ניצול או לא?

[ניצת הגפן]

לכן בדוקטורט שלי למילה "מילה" ייש

לפחות 8 הגדרות שונות, וכל בחינה של כל דבר בה נעשה מכל אחת מהזויות של ההגדרות ההללו.

 

[d a p h n a]

טוב, סליחה, שכחתי שאני מסתבכת עם בלשנית

אין לי עליי הוכחות כתובות לנושא, ובאופן מצער יש לי רק מילון אנגלי-אנגלי, אנגלי-גרמני-אנגלי, ואנגלי-לטיני-אנגלי, אבל אין לי מילון עברי-עברי כדי לבדוק אם יש הבדל בהגדרות בדרך זו או אחרת.

 

[ניצת הגפן]

כל כך מסכימה איתך

גם בכללי על הפוליטיקלי קורקט, וגם בממיוחד על עניין הגמרתי. ומה שעוד יותר מרגיז אותי - הוא שאני כמעט אף פעם לא משתמשת ב"סיימתי" (פשוט כי אנילא שייכת לדור שבו כולם "מסיימים") ו.... כל מי ששומע אותי אומרת "גמרתי" על משהו, מתקןא ותי (!!!) מייד ל"סיימתי"... ופותח בהסבר לשוני מלומד.... די כבר. וכן, זה לגמרי מדלדל את השפה. ומצד שני - לא ממש צריך לומר "נעלתי נעליים" (אלא אפילו, אסור... אין מילה כזו באקדמיה ללשון העברית , או בעברית....) אז... מה כאן? אם אומרים "לבשתי" נעלים, אומרים לי שאני מרזה את השפה... נו, לך תרצה את כולם...

 

[מעיןבר]

מעל לרמתי הדיון הזה, אני ביולוגית ../images/Emo3.gif

אבל אצלינו בבית גומרים לאכול, גומרים לצייר, גומרים לאסוף ולסדר וגם גומרים לבלגן, אה וכן, גומרים במיטה

 

[ניצת הגפן]

ואוו, הכנסת כל כך הרבה דברים תחת מטרייה אחת

אני מסכימה איתך שמילים יוצרות מציאות. ואני מסכימה שיש מילים שצריך וחשוב לטפל בהן, אבל - תראי, אני עקבתי באדיקות אחר הראיונות עם האנשים יוצאי גרוזיה שרואינו כשהתחילה המלחמה עם גיאורגיה. ומכיון שאני איש השל שפה, את יודעת, היה לי מאוד מעניין : עודד בן עמי שואל: "אתה.... בגאורגיה", והמרואין/מרואינת/מרואינים עונים: "אנחנו.... בגרוזיה". ואז "איך הגאורגים ממרגישים שם" והמענה "הגרוזינים חושבים ש...," וכך - 13 דקות של ראיון, וזה קרה גם עם מראיינים אחרים. אז.. זה שכאן משנים את השם , זה יופי, אבל - מה שאנחנו מקפידים עליו הכי הרבה, גם בעניין של שפות ושמותיהן- הוא לקרוא להן בשם שאותו הדוברים שלהן נותנים להן. איך שהן נתפשות בעיניהן. וכאן -א ם הגרוזינים תופסים את עצמם כגרוזינים, והעובדה היא שהם לא "קפצו משמחה" ו"עטו" על השיוני הזה, אז.. אולי לא צריך אותו. אני כן מסכימה איתך - שאיםן שום סיבה ל"מאותגר" בכל תחום... כי זה אולי "פוליטקלי קורקט" אבל בעיניי- יותר מעליב.... מה זה אומר מאותגר? אינ לא חושבת שזה האתגר שלי , למשל, לפצח מערכות מחשב ותכנה, ובכל זאת - מתקשה בזה ורוצה לפתור את הבעיות הנקודתיות בתחומים האלה כשהן עולות... אז.. ואני מסכיהמ שעל פיגור - אין סיב הלומר מאותגר. אין ןשם שום אתגר. יש יכולת, ואי כיולת , ואפשר למתוח את היכולת לקצוות , אבל אין כאן משהו אתגרי פתיר ואחיד. בקיצור - מה אני אומרת? ששפה יוצרת מציאות, זה נכון, אבל - צריך לטפל בשפה מהמקום של ההקשר הרחב שלה, לא בהקשר נקודתי, של הגדרות מילים ספציפיות, מנותקות מראייה מערכתית. אם מחליפים מושג אחד באחר, הרי ברור גם למה מחליפים אותו, ואם תשימי לב - המושג החדש מייד מתחיל לשמש לגנאי/לציניות או לכל שימוש מקורי אחר שנעשה במילה המקורית שאותה הוא מחליף... השינוי צריך להיות של תודעה וחינוך, ולא במילים, שהםן רק שכבת הצבע העליונה שעל הקיר, יש בו כבר כל כך הרבה סדקים וצלקות....

 

[LastFlowers]

מילים יוצרות מציאות ולהיפך

" אם מחליפים מושג אחד באחר, הרי ברור גם למה מחליפים אותו, ואם תשימי לב - המושג החדש מייד מתחיל לשמש לגנאי/לציניות או לכל שימוש מקורי אחר שנעשה במילה המקורית שאותה הוא מחליף..." אני לחלוטין לא מסכימה איתך, שהרי העניין תלוי בסיבה בעטיה המונח הקיים הוחלף,טיבו של המונח החדש ואופן "ההחדרה שלו לשוק". מאותגר אכן נתפס כמשהו נלעג, ולכן המילה הזאת מככבת בסלנג בסמיכות לכל דבר דווקא מתוך הבוז לכאילו תקינות פוליטית שלה: מאותגר גובהית (גמד), מאותגרת משקלית (דאבּה), מאותגר שיער (קירח) וגו'. מצד שני, המושג 'מעוכב התפתחותית' תפס גם תפס, ולו רק בשל הדיוק שהוא משקף לעומת המילה 'מפגר' (שיכולה להתפרש כסתם אחד שמשתרך מאחור, מאחר, טאמבל חביב או אדם בעל אי יכולת שכלית-מנטאלית-פיזית). אגב, גם אצלי ל'גמור' מתקשר לפעולות מהירות יחסית, ו'לסיים' לפעולות מתמשכות. ככה זה עוד מילדות, הרבה לפני שידעתי מהי המשמעות הנוספת של המילה 'לגמור'.

 

[ניצת הגפן]

אז בואי נדייק... ../images/Emo13.gif

זה ש"מעוכב התפתחותית"תפס - זה נכון, והסיבות הן, מעבר לזה שהוא מדויק - בעיקר סביבתיות. הוא התחיל מאזור אנשי המקצוע, הוא שלנו - כלור - לא מתורגם, והוא מראש לא יכול לשאול את התרגומים הנוספים הקיימים. מה דגם - שהוא מכיל מגוון רחב יותר של משמעויות - הקבוצה הסמנטית שלו רחבה יותר - מעוכב התפתחותית יכול להינקט לכמה סוגים של עיכובים וכו'. . ואילו "מאותגר" הוא מתורגם, גם שם הוא משמש לגנאי, בדיוק משום שהוכנס כדי להחליף מילות גנאי, ו... הוא הוכנס ישירות לחברה החרבה. ולא דרך אנשי מקצוע, שידעו להעניק לו את ה"הילה" של החשיבות" וה"מכובדות"... ולכן הוא פחות ראוי. מה שחוזר למה שאמרתי בתחילה - כשמילה נכסת בתוך הקשר, ומתוך סביבהנכונה - היא תופסת נכון, כשהיא נטולת הקשר, ורק "מחליפה" מילה אחרת... היא נראית אחרת לגמרי.

 

[LastFlowers]

כאמור

אין לי בעיה עם מי שבוחרת לכנות את עצמה פמיניסטית ולהגן על המושג הישן והטוב, אני רק לא מבינה מה הסיפור הגדול אם אני מחליטה להתנער מהמושג הזה מטעמים ראויים*, ולעשות לו מיתוג מחדש (שיוויוניזם). כל עוד הדרך לאותה מטרה היא לגיטימית ומכובדת אני לא מבינה בכלל בשביל מה צריך להתפלא, לעקם את הפרצוף או לצאת חוצץ באופן אוטומטי. אני לא נשואה, אבל גם אם הייתי אין לי בעיה עם המושג 'בעל', בדיוק כשם שאין לי שום בעיה עם המילה 'כוסית' (לדידי - מילה נרדפת לחתיכה ותו לא בימינו אנו) או נשים שבוחרות לשבת בבית ולגדל ילדים (למען האמת, אני מצדיעה להן). * קרי, לא בגלל שאני מעדיפה שאחרות תעשנה את העבודה בשבילי, ובטח ובטח לא בגלל איך שהפמיניסטיות נתפסות בחברה (מבחינת מראה והתנהגות כפי שפיטר פן הניח לגבי באחד הפתילים), אלא בגלל איך שהמושג נתפס היום באוכלוסיה והשלכותיה של תפיסה זו.

 

[נועה לביא]

מצדיעה להן? באמת?

בי כנראה כבר אף אחד לא חושד בפמיניזם, אבל לי זה נראה מצב בעייתי בלשון המעטה. אם למישהי זה באמת ובתמים מתאים - שיהיה, אבל להצדיע? לא יודעת, המחשבה על אמא שלי מקריבה בשביל להשאר בבית איתנו נראית לי קריפית משהו

ואוף, למה אף אחד לא קרא לי... עכשיו במקום נתקעתי באיזה שרשור שער בפורום בינו לבינה על מישהי שמאוהבת במישהו שגילו כפול מגילה

 

[מעיןבר]

זאת שאלה של תפיסה

את רואה את זה כקורבן, אבל יש נשים שבאמת נהנות להיות עם הילדים או רואות בזה שליחות חשובה ביותר ששכרה בצידה וממש לא מרגישות שהן קרבן. אני לא בנויה לזה (ואת זה אני אומרת אחרי חצי שנה של אמהות במשרה מלאה לתינוקות במסגרת חופשת הלידה + חודש חופשה של הילדה ה"גדולה"). אבל אני בפירוש מצדיעה למי שעושה את זה כי זאת עבודה קשה ביותר.

 

[נועה לביא]

כל אחת תעשה מה שטוב לה

ובניגוד לאחרות שצויינו/צוטטו כאן, אני לא מתיימרת לקבוע עבור אנשים אחרים מה טוב להם. אבל מי שעבורה זו הקרבה, חבל מאוד שעשתה את זה, גם עבור האימהות שלה.

 

[tulkin]

למה בעייתי? ולמה בלשון המעטה?

אם מישהי בוחרת לעשות את זה, מה רע? ולמה זו חייבת להיות הקרבה? מי קבע שעבודה זה מטרת חיים והשקעה במשפחה זו הקרבה? אולי להיפך - מי שיוצא לעבוד מקריב את מיטב שעותיו. ובשביל מה? בשביל קצת כסף? בשביל אשליה של קידום מקצועי? מנסיון - כל דקה שאני עם הבת שלי זו חוויה שבכלל קשה לתאר במלים. לפעמים זה קשה. לפעמים זה אלוהי, אבל זה תמיד מרגש ומספק. הרבה יותר טוב מקריירה זה בטוח. אבל בחברה של היום, השקעה במשפחה נחשבת משום מה לדבר נחות ששווה הרבה פחות מקריירה. ולכן אני מצדיע לנשים שבוחרות להישאר בבית - לא כי הן בוחרות באופציה הטובה יותר (כי כאמור כל אחד ואחת עם מערכת הערכים שלו/ה, לחלק הקריירה חשובה לחלק גידול הילדים חשוב - גם זה וגם זה בסדר, וכמובן אפשר לשלב ביניהם במינונים שונים), אלא כי היא בוחרת בבחירה הלא טריוויאלית, הולכת נגד הזרם, ובמסגרת האווירה ותפיסות החברתיות של היום בוחרת בהתמודדות יותר קשה ופחות טריוויאלית בדרך להגשים את מה שהיא רוצה. צריך בשביל זה הרבה אומץ - ולכן ההצדעה.

 

[d a p h n a]

רק אני הפסקתי להצדיע לאנשים אחרי הצבא? ../images/Emo3.gif

 

[tulkin]

../images/Emo13.gif

בצבא הייתי סרבן הצדעות כרוני... מאז התרככתי, ואני מרשה לעצמי, לפחות באופן מטאפורי, לעשות זאת.

 

[נועה לביא]

גם ההקרבה ההפוכה לגמרי לא נראית לי

והרבה יותר. כלפי מי שהעבודה שלו גורמת לו לראות את הילדים שלו רק במצב מאוזן או בסופי שבוע התחושה שלי נעה בין הסתייגות לרחמים (גם על הילדים), ממש כמו התחושה שלי לגבי מי שמוותרת על קיום נפרד מהילדים (שלא לומר פרנסה...). ילד צריך את שני ההורים שלו, ולא צריך אף אחד מהם צמוד לוריד לאחר שהפך לכל עולמו.

 

[מעיןבר]

אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני מסכימה איתך.

 

[LastFlowers]

כל הורוּת היא הקרבה - נקודה.

 

[נועה לביא]

הורות היא בחירה

אנשים מביאים ילדים כי הם רצו בכך, ואלה שלא באמת רצו בכך - חבל מאוד עליהם ועל הילדים. להגיד שהורות היא הקרבה זה כמו להגיד, אם נזכר בכך שבימים אלו יש אולימפיאדה, שעיסוק בספורט הישגי הוא הקרבה. מן הסתם זה כופה אורח חיים מסויים, אבל כזה שבחרת בו. אבל מי שאומרת שעכשיו היא זונחת את כל החיים שלה בשביל להיות נונסטופ צמודה לילד כי זה מה שהילד צריך (

)...

 

[מעיןבר]

זאת אמירה שנאמרת מתוך ניסיון?

כי אז יש פה דבר והיפוכו - אחד הדברים הראשונים שלומדים כהורים זה שאין כזה דבר "כל הורות". היות שכבר צברתי אי אלו דקות הורות אני יכולה להגיד לך שאני חשה בהורות הזו המון רגשות, לא כולם יפים ומעוטרים בפרחים, פרפרים ומוזיקה של קליידרמן ברקע, אבל לרגע אני לא מרגישה קרבן או שהקרבתי משהו בשם ההורות. אני לא יודעת מה הסטטוס שלך, אבל אם את אמא אני מציעה לך לטפל בתחושת הקרבניות ואם לא אז לעשות היכרות מקרוב עם פורום 1105, זה לגיטימי לא לרצות להיות הורים.

 

[LastFlowers]

אני לא אמא, רק דודה

הקרבה במובן של פשרות וויתורים לא פשוטים, ולא במובן של לחוש קורבן. אין דבר כזה להיות הורה מבלי להקריב משהו ולו הקטן ביותר, וכל מה שתגידו כאן לא ישנה את העובדה הזאת.