דינה יקירתי - ברוכה הבאה !!!
אני שמחה לראותך שוב בינינו בעברית קולחת. קבלתי את המייל ואת הטבלה של מיתת תינוקות בעולם. הבעייה היא שהטבלה מבטאת מוות עד גיל שנה ולא בלידה כך שהיא שייכת-לא שייכת לענייננו. יע"ז אכן היא מעניינת. יש לקחת בחשבון ש - 1. ישראל במקום מצויין. 2. ישראל 6 לאלף מול 2 בהולנד - בארץ יש כמה אוכלוסיות עניות ומרובות ילדים שמן הסתם מטות את הנתון הסטטיסטי והן רק מהוות סיבה נוספת לשיפור השרות במסגרת בתי החולים הקיימים, לטעמי. מדובר באוכלוסיה החרדית והבדואית בעיקר והאוכלוסיה הערבית (שמתוכה יש מעמד סוציואקונומי גבוה ומשכיל שאחוזי הילודה אצלו ורמת הטיפול באם ובילד דומה לאוכלוסיה היהודית). האם במקור ממנו באה הטבלה יש מוות בלידה ? תמותת יולדות ? אני אחפש באתר של הלמ"ס. לגבי המאמר של וגנר - קראתי אותו אמש בעיון רב ביחד עם רופא שמתמחה בהתפתחות הילד, לקבלת פידבר על אמיתות רפואיות שעולות בו. נראה לי שכמו במאבק הנדון כאן, עלינו להזהר מן המשפט ש"הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות". שרלטנות תהרוס את הטבת תנאי היולדות ושליטתן בתהליך, לא תסייע. אז ככה: יש משפט מפתח עימו אני מסכימה באופן גורף, והוא הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה הבנה כי האשה היולדת היא אדם, לא מכונה ולא רק מיכל לייצור תינוקות. להראות לנשים – שהן חצי מהמין האנושי – שהן נחותות ולקויות באמצעות נטילת יכולתן ללדת היא טרגדיה לחברה בכללותה. מצד שני, כיבוד האשה כאדם, כחברה חשובה ורבת ערך במין האנושי, ווידוא כי חוויית האשה במהלך הלידה היא חוויה מספקת ומעצימה אינם מעין תוספת חביבה אלא צורך חיוני, משום שהם מעצימים את האשה ומשום כך מעצימה את החברה ככלל. לגבי השאר יש כמה עיוותי ידע רפואי ואמירות שנשמעו לי יותר כשל מטיף דתי מאלו שאת ודאי פוגשת יותר מאיתנו בטלויזיה האמריקאית, ולא "הבהרה" של השאלות שהעלתי כאן (כפי שכיוונה אפרת בקישור למאמר). יש שם עיוותי חמורים - ADD נובע כפי שהוא "מרמז" מהתערבות מיילדותית ? תספרי על זה לאפרת@הבית ותקבלי הסבר מלומד משלי. בכל אופן - זו גנטיקה שעוברת מאב לבן (בעיקר) ולא נראה לי שהאב והבן נהרו ונולדו באותם תנאים. כך שזה מופרך מיסודו. הוא משתמש בגישה דמגוגית - מטיפנית שמעלה קיצונויות מרחיקות לכת מהן ברור שגישתו כביכול היא זו שההגיון האנושי יבחר בה כהומנית ונכונה יותר. למשל: שימוש-היתר בניתוחים קיסריים אלקטיביים ובהתערבויות מיילדותיות מיותרות אחרות מאיים גם על הקהילה הרחבה יותר. אפילו במדינות העשירות ביותר בעולם אין את המשאבים הכלכליים לשתילת כל הלבבות, לביצוע דיאליזה בכל הכליות, להענקת ירכיים חדשים לכל האנשים שעשויים ליהנות מתוצאות הפרוצדורות הללו. יש להחליט אילו טיפולים רפואיים וניתוחיים יש לממן והחלטות אלה יקבעו מי יחיה ומי ימות. ניתוח קיסרי המבוצע ללא כל התוויה רפואית אלא רק משום שאשה בוחרת בו דרוש מנתח, אולי גם רופא נוסף, לסיוע, רופא מרדים, אחיות כירורגיות, ציוד, חדר ניתוח, דם לעירויים במקרה הצורך, שהות ארוכה בבית החולים לאחר הניתוח וכיוצא באלה. כל אלה עולים כסף רב ומה שחשוב באותה המידה, מחייבים הכשרה רבה של צוות הטיפול, הכשרה שרובה מבוצע על חשבון הממשלה, אפילו אם הניתוח הקיסרי מבוצע על ידי רופא פרטי בבית חולים פרטי. אם אשה עוברת ניתוח קיסרי אלקטיבי רק משום שהיא מעדיפה זאת יעמדו פחות משאבים אנושיים וכלכליים לרשות שאר מערכת הבריאות. גם הדוגמאות הן בחלקן דמגוגיה מטיפנית שנשמעת כמו טקסט מפעולה בצופים: הצבת מנתח גיניקולוגי מוכשר ומיומן לסיוע בלידה נורמלית מקבילה להצבת רופא ילדים מנתח כשמרטף של ילד נורמלי, בן שנתיים. זהו בזבוז של זמנו וכישוריו של המנתח וכאשר הילד מתעייף ומתחיל להתנהג כמו ילד עייף, המנתח עלול להתפתות להשתמש בתרופות וסמי הרגעה בצורה שאינה הולמת את המצב, בעוד ששמרטף מיומן ירגיע את התינוק באמצעות מגוון טכניקות שאינן רפואיות. והחדרת המימד הרפואי לתוך ילדות נורמלית דומה להחדרת המימד הרפואי לתוך לידה נורמלית. . אני אסיים בנימה חיובית במשפט נוסף שמסכימה עימו: עד עתה לא היינו חכמים מספיק, במדינות מפותחות ומתפתחות, לנצל את הטיפול הרפואי בלידות תוך הימנעות מהחסרונות, כדוגמת הנטייה להגזמה בהתערבות הרפואית. איזון, גבירותי, איזון.
