ניצול או לא?

[מעיןבר]

אולי בעינייך זאת סמנטיקה,

אבל ויתורים הם לא הקרבה. לא בכדי קיימות שתי מילים. אני *בחרתי* לוותר על אספקטים שונים בחיי וממש לא הקרבתי אותם על שום מזבח. ויתרתי אולי על X אבל הרווחתי Y, זה סוג של סחר חליפין כי הורות זה לא רק לשלם זה גם להרוויח (אפילו אם זה אומר להקליד ביד אחת כי השניה אוחזת בתינוקת). האם כשאת משלמת בחנות עבור מוצר X את חשה שהקרבת את הכסף? כך גם אני לא חשה שהקרבתי משהו מחיי הגם שבהחלט עשיתי בהם שינויים לאור ההורות.

 

[LastFlowers]

זאת לא סמנטיקה, זאת עברית

מתוך מילון אבן שושן: הקרבה: מסירות נפש או הסתכנות לטובת אחרים או למען רעיון יקר. דרש: הקרבה = בחירה. כשאמא תורמת לבנה החולה כליה אחת, זאת הקרבה מתוך בחירה ורצון, זה ויתור ופשרה על הבריאות שלך לטובת מישהו שיקר לה. כשאת דוחה את ההתקדמות שלך בלימודים לטובת התמסרות לטיפול בתינוקת במשך חצי שנה לפחות, זאת הקרבה מרצון בדיוק בגלל מה שכתבת - ההבנה שהכל ישתלם לך בסוף. איפה מתחילה הבעיה? באלה שעושים החלטות כאלה מכוח האינרציה, בלב מאד לא שלם ומתוך תחושה של אילוץ. לזה לא קוראים הקרבה, אלא סרוס וביטול.

 

[נועה לביא]

ההבדל התהומי בין ויתור להקרבה

הוא לא בעצם קיומה של בחירה (ודאי שהקרבה היא בחירה...), אלא במידת הרצון. האחד שזור בקורבן, השני - לא יותר מתחושת הקורבן בגין תשלום כסף על בגד או מאכל בו חשקה נפשך.

 

[ayulli]

וחוץ מהסתייגות ו/או רחמים - מה עם אמפתיה?

יש הרבה מאוד הורים - נשים וגברים (בהנחה שהתא המשפחתי הוא לא חד הורי) - שלא תמיד יש להם את החופש לבחור כמה הם רוצים לראות את הילדים ובאיזה מצב צבירה. יכול להיות שאני קוראת את הפתילון הזה בצורה מאוד לא מדוייקת, אבל לפחות לי נראה שההודעה שלך שאליה אני מגיבה מתעלמת פחות או יותר מהמציאות שבתוכה הורים צריכים לתפקד. לא תמיד יש ברירה, וגם אם יש אז היא לא בהכרח מוצלחת יותר.

 

[מעיןבר]

אני חושבת שיש עניין של state of mind

שנמצא מעל למציאות. כלומר, את יכולה לעבוד במשרה מסויימת ועדיין לתלות את כל קיומך בילד. מצד שני המון המון המון פעמים ההליכה לתוך משרה שבה רואים את הילדים בסופ"ש נעשית מתוך בחירה ובעיניים פקוחות ולא מתוך אילוץ אמיתי, האילוץ הוא רק כסות לבחירה. אני ממש לא מזלזלת בבחירות של אנשים ובטח שלא באילוצים שלהם, אבל יש גבול עד כמה אפשר להסביר כל התנהלות אנושית רק באילוצים.

 

[נועה לביא]

אני בהחלט מרחמת עליהם... ועל הילדים.

 

[ניצת הגפן]

../images/Emo45.gif תודה. חסכת לי../images/Emo6.gif

 

[להפתעתך]

מסכים-אין דמיון בין השניים

ההגבלה על יחסי מטפל מטופל נועדה למנוע ניצול של מצב של תלות נפשית מוחלטת. בעוד שבד"כ באקדמיה מדובר במונחים שהם אנשים מתפקדים ובממוצע תקינים מבחינה נפשית, לא כן הוא שמדובר במטפל ומטופל. בואו ניקח דוגמא של פסיכיאטר שמטפל בבחורה שנוצלה מינית ע"י קרוב משפחה במשך שנים ארוכות-הוא יוכל בקלות לשחזר איתה את הסיטואציה מבלי שיידרש לו זמן רב ע"ס הידע הזה וע"ס הידע המקצועי שיש לו על נפגעות תקיפה מינית. הוא מכיר את התפתחות המחלה של מטופליו, את המאפיינים ואת חולשותיהם והם כלוח פתוח בפניו-כך שכאן מראש נדרשות הגבלות נוקשות. היחס בין מרצה למונחה לא אמור להיות שונה מיחס בין בוס לעובדת. לא מזמן התחתן הבעלים של החברה בה מועסק אחי הגדול עם אחת העובדות שאותה הכיר במסגרת העסקתו אותה-אצל פסיכיאטר מצב כזה עלול להוביל לשלילת רשיונו אם יתרחש עם מטופלת, לעומת זאת אם יתחתן עם אחת מעובדות הקליניקה שלו בשום פנים ואופן לא יהווה הדבר עילה לבדיקה. בואו לא נשכח שקשר אסור, וניתן להתווכח עד כמה, בין מרצה וסטודנטית הוא סיבה לסקופ עיתונאי שעה שביום יום מתרחשים קשרים כאלו כדבר שבשגרה בחלק גדול ממקומות העבודה, בצבא ואיפה לא-גם שם מדובר באנשים שנראים, בצדק או שלא, לנשים ככאלו שעתידם המקצועי מופקד בידיהם. שנית-הרבה סטודנטיות שמאשימות את המרצים שלהם עשו זאת מרצונם מתוך תקווה לקבל טובת הנאה ובצלילות דעת. ההנחה מראש לפיה תמיד ניתן לראות בסטודנטית קרבן היא לא נכונה ומוטעית. הגבלה אתית של יחסי מרצה וסטודנטית היא בעייתית לכשעצה מכיוון שיש מספיק שבהם הקשר הנוצר הוא הדדי וללא כוונות ניצול משני הצדדים-נראה לי שזה יותר נפוץ מהמצב ההפוך. יש גם לא מעט מקרים שבהם סטודנטית מגשימה פנטזיה בעצם והמרצה שהוא בסופו של דבר אדם "זורם עם זה". אני לא מדבר על המקרה האחרון-למרות שנשמע שלפחות אחת מסטודנטיות לא הייתה שיה תמימה, אני כן מדבר על זה שניצלו את המקרה האחרון כדי למנף אג'נדה פמניסטית שמטרתה להטיל טרור על בכירים גברים-כי הרי האקדמיה היא מקום שבו יצרו הגברים תקרת זכוכית וכ"ו וכ"ו-למרות שמהבאר הזאת גם הופצו כל הרעיונות הפמניסטיים בני זמננו.

 

[d a p h n a]

אני חשבתי שזה מעניין

שהיא מנסה להציג את כל היחסים בין מנחים למונחים כמבוססים על ניצול, וכוללת בתוך זה דברים כמו "דוקטורנטים לפעמים שומרים למרצה על הבית כשהוא בחופשה, וזאת ללא לקבל תשלום". האם היא לא יודעת שדוקטורנטים עושים את זה כי זה נותן להם מקום לגור בקיץ מבלי לשלם שכר דירה (תשלום די רציני, למיטב הבנתי), ובדרך כלל גם מקום מגורים שהוא איכותי יותר מזה שהם שוכרים במצב תקין? האם היא לא יודעת שכאשר סטודנט עובד עם מרצה על פרוייקט, זה בדרך כלל עבור קרדיט שנכנס לקורות החיים ועוזר לו בהמשך? אני לא אומרת שאין מצבים של ניצול לא הולם של היחסים האלה, שבהם הסטודנטים עושים את העבודה והמרצים מקבלים את הקרדיט. ישנם, ויותר מדי כאלה. אבל במצבים רבים יש כאן תמורה הדדית לגיטימית לגמרי לדעתי. ורק להבהיר, אני לא מתכוונת כאן ליחסים מיניים, שאני חושבת שהם עניין בעייתי הרבה יותר בין מרצה לסטודנט/ית ושגם אם יש בהם תמורה הדדית הם נתונים בסימן שאלה. אני מתכוונת ליחסים הרגילים הנהוגים בין מנחה לסטודנטים שלו.

 

[ניצת הגפן]

../images/Emo45.gif

 

[22ק ו ס ם]

בדיוק

מבחינתה כל דיבור בין סטודנט למנחה שלא בענייני עבודה מוביל לניצול. הרבה פעמים מרצים שומרים על הבתים או על הכלב, או עושים ביביסיטר בגלל שהמרצים סומכים עליהם והידידות הזו היא סוג של נטוורקינג. בנוסף, אין פה שום ניצול. אני לא מכיר מישהו שעושה ביביסיטר על בסיס קבוע בחינם ודווקא מרצים משלמים יפה מאוד.

 

[הילה_והגבר]

מנסיוני המוגבל מאוד, צריך להפריד בין 2 דברים

האחד, הוא עבודות שיש בהן ערך אקדמי כלשהו - עבודה על פרויקט משותף, כתיבת ערך לספר, אפילו כתיבה ובדיקה של מבחנים. אלו, בעיניי, לגיטימיים במערכת יחסים בין מנחה למונחה, בין השאר כי יש בהם ערך לימודי, ולעיתים אף "קורות חיימי" עבור המונחה. אני חייבת לציין שבשתי המחלקות שבהן למדתי, הדברים הנ"ל בד"כ היו ממוסדים, כלומר מונחה הוגדר גם כעוזר מחקר, מנהל מעבדה, אחראי מחקרים או כל תואר אחר, לעיתים בתוספת תשלום כלשהו, אבל בהחלט משהו שאיפשר לו להכניס את העבודה הזו בצורה חד משמעית לקו"ח שלו. אבל אני יכולה לקבל מקרים שבהם אין זה המצב. מצד שני, פחות ראויים בעיני מקרים של בייביסיטר וכיוצב' - גם אם הם בתשלום, פשוט כי זה פתח לבעיות... אבל כנראה שמערכות היחסים של מונחים בחו"ל מאוד שונים מאלו שאני מכירה בארץ. אני לא רואה את המנחה שלי מציעה לי לשמור על הבית שלה, או לעשות בייביסיטר על הבנות שלה. אני לא רואה אותה מבקשת ממני שום דבר שהוא לא אקדמי - פשוט כי זו מערכת היחסים בינינו. בכל מקרה, בעיני, אורית קמיר מחלקת את עולם הנשים ל-2: המעגל הפמיניסטי הלוחמני המצומצם שסובב אותה, וכל השאר, שהן בהכרח חלשות, חסרות אונים, חוט שדרה או שיקול דעת. וזה מטריף אותי.

 

[22ק ו ס ם]

זה באמת יותר אופיייני לחו"ל (ארה"ב)

בארץ, בהרבה מקומות לא רואים את המנחים כמעט אלא בפגישות עבודה ולכן כמעט בלתי אפשרי לפתח מערכות יחסים שלא קשורות לעבודה. בארה"ב, בגלל אופי התואר המתקדם וגם בגלל אופי העבודה במקומות מסוימים (מעבדות למשל) רואים את המנחה כמעט כל יום. בארה"ב יש גם הרבה ערים אוניברסיטאיות ויוצא שכולם גרים יחסית קרוב. בארץ יכול להיות שמרצה יגור בתל אביב, ילמד בבאר שבע והסטודנטים שלו יהיו מערד, ככה שזה פחות מעשי.

 

[d a p h n a]

כנראה זה באמת הבדל בתרבות

כאן, לפחות בחלק מהתכניות, יש מערך מובנה של יחסים חוץ-אקדמיים בין מרצים לgraduate students, שכולל גם דברים מאורגנים כמו מסיבות של המחלקה שבהם נפגשים באופן חברתי, גם דברים כמו למשל שיש לנו סמינר מחלקתי לפי תקופות מחקר (ימה"ב+ עת חדשה מוקדמת, או לחילופין היסטוריה מודרנית וכו'), שנפגש פעם בחודש, ואחרי הסמינר הזה הולכים כולם (מרצים וסטודנטים) לארוחת ערב ביחד. בנוסף, מאוד מקובל שמנחה לוקח את הסטודנטים שלו לארוחת צהריים כמה פעמים בסמסטר (בדרך כלל יש לזה אופי של חצי פגישת עבודה), ובהתאם למנחה הספציפי גם לפעמים נפגשים בצורה פחות רשמית. המנחה שלי נוהג לארגן את כל הסטודנטים שלו לצאת ביחד לפאב בסוף יום הלימודים פעם-פעמיים בסמסטר. באופן שקשה להסביר, אין בזה ממש "שבירת דיסנטנס", כלומר היחס של מנחה-מונחה נשמר, למרות שעושים דברים לכאורה לא אקדמיים ו"חברתיים". במצב כזה גם לא מאוד מפתיע שמרצה מציע לסטודנטים שלו לשמור על הבית שלו בקיץ.

 

[הילה_והגבר]

אוף זה ממש עושה חשק ../images/Emo3.gif

אם אני רואה את המנחה שלי פעם בחודשיים זה נס. אבל היא באמת מבאסת במיוחד, ובדיעבד לא הייתי בוחרת בה. מנחים שאני מעריכה באמת משתדלים להיות יותר מעורבים, גם מקצועית (ואז העבודה איכותית יותר) וגם ברמה הבינאישית.

 

[the new L]

היום המנחה שלי קנה לי ארוחת צהריים ../images/Emo13.gif

 

[d a p h n a]

בתאבון ../images/Emo6.gif

 

[דניאל19700]

אז אני אספר מה שראיתי במו עיני

עד לפני כחצי שנה הייתי תחת שתי מנחות (פמניסטיות מוצהרות אגב) שבלי להתבלבל "ביקשו" מסטודנטים שלהם לשמרטף את הכלבים שלהם כשהם היו מחוץ לעיר - לפעמים לפרקי זמן של יותר משבוע. יש להן ארבעה כלבים, בבית מחוץ לעיר (כלומר שמצריך נסיעה ברכב), שצריך לא רק להאכיל אותם אלא גם להיות בחברתם מדי יום כדי שלא ירגישו בודדים. כתבת שמקרים כאלה פחות ראויים בעינייך גם אם הם בתשלום - זה בסדר, זה גם לא היה בתשלום.... היות ולי אין רכב זה נחסך ממני, אבל כהלכתי ליועצת כדי לדבר על דברים אחרים סיפרתי לה על כך והתברר לי שזה בעיה מוכרת של סטודנטים שלהן אלא שאיש לא מעיז להתלונן בגלל התלות של סטודנט במנחה.

 

[d a p h n a]

רק להבהיר

המצב שעליו אני דיברתי הוא לא מצב שבו מרצה "מבקש" מסטודנט לעשות לו משהו (כמו לשמור על הכלב), אלא מצב קצת אחר. אצלנו זה נראה משהו כמו שהמנחה שולח אימייל כללי לסטודנטים שלו ואומר "תקשיבו, אני אהיה בחו"ל במשך חודשיים בקיץ, אם מישהו רוצה ויכול לשמור על הבית שלי (ותמורת זה כמובן לגור בבית ולהנות מהתנאים שלו לאורך התקופה), זה יהיה נחמד". אין הפעלת לחץ על סטודנטים ספציפיים, זה לא משהו בקטע של "בקשה" ובודאי לא דרישה. אין ספק שמצב שבו מרצה מציג את זה בצורה שבה זה יכול להשתמע כבקשה שיכולה להשפיע בדרך כלשהי על עמדתו האקדמית של הסטודנט (אפילו ברמה של "המנחה לא יאהב אותי יותר"), ובודאי אם זה מנוסח כמשהו "חובתי", זו בעיה וזה ניצול.

 

[נועה לביא]

כמה נורא, תכף אזיל דמעה

לא... רק שהמנחה שלי לא יבקש ממני לשמור על הכלב שלו (זה שאני מנסה כבר שנה לדחוף לו

) בוילה שלו בצפון ת"א... נראה לי שאני אתלונן מראש, בשביל להקדים תרופה למכה. מי שהיחסים שלו עם המנחה שלו הם כאלה ח&* שהוא מרגיש קורבן בגלל בקשה של המנחה לעשות בייביסיטר לכלב שלו, שיחליף מנחה, ו/או שיחשוב מה אולי אצלו גורם ליחסים להיות כאלה. המצב המתואר כאן, של סטודנטים שמרגישים מאויימים מעצם בקשת עזרה של המנחה שלהם (שבשביל לצאת ידי חובת הנחיה יכול היה לעשות הרבה פחות ממה שהוא עושה, וזאת ללא תלות במה שהוא עושה...), הוא הזוי ותלוש לחלוטין מהמציאות באקדמיה, לפחות זו שאני מכירה, ואני בטוחה שתאמינו לי שאני לא בדיוק הטיפוס שמסתדר עם כולם וכולם מסתדרים איתו...