיז ולומר, מחקר) שמראות את ההבדל בין השניים באופן מובהק כל כך בעברית סטנדרטית. [1] למעשה, גם המילה "מילה" היא טאבו בבלשנות. למעשה, הדבר השני או השלישי שעושים בקורסי המבוא בבלשנות הוא לומר לסטודנטים: "תשמעו, תשכחו את הקונספט של "מילה". זה לא עוזר לאף אחד, וקשה עד בלתי אפשרי להגדיר אותו נומינלית ואופרטיבית. פשוט תשכחו ממנה, לפחות מבחינה מקצועית".

 

[ayulli]

וזה, כמובן, צ"ל משורשר לדפנה...